אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויקרא / ויקרא אל משה

ויקרא אל משה

א) שְאל לך אות מעִם ה' אלקיך, הַעמק שאָלה או הגבֵהַּ למעלה. מה בין דורות הראשונים לדורות אחרונים? דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות, שניתנו למשה בסיני. ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אָחָז, היו יודעים באותיות חכמה עליונה, שהרי אמר לו הנביא, שאל לך אות. ואם לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות, לא היה אומר לו הנביא את זה. ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה להנהיג פעולות בעוה"ז.

ב) משום שכל אות ואות שנמסרה למשה, הייתה מתעטרת ועולה על ראשיהם של חיות העליונות הקדושות, מרכבה העליונה, חגת"מ. כל החיות היו מתעטרות בהאותיות, גם החיות דמרכבה התחתונה שבמלכות. ופורחות באויר של ישסו"ת, היורד מאויר העליון הדק שלא ידוע, שהוא באו"א עילאין.

האותיות הם הכלים והמוחין, ומוצאם מבינה, מישסו"ת, שמשם כל המוחין דזו"ן ובי"ע. כל אות ואות שנמסרה למשה, כלים ומוחין שנמסרו לז"א, המכונה משה, הייתה מתעטרת ועולה על ראשיהם של חיות העליונות הקדושות, חגת"ם דז"א שמֵחזה ולמעלה, המכונים חיות העליונות הקדושות, מרכבה עילאה, שעליהם רוכבת הבינה. ואֵלו חגת"ם דז"א היו מקבלים המוחין והכלים ההם מן הבינה. וכל החיות היו מתעטרות בהאותיות, אפילו החיות דמרכבה תתאה שבמלכות. ופורחות באויר, שיציאת המוחין נבחנת לפריחה באויר, הרומזת על הי', היוצאת מאויר ונשאר אור, מאויר דישסו"ת, שבהם הי' יוצאת מאויר. אמנם הם יוצאים מאו"א עילאין, שבהם אין הי' יוצאת מאויר. ואין החכמה נודעת בהם. שאויר דישסו"ת שנודע בחכמה, יורד מן אויר דאו"א עילאין הדק, שאין בהם חכמה, כי בהם אין הי' יוצאת מאויר.

ג) ועולות ויורדות אותיות גדולות ואותיות קטנות. אותיות גדולות יורדות מן היכל העליון המכוסה מכל, בינה. ואותיות קטנות יורדות מהיכל אחר, תחתון, מלכות. ואלו ואלו נמסרו למשה בסיני.

ד) וחיבור אותיות המתחברות בהעלם בכל אות ואות, כגון א' שהיא אות יחידה, מתחברות עימה בהעלם שתי אותיות אחרות ל' ף', במבטא. וכן ב' במבטא, מתחברות עימה י' ת', וכן כולן נמסרו למשה בסיני. וכולן הן בסוד אצל החברים. אשריהם.

ה) שאל לך אות. אות ממש, כי כולם היו נושאים ונותנים באותיות. וכן ברָחָב, מה כתוב, וּנְתַתֶם לי אות אמת. זו היא אות ו', שזו נקראת אות אמת. והאם שאר האותיות אינן אמת? לא כן, אלא אות זו נקראת כך אות אמת. ושאר האותיות אינן נקראות כך. כי ו' רומזת על ז"א, הנקרא אמת, כמ"ש, תיתן אמת ליעקב.

ו) העמק שאָלה, זו היא אות ה"ת של השם הקדוש הויה. או הגבֵהַּ למעלה, זו היא אות י', הראש שבשם הקדוש הויה. וזה הוא שכתוב, שאל לך אות מעִם ה' אלקיך, אות משם הקדוש, מעִם הויה, שזה הוא השם הקדוש ברוך הוא, אות אחת שבו. והמשכן, מלכות, הנקרא אלקיך, עומד על זה האות. כי המלכות מקבלת מז"א, הויה. וע"כ כתוב, מעִם הויה אלקיך.

ז) כשעלה הענן על המשכן ושרה עליו, כל אלו המרכבות וכל אלו הכלים של המשכן העליון, המלכות, כולם היו תוך הענן. וע"כ כתוב, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. וכתוב, ויבוא משה בתוך הענן, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. אם משה לא היה יכול לבוא למשכן, מפני הענן ששרה עליו, למה בא בענן וישב בהר כל אלו ארבעים יום?

ח) אלא שני עננים היו:

א. ענן, שנכנס בו משה, וישב בהר מ' יום ומ' לילה. וענן זה הוא ממלכות.

ב. וענן, ששרה על המשכן, שנמשך מקו שמאל דבינה, ובו משה לא היה יכול לבוא.

כתוב, וכבוד ה' מָלא את המשכן. מִלא עם מ' חרוקה לא כתוב, אלא מָלא, עם מ' קמוצה, שזה משמע, שנעשה שלמות למעלה בבינה ולמטה במלכות עם התלבשות הענן במשכן שלמטה, כי תיקון נסתר המכונה ענן, ירד מקו שמאל לבינה למטה אל השכינה, שנקראת משכן ואוהל מועד, ונתתקנה השכינה.

ט) ארבעה צדדים של מחנות המלאכים שבמלכות, המכונים מרכבה תחתונה, נגנזו ע"י הענן שירד על המשכן, שהוא המלכות. תיקון הראשון של הענן הזה, היה באשמורת א' מאלו ד' מחנות שכינה, מטרם שנתקן הכל. הראש שלצד ימין הוא צדקיא"ל, עליון הממונים, עליון על המחנות, שהם תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מתתקנים כל אלו המחנות, תחת ידו.

י) וממונה אחד הוקם על ד"פ שלושה, שהם ד' צדדים למטה, שכל אחד כלול משלושה. והנה כל אלו מחנות העליונים כשיורדים למטה משתנה שמם בשמות אחרים. וכשהם למעלה, אין השם שלהם משתנה לעולם. וממונה ההוא צדקיא"ל עומד עליהם בִפְנים. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא א' קטנה, כשאות הזו מתנוצצת, כולם נוסעים לאותו מקום שמתנוצצת ההתנוצצות.

הזוהר מבאר עניין, ויקרא אל משה. כי ודאי קריאה זו אין לה שום דמיון לקריאה גשמית, אלא כמ"ש דיברה תורה כלשון בני אדם. וא"כ צריכים להבין פירושה הפנימי של קריאה זו. וזהו, שאל לך אות מעִם ה' אלקיך. אות ממש, מן האותיות של שם הויה. העמק שאָלה, הוא אות ה"ת דהויה, מלכות. או הגבֵהַּ למעלה, זהו אות י' דהויה, חסד. הרי שהאותיות הם כלים של הע"ס, שהאורות מתפשטים בהם. שמאותיות אלו וצירופיהם נאצלו הדיבור והקריאה של מעלה, כמו שהקריאה הגשמית יוצאת מצירופי אותיות הגשמיים.

וכתוב, כשעלה הענן על המשכן ושרה עליו, כל אלו המרכבות וכל אלו הכלים של המשכן העליון, המלכות, כולם היו תוך הענן, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. שמחמת שהענן כיסה כל המרכבות והכלים שבמלכות, הנקראת אוהל מועד, לא יכול משה לבוא לאוהל מועד. ענן שכיסה את המלכות וכל המרכבות שבה, הוא ב' אותיות ק"ר שבמילה ויקרא, כי הק' של ויקרא הוא גבורה, הדינים הנמשכים מקו שמאל. והר' של ויקרא הוא ת"ת, הדינים הנמשכים מקו אמצעי. שצירופם אותיות ק"ר. כמ"ש, הקֶרַח הנורא, כי דינים דשמאל, קרח, ודינים דקו אמצעי, נורא.

ואֵלו ב' אותיות ק"ר כיסו כל החסדים שבאות י' של ויקרא, חסד. והקפיאו כל האורות שבאות א' של ויקרא, מלכות. שמחמת זה נתכסו כל המרכבות והכלים שבמלכות, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד. ב' אותיות אלו ק"ר, האותיות העומדות באמצע המילה ויקרא, אחת מכסה על אות א' של ויקרא, ואחת מכסה על אות י' של ויקרא. ונמשך החושך והענן הזה עד שהאירה אות ו' דהויה, קו האמצעי, ז"א, וייחד ב' הקווים חסד וגבורה זה בזה. ואז נתמתקו הדינים שבגבורה ות"ת דמלכות, ב' אותיות ק"ר, ולא כיסו יותר את האורות והמרכבות שבמלכות. וע"כ אז כבר יכול משה לבוא אל אוהל מועד.

ונבחן שנעשה הצירוף של ויקרא. כי ד' אותיות יקר"א הם חו"ג תו"מ, שבמרכבת הימין של המלכות, שהוא מלאך מיכאל. אשר בטרם שנתקנו עם הו' דהויה, היו אותיות ק"ר שבהם מכסות, על האורות שבאותיות י' א' שבהם. אשר אז לא היה משה יכול לבוא אל אוהל מועד. ועתה שנתווסף עליהם ו', כבר יכול לבוא אל אוהל מועד. וע"כ נבחן כללות הצירוף הזה של אותיות ויקר"א, שהוא קריאה והזמנה אל משה, לבוא אל אוהל מועד.

ומתוך שהזוהר רוצה לפרש עניין הענן שכיסה על מרכבות שבמלכות, מה הוא ובאיזה מקום הוא שולט, ע"כ מביא עניין מרכבה תחתונה, ד' מלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל ורפאל, שכל אחד מהם כלול מג' קווים, חג"ת, וג"פ ד' הם י"ב, שהם כנגד י"ב צירופי הויה שבמרכבה עליונה. אמנם הם כלולים זה מזה, וע"כ יש י"ב בכל אחד מד' מלאכים ההם, שבכל אחד מהם יש ד' צדדים, חו"ג תו"מ, ובכל צד יש חג"ת, שביחד הם י"ב.

באופן, שיש ד' צדדים חו"ג תו"מ, שבכל אחד מהם ג' קווים חג"ת במיכאל. שבצד מערב, מלכות, יש ג' מלאכים, חג"ת אשר שם, מיכאל צדקיאל ועוד מלאך שלא נזכר שמו. ועליהם מתנוצצת אות א'. וצד מזרח, ת"ת, יש ג' מלאכים חג"ת, מיכאל רזיאל ורומיאל, ועליהם מתנוצצת אות ר'. ובצד צפון, גבורה, יש ג' מלאכים מיכאל יופיאל וחכמיאל, ועליהם מתנוצצת אות ק'. ולצד דרום, חסד, יש ג' מלאכים, מיכאל קדומיאל אוריאל, ועליהם מתנוצצת אות י'. וב' צדדים, גבורה ות"ת, אותיות ק"ר, מכסים על ב' אותיות י' א'. ואז לא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, עד שהאירה עליה הו'.

ושכתוב, ארבעה צדדים של מחנות המלאכים שבמלכות, המכונים מרכבה תחתונה, נגנזו ע"י הענן שירד על המשכן, המלכות, הם ד' צדדים של מיכאל, שמטרם שנתקנו, שלטו בהם אותיות ק"ר, וכיסו הכל. תיקון הראשון של הענן הזה, היה באשומרת א' מאלו ד' מחנות שכינה. צד המלכות שבהם, מטרם שנתקן הכל בקו האמצעי. הוא הראש שלצד ימין, צדקיא"ל, עליון הממונים, עליון על המחנות, שהם תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מתתקנים כל אלו המחנות, תחת ידו. וממונה אחד הוקם על ד"פ שלושה, ג' מלאכים שבצד המלכות דד' צדדים של מיכאל, שעליהם מתנוצצת אות א' זעירה של ויקרא.

יא) לִפְנים מצד המלכות, הוא ת"ת, רזיא"ל, הממונה העליון, עליון על המחנות, העומד בפנים תחת ממשלתו של מיכאל, חסד, ועימו כל אלו המחנות שתחת ידיו. וממונה אחד עומד עליהם בשער הנקרא, רומיא"ל, וסובבים אותו י"ב ממונים שלושה שלושה ד"פ, שהוא לבדו, ת"ת מצד דת"ת כולל י"ב. כי בצד הזה דת"ת יש ג' מלאכים, מיכאל חסד דת"ת, ורזיאל גבורה דת"ת, ורומיאל ת"ת דת"ת. ות"ת דת"ת בפרטיותו כולל ג"כ י"ב, כמו הכלל של ד' צדדים של מיכאל. ורזיאל ממונה העליון עומד על כולם, שלא נשתנה שמו. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, שהיא אות ר'. כשהיא מתנוצצת, נוסעים כולם לצד התנוצצות ההיא. אות זו עומדת להעניש אותם המגלים סודות, וסימנך כמ"ש, רֵיש וקלון, שהשם רֵיש יורה על דינים.

יב) לִפְנים מצד דת"ת, הוא גבורה, יופיא"ל ממונה עליון, ממונה על המחנות תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו. ולא נגלו כאן המחנות בחשבון, שהוא הארת חכמה, הנוהגת בקו שמאל, גבורה, משום שלא נשלמו כאן, עד שבאו לבית עולמים, בית המקדש שעשה שלמה, ששם נשלמו כולם, ונתגדלו המחנות בשלמות.

ומה שאמרנו כאן, במשכן מטרם שנשלמו, הוא. שכל אלו המחנות תחת ידיו של יופיאל, נמסרו בעת ההוא להיכנס עימו. וממונה אחד עומד עליהם ושמו חכמיא"ל. וי"ב ממונים מסבבים אותו, לכל צד ג' ג'. ונמצא גם בצד הגבורה יש ג' מלאכים, מיכאל יופיאל חכמיאל, חג"ת של צד הגבורה. וחכמיאל, ת"ת דגבורה, כולל בפרטיותו י"ב כמו הכלל כולו. כי ת"ת הוא תמיד כולל. ויופיאל, ממונה העליון, עומד על כולם, שלא נשתנה שמו.

יג) אות ק' מתנוצצת בצד הגבורה על ראשיהם של כל אלו המחנות. וכשהיא מתנוצצת, נוסעים כולם לצד התנוצצות. אות ק' זו תלויה באוויר, והדינים שבה נכנעים ג"פ ביום, ע"י הארת ג' קווים העליונים של ז"א, הנקרא יום. אבל מטרם שנמתקה ע"י ג' קווים, היא עולה ויורדת, שהחכמה שבה נמשכת לרדת למטה, ואז היא בדינים. ואז ב' אותיות אלו ק"ר, האותיות העומדות באמצע המילה ויקרא, אחת מכסה על אות א' של ויקרא, ואחת מכסה על אות י' של ויקרא, לאחר האות ק', כשמתחילים מן המלכות, א'.

יד) לִפְנים מצד הגבורה, הוא חסד, קדומיא"ל ממונה עליון על המחנות, תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו. וממונה אחד עומד עליהם בשער, שנקרא אריא"ל, וי"ב ממונים מסבבים אותו, ג' ג' לכל צד מארבע צדדים. ונמצא בצד זה של החסד יש ג' מלאכים: מיכאל חסד דחסד, קדומיאל גבורה דחסד, אריאל ת"ת דחסד. ואריאל בפרטיותו כולל י"ב, כמו הכלל כולו. וממונה קדומיאל עומד עליהם, שלא נשתנה שמו לעולם. אות י' עומדת על ראשיהם. כשזו נוצצת, נוסעים כולם להתנוצצות ההיא שמתנוצצת. אות ק' מכסה על אות י', והר' מכסה על א' של ויקרא.

טו) לִפנַי ולִפְנים במקום קדוש, בבינה, מתנוצצת אות ו' בסתר ובהעלם, והיא קו אמצעי, שמקור יציאתו עולה ומכריע בין ב' קווים ימין ושמאל לבינה. אות ו' הזו נוצצת בהתנוצצות על כל האותיות, כלומר שמכריע בין ימין ושמאל של כל האותיות שבז"א ושבמלכות. קול יוצא מבין אלו האותיות, הו' שנקראת קול. אשר בבינה הוא אינו נשמע, וכאן באותיות דז"א ומלכות יוצא קול הנשמע. ואז הוא ממתיק האותיות ק"ר, ואותיות יקר"א נפתחו מסתימתן. ואז מכה התנוצצות של הו' בהתנוצצות של אות י'. והתנוצצות הזו של הו', שיצאה ממקום הקדוש, בינה, מכה בהתנוצצות. שפותח אות הי' מסתימתה, והאירה.

טז) ואז ההתנוצצות של אות י' מכה בהתנוצצות של אות ק'. ויוצאת התנוצצות של אות ק' ומכה להתנוצצות של אות ר'. ויוצאות כל אלו התנוצצויות ומתחברות תוך ההתנוצצות של אות א' העומדת, המלכות המקבלת כל מה שבאותיות יק"ר, בחג"ת. וקול יוצא ומכה בכל אלו התנוצצויות האותיות יחד, כדי לצרפן יחד לסוד קריאה, התנוצצות של אות ו' בי' והתנוצצות הי' בק', התנוצצות הק' בר', והתנוצצות הר' בא', ומתחברות חקיקות התנוצצויות של האותיות ואח"כ יוצאות לפעולתן, כי לאחר שההתנוצצויות מתחברות, יוצא קול מביניהן, ומתחברות בצירוף של ויקרא אל משה. ומשה היה מסתכל כל אלו הימים, שלא נכנס לאוהל מועד, שהוא המלכות.

אחר שהגיעה התנוצצות הו', קו האמצעי, מאמא, וייחד ב' הקווים של אותיות י' ק', נפתחו אותיות ק"ר מסתימתן, ולא לבד שלא הפריעו עוד האורות מאות י' וא' אלא עוד שהשפיעו אורותיהן לי' וא', וכולן האירו יחד בצירוף של ויקרא, שהו' השפיעה לי', והי' לק', והק' לר', והר' לא'. וכיוון שנפתחו כל האורות המתנוצצים על ד' אותיות אלו, וד' המרכבות של צד ימין דמלכות, מיכאל, קיבלו הארתן, תיכף היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד. ונבחן פתיחת האורות של ד' אותיות יקר"א, לקריאה והזמנה אל משה, שיבוא לאוהל מועד.

ומשה שהיה מסתכל כל אלו הימים, שלא נכנס לאוהל מועד, הוא היה מסתכל בההפרש, שמקודם שהשפיעה הו', הייתה שליטה להדינים שבאותיות ק"ר, וכיסו כל האורות שבי' וא', והארתן עצמן של אותיות ק"ר. אשר ע"כ לא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד. ועתה, אחר שהאירה הו', קו האמצעי, שנפתחו כל ד' האורות שבאותיות יקר"א, כבר יכול לבוא לאוהל מועד, שמתוך הסתכלות בהבחן הזה, הבין משם את הקריאה וההזמנה, שיבוא אל אוהל מועד.

יז) אח"כ חזרו האותיות והיו מתגלגלות בחקיקותיהן, בצירוף האותיות, שנמסרו לאדם הראשון בגן עדן, להכניס א', מלכות, בתוך ההעלם, אל המקום שנקרא קודש, אמא, ויצאה הו' ונתנה מקום בתחילת המילה לאות א', ונתחברה הא' עם ו', שלאחריה הן ק"ר, וי', חסד, נכנסה בין ק"ר ונעשה קי"ר, ונחקקו והתנוצצו כבתחילה, והקול, קו אמצעי, יצא מביניהם, והתחברו התנוצצויות האותיות, ויצאו לחוץ, ונתגלו לכל המחנות שהיו נוסעים עם אלו האותיות, שהם המחנות של ד' המרכבות דמיכאל, וכשמתחברות התנוצצויות האותיות בהצירוף, מכה קול ביניהן, וחקיקותיהם נראות לכל המרכבות, בצירוף אוקי"ר, והקול חוזר מהן וקורא בין המרכבות, אוקיר אנוש מפז ואדם מכֶּתם אופיר.

אחר שכל האורות דחג"ת שבצירוף ויקרא השפיעו אל הא' זעירה של ויקרא, נעשתה הא', המלכות, מלאה בברכות והאירה בהארת חכמה שבה, ועלתה לאמא. ואז נעשתה המלכות חשובה יותר מז"א, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה. ונמצא שהא', החכמה, עלתה לפני הו', ז"א, חסדים, ונעשה הצירוף א"ו. וגם הק', גבורה וקו שמאל, האירה בחכמה שבה ושלטה, ומשום זה הקדימה עצמה אל הי', חסד, כלומר ק"י. ובזה נהפך הצירוף ויקרא לצירוף אוקיר. כמ"ש, אוקיר אנוש מפז. שהצירוף הזה יורה על שליטת אור החכמה.

יח) אשרי חלקו של משה, שראה כל זה. אבל צירוף אוקי"ר לא נראה לעיניו של משה, אלא צירוף הראשון ויקר"א. וצירוף זה לא גילו לו, משום שאין מודיעים שבחו של אדם בפניו. וסימניך, כמ"ש, צאו שלושתכם. וכתוב, ויקרא אהרון ומרים. וכתוב, פה אל פה אדבר בו. וכתוב, לא כן עבדי משה. שאמר כל זה רק לאהרון ומרים ולא למשה, משום שאין מודיעים שבחו של אדם בפניו. שאין הקב"ה מגלה שבחה של המדרגה אל המשיג אותה, אלא אחר שכבר חלפה המדרגה וזכה למדרגה חדשה, אז מגלה לו שבחה ושלמותה של ראשונה. הרי שאין הקב"ה מגלה שבח המדרגה בפניה, בשעת מציאותה.

יט) עלו האותיות וחזרו בכל המחנות בצירוף אוקי"ר, הקול יצא ואמר, אוקיר אנוש מפז. אח"כ נמשכו האותיות והיו מתנוצצות על ראשיהם של כל אלו מרכבות, ונשתככו עד שנתתקנו במקומם.

כ) הראש לצד שמאל, המלכות, חזקיא"ל, ממונה עליון, עליון על המחנות, כל אלו העומדים בשער המשכן, המלכות, תחת ממשלתו של גבריא"ל. כי מיכאל מושל בימין המלכות, וגבריאל בשמאלה. ועימו מתתקנים בשער ההוא כל אלו המחנות שמתחת ידו. וממונה אחד הוקם על השער מבחוץ ושמו גזריא"ל, ועימו י"ב ממונים המסבבים אותו ג' ג' לכל צד, לד' צדדים.

המרכבה הכוללת התחתונה, י"ב, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שבכל אחד מהם ג' קווים חג"ת, שהם י"ב. ובפרטות יש י"ב בכל אחד. י"ב דמיכאל, עליהם מתנוצצות ד' אותיות יקר"א. כאן מבאר י"ב שבגבריאל, חו"ג תו"מ, שבכל אחד חג"ת, כמו במיכאל. ובתחילה מבאר המלכות שבגבריאל, שבו ג' מלאכים חג"ת, גבריאל, חזקיאל גזריאל. וגזריאל לבדו, ת"ת שבצד מלכות, כולל ג"כ י"ב.

כא) כתוב, ואלו הם שלהט החרב המתהפכת, מתהפכת בידיהם (ב"ב אות קיח). וממונה הזה חזקיאל, עומד עליהם למעלה למעלה בפנים. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא אות א', צד המלכות שבגבריאל, כי אלו המחנות אינם עומדים ואינם נוסעים אלא באות א', בימין, במלכות היוצאת בחסדים, הימין, משום שהשמאל דגבריאל אינו נוסע אלא בימין, ע"י התלבשות בחסדים. והימין נוסע תמיד לשמאל, בהתכללות השמאל, וא' היא אות המתנוצצת ויוצאת מן הימין. מלכות מצד החסדים שבה. אז נוסעים כל המחנות למקום ההוא שמתנוצץ התנוצצות ההיא.

כב) לִפְנים מצד המלכות, בצד ת"ת, הוא הממונה רהטיא"ל עליון על המחנות העומד בפנים תחת ממשלתו של גבריאל. ועימו כל אלו המחנות שתחת ידו. וממונה אחד עומד עליהם בשער, שנקרא, קדשיא"ל, ומסבבים אותו י"ב ממונים, ג' ג', ד"פ. וממונה ההוא רהטיאל עומד על כולם, שלא נשתנה שמו. וגם כאן בצד ת"ת ג' מלאכים, חג"ת, גבריאל רהטיאל קדשיאל. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל המחנות. ואות זו היא אות ז', צד ת"ת שבגבריאל, והיא נחלפת בתיקון המשכן באות ל'. שנמתקת בבינה, ל', המגדל הפורח באוויר, וזה נחלף, כמ"ש, יִזַל מים מדָלְיָו. כי הבינה היא דליו של הת"ת. נחלפה הז' בחקיקות האותיות, ונקראת חילוף הל'. כשאות זו מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, אז נוסעים כולם לצד התנוצצות ההיא.

כג) לִפְנים מצד ת"ת, בצד גבורה, הוא, קפציא"ל ממונה העליון, עליון על המחנות, תחת ממשלתו של גבריא"ל, ועימו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו, אלו שנמסרו לו בשעה ההיא. וממונה אחד עומד עליהם ושמו עזאל, וי"ב ממונים מסבבים אותו, לכל צד ג' ג'. וגם כאן, בצד גבורה דגבריאל, ג' מלאכים חג"ת, גבריאל קפציאל עזאל. ועזאל, ת"ת, כולל בעצמו י"ב. וקפציאל ממונה העליון עומד על כולם. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות והיא אות ד', שהיא צד הגבורה שבגבריאל, וכולם נוסעים להתנוצצות של האות ההיא. אות זו תלויה באוויר על ב' אותיות אחרות, שהן א' ל'.

כד) לִפְנים מצד הגבורה שבגבריאל, בצד חסד שלו, הוא, שמעיא"ל ממונה העליון. זה מתחלף לד' שמות, משום שאינו עומד בחקיקותיו, פעם הוא לצד ימין, ופעם הוא לצד שמאל. ופעם למזרח ופעם למערב. ונקרא לפי שימושו. ועימו י"ב ממונים שמסבבים אותו, לכל צד ג' ג', ורגשיא"ל ממונה העליון הוא על אלו י"ב ממונים, תחת ממונה ההוא האחר שמעיא"ל. ונמצא גם כאן בצד חסד דגבריאל ג' מלאכים חג"ת, גבריאל שמעיאל רגשיאל. ורגשיאל לבדו כולל י"ב. ואות אחת מתנוצצת על ראשיהם למעלה, ואות זו היא אות ה'. וזו תלויה באוויר על כל שאר אותיות אחרות, א' ל'. כמו שאמרנו באות ד'. אלו ב' אותיות ד' ה' עולות למעלה על כל שאר האחרות, משום שהן חסד וגבורה, ג"ר. וכולם נוסעים להתנוצצות ההיא התלויה באות ההיא ה'.

כה) לִפנַי ולִפְנים במקום שנקרא קודש, בבינה, מתנוצצת אות אחת בהעלָמה של קודש, והיא אות ם' סתומה. כי ם' סתומה מאירה תמיד בצד שמאל דבינה. זו מתנוצצת בהתנוצצות על כל האותיות א' ל' ד' ה'. וקול יוצא מבין האותיות. אז מכה ההתנוצצות של אות הזו, ם' סתומה, ולוקח ב' אותיות האחרות שהן התנוצצויות התלויות באוויר, שהן ד' ה'. ונשאר א"ל, והן מתחברות באלו האחרות שבצד ימין, שהן ויקר"א, ומכות אלו באלו, ונוסעות כולן, וחוזרות אותיות הראשונות, ויקר"א, להתנוצץ כמקודם ויוצאות מן המלכות לחוץ, אל משה, אז, ויקרא אל משה. שמצירופים אלו יצאה הקריאה וההזמנה אל משה לבוא אל אוהל מועד.

כי אותיות ד' ה', הן גבורה וחסד שבגבריאל, ג"ר דשמאל, ואותיות א' ל' הן מלכות ות"ת שבגבריאל, ו"ק דשמאל. ונודע שהארת החכמה המאירה בשמאל, אינה אלא ו"ק דחכמה, אבל הג"ר דחכמה נעלמו ואינם מאירים. ושכתוב, אז מכה ההתנוצצות של אות הזו, כלומר אות ם' סתומה ולוקח ב' אותיות ד' ה', ונשאר א"ל, כי אותיות ד' ה' הן ג"ר שאינם מאירים, ע"כ הם' סתומה העלימה אותם, ולא נשאר אלא א"ל, ו"ק. שהן האותיות ויקרא, שבצד ימין, מיכאל, ואותיות אל שבצד שמאל, גבריאל, שמהן יצאה הקריאה וההזמנה אל משה (כמ"ש לעיל אות י'). ומה שהזוהר אינו מביא שאר ב' המלאכים אוריאל ורפאל, תו"מ שבמרכבה התחתונה, הוא משום שב' קווים ימין ושמאל מיכאל וגבריאל הם עיקר הפועלים, ותו"מ אוריאל ורפאל, הם רק מקבלים מהם, ואין בהם חידוש, ע"כ לא הביא אותם.

חזרה לראש הדף
Site location tree