אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תצווה / ויהי מִקץ ימים

ויהי מִקץ ימים

מב) ויהי מִקץ ימים, ויבֵא קין מפרי האדמה מינחה. מקץ ימים, טומאה. ומקץ ימין, קדושה. אמר הקב"ה לדניאל, ואתה לך לקץ. אמר לו, לאיזה קץ, לקץ הימים או לקץ הימין? עד שאמר לו, לקץ הימין.

מג) וע"ז פחד דוד, שכתוב, הודיעני ה' קיצי: אם לקץ הימים או לקץ הימין. וכאן בקין כתוב, ויהי מקץ ימים ולא מקץ ימין. ומשום זה לא נתקבל קרבנו, כי מס"א היה הכל.

מד) כתוב, והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו, ומחֶלְבֵהן. גם הוא, לרבות שגם בקרבן הבל היה חלק לס"א וגם בקרבן קין היה חלק לקדושה. אלא הבל, כל הקרבן שלו ועיקרו היה להקב"ה, ונתן חלק לס"א, כמ"ש, ומחֶלְבֵהן, שהחֵלב והטוב היה להקב"ה. וקין, עיקרו עשה לקץ הימים, ס"א, ונתן רק חלק אל הקב"ה. וע"כ נדחה הוא וקרבנו.

חזרה לראש הדף
Site location tree