לגלות את האור
"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכול היה מלא אור האין-סוף הפשוט ההוא...
וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו, שהייתה זאת סיבת בריאת העולמות, הנה אז צמצם את עצמו אין-סוף בנקודה האמצעית".
האר"י הקדוש, "עץ חיים" [1]
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהכול בא מהאור. בתוך האור נוצרת נקודה אחת קטנה, וממנה מתפתחת אחר כך כל המציאות. נקודה זו היא חומר הבריאה. הנקודה מתחילה להתרחב בתוך האור, להסתיר את האור, לקבל מהאור צורות שונות, להתרחק מהאור בכל מיני רמות ודרגות. נוצרים מהנקודה "עולמות" – העלמות והמעטות של האור.
הנקודה מגיעה למצב שבתוכה נוצרת הבחנה שנקראת "אדם" – רצון שמבין את עצמו, שמרגיש את עצמו, שעומד להכיר את מי שברא אותו. יש לו מעין הילוך חוזר כלפי האור שברא אותו, שעיצב אותו. הוא שואל "למה" ו"איך". כך האור מעורר אותו ודאי, אבל הרצון הזה מתחיל להרגיש את עצמו כעצמאי, שהוא קיים, שהוא הולך בחזרה לקראת האור ובונה את עצמו.
רואים זאת גם בהתפתחות החיים בעולמנו – מטיפת זרע, כמעט מאפס, נוצר גוף קטן. בהדרגה, חלה בגוף הזה התפתחות אישית משלו, ברצונות, במחשבות, בדעה עצמאית. כך גם אנחנו גדלים רוחנית: אותה נקודה שחורה שפעם התהוותה באור, מתחילה להבין את עצמה ולקשור את עצמה לאור. בסופו של דבר, הנקודה הופכת להיות כמו האור ממש.
[1] האר"י הקדוש, "עץ חיים", שער א', ענף ב'.