רחל מבכה על בניה
שמג) כה אמר ה', קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מֵאֲנָה להינחם על בניה, כי איננו. כה אמר ה', כשהנביא מתחיל לדבר, יהיו דבריו נודעים, ע"י השם שמזכיר בתחילתו, אם שם המורה על דין, או על רחמים, או על ז"א, או על המלכות. וכאן, כה אמר ה', זה הקב"ה, ז"א. שאמר, קול ברמה נשמע, של המלכות.
שמד) ביום שנחרב בית המקדש למטה, וישראל הלכו בגלות, ריחיים על צווארם וידיהם קשורות לאחור, וכנסת ישראל, השכינה, נגרשה מבית המלך ללכת בגלות אחריהם, הנה בשעה שירדה השכינה, אמרה, אלך תחילה ואבכה על דירתי, בית המקדש, על בני, ישראל, ועל בעלי, ז"א, שנתרחק ממנה. כשירדה, ראתה מקומה חרוב, וכמה דם חסידים נשפך בתוכו, והיכל הקודש והבית נשרף באש.
שמה) אז הרימה קולה בבכי, ונתרגשו העליונים והתחתונים, והגיע הקול למעלה, עד המקום שהמלך, ז"א, שורה בו. ורצה המלך להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. עד שירדו כמה גדודים וכמה מחנות מלאכים לנָחֲמה, ולא קיבלה תנחומים מהם. כמ"ש, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מֵאֲנָה להינחם על בניה, כי לא קיבלה מהם תנחומים. כי איננו, הוא משום שהמלך הקדוש עלה למעלה ולא נמצא בתוכה.
שמו) רחל מבכה על בניה. היה צריך לומר, שהשכינה מבכה על בניה. רחל היא, כנסת ישראל, השכינה, אשת יעקב, אשת ז"א, שכתוב, ויאהב יעקב את רחל. וכתוב, ורחל עקרה. וכתוב, מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. שכל אלו הכתובים סובבים על השכינה.
שמז) פירוש אחר: כי איננו, פירושו אֵין, אין גדול בבית הזה ממני. איננו, כי הקב"ה נסתלק למעלה ונתרחק מן הכל. איננו, שאין עימה בזיווג. איננו, ששמו, השכינה, אינו שמו הגדול, אלא בגלות.
שמח) מאיזה מקום התחילה השכינה להִגלות? מבית המקדש, ששם הייתה שורה. ואח"כ הייתה מסבבת כל ארץ ישראל. ואח"כ, כשיצאה מן הארץ, עמדה תוך המדבר, וישבה שם ג' ימים. והובילה ההמון והמחנות והתושבים מבית המלך, מירושלים, וקראה עליה, איכה ישבה בדד.
שמט) לא נגלו ישראל מארץ, ולא נחרב בית המקדש, עד שישראל כולם נמצאו חייבים לפני המלך, ועד שמנהיגי העולם נמצאו חייבים תחילה. כמ"ש, עַמי מאשרֶיךָ מתעים ודרך אורחותיךָ בִלֵעוּ. וכיוון שראשי העם הלכו ברשע, כל העם נמשך אחריהם.