לא יגְרַע מצדיק עיניו
שסד) לא יגרַע מצדיק עיניו. כשהרשעים אינם שולטים בעולם, ונאבדו מהעולם, אז צדיק שולט בעולם, כמ"ש, לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן, שהרשעים יאבדו מהעולם. כתוב אחריו, לא יגרע מצדיק עיניו. עיניו, כמ"ש, עיני ה' אל הצדיקים, שזוכים אז במוחין דהארת חכמה, המכונים עיניים, שאז שולט הצדיק בעולם, שהוא קו אמצעי, כי אין שליטה אלא באור החכמה.
שסה) ואת מלכים לכיסא, אלו הם מלכים השולטים, שיש בהם הארת חכמה, שהיא השליטה, האוחזים בכיסא.
ויושיבם לנצח, שמתקיימים בכיסא בקיום שלם.
וַיִגְבָּהוּ, שגבהו כדי לשלוט בעולם, והכיסא יתקיים על עמודיו.
כשהקו שמאל שולט בלי התכללות בימין, שהארתו נמשכת אז ממעלה למטה, מקבלים הרשעים מהארתו חיוּת וכוח לשלוט בעולם, ומשחיתים ומחריבים בכל שימצאו, כמ"ש, ארץ ניתנה ביד רשע. וכשהתחתונים מעלים מ"ן לזו"ן, עולה ז"א למ"ן לבינה עם מסך דחיריק שלו, ויוצא עליו קומת חסדים מבחי"א, וממעט בזה את הג"ר דקו שמאל, ואין הארתו נמשכת יותר ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה בלבד. ואז מתבטלת חיותם של הרשעים ונאבדים, כמ"ש, לא יחיה רשע.
ואע"פ שנתבטלו הג"ר דקו שמאל, שהוא הארת החכמה, משמיענו הכתוב, לא יגרע מצדיק עיניו, שלא נגרע מחמת זה העיניים, החכמה, לצדיק, קו אמצעי, כי הוא מקבל ו"ק דג"ר דשמאל, הנכללים בימין, שזהו כל שלמותה של הארת החכמה. כשהרשעים אינם שולטים בעולם, ונאבדו מהעולם, בשעה שז"א מעלה את המסך דחיריק למ"ן אל הבינה, שאז נאבדים הרשעים, אז צדיק שולט בעולם, שמקבל אז הצדיק הארת החכמה, שהיא השליטה.
וע"כ כתוב, ואת מלכים לכיסא, אלו הם מלכים השולטים, שיש בהם הארת חכמה, שהיא השליטה, האוחזים בכיסא. שאלו המלכים השולטים בארץ, מקבלים השליטה מהמלכות, הכיסא. שהם בחינת מוחין דישיבה. כי כשאדם יושב על הכיסא, מתמעט קומתו בסיבת הישיבה, שנוחה לו. כן אלו המוחין מתמעטים מג"ר לו"ק דג"ר, כדי לבער הרשעים מהעולם. ושכתוב, ויושיבם לנצח, שמתקיימים בכיסא בקיום שלם, ולא יפסוק שליטתם לנצח, מחמת שנתבערו הרשעים ולא יוכלו עוד להיאחז באלו המוחין.
כי, וַיִגְבָּהוּ, שגבהו כדי לשלוט בעולם, והכיסא יתקיים על עמודיו. שמקבלים המוחין ממטה למעלה, וצריכים משום זה לעלות במקום גבורה, נוקבא דז"א, לקבל שם המוחין. ומדוע גבהו? הם עושים זאת, כדי לשלוט בעולם, לקבל המוחין דחכמה, ולקיים תיקון הכיסא על עמודיו, שהוא התיקון קווים של הכיסא, הנוקבא, באופן שיתקיימו לנצח.
פירוש אחר, שלוקחים הכיסא, הנוקבא, ומעמידים אותו למעלה במקום בינה, לייחדה במקומה כראוי. כי אין המוחין דנוקבא בכל שלמותה, אלא אחר שעולה אל הבינה ומלבישה אותה.