אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וארא / ושרץ היאור צפרדעים

ושרץ היאור צפרדעים

קמו) רחל מבכה על בניה. הלא בניה של רחל היו יוסף ובנימין ולא יותר. וששה השבטים היו של לאה. למה בכתה רחל ולא לאה?

קמז) כתוב, ועיני לאה רכות, משום, שבכל יום יצאה לפרשת דרכים ושאלה על עֵשָו. והיו אומרים לה מעשיו של אותו רשע. ופחדה שלא תיפול בגורלו, והייתה בוכה בכל יום עד שהתרככו עיניה.

קמח) והקב"ה אמר, את בכית שתזכה לאותו צדיק יעקב, ולא תהיה בגורלו של אותו רשע. חייך, אחותך תקום בפרשת דרכים, ותבכה על גלות ישראל. ואת תהיי במערת המכפלה ולא תבכי עליהם. ורחל, היא תבכה על גלותם של ישראל.

קמט) רחל ולאה הן ב' עולמות, שנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א נקראת לאה, ונוקבא שמחזה ולמטה דז"א נקראת רחל. אחד הוא עולם שהתכסה, לאה, ואחד הוא עולם שהתגלה, רחל. ועל כן לאה נקברה ונסתרה בתוך המערה והתכסה. ורחל עומדת בפרשת דרכים, שנקברה בדרך אפרת, בהתגלות. והכל כעין של מעלה. ומשום זה לא הביא את רחל במערה ולא במקום אחר, כי כתוב, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ולא הביאהּ לעיר, כי ידע שמקומה הוא במקום גלוי.

קנ) כנסת ישראל, המלכות, רחל, וכתוב, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. נאלמה, משום שבעת ששולטים עמים אחרים, נפסק ממנה הקול, ז"א.

קנא) קול ברמה נשמע נהי בכי. קול ברמה נשמע, זהו ירושלים של מעלה, בינה. רחל מבכה על בניה, כל זמן שישראל הם בגלות, היא מבכה עליהם, כי היא האם שלהם. מבכה, משום כי איננו. משום שבעלה, ז"א, קול, נסתלק ממנה, ואינו מחובר עימה.

קנב) לא פעם אחת היא בכתה על ישראל, אלא בכל שעה ושעה שהם בגלות. ומשום זה, שהם פגמו בקול שנסתלק מרחל, הקב"ה סבב להם, למצרים, קול, להענישם, שכתוב, והייתה צעקה גדולה. גם הכין להם קולות אחרים באלו הצפרדעים, שהרימו קולם בתוך מעיהם, והיו נופלים בשווקים כמתים.

קנג) ותעל הצפרדע. והיה צריך לומר, הצפרדעים, לשון רבים. צפרדע אחת הייתה והולידה, ונתמלאה מהן הארץ. והיו כולם מוסרים את עצמם לאש.

מה נוגע למצרים, שכל הצפרדעים באו באש? הלכו בתנור, ונכנסו לתוך הלחם, ונתבקעו, ויצאו מהן אחרות, ונבלעו בתוך הלחם. וכשבאו לאכול מן הלחם, חזר הלחם במעיהם להיות צפרדעים, ורוקדים ומרימים קולם עד שהמצרים היו מתים. ומכה זו הייתה קשה להן מכולן. כתוב, ושָרץ היאור צפרדעים, ובְכָה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים. הרי שבאו בתוך גופם. פרעה הוכה תחילה ויותר מכולם, שהרי נאמר, ובְכָה ובעמך ובכל עבדיך. יהי שם ה' מבורך מן העולם ועד העולם, שהוא פוקד מעשה בני אדם בכל מה שעושים.

קנד) כתוב, ויראו אותה שרי פרעה, ויהללו אותה אל פרעה, ותוקח האישה בית פרעה. ג' פרעה כתוב כאן: פרעה אחד הוא לזמן ההוא, ואחד רומז על פרעה שבזמן של יוסף, ואחד רומז על פרעה שבימי משה, שהוכה במטהו.

קנה) פרעה הראשון, בשעה שנלקחה שרה אליו, רמז לאומנים וציירו צורתה בחדרו בכותל שעל מיטתו. עוד לא נח דעתו, עד שעשו צורת שרה על לוח, וכשעלה למיטתו העלה את הלוח עימו. כל מלך שבא אחריו היה רואה את הדמות ההיא, המצוירת בציור. והיו באים לפניו בדחנים, וכשעלה למיטתו היה נהנה מאותו ציור. משום זה הוכה המלך כאן יותר מכולם. שכתוב, ובחדר משכבך ועל מיטתך. ואח"כ, ובבית עבדיך ובעמך. ובכולם לא כתוב על מיטתם, אלא בו בלבדו.

קנו) כל הנחלים הולכים אל הים. כשאלו הנחלים, האורות דז"א, הולכים אל הים, המלכות, והים מקבל אותם ובולע אותם לתוכו, משום שהמים נקפאים תוך הים, וקרח הזה שואב לתוכו כל המים הבאים בו. ואח"כ יוצאים המים בתוקפו של הדרום, בחסדים שבצד ימין, ומשקה כל חיות השדה, כמ"ש, ישקו כל חַיְתוֹ שָׂדָי.

כי תחילה מקבלת המלכות מצד שמאל בלבד, שאז קומתה שווה לז"א, משום שאז יש לה ג"ר דחכמה. אלא בלי חסדים החכמה אינה יכולה להאיר, וע"כ נעשית אז המלכות ים הקפוא, כי האור שבה קפוא ואינו מאיר. ואח"כ בא קו אמצעי, ומגביר הימין על השמאל, ואז משפיע הימין את החסדים אל השמאל, והחכמה מתלבשת בחסדים. ואז נמס הקרח, והים משקה לכל העולמות. אמנם משום זה מתמעטת החכמה מג"ר, ואין בה רק ו"ק דג"ר.

האורות דקו שמאל דבינה, שמשפיע הז"א למלכות, כמ"ש שמאלו תחת לראשי. והים מקבל אותם ובולע אותם לתוכו, משום שהמים נקפאים תוך הים, וקרח הזה שואב לתוכו כל המים הבאים בו, שהאורות הגדולים דג"ר דחכמה אינם באים לתוך המלכות, אלא בזמן שהוא קפוא. כי אחר שנמס הקרח, כבר אין בה אלא ו"ק דחכמה. ולפיכך נבחן שהקרח ההוא שואב כל המים הבאים בו, אפילו הג"ר דחכמה, ולא במצב שאח"כ. שיוצאים המים בתוקפו של הדרום, שהימין, הדרום, מתגבר על קו שמאל. ואז משפיע לו חסדים להלביש החכמה, והקרח נמס וחזר למים להשפיע לכל התחתונים, ומשקה כל חיות השדה, כלומר אל המדרגות שבבי"ע, שהם מחוץ מאצילות.

קנז) הים הקפוא, בעת שהים מקבל מקו שמאל, שאז נקפא, שואב כל המים, ואפילו ג"ר דחכמה. והוא נמס בתוקפו של דרום, שמתגבר על השמאל, צפון, בכוח קו אמצעי. ואז משפיע לו חסדים להתלבשות החכמה שבו, שבזה הוא יכול להאיר למטה, שנבחן זה שהקרח נמס וחזר למים. ומשום זה, הים איננו מלא. כי מתוך שאינו חוזר למים, זולת ע"י קו אמצעי, שמגביר הדרום על הצפון, הרי הוא מפסיד עי"ז את הג"ר דחכמה, שקיבל בעת היותו קפוא. ונמצא, שאינו מלא, כי חסר לו הג"ר.

קנח) אל מקום שהנחלים הולכים, שם החברים שבים ללכת, משום שנהר הנמשך ויוצא מעדן, יסוד דז"א, אינו מפסיק שִפעו לעולם מן המלכות. והוא מוציא תמיד מים אל הים. ועל כן המים שָבים ללכת, ושָבים והולכים ושבים ואינם פוסקים לעולם. וכשהוא שב ללכת, כדי ללכת להשקות את הכל, להמשיך חכמה המכניע את כל הקליפות, בא רוח צפון, השמאל, שמשם החכמה, ונקפאים המים. ורוח הדרום, שהוא חם, פותח אותם, שיוכלו ללכת לכל צד. ועל כן ים יושב בין שני צדדים צפון ודרום, ועל ידיהם מתקיים. ואוניות, שהן המדרגות המקבלות מן המלכות, הולכות ונוסעות בו לכל צד, אחר שד' רוחות, דרום צפון מזרח ומערב, נכללים זה בזה.

קנט) כשהמלך, ז"א, בא למיטתו, למלכות, בשעה שנחצה הלילה, רוח הצפון נתעורר, קו השמאל, מעורר אהבה אל המטרוניתא, המלכות. כי לולא התעוררות הצפון, לא היה המלך מתחבר עימה. משום שמצפון מתחיל האהבה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. והדרום, קו ימין, מחבק באהבה, כמ"ש, וימינו תחבקני. אז כמה בדחנים מעוררים שירה, עד שבא הבוקר, שכתוב, ברָן יחד כוכבי בוקר.

קס) וכשבא הבוקר, כל העליונים ותחתונים אומרים שירה. כי בלילה אומרים שירה רק המלאכים הנמשכים מן קו השמאל. אבל בבוקר כולם אומרים שירה, אפילו הנמשכים מן הימין. כי אז כל הקווים נכללים זה מזה תחת השליטה של ימין. וכעין זה אומרים שירה ישראל למטה, שכתוב, המזכירים את ה' אַל דומִי לכם. אל דומי לכם נאמר, לתחתונים בדיוק, לישראל.

קסא) כשנחצה הלילה, אלו שתאוותם להזכיר תמיד את הקב"ה, אינם נותנים דומיה ללב, וקמים ממיטתם, להזכיר את הקב"ה. כשמאיר הבוקר, הם מקדימים לבית הכנסת ומשבחים אל הקב"ה. וכן אחר חצות היום, במִנחה. וכן בלילה, כשנחשך והתדבק הלילה בחושך, ולן השמש. על אלה כתוב, המזכירים את ה' אל דומי לכם. שזהו עם הקדוש ישראל.

קסב) ועל זה הזכיר אותם הקב"ה במצרים, ועלו על פרעה. אלו שאינם משתככים יום ולילה, שהם הצפרדעים, שקולם אינו משתתק לעולם, והוא משום שהתקיף בעם הקדוש, שאינם שותקים יום ולילה מלשבח את הקב"ה. ולא היה אדם במצרים, שיוכל לדבר עם חברו. ומהם נשחת הארץ, ומקולם היו מתים תינוקות וילדים.

קסג) איך לא יכלו להרוג את הצפרדעים? אלא אם הרים אדם מקל או אבן להרוג אחת, התבקעה ויצאו ממנה, מתוך מעיה, שש צפרדעים, והלכו ובעטו בארץ, עד שהיו נמנעים מלקרב אליהם.

קסד) כמה נהרות, כמה יאורים יוצאים מתוך ים העליון, המלכות, בעת שנפתחו ונמשכו המים. ומתחלקים כמה נחלים לכמה צדדים, לכמה יאורים, לכמה נהרות, שהם חלק הממונה על הצד של מצרים. אלו הם מים משריצים. כי אין לך מים היוצאים מתוך הים, שאינם מוציאים דגים למיניהם.

קסה) אם הנהרות והיאורים הן מדרגות עליונות, הנמשכות מן המלכות, א"כ מי הם הדגים? הם שליחים בעולם, הממונים לעשות רצון אדונם, והם ממונים ברוח החכמה. יש מים המגדלים חכמים, ויש מים המגדלים טיפשים. לפי אלו הנהרות, שמתחזקים לכל הבחינות.

קסו) הנהרות של מצרים מגדלים בעלי כשפים, שהם דגים חזקים, קשורים בעשר מדרגות הכישוף, שכתוב, קוסם, קסמים, מעונן, ומנחֵש, ומכשף, וחובר חֶבר, ושואל אוב, ויִדעוֹנִי, ודורש אל המתים. קוסם הוא אחד. קסמים הם שתים. הרי ג'. ועם שאר השבע, הם עשר. הרי עשר מינים של חכמת הכישוף.

קסז) ובזמן של יציאת מצרים, הושיט הקב"ה אצבעו, ועֵרב אלו הנחלים והנהרות של המצרים, שהם המדרגות העליונות שהמִצרִים יונקים משם. ונמנעו דגי החכמה שלהם מלהשפיע להם חכמה. אחד נתהפך לדם. ואחד, שהדגים, הצפרדעים, הרימו את קולם, להמשיך רוח החכמה, בלי תועלת, ולא בא עליהם הרוח של אלו החכמות שלהם.

קסח) ערוב, שעֵרב מיני מדרגות החכמה שלהם ולא יכלו להשיגן. ולא עוד, אלא אפילו אותן מדרגות החכמה שלהם, שכבר נמצאו בארץ, היו משחיתים אותם בארץ. שנעשו למזיקים והשחיתו את דרכם. ערוב, הוא ערבוביה, כמ"ש ובגד כלאים, תערובת של צמר ופשתים.

קסט) כמה כוחות התעוררו למעלה כאחד. ועֵרב אותם הקב"ה יחד, כדי לערב כוחותיהם החזקים למעלה. וכל אלו הגבורות, שעשה הקב"ה במצרים, היו ביד אחד, שהוא יד החזקה. שהרים ידו עליהם למעלה ולמטה, ומשם נאבדה חכמת מצרים, שכתוב, ואבדה חכמת חכמיו.

קע) וסכסכתי מצרַים במצרַים, מצרים של מעלה, השרים שלהם, במצרים של מטה. משום שאלו הצבאות של מעלה ממונים על הצבאות של מטה, ונתערבו כולם, נתערבו מערכותיהם למעלה, ולא היו המצרים יכולים להתקשר בכשפיהם באלו המקומות של השרים שלהם למעלה, שהיו מתקשרים בהם מתחילה, כי נתערבו. ועל כן הביא עליהם מכת הערוב, שהיא, חיות שהיו מעורבים זה בזה.

קעא) הכינים שהעלה עפר הארץ. פירושם כל תולדה שנולדת בארץ, היא נמשכת מכוח ממונה שלמעלה שנזרע עליה, והכל הוא כעין של מעלה.

קעב) ז' רקיעים עשה הקב"ה, כעין זה ז' ארצות. והם הגבולים שהתבארו במקומם, כנגד ז' ספירות חג"ת נהי"ם. שבעה רקיעים למעלה וז' גבולי הארץ למעלה, וכעין זה למטה מתפשטים המדרגות, ז' רקיעים וז' גבולי הארץ.

יש ב' סדרים בעולמות:

א. מסודרים כעיגולים זה בתוך זה, והיותר חיצון הוא יותר חשוב, שהעיגול החיצון ביותר הוא למעלה סמוך לא"ס, והיותר גרוע הוא היותר פנימי, העוה"ז.

ב. מסודרים ביושר זה תחת זה, שבהם היותר פנימי הוא יותר חשוב והחיצון הוא גרוע.

העיגולים הם זה בתוך זה כגלדי בצלים. וכאן מדבר בסדר היושר. וע"כ, ארץ הקדושה היא בפנים וע' ארצות של האומות מסבבים אותה מבחוץ. כי בסדר היושר, כל הפנימי ביותר הוא יותר משובח.

קעג) ואלו ז' גבולי הארץ למעלה, שהם כנגד חג"ת נהי"ם, כל אחד ואחד מתפשט לעשר, כי כל אחת מחג"ת נהי"מ כלולה מעשר ספירות, וע"כ הם מתחלקים לע' ממונים, שהתמנו על ע' אומות. ואותם הארצות, שהן הגבולים של כל עם ועם, שהן ע' ארצות, מסבבות את ארץ הקדושה של ישראל. כמ"ש, הנה מיטתו שלִשלמה, שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל. ויש עשרה הטמונים בהם, שביחד הם ע', והם הע' המסבבים את ארץ הקדושה. וזה הוא למעלה. וכעין זה הוא גם למטה.

קעד) אותה הארץ, גבול חלקם של מצרים, הושיט הקדוש ברוך הוא בעת ההוא את האצבע שלו, ונולדו להבות אש באותו הגבול, ונתיבשו כל אלו הגבולים הרטובים מים, וכל טיפה של מים נובעים. אז למטה, בארץ מצרים, נראו הכינים מעפר הארץ.

קעה) נאמר שאהרון היה מכה את עפר הארץ בכינים, ונאמר כאן, הושיט הקב"ה אצבעו. אבל בשביל זה היה מכה אהרון, להורות שימינו של הקב"ה שיבר את השונאים, כמ"ש, ימינך ה' תִּרְעַץ אויב. כי אהרון הוא כהן, שהוא מרכבה לימינו של הקב"ה. כעין זה עתיד הקב"ה להביא על עיר רומי הגדולה, שכתוב, ונהפכו נחליה לזפת ועפרהּ לגפרית. ועל זה, שיבֶש המים מן עפר מצרים, כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים.



חזרה לראש הדף
Site location tree