עיבדו את ה' בשמחה
קט) עיבדו את ה' בשמחה. כל עבודה שאדם רוצה לעבוד להקב"ה, צריכה להיות בשמחה, ברצון הלב, כדי שתמצא עבודתו בשלמות. ואם תאמר, העבודה של הקרבן כך הוא, אי אפשר, כי אדם ההוא עבר על מצוות אדונו, על מצוות התורה, ושב לפני אדונו. באיזה פנים יקום לפניו? הרי ודאי ברוח שבור, ברוח עצוב צריך להימצא. ואיפה היא השמחה, איפה היא הרננה?
קי) אלא אדם ההוא, שחטא לפני אדוניו ועבר על מצוותיו, ובא להקריב קרבן ולתקן את עצמו, הוא צריך להימצא ברוח שבור ברוח עצוב. ואם הוא בוכה, הוא יפה מכל. ושמחה זו ורננה זו אינן נמצאות. אלא במה הן מתתקנות. הוא, באלו הכהנים והלויים, שהם משלימים שמחה ורננה בשבילו. שמחה מתקיימת בכהן, משום שהוא תמיד רחוק מן הדין. והכהן צריך להימצא תמיד בפנים מאירות ושמחות יותר מכל העם, כי הכתר כהונה שלו גורם לזה. רננה, נמצאת בלויים, כי הלויים נמצאים לְעולם על השיר.
קיא) ואלו הכהנים והלויים עומדים עליו, ובהם נשלמת עבודת הקב"ה. הכהן עומד עליו, ומכוון דברים בשמחה וברצון, לייחד השם הקדוש כראוי, והלויים בשיר. אז כתוב, דעו כי הויה הוא אלקים, זה הוא קרבן, לקרב הרחמים בדין, והכל מתבשם. כי הויה רחמים ואלקים דין, ומתבשמים יחד כאחד.
קיב) עתה שלא נמצא קרבן, מי שחטא לפני אדונו ושב אליו, ודאי שהוא מר נפש, בעצבות, ברוח שבור. ואיך מקיים שמחה ורננה, הרי אינן נמצאות בו? למדנו, התשבחות, שמשבח לאדונו, ושמחת התורה, ורננה של התורה, זו שמחה ורננה. שלא יעמוד אדם לפני אדוניו בעצבות. והרי אינו יכול, כי ליבו נשבר בו מחמת חטאיו, ומהו התיקון שלו?
קיג) אלא לעולם יכנוס אדם שיעור שני פתחים, ויתפלל תפילתו. שיעור שני פתחים, כמו שאמר דוד, שאו שערים ראשיכם, שהם מעון ומכון, שהם לִפנַי ולִפְנים בתחילת המדרגות, חסד וגבורה, פתחי עולם. ע"כ צריך האדם לכוון בתפילתו כנגד קודש הקודשים, שהוא השם הקדוש, ויתפלל תפילתו, והם אלו ב' פתחים, ב' כתרים, ב' ספירות חסד וגבורה דז"א. כי ראש המלך, ג"ר דז"א, נתקן בחסד וגבורה, שחסד וגבורה דז"א נתעלו ונעשו חכמה ובינה שלו.
בתחילת המדרגות, חסד וגבורה, שהם תחילת מדרגת ז"א, המתחיל מחכמה. ע"כ צריך האדם לכוון בתפילתו כנגד קודש הקודשים, והם אלו ב' פתחים, שיכוון שב' פתחים חסד וגבורה דז"א, יתעלו לבחינת חכמה ובינה, הנקראים קודש קודשים.
קיד) ויש שלומדים כך, שמחה היא כנסת ישראל, מלכות, הנקראת שמחה. וכתוב, כי בשמחה תצאו, שעתידים ישראל לצאת מן הגלות בשמחה. ומי היא? זו כנסת ישראל, המלכות. וכמ"ש, עבדו את ה' בשמחה, במידת המלכות, כמ"ש, בזאת יבוא אהרון אל הקודש, במידת המלכות. אף כאן עבדו את ה' במלכות, הנקראת שמחה ונקראת זאת.
קטו) בואו לפניו ברננה. זו היא שלמות שלה. כי שמחה היא בלב, ורננה היא בפה. ובפה היא יותר שלמות. ושלמות שמחה הזו הרי נודעת והרי ידוע מה היא, שהוא תיקון האדם, שצריך להתתקן לפני אדונו, לזכות לזה. וכשזוכה לזה, אז, דעו כי הויה הוא אלקים, שמיחד ייחוד הזה של הויה הוא אלקים.
והכל, ב' הפירושים, באים בדבר אחד, שצריכים אח"כ לייחד השם הקדוש כראוי, ולקשר זה בזה, שיהיה הכל אחד. וזו היא עבודת הקב"ה. אשרי חלקם של הצדיקים, העוסקים בתורה ויודעים דרכיו של הקב"ה.
שלמות המלכות היא בגילוי הארת החכמה, שאין גילוי זה בשום ספירה זולתה. ויש בזה ב' מדרגות, שהם שמחה ורננה, אשר בעת שגילוי זה עוד לא נשלם בכל השלמות, נקראת המלכות שמחה, שזה יורה שהגילוי הוא בלב, כי השראת השמחה היא רק בלב בפנימיות, ולא בפה בחיצוניות. אבל כשהגילוי הוא בכל השלמות, נקראת המלכות רננה, כי רננה היא בפה. וילמֵד שלב מגלה לפה.
כמ"ש, בואו לפניו ברננה זה שלמות של שמחה בלב, ולב אינו מגלה לפה. ורננה בפה, שמתגלה מן הלב אל הפה. ושלמות שמחה הזו הרי נודעת, ונודע שהיא שלמות גילוי החכמה שבה, וזה הוא תיקון האדם לפני אדונו, שיזכה לזה. אז, דעו כי הויה הוא אלקים, אז הוא יכול לייחד ייחוד הגדול הזה.