בסוכות תשבו

קלד) בסוכות תשבו שבעת ימים, זהו סוד האמונה, המלכות, שמקבלת כל המוחין שלה. ומקרא זה נאמר על עולם העליון, בינה. כאשר נברא העולם, נאמר מקרא הזה.

קלה) כשהתחילה החכמה, או"א עילאין הנקראים, אבא וחכמה, לצאת ממקום שאינו ידוע ואינו נראה, מראש א"א. אז יצא מסך אחד, והיכה. וחכמה עליונה ההיא התנוצצה והתפשטה לכל הצדדים במשכן העליון, ישסו"ת הנקראת, בינה ואמא. ומשכן העליון ההוא הוציא ו"ק, שהם ז"א. ואז בהתנוצצות המסך האיר לכל, ואמר, בסוכות תשבו שבעת ימים.

קלו) סוכׂת כתוב חסר ו', כי זהו משכן התחתון, מלכות, שהוא כמו עששית, כלי מזכוכית ששמים בתוכה נר להאיר, להראות כל האורות. ואז אמר, בהתנוצצות המסך, בסוכׂת תשבו שבעת ימים. שבעת ימים הם מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, מלכות. שכל שבעת ימים, חג"ת נהי"ם דבינה, עומדים בקיומם להאיר לסוכָת הזו, זו סוכת דוד הנופלת, סוכָת שלום, המלכות. ועַם הקדוש צריך לשבת תחת צילה בסוד האמונה, המלכות. ומי שיושב בצל זה, יושב באלו הימים העליונים של הבינה.

מתחילה נברא העולם במדה"ד, במלכות דצ"א. ראה שאין העולם מתקיים, כי הכלים הנמשכים ממלכות ממדה"ד, אינם ראויים לקבל אור העליון לתוכם, עמד ושיתף עימו מדה"ר. שהעלה המלכות למקום בינה, מדה"ר. ואז נבקעו כל המדרגות לב' חצאים, שכתר וחכמה נשארו בראש א"א, ובינה ותו"מ שלו נפלו לגוף. וכן כולם, שבזה נתמעטו כל המדרגות לו"ק בלי ראש. שמצב הזה מכונה נקודת החולם.

ואח"כ לעת גדלות, ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק, חוזרת ויורדת המלכות ממקום בינה למקומה. וכל חצאי המדרגות שנפלו ממדרגתם חוזרים למדרגתם. והמדרגות נשלמות שוב בג"ר. ומצב הזה מכונה נקודת השורוק. שאז אותם בינה ותו"מ, שחזרו למדרגתם, לוקחים עימהם למעלה גם התחתון, שהיו שורים בו בזמן נפילתם. והתחתון מקבל מחמת זה המוחין דעליון.

ונמצא, שבעת קטנות, נפלו בינה ותו"מ דישסו"ת, שהם אמא, לזו"ן. ובעת גדלות, שבינה ותו"מ חוזרים למדרגתם לבינה, לוקחים עימהם גם זו"ן למקום בינה. ואז מקבלים הזו"ן המוחין דבינה, ע"י הכלים דבינה ותו"מ דבינה, שהיו אצלם בזמן קטנות. ונמצא עתה, שזו"ן ראויים לקבל אור העליון של בינה. וכן כל העולמות בי"ע, הנמשכים מהם. ואז נתקיים העולם. ולולא עליית המלכות למקום הבינה, לא היה מציאות, שהעולם יוכל להתקיים.

כאשר נברא העולם, נאמר מקרא הזה, כלומר, בעת ששיתף מדה"ר עם המלכות, כדי שהעולם יוכל להתקיים. כשהתחילה החכמה, או"א עילאין הנקראים אבא וחכמה, לצאת ממקום שאינו ידוע ואינו נראה, מראש א"א. בעת שעלתה המלכות במקום בינה דראש א"א, ונשאר א"א בכתר וחכמה, ובינה ותו"מ שלו נפלו לבחינת גוף שלו, ובינה זו שיצאה לחוץ מראש דא"א נתחלקה לשניים. הג"ר שלה נתקנו באו"א עילאין ונקראים חכמה. והז"ת שלה נתקנו בישסו"ת, ונקראים בינה. אז יצא מסך אחד, המסך של המלכות, שעלתה לראש דא"א, והיכה, הוציא הבינה דא"א לחוץ מראש, וחכמה עילאה ההיא, ג"ר דבינה, שנתקנו לאו"א עילאין, התנוצצה, בבבחינת הקטנות, שנפלו הבינה ותו"מ שלו למטה לבינה.

והתפשטה לכל הצדדים במשכן העליון. בעת גדלות, שא"א החזיר הבינה ותו"מ שלו, עלה אליו גם משכן עליון, בינה, וקיבלה ממנו מוחין. ועד"ז, משכן העליון ההוא הוציא ו"ק, ז"א, וגם הבינה החזירה אליה בינה ותו"מ שלה, שנפלו לזו"ן, שעי"ז קיבלו זו"ן המוחין דבינה, והבינה הוציאה ו"ק, זו"ן. ואז התנוצצות המסך, שהוא הארת המסך והמיעוט שנעשה ע"י עליית המלכות לבינה, האיר לכל, האיר מוחין דבינה לז"א ונוקבא. ואמר אל המוחין, שהם חג"ת נה"י דבינה, בסוכות תשבו שבעת ימים, שיתפשטו אל המלכות, הנקרא סוכׂת חסר ו'.

ונבחן, כי לולא הצל, שפירושו התמעטות האור, של התנוצצות המסך שנעשה בבינה, זה הסכך, לא היו נמשכים שבעת ימים, שהם חג"ת נהי"מ דבינה אל סוכָת, שהיא המלכות למטה. אמנם גם באותו הצל של התנוצצות המסך, הסכך, גם יש ע"ס, והמלכות שלה עלתה ג"כ למקום בינה שלה, ובינה ותו"מ שלה נפלו לבי"ע. שמחמת זה לעת גדלות, כשמחזרת בינה ותו"מ שלה לאצילות, עולים עימהם גם בי"ע בדרך המדרגה לאצילות, ומקבלים ממנה המוחין של שבעת הימים. באופן ששורש הסכך בבינה, ומשם הוא אומר, בסוכות תשבו שבעת ימים. וזה נאמר על עולם העליון, בינה, אמנם אותו הצל והסכך נמצא ג"כ במלכות, וע"כ היא נקראת סֻכה בלי ו', שהכוונה היא על אותו הסכך של הבינה הנמצא במלכות.

קלז) וע"כ כתוב, סוכׂת. סוכָת חסר ו', שהכוונה על המלכות. ובמקום אחד כתוב, בסוכות, מלא, להראות שמי שיושב בצל זה של התנוצצות המסך, הוא יושב באלו ימים עליונים שלמעלה, חג"ת נהי"מ דבינה, העומדים על התחתונה, שהיא מלכות, להאיר לה, ולכסות עליה. כי אותו הסכך דבינה נמשך גם אליה, להגן עליה בשעה שהיא צריכה.

קלח) כולם נקראים סוכות במלואו, הסכך דבינה והסכך דז"א. והכתוב, סוכׂת חסר, זה הוא עולם התחתון, המלכות, שצריך בז' ימים אלו הקדושים לזון שאר הממונים שרי העולם, שזה ע' (70) פרים שמקריבים בז' ימי הסוכות, שהיא צריכה להתמעט מאור ולעורר המוחין דשמאל, שהם האחוריים שלה, שמהם ניזונים ע' שרים אלו, בעוד שהיא מקבלת שמחה בבעלה במוחין דפנים.

וצריכה לזה, כדי שלא יקטרגו בעת השמחה. ונותנת להם להתעדן במזון ההוא, והקרבנות שלהם מרובים יותר מבשאר הימים, כדי שיתעסקו בהם, ולא יתערבו אח"כ בשמחת ישראל. שהוא על דרך, שנותנים להם חלק בשעיר ראש חודש ושעיר לעזאזל, ומטעם מיעוט הזה להזין שרי האומות, היא נקראת סוכָת חסר ו'. ושמחת ישראל זה יום שמיני העצרת.

קלט) בעוד שאלו שאר הממונים שמחים ואוכלים ע' הפרים, שישראל מתקנים בשבילם, באותו זמן הם מתקנים כיסא אל הקב"ה מלמטה, מתקנים המלכות להיות כיסא להקב"ה, ולהעלות אותה למעלה: בד' המינים, בשמחת החג, באמירת הלל, בהקפת המזבח. אז המלכות עולה ומקבלת ברכה ושמחה בז"א בעלה.

קמ) ושאר החיות, שהם ע' שרים הממונים על העמים, אוכלים ולועסים הדַק, והנשאר מאכילתם דרכו ברגליהם, וניזונו מע' פרים. ומלכות לוקחת הנפשות ומעלה אותן לתענוג העליון, לז"א. כיוון שירדה ואוחזת כל הברכות, הקדושות והתענוגים, שישראל המשיכו לה בכל אלו שבעת הימים, באלו המעשים שעשו והקריבו לה, אז ירדה להתקרב לבניה, ולשמח אותם יום אחד. ויום ההוא הוא יום השמיני, משום שכל ז' ימים האחרים עימה. וע"כ היא שמינית. והיא שמונה ימים יחד. ומשום זה נקראת עצרת, שפירושו קיבוץ, שכל ז' ימים מתקבצים ביום השמיני ההוא. ואין שמיני אלא מתוך שבעה. וע"כ נקראת בשני שמות:

א. שמיני, להיותה שמיני לז' הימים.

ב. עצרת, להיותה כולל בתוכה כל שבעת הימים יחד.