תנין רובץ בין יאורים [תנינא רביץ בין יאורין] | פרשת וארא | זוהר לעם | קבלה לעם | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וארא / תנין רובץ בין יאורים [תנינא רביץ בין יאורין]

תנין רובץ בין יאורים [תנינא רביץ בין יאורין]

קד) לחַלק בין התנינים הגדולים דקדושה לבין התנין הגדול דקליפה. כמ"ש, כי ידבר אֲלֵיכם פרעה, ואמרת אל אהרון, קח את מטך והשלך לפני פרעה, ויהי לתנין. ויעשו גם הם חרטומי מצרים בְּלַהֲטֵיהֶם כן, וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים. מהו ההפרש שבין תנין דקדושה של מטה אהרון, לבין התנין דחרטומים.

מצד ימין העליון, מקו ימין של הבינה, יוצאים י"ג מעיינות עליונים ונהרות עמוקים, שהם כיסא העליון, בינה. וד' רגלי הכיסא, חגת"ם דז"א, שכל אחד מהם כולל חג"ת, והם י"ב, ועצם הבינה שעליהם, הכיסא, הוא י"ג. והם נחלקים לב' קווים ימין ושמאל, כי גם הת"ת נחלק לימין ושמאל, חסד וגבורה. הימינים נקראים מעיינות, והשמאלים נהרות. אלו עולים, היינו השייכים לשמאל, שהם מאירים ממטה למעלה. ואלו יורדים, היינו השייכים לימין, שהם מאירים ממעלה למטה.

ונכנס כל אחד בחברו, שכלולים זה בזה. כי אחד, שהוא קו אמצעי, מוציא, כלומר שממעט, ראשו דקו שמאל, הנקרא נהר, ומביאו בשני גופים, הנקראים מעיין ונהר. כי ע"י מסך דחיריק של קו אמצעי, מתמעט הראש דקו שמאל. ואח"כ נכללים זה בזה. וראש, ו"ק דג"ר, מתגלה מבין שניהם. גוף אחד מבחינת נהר, שמאל וחכמה, לוקח מהחסדים שבימין למעלה, ומוציא למטה לתחתונים, אלף יאורים היוצאים לארבעה צדדים, שהם חג"ת ומלכות. שבכל אחד מהם ר"נ יאורים.

יאורים, ה' ספירות חג"ת נ"ה, המשפיעים הארת החכמה משמאל דבינה. כל אחת היא מאה, והם חמש מאות. ובהיות השמאל נכלל בימין, משפיע רק מחזה ולמעלה, שהם ב' ספירות ומחצה. חסד גבורה וחצי ת"ת עד החזה, שהם מאתיים וחמישים, ר"נ לכל צד מארבע רוחות. ד' פעמים ר"נ, הם אלף יאורים שמצד הקדושה. והמדרגות השטות באלו אלף יאורים נקראים תנינים קדושים.

קה) מי"ג נהרות שמשמאל, והמעיינות שבימין, יוצאים שלושה עשר יאורים, אורות השמאל, נכנסים אליהם ולוקחים מים תצ"ט ומחצה מצד ימין, ותצ"ט ומחצה מצד שמאל. נשאר מחצה מכאן ומחצה מכאן, ונעשות שתי המחצות אחת, זו נכנסת בין אלו היאורים, ונעשתה נחש.

י"ג יאורים, הנמשכים מי"ג נהרות מעיינות, אינם מקליפות. שהרי עודם במספר י"ג, הכולל את קו האמצעי. אבל הם שורשי הקליפות, שמהם יונקים הקליפות, שאינם חפצים בקו אמצעי, הממעט את קו השמאל, שלא ישפיע ממעלה למטה. וע"כ הקליפות, המקבלים רק מב' הקווים ימין ושמאל ולא מקו אמצעי, לוקחים מעצמם מים, השפע, מי"ג היאורים.

אמנם היאורים אינם משפיעים להם, להיותם עוד בקדושה, אלא שהם אמצעים בין הקדושה ובין הקליפות. וע"כ אינם רוצים להשפיע אל הטומאה. אלא שהקליפות ממשיכים מעצמם, מב' קווים ימין ושמאל שבי"ג יאורים, ה' ספירות, ה' מאות מקו ימין, וה' ספירות, ה' מאות מקו שמאל, דהיינו גם מחזה ולמטה. אלא שחסר להם חצי ספירה מכל קו. כי ספירה האחרונה, שהיא הוד והיא מלכות, כי חג"ת נ"ה, הם בחינת כח"ב תו"מ, אין לה מאה ספירות, כי בחינת עצמה, שהיא מלכות דמידת הדין, חסרה משם.

וע"כ אין לה אלא ט"ס ראשונות, שהם צ'. ומספירת המלכות יש לה ג"כ ט"ס ראשונות, שהם ט'. ומן המלכות של המלכות דמלכות, מוצצים ג"כ את חלק העליון שלה שמחזה ולמעלה. וחלקה התחתון שמחזה ולמטה חסרה בהכרח, כי היא תמצית הנקודה דמידת הדין שבה, שלא נמתקה בבינה, והיא בבחינת המלכות דצ"א, שאינה ראויה לקבל אור. ובכל מקום שהיא מתגלה, היא דוחה כל האורות משם. וע"כ לא יכלו האלף יאורים לקבל אותה. והם אלף חסר אחד. מחצית מלכות המלכות דמלכות שמקו ימין, ומחצית מלכות המלכות דמלכות שמקו שמאל. ומשתי המחצות האלו נעשה הנחש, שהוא טומאה ממש. אמנם אין הכוונה שכל הנחש נעשה מהן, אלא שיש לו ג"כ מט"ס ראשונות הממותקות בבינה. והכוונה היא, שזוהמא זו שכולו מידת הדין, שממיתה כל הנוגע בה, היא נכללה בנחש הטמא. ונמצאת כזנב שלו. והוא תנין הטמא.

קו) הראש של התנין אדום כורד, שגוון אדום יורה על דינים הנמשכים מבינה. קשקשותיו קשים כברזל, שבחינת מלכות מעצמותה נקראת ברזל, מידת הדין. כנפיו השטים, סנפירים, ובאים לכל אלו יאורים. כשמעלה זנבו, המלכות שלו, נקודה דמידת הדין, מכה ובועט לשאר הדגים, אין מי שיעמוד לפניו. כי נקודה זו דמידת הדין, שבזנבו, בכל מקום שנוגעת, היא מעוררת שם מידת הדין, שהיא צ"א, והאורות מסתלקים משם.

קז) פיו של התנין אש לוהט. כששוחה בכל אלו היאורים, ממשיך החכמה ממעלה למטה, כמו היאורים, מזדעזעים שאר הדגים, המדרגות, אשר שם, מפחד שלא יגלה את נקודה דמידת הדין שבהם, ובורחים משם אל הים, המלכות דקדושה.

אחת לשבעים שנה הוא רובץ בסדר זה, בתצ"ט וחצי יאורים שבימין, ומשלים את המחצה החסרה שבימין. ואחת לשבעים שנה הוא רובץ בסדר הזה, בתצ"ט וחצי יאורים שבשמאל, ומשלים את המחצה החסרה שבשמאל. כי התנין נבנה מב' מחצות האלו החסרים בהם. ונמצא, כי אלף היאורים החסרים אחד נתמלאו ממנו, כלומר שנשלמו על ידו.

תנין הזה רובץ בתוך יאוריו. ואינו שוחה בהם. כי הרובץ אינו עושה פעולה, ואינו ממשיך החכמה ממעלה למטה. מה שאין כן השוחה, הוא עושה פעולה והמשכה ממעלה למטה, ומתגלה משום זה מידת הדין שבו. וכתוב, שפוגם אותם, אחת לע' שנה. כי שבעים שנה נמשכות מז' מידות חג"ת נהי"מ, שכל אחת מהן כלולה מעשר. ומתחילות מחסד ומסתיימות במלכות, כי המדובר בכלים, שבהם העליונים נגדלים תחילה. ואחת לשבעים שנה, השנה האחרונה, המלכות דמלכות של התנין, בחינה זו בדיוק לקח מן היאורים. וע"כ כשרובץ בהם, חוזר ומשלימם.

קח) אבל כשהוא שוחה בהם, יוצא לשון אש אחת בקליפות, שנגלה הנקודה דמידת הדין שבו. ואז היאורים כולם עומדים וזועפים בזעף, שמרוממים גליהם למעלה ויורדים למטה, המכונה זעף. מתערבים אלו היאורים זה בזה ומקבלים צבע תכלת הנוטה לשחור, גוון המלכות. וגלגלים נוסעים למעלה בארבע רוחות העולם, גלגלי מרכבה דקדושה הממשיכים ג"ר ע"י נסיעתם. והתנין זוקף זנבו ומכה למעלה בגלגלים, שפוגם אותם, ומכה למטה ביאורים. כולם בורחים ממנו.

קט) עד שלצד צפון קם שלהבת של אש אחת, שנגלו דינים דבינה ע"י עליית המלכות אליה, והכרוז קורא, התייצבו אגודות, והתפזרו לד' זוויות, כי ניעור מי שישׂים מוקש על פניו של התנין, הרובץ בתוך יאוריו. אז מתפזרים כל האגודות. ולוקחים את התנין ונוקבים פניו בצד לחייו, ומכניסים אותו לנקב התהום רבה, בינה דקליפות. עד שנשבר כוחו, אז מחזירים אותו לנהרותיו.

בעת שהתנין בא לאחת מע' שנותיו שלו, המלכות שבמלכות שלו, שולט זנבו, נקודת המלכות הבלתי ממותקת בבינה, והוא מכה בו למעלה בקדושה ולמטה. אז צריכים לשים את התנין במלכודת, כמ"ש, ונתתי חַחִים בלחייך. כי אז חוזרת המלכות לבינה, והבינה באה לקטנות, וכל המדרגות הנמשכות ממנה חוזרים לקטנות, מחמת הדינים שבבינה.

עד שלצד צפון קם שלהבת אש אחת, שעלו הדינים דמלכות לבינה. ובעת שיש ג"ר במדרגות, נבחן שכל מדרגה יש בה אגודה של שלושה קווים. כי אחד, שהוא קו האמצעי, מוציא, ממעט, ראשו של קו שמאל, ומביאו בשני גופים, וכשחוזרות לקטנות, נבחן שנתפזרו האגודות. התיצבו אגודות, והתפזרו לד' זוויות, חזרו לקטנות, כי ניעור מי שישׂים מוקש על פניו של התנין, והמוקש שמשימים על פניו, ולוקחים את התנין ונוקבים פניו בצד לחייו, שעושים בו נקב בבחינת הפנים שלו, ששם היא בינה שלו. הראש של התנין אדום כורד, ושולטים בו גם דינים דבינה, וחוזר לקטנות. ואז מעלים אותו לנקב התהום רבה, לבינה דקליפה הנאחזת בקטנות הבינה, עד שנשבר כוחו, כוח הזנב שלו, ואינו יכול עוד לפגום בזנבו. והוא מטעם שהקליפות נמשכות לפגום מה שהוא יותר למעלה. וכיוון שהתנין הוא בנקב התהום רבה, ששם פוגם הבינה, את המלכות הממותקת שמה, כבר אובד כוחו שבזנב, שפוגם רק בחינת ז"ת בלבד, וע"כ נשבר כוח התנין, ואינו יכול עוד להזיק בזנבו.

וזה נבחן למוקש כלפי התנין. כי מחמת שהושיטו לו דינים דבינה, איבד את דינים דמלכות. ואז מורידים שוב את המלכות שעלתה לבינה, אל מקומה. וחוזרת הבינה לגדלותה. וכן כל המדרגות הנמשכות ממנה, עד האלף יאורים חסר אחד, ששם רובץ התנין, דהיינו שחוזר לרבוץ בתוך יאוריו.

קי) אחת לשבעים שנה עושים לו כן, כי כשבא לסוף שבעים שנה, שהיא מלכות דמלכות שלו, נמצא חוזר ומתעורר כוח הדין שבזנב שלו. כדי שלא יקלקל המקומות של הרקיעים ועמודיהם, שלא יקלקל בנקודת הדין שלו את המיתוק של המקומות, שהם המלכויות הממותקות בבינה, שממיתוק זה יוצאים הרקיעים, שהם המסכים דצ"ב. ועמודיהם, שהם הנה"י הנמשכים מהרקיעים האלו. ועליהם כולם מודים ומשבחים, בואו נשתחווה ונכרעה נִבְרְכָה לפני ה' עושינו.

כי חזרת המדרגה מג"ר לו"ק מכונה כריעה והִשתחוויה. וודאי שאין מדרגה שתשבח על חזרתה לו"ק. אמנם בעת שמתגברים הדינים דמידת הדין שבתנין, הפוגם למדרגות של מעלה ושל מטה, ואין מי שיעמוד לפניו. נמצא, כשמשימים לו המוקש בפניו ע"י חזרת הבינה וכל המדרגות לבחינות קטנות, שעי"ז באה תנין לנקב התהום רבה, ואובד שם הדינים דמלכות, המלכות שלו הבלתי ממותקת, שבזה נשבר כוחו של התנין. ואח"כ חוזרת הבינה וכל המדרגות לגדלותם, והתנין אינו יכול עוד להזיק. נמצא, שעל כריעה והשתחוויה הזו, כלומר על חזרתם לו"ק בלי ראש, כדי להשים מוקש בפניו של התנין, כל המדרגות שמחים, ומודים לה' ואומרים, בואו נשתחווה ונכרעה. כי עי"ז ניצלו מן התנין. והנה נתבאר היטב התנין דקליפות, שהוא חזרת מטה החרטומים להיות תנין. אבל מטה אהרון, שנעשה לתנין, הוא תנין דקדושה, הנמשך ממעיינות עליונים ונהרות עמוקים, הנמצאים באלף יאורים, המתחלקים לארבע צדדים.

קיא) אבל התנינים העליונים העומדים למעלה בקדושה, לוויתן ובת זוגו, הם שנתברכו. אלו שולטים על כל שאר הדגים, שהם המדרגות הנמצאות ביאורים. שכתוב, ומלאו את המים בימים. ועל זה כתוב, מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית.

חזרה לראש הדף
Site location tree