והקול נשמע בית פרעה | פרשת ויגש | זוהר לעם | קבלה לעם | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויגש / והקול נשמע בית פרעה

והקול נשמע בית פרעה

צז) כתוב, והקול נשמע בית פרעה. וכתוב, נכספה וגם כָלתָה נפשי. כל אדם המתפלל תפילתו לפני אדונו, צריך להקדים לו ברכות בכל יום ויום, ולהתפלל תפילתו בזמן שצריך.

צח) בבוקר יתאחד בימינו של הקב"ה, בחסד. במִנחה יתאחד בשמאלו של הקב"ה. ונצרך לאדם תפילה ובקשה בכל יום ויום, כדי שיתאחד בהקב"ה. מי שמתפלל תפילתו לפני אדונו, צריך שלא ישמיע קולו בתפילתו. ומי שמשמיע קולו בתפילתו, תפילתו אינה מתקבלת.

צט) משום שהתפילה אינה אותו קול הנשמע, כי קול הנשמע אינו תפילה ומה היא תפילה? היא קול אחר התלוי בקול הנשמע. ומה הוא קול הנשמע? זהו אותו הקול שהוא עם ו'. וקול התלוי בקול הנשמע, הוא קׂל בלא ו'.

קול שאינו נשמע, חסדים מכוסים מהארת חכמה, קול בינה. וקול הנשמע, חסדים מגולים בהארת חכמה, ז"א שמחזה ולמטה מתגלה בו החכמה. אמנם יש עוד בחינת קול שאינו נשמע, היא הנוקבא, בעת שהיא חכמה בלי חסדים, שאין החכמה יכולה להאיר בלי לבוש החסדים. ונקראת תפילה בלחש. וכן נקראת קׂל חסר ו', שהו', ז"א, משפיע לה חסדים, שאז היא נשמעת. וכשחסרה ו', ז"א, היא נמצאת בלי חסדים ואינה נשמעת. שאינה משפעת לחוץ ממנה.

וע"כ כתוב, התפילה אינה אותו קול הנשמע, כי היא חכמה בלי חסדים שאינה נשמעת. ומה היא תפילה? היא קול אחר התלוי בקול הנשמע, שצריכה לקבל חסדים מז"א שהוא קול הנשמע, ואז החכמה שבה מתלבשת בחסדים והיא נשמעת. ומה הוא קול הנשמע? זה הוא אותו הקול שהוא עם ו', ז"א, וקול התלוי בקול הנשמע, שתלוי בזווג שלו, הוא קׂל בלא ו', הנוקבא שמחוסרת חסדים.

ק) ומשום זה אין אדם צריך להשמיע קולו בתפילתו, אלא להתפלל בלחש, בקול שאינו נשמע, כבחינת הנוקבא, שהיא תפילה, וע"י תפילתנו מיחדים הקול שאינו נשמע, עם ז"א, קול הנשמע. וזו היא תפילה המתקבלת תמיד, להיותה משתוקקת אז ביותר להזדווג עם ז"א. כמ"ש, והקׂל נשמע. קׂל, בלא ו', נשמע, כלומר, שמתקבלת התפילה שהיא בלחש, כמ"ש, וחַנָה היא מדברת על ליבה, וקולה לא ישָמע. זו היא תפילה שהקב"ה מקבל, כשנעשית ברצון וכוונה ובתיקון כראוי, וכשמיחד ייחוד ריבונו בכל יום כראוי להיות.

קא) קול בחשאי, זהו קול העליון, קול שבבינה, שכל הקולות יוצאים משם, בחינה א' של הקול שאינו נשמע. אבל קׂל בלא ו' זו היא תפילה שלמטה, הנוקבא, בחינה ב' של הקול שאינו נשמע, שהיא הולכת להתעלות אל הו', ז"א. ולהתחבר עימו, כדי לקבל ממנו חסדים.

קב) קׂל בלי ו', הנוקבא כשהיא נפרדת מז"א, זהו קול שבוכה על בית ראשון ועל בית שני. כמ"ש, קול ברמה נשמע. ברמה, עולם העליון, עוה"ב, בינה. וכתוב, מן הרמה ועד בית אל, שפירושו מהעולם ועד העולם, מהבינה שנקראת רמה, והוא עולם העליון, עד הנוקבא שנקראת בית אל, והיא עולם התחתון. אף כאן ברמה, זהו עולם העליון, בינה. כי באותה שעה שנשמע ברמה, אז כתוב, ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבְכי ולמספֵּד.

בתחילת זיווג זו"ן נוהג הפיוס, שז"א ממשיך לה הארת חכמה מקו שמאל דבינה, שעי"ז הנוקבא מתפייסת להזדווג עימו. והמשכה זו הוא ע"י עלייתם לבינה, שז"א מלביש קו ימין שלה, חסדים, והנוקבא מלבישה קו שמאל שלה, הארת החכמה.

ויש בזה הרבה תיקונים:

א. שמתפייסת עימו, בשביל שהמשיך לה הארת השמאל מבינה, שהיא בחינתה עצמה, חכמה.

ב. כי עם הלבשתה את קו השמאל דבינה, מתעוררים שם הדינים הנוראים שבקו שמאל הזה, הסותמים לכל האורות שלה, ונעשתה כמו אש שורפת, שעי"ז מתעוררת בה השתוקקות גדולה להזדווג עם ז"א, ולקבל ממנו חסדים, להלביש את הארת השמאל שלה.

ג. שמחמת הדינים הקשים, היא מניחה את הג"ר דהארת השמאל, ומקבלת רק הו"ק דהארת השמאל.

והקׂל נשמע, זהו קׂל בלי ו', בעת עליית הנוקבא לקו שמאל דבינה, שאז נפרדת מז"א שנקרא ו'. כי ז"א כולו ימין דבינה, והנוקבא כולה שמאל דבינה, ורחוקים זה מזה מקצה אל הקצה. זהו קול שבוכה על בית ראשון ועל בית שני, כי עם הלבשתה את קו השמאל דבינה, מתעוררים שם כל הדינים עד שׁכל אורותיה נסתמים, בתיקון הב' להתעוררות הזיווג. ואז נאמר, ונהר יחרַב ויָבש. יחרַב בבית ראשון, בינה מבחינת ז"ת שלה. ויָבש, בית שני, הנוקבא. והיא בוכה על ב' חורבנות הללו.

וכמ"ש, קול ברמה נשמע. שהקול, הנוקבא, עלתה ונשמעת בבינה, שנקראת רמה, עולם העליון. ברמה, הוא שהנוקבא מלבישה את קו שמאל דבינה. כמ"ש, ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבְכי ולמספֵּד. שזהו מחמת התעוררות הדינים הגדולים אשר שם. שסותמים כל אורותיה, שהוא תיקון הב'. ואז, ונהר יחרַב ויָבש, שב' המקדשים נחרבים.

קג) והקׂל נשמע, הוא שנשמע למעלה למעלה, שהנוקבא עלתה למעלה לקו שמאל דבינה, שאז נחרבים ב' המקדשים, משום שהו', ז"א, נתרחק ונסתלק מהנוקבא. שהוא מלביש לימין דבינה, והנוקבא לשמאל דבינה, ונתרחקו זה מזה מקצה אל הקצה. ואז, רחל מבכה על בניה, כי איננו. כי נסתמו כל אורותיה ואין לה מה להשפיע אל הבנים. וע"כ הלכו בגלות.

כתוב, כי איננו. כי אינם, היה צריך לומר, מלשון רבים. אלא, כי איננו, פירושו, שבעלה אינו עימה, שאם בעלה, ז"א, היה נמצא עימה, הייתה מתנחמת על הבנים. כי אז היו נפתחים אורותיה, ובניה לא היו בגלות. ומשום שאיננו, אינה מתנחמת על הבנים שלה, כי הבנים נתרחקו ממנה, משום שבעלה איננו עימה.

קד) בית פרעה, מרמז על הבינה, בית, שממנו מתפרעים ומתגלים כל האורות וכל הנרות. ספירות הנוקבא המכונות נרות, וכל מה שהיה סתום נגלה משם. ע"כ נקראת הבינה, בית פרעה.

והקׂל נשמע בית פרעה, שנוקבא עלתה לקו שמאל דבינה, שאז כל הדינים מתעוררים שם עליה, שהוא תיקון ב' להתעוררות הזיווג. ומשום כך, הקב"ה מוציא כל האורות וכל הנרות להאיר לקׂל הזה, שנקרא קׂל בלא ו', הנוקבא. משום זה שנתעוררו עליה הדינים דשמאל, נתגברה בה ההשתוקקות אל הזיווג, ונזדווגה עם ז"א, והשפיע לה כל האורות וכל הנרות.

קה) כשהקב"ה יקים קׂל הזה, הנוקבא, מעפר, ותתחבר עם הו', ז"א, אז כל מה שנאבד מישראל בזמן הגלות, יחזור וישוב להם. ויתעדנו באורות עליונים הנוספים להם מעולם העליון, כמ"ש, והיה ביום ההוא יִתָקַע.

חזרה לראש הדף
Site location tree