ואתה תצווה
א) מה השינוי שכאן ובכל המקומות שכתוב, ואתה הקרֵב אליך, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואתה תצווה את בני ישראל, ואתה קח לך בשָׂמים ראש מר דרור. שלא כתוב כבכל המקומות, והקרבת, ותדבר, ותצווה, ותיקח. אלא כדי לכלול עימו השכינה. כי השכינה נקראת אתה. וכשכתוב ואתה, פירושו, לכלול עימו השכינה בציווי ובדיבור.
ב) אור העליון, ז"א, ואור התחתון, הנוקבא, כלולים יחד במילה, ואתה. כי אתה הוא שֵם הנוקבא, והו' הנוספת היא ז"א. כמ"ש, ואתה מחייה את כולם, שסובב על ז"א ונוקבא. וע"כ לא כתוב והקרבת את אהרון אחיך. וציווית את בני ישראל. ודיברת אל כל חכמי לב. משום שבעת ההוא היה שורה השמש, ז"א, בלבנה, הנוקבא, ונשתתף הכל כאחד, ז"א ונוקבא, לשרות על אומנותה של המלאכה. וע"כ כתוב בהם ואתה, שמורה על ז"א ונוקבא. מכאן נשמע, שהשי"ת היה שורה על האומנות של מלאכת המשכן, כמ"ש, אשר נתן ה' חכמה ותבונה בָהֵמה.
ג) מכאן נשמע, שז"א ונוקבא היו שורים על אומנות מלאכת המשכן. שכתוב, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר מילאתיו רוח חכמה. שהיה צריך לומר, אשר מילאתים. לשון רבים, אם הוא סובב על חכמי לב. אלא, אשר מילאתיו, סובב על לב, השכינה. וע"כ צריך לומר, אשר מילאתיו רוח חכמה, ללמד שהשמש, ז"א, שורה בלבנה, הנוקבא, הנקראת לב, בשלמות הכל. וע"כ נתרשם הכל, ז"א ונוקבא, בכל המקומות, במלאכת א"כ, ואתה ואתה, איך הם מתיישבים בהמשך המקראות, אם נפרש משמעותם על ז"א ונוקבא?
ד) כשאמר למשה, שיקרב את ואתה, ז"א ונוקבא, אל אהרון, לייחד בו ולקרב אליו סוד השם הקדוש, ואתה. וע"כ כתוב, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, שידבר ויקרב וייחד השם ואתה, זו"ן, אל כל חכמי לב. משום שכולם לא באו לעשות מלאכת המשכן, עד שרוח הקודש היה מדבר בהם, ולחש להם בחשאי איך לעשותה, ואז עשו המלאכה. וע"כ כתוב, ואתה תצווה את בני ישראל, שרוח הקודש הרמוז בהשם ואתה, יצווה את ברצון השלם. וכן, ואתה קח לך. וכן, ואתה הקרב. וכן כל אלו, ואתה, הכתובים כאן במלאכת המשכן, שהכל נעשה בסוד של השם, ואתה.
ה) ואתה הויה אל תרחק, אֱיָלותי לעזרתי חושה. ואתה הויה, אשר אתה הוא הנוקבא והשם הויה, הוא ז"א, מתפלל שהכל יהיה אחד, שיהיו מחוברים זה בזה. אל תרחק, שלא יתרחק להסתלק ממנו, שאור העליון, ז"א, לא יסתלק מאור התחתון הנוקבא, כי כשאור העליון מסתלק מן אור התחתון, אז כל אור נחשך ואינו נמצא בעולם. כי העולם מקבל רק מן המלכות, שהיא אור התחתון. ואם אור העליון, ז"א, אינו מאיר בה, אין לה מה להאיר לעולם הזה.
ו) נחרב בית המקדש בימיו של ירמיהו, משום שנסתלק ז"א מן המלכות. ואע"פ שנבנה אח"כ בבית שני, עכ"ז לא חזר האור למקומו כראוי. וע"כ השם של הנביא ההוא, שהתנבא ע"ז, הוא ירמיהו, אותיות ירום יה"ו, שפירושו הסתלקות אור העליון למעלה מן המלכות, ולא חזר להאיר אח"כ כראוי בבית שני. השם ירמיהו מורה, שאור העליון נסתלק ממלכות, ולא חזר למקומו, ונחרב בית המקדש ונחשכו המאורות.
ז) אבל ישעיהו, השם מאותיות ישע יה"ו, גורם לגאולה ולהחזיר אור העליון למקומו, למלכות, ולבנות בית המקדש, וכל הטוב וכל האורות יחזרו כבתחילה. וע"כ השמות של ב' נביאים אלו עומדים זה כנגד זה, ששם האחד ירום יה"ו, ושם השני הוא להיפך, ישע יה"ו, משום שהשם גורם. וצירוף האותיות אלו עם אלו גורמים מעשה לפי משמעותן, הן לטוב והן לרע. ועל סוד הזה הוא צירוף האותיות של שמות הקדושים, וכן האותיות מבחינתן עצמן, גורמים שיראה סודות עליונים כמשמעותו של השם. שהאותיות בעצמן גורמים סודות עליונים קדושים להראות בהן.