אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויקרא / נפש כי תחטא

נפש כי תחטא

רז) נפש כי תחטא. כמ"ש עד שיפוח היום ונסו הצללים. כמה יש לבני אדם שיזהרו מחטאיהם, שלא לחטוא לפני אדונם. כי בכל יום ויום יוצא כרוז, וקורא בני העולם, עוררו את לבכם לפני מלך הקדוש, התעוררו להיזהר מחטאיכם. עוררו הנשמה הקדושה, שנתן בתוככם ממקום הקדוש העליון.

רח) בשעה שהקב"ה מוציא את הנשמה להורידה בבני אדם, הוא מעיד בה בכמה הבטחות, ובכמה עונשים, כדי שתשמור מצוותיו. ולא עוד אלא שמעבירה באלף ושמונה עולמות, להשתעשע, ולראות בהם כבודם של העוסקים בתורה. ועומדת לפני המלך בלבוש יקר בצורת עוה"ז. בלבוש יקר עליון היא מסתכלת בכבוד המלך בכל יום, והוא מעטר אותה בכמה עטרות.

רט) בשעה שמגיע הזמן לרדת לעולם, היא עושה דירתה בגן העדן הארץ שלושים יום, לראות יקר אדונם של הצדיקים, ואח"כ עולה למקומה למעלה. ואחר זה יורדת לעולם. והמלך הקדוש מעטיר אותה בז' עטרות, עד שבאה ונכנסת בגוף האדם. וכשהיא בגוף האדם, וחוטאת בעוה"ז, ועוסקת בחושך, התורה מתפלאת עליה, ואומרת, ומה, כל הכבוד הזה וכל השלמות הזו, השלים מלך העליון את הנפש, והיא חוטאת לפניו, נפש כי תחטא. מה זה הוא שתחטא?

רי) נפש כי תחטא. נחזור אל הכתוב, עד שיפוח היום. עצה לנפש הזאת, שתיזהר מחטאה, ותשוב להיטהר, עד שיפוח היום, עד שלא יפוח היום של עוה"ז, ויבוא היום ההוא הקשה, שיתבע המלך דין, להוציאה מעוה"ז. ונסו הצללים, שבשעה שמגיע זמנו של אדם לצאת מן העולם, נעבר ממנו הצלם של האדם. כמ"ש, עד שיפוח היום, עד שלא יפוח היום לצאת מן עוה"ז. ונסו הצללים, שנעבר הצלם, ישוב לפני אדונו.

ריא) שני צלמים יש לו לאדם, כשהוא בקיומו, אחד גדול, ואחד קטן, שכתוב, הצללים, לשון רבים, שמיעוטו הוא שניים. וכשנמצאים יחד, אז האדם בקיומו. וע"כ כתוב, ונסו הצללים, ואז צריך האדם להסתכל במעשיו ולתקנם לפני אדונו ויתודה עליהם. כי הקב"ה נקרא רחום וחנון ומקבל את השבים לפניו.

ריב) וזה הוא, עד שיפוח היום ונסו הצללים. כי כיוון שאלו הצללים נעברים ממנו, והוא נאסר באזיקים, שהולך למות, אם עושה אז תשובה, היא תשובה. אבל אינה טובה כל כך, כתשובה שעושה בזמן שהוא בקיומו. ושלמה המלך מכריז ואומר, וזכור את בוראך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה.

ריג) וע"כ, עד שיפוח היום, צריך האדם לתקן מעשיו, כי כשמגיעים ימיו להסתלק מן העולם, הקב"ה תוהה עליו ואומר, ונפש כי תחטא ושמעה קול אָלָה והוא עֵד, או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו. ושמעה קול אָלָה, שהרי השבעתי אותה בשבועה, בשמי, שלא תשקר בי, והעדתי בה כשירדה לעולם. והוא עֵד, מכמה פעמים שהעדתי בה לשמור מצוותי. משום זה, כיוון שהאדם הוא עד, בשעה שישוב לפני המלך, או ראה או ידע, שראה, אלו העוונות שעשה והסתכל בהם, או ידע, בבירורו של הדבר, שעבר על מצוות אדונו. אם לא יגיד, אם לא יתוודה עליהם לפני אדונו, כשיצא מן העולם, אז, ונשא עוונו. וכשישא את עוונו, איך יפתחו לו פתח, ואיך יקום לפני אדונו. וע"כ כתוב, ונפש כי תחטא.

ריד) כל זאת בָּאַתְנו ולא שכחנוך, ולא שיקרנו בבריתך. כל אלו באו עלינו, היה צריך לומר, ולא באתנו, שהיא לשון נקבה? אלא כל דינים שלמעלה, הכלולים בזאת, באו עלינו, כי זאת היא המלכות, שכוללת כל דינים שלמעלה, וע"כ אומר באתנו, לשון נקבה. ולא שכחנוך, ולא שכחנו דברי תורתך. כל מי ששוכח דברי תורה ואינו רוצה לעסוק בה, הוא כאילו שכח את הקב"ה, כי התורה כולה היא שמו של הקב"ה.



חזרה לראש הדף
Site location tree