ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים

צח) בשעה שנמצאים מזונות למטה, נמצאים מזונות למעלה. בדומה למלך שהתקין הסעודה שלו, ולא התקין לעבדיו. אחר שמתקין לעבדיו, הוא אוכל הסעודה שלו. כמ"ש, אכלתי יערי עם דיבשי, זו היא סעודת המלך. איכלו רֵעים, שְׁתו ושִׁכרו דודים, זו היא סעודה של עבדיו. והסעודה היא מריח הקרבן, כשריח הקרבן היה עולה. ומשום זה נקרא ריח ניחוח לה'. ריח, הארת חכמה משמאל, היא לעבדיו. ניחוח, הארת החסדים מימין, הוא לה'. וע"כ נתעכבה סעודת המלך משום סעודת עבדיו. ומשום זה למדנו, שישראל מפרנסים לאביהם שבשמים. כי אינו אוכל מטרם שמתקין הסעודה לעבדיו. ומסעודת המלך אוכלות רק נשמות הצדיקים.

ז"א תמיד בבחינת כי חפץ חסד הוא, שחפץ בחסדים ולא בחכמה. אלא שמקבל חכמה רק להשפיע אל המלכות ולעבדיו, שהם מרכבה להמלכות. ונודע, שחסדים בלי חכמה הם מחוסרי השלמות, ו"ק בלי ראש. ולפיכך אין ז"א מקבל הארת החסדים שלו, מטרם שישפיע הארת החכמה בשביל עבדיו התלויים במלכות, כי אז נכללים החסדים שלו מחכמה, ונעשו ראש וג"ר.

וכתוב, ריח לעבדיו, הארת חכמה, המכונה ריח, ניחוח לה', חסדים, המכונים ניחוח. וע"כ נתעכבה סעודת המלך משום סעודת עבדיו. כי אם היה מקבל החסדים, הסעודה שלו, מטרם שמתקין סעודת הארת החכמה בשביל עבדיו, אז היו החסדים שלו בלי חכמה כלל, והיו ו"ק בלי ראש. וע"כ מחכה שיתקן וימשיך תחילה סעודת הארת החכמה בשביל עבדיו, ואז נכללים, בדרך אגב, סעודת החסדים שלו מן הארת החכמה, שהמשיך לעבדיו, ונעשו החסדים בבחינת ג"ר.

ונמצא שישראל, שהם עבדיו, מפרנסים לאביהם שבשמים. שבסיבתם נשלמה הסעודה שלו מג"ר. אמנם ודאי שגם סעודתו עצמו, הארת החסדים, אינה בשביל עצמו, אלא להשפיע לתחתונים. וכתוב, מסעודת המלך אוכלות נשמות הצדיקים. כי אם עבדיו מקבלים בחינת ריח, הארת חכמה, מי מקבל החסדים מסעודת ה'? נשמות הצדיקים הנמשכים מז"א, הם מקבלים החסדים מז"א. אבל סתם ישראל מקבלים מהארת החכמה הכלולה בחסדים, ריח, משום שתלויים במלכות.