אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויגש / שישים נשימות

שישים נשימות

לד) דוד המלך היה נם כסוס ושנתו מועטת. וא"כ, איך היה קם בחצות לילה, הרי שיעור של שישים נשימות של שְנת הסוס, מעט הוא, ולא היה מקיץ אפילו בשליש לילה?

לה) אלא בשעה שבא לילה, היה יושב עם כל גדולי ביתו ודן דינים, ועסק בדברי תורה. כלומר, שלא הלך לישון בתחילת הלילה, אלא סמוך לחצות לילה. ואח"כ היה ישן את שנתו עד חצות לילה, וקם בחצות לילה, והתעורר ועסק בעבודת ריבונו בשירות ותשבחות.

לו) כי דוד המלך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, ודוד המלך היה שומר עצמו כל ימיו שלא יטעם טעם מיתה, משום ששינה הוא אחד משישים במיתה. ודוד, משום מקומו, שהוא חי, לא ישן אלא שישים נשימות. כי עד שישים נשימות חסר אחת, הוא חי. משם ולהלאה טועם האדם טעם המוות, ושולט עליו הצד של רוח הטומאה.

לז) וזה שהיה דוד המלך שומר את עצמו, שלא יטעם טעם המוות, ולא ישלוט עליו הצד של רוח האחר, משום ששישים נשימות חסר אחת, הוא, שהחיים שלמעלה, עד שישים נשימות הן שישים נשימות עליונות, והחיים תלויים בהם, ומכאן ולמטה הוא המוות.

לח) וע"כ היה דוד המלך משער השיעור של הלילה עד חצות, כדי שיתקיים בחיים ולא ישלוט עליו טעם המוות. וכשנחצה הלילה, היה דוד מתקיים במקומו, במדרגתו, שהוא חי וקיים, כי הקיץ משנתו ואמר שירות ותשבחות. כי כשנתעורר חצות לילה, וכתר הקדוש, הנוקבא, נתעורר, צריך שלא ימצא את דוד מתקשר במקום אחר, במקום המוות.

לט) משום כשנחצה הלילה וקדושה העליונה נתעורר, ואדם הישן במיטתו אינו מתעורר, שאינו מקיץ משנתו להשגיח בכבוד ריבונו, הרי הוא מתקשר במוות, ומתדבק במקום אחר, בס"א. וע"כ היה קם תמיד דוד המלך בחצות לילה, להשגיח בכבוד ריבונו חי אצל חי, ולא נם בשנתו עד לטעום טעם המוות, ומשום זה היה נם כסוס, שישים נשימות ולא בשלמות, שהיו חסרים אחת.

שינה, סתימת העיניים, המוחין, כמו הישן השוכב בעצימת העיניים בלי דעת. ושורשו נמשך משליטת הארת קו השמאל, חכמה, בעת שהיא במחלוקת עם קו הימין, חסדים, שמטעם שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, המוחין נסתמים.

והיקיצה משינה נמשכת מקו אמצעי. כי מצב השינה נמשכת עד עליית קו האמצעי עם המסך דחיריק שבו, שהוא נקודת מנעולא, הממעט את קו השמאל ומכלילו בימין, שהחכמה שבשמאל נכללת בחסדים שבימין. ואז נפתחים המוחין, והחכמה יכולה להאיר.

ומכאן ההפרש הגדול בין חג"ת דז"א שמחזה שלו ולמעלה, לבין נה"י שמחזה שלו ולמטה. כי ג' קווים דז"א נקראים חג"ת. שבעת שהחסד הוא במחלוקת עם הגבורה, נמשך לו השינה. וכשהת"ת שלו, קו אמצעי, מכריע ועושה שלום ביניהם, עם כוח המסך דמנעולא שבו, הוא ממשיך היקיצה, כלומר המוחין נפתחים. כי אז החכמה שבשמאל נכללת עתה בחסדים שבימין, ויכולה להאיר. הרי שהמסך דמנעולא נמצא בת"ת, בקו אמצעי. והיא נקודת החזה שבת"ת, ששם משכן מסך דמנעולא, העושה שלום בין הקווים.

ונודע שהמוות נמשך ממנעולא, כמ"ש, לא זכה הרי רע, שהוא גילוי הצמצום שבמלכות, שאינה ראויה לקבל אור החכמה, אור החיים. וע"כ בגילויה מת האדם, שאור החיים פורח ממנו. אבל בתיקון היקיצה, ההיפך, היא נעשית לגורם כל החיים, כי לולא המנעולא שבקו אמצעי שבנקודת החזה, לא היה יכול ז"א להקיץ משנתו, והעיניים, החכמה, היו סתומים לעולם, מחמת שאינה מאירה בלי חסדים. הרי שכל גילוי המוחין במסך דמנעולא תלויים.

ההפרש בין חג"ת שמחזה ולמעלה לנה"י שמחזה ולמטה, כי אין המסך והדין שבו יכול לפעול משהו למעלה ממקום מציאותו. ולפיכך חג"ת שלמעלה מנקודת החזה, אין בו כלום מהדין של המנעולא, שהוא המוות. אבל נה"י דז"א שלמטה מנקודת החזה, כבר המוות שבמנעולא פועל עליהם. אלא יש כאן לנקודת המנעולא שבחזה פעולה הפוכה, שהיא תיקון היקיצה. כי נעשתה כאן לגורם החיים, מכוח ההכרעה, שהיא בלתי אפשרית זולתה. ולפיכך גם הנה"י בהחיים והקדושה. ואין כוח המוות שולט בהם אף משהו.

והנה הנוקבא, שנקראת לילה, מקבלת בניין ספירותיה מז"א. וע"כ נחלקת גם היא על נקודת החזה כמוהו. שמנקודת חצות לילה, מחזה ולמעלה, שש שעות הראשונות עד חצות לילה, אין שם כוח הדין והמוות מנקודת המנעולא כלל. אלא מנקודת החזה ולמטה, שש שעות השניות, אם יש בהם תיקון היקיצה, נעשו גם הם חיים וקדושה, כמו החג"ת שלמעלה.

אבל אם אין בהם תיקון היקיצה, ההכרעה שבקו אמצעי, אלא שנמשכת שליטת השמאל בלי ימין, השינה, הנה אז נתעורר כוח המוות שבמנעולא שבנקודת החזה, ונמצאים הנה"י שמחזה ולמטה, שש שעות השניות אחר חצות לילה, שהם בשליטת המוות והס"א.

אמנם מלכות דוד, היא מחזה ולמעלה של הנוקבא, שש שעות הראשונות לפני חצות לילה, רביעי לאבות, שהם חג"ת. כמ"ש, דוד המלך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים. כי מקומו מחזה ולמעלה של הנוקבא, שש שעות הראשונות שלפני חצות, ששם כולו חיים, ואין כוח הדין והמוות שבנקודת המנעולא שבחזה יכול להגיע שם אפילו משהו. הרי שהוא חי וקיים.

ודוד המלך היה שומר עצמו שלא יטעם טעם מיתה, שלא ימשיך בשינה לאחר חצות לילה, ששם כבר שולט המוות. משום ששינה הוא אחד משישים במיתה, כי מכוח התכללות הספירות זה בזה, יש שישה ספירות חג"ת נה"י, שכל אחת כלולה מעשר, שישים נשימות מחזה ולמעלה. וכן שישה ספירות חג"ת נה"י, שישים נשימות מחזה ולמטה. וכיוון שנקודת המנעולא, שהיא גורם המוות, עומדת בנקודת החזה, במלכות דיסוד שמחזה ולמעלה, נמצא שהישֵן בשש שעות הראשונות שבלילה, יש לו שם גורם המוות בספירה אחת האחרונה משישים הספירות. הרי שהשינה אחד משישים ממיתה, כלומר, שבספירה אחת משישים שבה, יש מיתה, נקודת החזה, העשירית של ספירת היסוד.

עד שישים נשימות חסר אחת, הוא חי, שש שעות, שכל אחת כלולה מעשר, והם שישים נשימות, שמלפני נקודת חצות לילה, נקודת החזה שבנוקבא, ששם החיים בלי שום כוח דין כלל. אבל חסר אחת, העשירית שביסוד, נקודת חצות לילה עצמה, ששם שוכנת המנעולא, שהוא גורם המיתה. הרי שהחיים הם רק בשישים חסר אחת.

משם ולהלאה טועם האדם טעם המוות, משש שעות השניות, כי כוח המוות שבנקודת החצות, המנעולא, שולט על שש השעות שלאחריה, וע"כ הישן בהם, טועם בהכרח טעם המוות. החיים שלמעלה אינו נמשך יותר משישים נשימות, עד נקודת החזה, נקודת חצות לילה, שהם שישים נשימות העליונות, למעלה מחזה, שאין כוח הדין פועל כלום למעלה ממקום מציאותו.

וע"כ היה דוד המלך משער השיעור של הלילה עד חצות והיה ישן שישים נשימות חסר אחת, עד נקודת חצות לילה, שהקיץ בה ולא ישן, שהיה ממשיך אליה את תיקון היקיצה, המהפך את נקודת המנעולא שבחצות לילה. ומה שהייתה גורם המוות, נעשתה לגורם החיים, כי כשנתעורר חצות לילה, וכתר הקדוש, הנוקבא, נתעורר, שנעשה למעלה תיקון היקיצה, על ידי קו אמצעי, המהפך את נקודת החזה שבנוקבא ממוות לגורם החיים, מטומאה לקדושה. ואדם הישן במיטתו, שאינו מקיץ משנתו להשגיח בכבוד ריבונו, הרי הוא מתקשר במוות, כי אותו אדם הישן אז, נמצא ממשיך עי"ז את שליטת השמאל, שורש השינה. ונקודת המנעולא שבנקודת החצות, נשארת בעדו לגורם המיתה, כי לא נכלל בתיקון היקיצה המהפכה ממוות לחיים. הרי שנתקשר במוות, שליטת הס"א והטומאה.

וע"כ היה קם תמיד דוד המלך בחצות לילה, להשגיח בכבוד ריבונו חי אצל חי, כי מדרגתו הוא חי, שהיה מרכבה למחזה ולמעלה, רביעי לאבות, שאין כוח הדין והמוות שבנקודת החזה פועל כלום למעלה ממקום מציאותו. וכשקם ועשה תיקון היקיצה, נעשה מרכבה לתיקון זה שבנקודת החזה שבנוקבא, המתעורר באותו זמן, שהוא חי, שהנקודה מוחזרת ממוות לחיים. ומשום זה היה נם כסוס, שישים נשימות, שש שעות שמלפני נקודת החצות, ולא בשלמות. כי בנקודת החצות לא ישן, שהיא אחד משישים במיתה, אלא שהחזירה ממוות לחיים על ידי היקיצה.

מא) ה' בחכמה יָסַד אָרץ. כשברא הקב"ה את העולם, ראה שאינו יכול להתקיים. כי העולם נברא בשליטת קו שמאל, חכמה בלי חסדים, ואין החכמה מאירה בלי חסדים, וע"כ לא יכול להתקיים. עד שברא את התורה, קו האמצעי. ז"א נקרא תורה, שהכליל ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. ונכללה החכמה בחסדים, ואז האירה החכמה. אשר ממנה, מקו אמצעי, יוצאים כל הנהגות העליונים והתחתונים, ובה מתקיימים העליונים והתחתונים. וזהו שכתוב, הויה, ז"א, קו אמצעי, בחכמה יָסד אָרץ. שיסד הארץ בחכמה, כי הלביש החכמה בחסדים, ונתקיימה הארת החכמה בעולם. ובחכמה מתקיימים כל קיומי העולם והכל יוצאים ממנה. כמ"ש, כולם בחכמה עשית.

מב) ה' בחכמה יָסד אָרץ כונֵן שמים בתבונה. עולם העליון, תבונה, לא נברא אלא על ידי חכמה. ועולם התחתון, הנוקבא, לא נברא אלא מתוך חכמה תחתונה, החכמה המתלבשת בנוקבא. נמצא, שכולם יצאו מחכמה העליונה.

כונן שמים בתבונה, כונן הוא תבונה, המכוננת את ז"א, שמים. ולא נתתקן בפעם אחת אלא בכל יום ויום מתקן אותו.

מג) שכתוב, ושָׁמים לא זכו בעיניו. והאם יעלה על דעתך, שהוא חיסרון לשמים? אלא יתרון הוא לשמים, משום אהבה ותשוקה הגדולה, שהקב"ה, תבונה, חָפץ בשמים, ז"א, ואהבתו אליו. ואע"פ שהוא מתקן אותם בכל יום ויום, אינם נראים בעיניו כמתוקנים כראוי, מפני שאהבתו אליו, וחפצו להאיר להם תמיד בלי הפסק.

כי עוה"ב, תבונה, מוציא אורות מתנוצצים בכל יום ויום תמיד בלי הפסק, כדי להאיר אֲליהם תמיד. וע"כ, לא זכו בעיניו. כתוב, בעיניו, להורות, שבאמת הם זכים, אלא מתוך התשוקה להשפיע להם, נראים לו כאינם זכים. ומשום זה כתוב, כונן שמים בתבונה.

מד) כונן שמים בתבונה. מי הוא שמים? האבות, חג"ת. וסוד האבות הוא יעקב, קו אמצעי, ת"ת, הכולל שלהם, שקו אמצעי כולל בתוכו הימין והשמאל, אברהם ויצחק. כי יעקב, ת"ת האבות הוא, והוא עומד להאיר על העולם, הנוקבא.

מה) ומשום שהוא מתעלה תוך עוה"ב, שעולה ומלביש לישראל סבא, שנקרא עוה"ב, חסדים מכוסים, וע"כ אין בו מקום לגילוי הארת חכמה. וע"כ יוצא ממנו ענף אחד יפה מראֶה, באור החכמה, הנקרא ראייה ומראֶה. וכל האורות, חכמה וחסדים, יוצאים ממנו. וכל שׂובע ושמן המשחה להאיר לארץ, להנוקבא. והענף הזה הוא יוסף הצדיק, שנותן שׂובע, הארת חכמה, לכל העולם. והעולם ממנו ניזון, שהוא הארת החסדים. ומפני זה, כל מה שעושה הקב"ה, הכל הוא בסוד עליון, והכל הוא כראוי להיות.

מו) מתוך כך ודאי הוא שאלו שישים נשימות, שש השעות שמקודם חצות לילה, הם של חיים, בין למעלה בעולמות העליונים, מחזה ולמעלה של הנוקבא, ובין למטה בעולם הזה. ואחר נקודת החצות יש שישים נשימות אחרות, חג"ת נה"י שמחזה ולמטה, שהן כולן מצד המוות, ומדרגת המוות עליהם, נקודת המנעולא שבנקודת החזה, שהוא גורם כל מוות שבעולם. ואלו שישים נשימות שמחזה ולמטה, נקראות תרדמה. וכולן הן טעם המוות.

מז) ומשום זה דוד המלך היה מתדבק באלו שישים נשימות של חיים, בשש השעות שמקודם חצות לילה, שלמעלה מחזה. שאין כוח הדין והמוות שבנקודת החזה יכול להגיע אֲליהם. ומשם ולהלאה לא היה ישן כלל. כמ"ש, אם אתן שְנַת לעיניי.

מח) ה' אלקי ישועתי יום צעקְתי, בלילה נגדך. דוד המלך היה קם בחצות לילה ועסק בתורה בשירות ותשבחות לשמחת המלך והגבירה. וזה הוא שמחת האמונה בארץ, משום שזהו שבח של האמונה, השכינה, הנראית בארץ.

מט) כי למעלה פותחים בשמחה, שירה, כמה מלאכים עליונים בכמה אופנים, שהם משבחים בלילה בכל הצדדים, אפילו בהארת צד שמאל. כי אז שליטת הנוקבא, כמ"ש, וַתָּקָם בעוד לילה. כעין זה למטה בארץ, מי שמשבח בארץ אל הקב"ה בלילה, חפץ בו הקב"ה. וכל המלאכים הקדושים המשבחים אל הקב"ה, כולם מקשיבים לאותו המשבח אל הקב"ה בלילה בארץ. כי שירה זו היא בשלמות, להגדיל כבוד הקב"ה מלמטה, ולזמר בשמחת היחוד.

נ) דוד המלך כתב, ה' אלקי ישועתי. מתי ה' אלקי ישועתי? הוא ישועתי ביום ההוא שהקדמתי שירה בלילה אליך, כי אז הוא ישועתי ביום.

נא) כי בלילה מי שמשבח לריבונו ברינה של תורה, מתחזק אז בגבורה ביום בצד ימין, חסד. שהחכמה, שקיבל בלילה מצד שמאל, מתלבש ביום בחסד מצד ימין. כי חוט אחד של חסד יוצא מצד ימין. ואז הוא נמשך עליו ומתחזק בו. וע"כ אמר דוד, ה' אלקי ישועתי יום צעקְתי.

נב) ומשום זה אמר, לא המתים יהללו יה. לא המתים, משום שחי לחי צריך לשבחַ. ומת לחי אינו כן, שכתוב, לא המתים יהללו יה. ואנחנו נברך יה, כי אנחנו חיים, ואין לנו חלק בצד המוות כלום. דוד המלך הוא חי, וקרב לחיי העולמים, ומי שקרב אליו, לחיי העולמים, הוא חי, שכתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. וכתוב, ובְנָיהו בן יְהוידע בן איש חי רב פּעלים מקבצאל.

חזרה לראש הדף
Site location tree