ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף
רלח) ויהי, כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה. מה ראה יעקב שביקש ללכת לדרכו כשנולד יוסף? ומטרם שנולד יוסף לא ביקש כלל ללכת לדרכו? ראה שנולד שׂטנו של עשיו. כי יוסף הוא שטן של עשיו, שנאמר, והיה בית יעקב לאש, ובית יוסף להבה, ובית עשיו לקַש.
רלט) יוסף השלים מקומו של יעקב אחריו. כי הוא ספירת היסוד, הספירה האחרונה של יעקב. ויוסף זכה שנקרא צדיק, יסוד, סיום הגוף, ספירה אחרונה. כיוון שראה יעקב שנשלם הגוף עם לידת יוסף, ביקש הגוף ללכת לדרכו. וסיום הגוף הוא ברית, יוסף. ועכ"ז, בנימין השלים החשבון, כי עימו נשלם מספר י"ב.
רמ) והאם יעקב לא היה יודע, שעד עתה עוד לא נשלמו השבטים, אע"פ שנולד יוסף? מהו הטעם, שלא חיכה עד שיוולד בנימין, ויושלמו השבטים? אלא יעקב עשה בחכמה, וידע הדבר, שעוד לא נשלמו השבטים, אמר, ודאי אם יושלמו כאן כל השבטים, הרי אני יודע שתיקון העליון יניח עליהם כראוי, ובארץ הזו איני רוצה שיושלמו, אלא בארץ הקדושה.
רמא) כל י"ב השבטים המה תיקון של עולם התחתון, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה. וכיוון שנולד בנימין, ונשלמו י"ב, מתה רחל, ועולם התחתון, נוקבא דז"א, לקחה מקום להתתקן בהם.
כי אין הנוקבא מתתקנת פחות מי"ב, וכשהיא מתתקנת בי"ב השבטים, במוחין השלמים דהארת החכמה, אז נעשו ב' הנוקבין דז"א רחל ולאה פרצוף אחד, אשר לאה בפנימיות ורחל בחיצוניות. כשנולד בנימין ונשלמו י"ב השבטים, אז נתקנה בהם נוקבא דז"א שמחזה ולמטה שלו, שעלתה ונתאחדה עם הנוקבא שמחזה ולמעלה, לאה, כי נעשו לפרצוף אחד. אמנם מטרם שנשלמו י"ב השבטים, מתחלקת נוקבא דז"א לב' פרצופים, שלשתיהן אין שלמות, כי לעליונה, לאה, חסרים תנה"י דז"א, ולתחתונה, רחל, חסרים הג"ר שמחזה ולמעלה דז"א. וזהו שמתה אז רחל, שנתבטלה הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, כי שתי הנוקבות נעשו לאחת. ע"כ כתוב, וכיוון שנולד בנימין, שנשלמו י"ב השבטים, מתה רחל, ועולם התחתון, נוקבא דז"א, לקחה מקום להתתקן בהם, שנתבטלה הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, כי עולם התחתון נתתקן בי"ב השבטים, ונעשה משום זה פרצוף אחד עם עולם העליון.
וע"כ לא נולד בנימין אלא בארץ הקדושה. וכמ"ש, ואני בבואי מפַדן, מתה עליי רחל בארץ כנען. שם מתה רחל. ועולם התחתון, נוקבא דז"א שמחזה ולמטה, קיבל מקום להתישב בבית שלם, בכל קומת ז"א, כי נעשה אחד עם עולם העליון, שלמעלה מחזה. וכל זמן שרחל הייתה קיימת, שהיה לו ב' נוקבין, הרי עולם התחתון עוד לא נתתקן בי"ב השבטים. כשמתה רחל, כי נעשתה אחת עם הנוקבא העליונה, קיבלה בית בשלמות, כנגד כל קומתו דז"א.
רמב) למה לא מתה לאה באותו הזמן, שנשלמו י"ב השבטים, וב' הנוקבין דז"א נעשו לאחת, שהרי אז נתבטלה גם בחינת לאה, כמו בחינת רחל, וגם לאה הייתה צריכה למות כמו רחל? משום שהבית הוא בעולם התחתון, בנוקבא שמחזה ולמטה, הנקראת רחל, והכל צריכים להתתקן ממנו, שבשלמותו תלוי שלמות כל התחתונים שבבי"ע, ולא מעולם העליון. ע"כ אין עולם העליון, לאה, מתבטל במשהו, אפילו אחר שנשלמו י"ב השבטים, שגם אז היא בחסדים מכוסים כמטרם השלמות. ומשום זה לא מתה לאה באותו הזמן, כי לא נתבטלה.
רמג) עולם העליון, לאה, כל דבריו בהסתר, ועולם התחתון כל דבריו בגילוי. ומשום זה נסתרה לאה ונקברה במערת המכפלה, ורחל נקברה בדרך הגילוי. וכן נצטיין עולם העליון בהסתר, כמ"ש, ותאמר לאה, באושרי כי אישרוני בנות, ומשום זה קראה שמו אָשׁר.
כי השם אשר, מורה על חסדים מכוסים, בינה, שיצאה מראש א"א, הנקרא ראשית, שנעשתה מכוסה ונעלמת מראש, שהוא חכמה. כי אותיות אשר הן אותיות ראש למפרע, ההיפך מראש. מצד הנוקבא שהיא אמא, נקראת אשר. ומצד הדכורא נקראת ראש, ראש כל הראשים, א"א, חכמה. ותקרא שמו אשר, שקראה לו בשמה עצמה, על שם החסדים המכוסים שבה. הרי שלאה נצטיינה בחסדים המכוסים שבה, ומתפארת עימהם, שאפילו כשב' הנוקבות נעשו פרצוף אחד, ויכולה לקבל חכמה, מ"מ אינה חפצה בחכמה, אלא נשארה בחסדים מכוסים. וע"כ לא מתה אז לאה.
רמד) ומשום זה נעשה הכול אחד. וב' הנוקבות נעשו פרצוף אחד, משום שהכל הוא מעולם העליון. ומטעם שנוקבא תחתונה שמחזה ולמטה נשלמה ונעשה לגמרי כמו נוקבא עילאה, ובמצב זה רק הנוקבא תחתונה רחל נתבטלה, שנעשתה כמו העליונה, לאה, אבל העליונה עצמה לא נתבטלה. וע"כ לא מתה לאה.
וכן בכל מקום, בשלמות ושלא בשלמות הם שני עולמות, זה בנגלה וזה בנסתר. שאפילו בעת שלמות, שרחל תופסת כל קומתו דז"א ואפילו מחזה ולמטה, יש ג"כ ב' עולמות. אלא זה בפנימיות, בהסתר, וזה בחיצוניות, בגילוי. שמלבישים אישה על אחותה. ואין אנו מברכים לקב"ה, אלא בשני עולמות, כמ"ש, ברוך ה' מן העולם ועד העולם. ומשום זה אנו קוראים לעולם העליון בשם, הוא, מלשון נסתר. ואנו קוראים לעולם התחתון בשם, אתה, מלשון נוכח ונגלה, משום שהוא ברוך מעולם העליון ע"י הצדיק. וכתוב, ברוך ה' מציון שוכן ירושלים, משום שעולם התחתון מתברך בחסדים מעולם העליון. ע"כ הוא נגלה לנו, כי מציון, יסוד דעולם העליון, הוא ברוך. וע"כ מחויב עולם העליון להתקיים בבחינתו תמיד.
רמה) כעין זה כתוב, ויעבור הויה על פניו ויקרא הויה, הויה. שהויה הויה שבתחילת י"ג מידות, הם ב' עולמות זה בנגלה וזה בנסתר, ב' פאתי הראש, הימנית חסדים מכוסים, השמאלית הארת חכמה המגולה. ע"כ יש פסיק בין ב' הויות. ומעולם זה עד עולם זה הכל אחד, כי עולם הנגלה אין לו משלו כלום, וכל מה שיש בו הוא מקבל מעולם הנסתר.
רמו) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף. שלמותו של יעקב, שלא רצה ללכת, אלא ברשותו של לבן. שכתוב, ויאמר יעקוב אל לבן שלחני ואלכה. ולמה בפעם האחרת ברח ממנו? משום שיעקב היה מתיירא, שלא ירשה לו ללכת ממנו, ויושלמו י"ב השבטים בארץ נוכריה, וע"כ כיוון שראה יעקב, שהגיעה השעה ללידת בנימין, ברח.
רמז) כיוון שנולד בנימין, נתקשרה השכינה, הנוקבא תתאה, בכל השבטים, משום שנעשתה פרצוף אחד עם הנוקבא עילאה, לאה, ונאחזה הנוקבא תתאה גם בשישה בני לאה, וקיבלה הבית בכל השבטים. בית, פירושו המוחין דהארת חכמה, כמ"ש, בחכמה יבָּנה בית. ויעקב היה יודע בחכמה, כשיושלמו י"ב השבטים, השכינה תתקשט ותתקשר בהם, כלומר שתתקשט על ידיהם במוחין דגדלות, ותתקשר בהם לפרצוף אחד עם הנוקבא עילאה שלמעלה מחזה. ורחל תמות, כי התבטלה, והשכינה תקבל הבית.
רמח) עולם התחתון, השכינה, היה ראוי שתתחבר עם יעקב, כמו שהיה ראוי אל משה, אלא שלא יכלה מטרם שהיו י"ב שבטים בבית להתקשר בהם. כיוון שנשלמו י"ב, אז נדחתה רחל, והשכינה קיבלה הבית בכל י"ב השבטים, ונעשה עקרת הבית. ואז נאמר, מושיבי עקרת הבית.
רמט) אמר יעקב, כבר הגיעה השעה שיוולד בנימין ויושלמו י"ב השבטים. ודאי העולם שלמעלה, נוקבא שלמעלה מחזה, ירד כאן אל הבית להתקשר בהם, שיתקשרו ב' הנוקבות להיות פרצוף אחד. וענייה זו, רחל, תהיה נדחית לפניו, לכן אמר יעקב, אם תמות כאן, לא אצא עוד מכאן לעולם. ולא עוד, אלא בארץ הזו, אינו ראוי להשלים את הבית, אלא בארץ הקדושה, משום זה, ויהי כאשר ילדה את יוסף, כלומר, מטרם שנשלמו השבטים.
רנ) ולא הלך לדרכו מיד, אלא שנתעכב ועבד שש שנים בצאן לבן, משום שכל עוד שרחל לא נתעברה עם בנימין, נתעכב שם, כיוון שהגיעה השעה שנתעברה עם בנימין, ברח ולא ביקש רשות מלבן, כדי שלא יתעכב שם, ויתחבר יעקב בכל השבטים במקום הצריך, בארץ הקדושה.
רנא) כתוב, וילך משה וישוב אל יֶתֶר חותנו. משה היה רועה צאן יתרו חותנו, ומעונו היה אצלו, וכשרצה ללכת, לא הלך אלא ברשותו. ויעקב, שהיה איש תם ומעונו היה תמיד אצל לבן, למה לא ביקש רשות ממנו, כמו משה? מפחד, שלא יגלגל עליו גלגולים עד שישאר שם. כי מקודם לכן כבר אמר לו, שרוצה ללכת לביתו, ומיד גלגל עליו גלגולים, ונשאר שם, וע"כ עתה היה מתיירא ממנו, ולא ביקש ממנו רשות.
רנב) אבל יתרו לא היה כך לנגד משה, כי לבן היה מכשף, ובכישוף עשה כל מעשיו כנגד יעקב. ומשום שעתה לא רצה יעקב להתעכב שם, שהרי הקב"ה אמר לו, שוב אל ארץ אבותיך, ולכן לא רצה להתעכב ולעזוב מצוות ריבונו, וע"כ לא ביקש רשות ממנו.