אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת לך לך. חלק א' / על מה עומד העולם [על מה קאים עלמא]

על מה עומד העולם [על מה קאים עלמא]

ד) כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה. שהרי כל בני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים על מה העולם עומד. ועל מה עומדים הם עצמם. ואֵלו ב' דברים מתבארים במאמר שלפנינו.

כי כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה את השמים מאש ומים ונתערבו יחד, ולא היו נקפאים. ואח"כ נקפאו ועמדו ברוח עליון. כי בסדר יציאת המוחין, מתחילה יוצאים ב' הקווים ימין ושמאל, שהם ב' נקודות חולם ושורוק, המכונים מים ואש. והם במחלוקת זה עם זה, שפירושו, שכל אחד נכנס בגבול חברו ורוצה להכניעו תחת בחינתו. כמו ב' דברים לחים, המתערבים זה עם זה. עד שמתגלה קומת חסדים, היוצאת על מסך דת"ת, קו הג', המכריע ביניהם, שכל אחד יאיר לפי דרכו, ולא יתערבו עוד זה בזה. וזהו מכונה שב' הקווים, שהיו לחים ונתערבו זה בזה, נקפאו עתה ע"י קו האמצעי שהוא ת"ת. ולא יתערבו עוד זה בזה.

ושנאמר, כאשר ברא הקב"ה, בינה, את העולם, נוקבא, עשה שמים, ז"א, מאש, מקו שמאל, וממים, קו ימין. שהיו מתערבים יחד ואינם נקפאים, שהיו במחלוקת זה עם זה, וכל אחד מתערב בגבול חברו להכניעו תחתיו, כטבע הנוזלים המתערבים זה בזה. ואחר שיצא קו האמצעי, נקפאו ועמדו ב' הקווים ע"י קו אמצעי, ת"ת, רוח. שנעשה כמו דברים מוּצָקים, שהאחד לא יכנס תוך הגבול של חברו.

ומשָם, מהשמים, מז"א, שתל העולם, הנוקבא, שיעמוד על אֲדָנים, ג' קווי הנוקבא, העומדים באותו הרוח, הקו האמצעי שבהם. ובשעה שהרוח מסתלק, כולם מרופפים ומזדעזעים, והעולם רותת. כי כמו שהקווים דז"א נקפאו ועמדו ברוח עליון, כן הקווים דנוקבא, הנמשכים מז"א, עומדים רק באותו הרוח. כי זולת קו אמצעי, אין קיום כלל להארת ב' הקווים.

והכל עומד על התורה, כי כשישראל עוסקים בתורה, שמעלים מ"ן לזו"ן וממשיכים את קו האמצעי שהוא התורה, מתקיים העולם, ואלו העמודים והאֲדָנים: ג' קווים דז"א הנקראים עמודים, וג' קווים דנוקבא הנקראים אֲדָנים, נמצאים במקומם בקיום שלם. ואז נאמר על הנוקבא, מה יְדידוֹת משְכְּנותֶיך. כי משכן הוא הנוקבא. והעולם עומד על רוח, על קו האמצעי.

ומכאן ולהלן מבאר, איך גם בני אדם עומדים ומתקיימים רק על קו אמצעי.

ה) בשעה שמתעוררת חצות לילה, והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו, כמ"ש, אז ירננו כל עצי יער מלפני ה', כי בא. הלילה, נוקבא מבחינת שליטתה עצמה, שעיקרה הארת קו השמאל, מהארת החכמה הנמשכת מנקודת השורוק שבאמא. ואין החכמה מאירה אלא מחזה ולמטה, כי מחזה ולמעלה של כל פרצוף שולטת המנעולא, ואין הארת החכמה יכולה להתגלות שם. וזו התחלקות הלילה לב' חצאים, כי נקודת חצות הלילה היא נקודת החזה.

וחצות לילה הראשונה הוא מחזה ומעלה של הנוקבא, ומשום ששם שולטת המנעולא, ע"כ היא דינים. וחצות לילה השנייה הוא מחזה ולמטה של הנוקבא, ששם שולטת מלכות הממותקת בבינה, מפתחא. וע"כ מתגלה שם הארת החכמה שבנוקבא, שזה, ותָקָם בעוד לילה. גם מבחינה זו נקראת הנוקבא גן עדן. כי מחזה ולמטה, שאין שם בחינת עצמה, מלכות דמה"ד, ע"כ כולה נמתקת ונעשית כמו אמא, הנקראת עדן, בחזרתה של בינה לחכמה. וע"כ נקראת גן עדן.

בשעה שמתעוררת חצות לילה, הנוקבא, שמתעוררת לקבל המתקת הבינה, שתאיר מחזה ולמטה שבה, שזה גן עדן, והקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, כלומר שהצדיקים מעלים מ"ן וממשיכים שם הארת קו אמצעי, שהוא הקב"ה המאיר בגן עדן. כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו, כמ"ש, אז ירננו עצי יער. עצי היער הם אילני סרק, שאינם עושים פירות. ומטרם ביאת הקב"ה, נבחנים ספירות הנוקבא כמו עצי היער, שאין בהם פירות. ואחר שהארת הקב"ה נכנסת שם ע"י הצדיקים, אז ירננו עצי היער מלפני הויה, כי בא. והם עושים פירות.

ו) וכרוז יוצא וקורא בכוח ואומר, לכם גיבורים הקדושים, למי שבכם, שהכניס רוח באוזניו לשמוע, ועיניו פקוחות לראות, וליבו פתוח לדעת. ומכוח כרוז הזה מתעוררים הצדיקים לקום משנתם, ולעסוק בתורה, וממשיכים את קו האמצעי.

אוזניים, בינה, והאור שלהם נקרא שמיעה. עיניים, חכמה, והאור שלהם נקרא ראייה. ובלילה העיניים סתומות, כי מפני הדינים אינן יכולות להאיר. ובחצות לילה, כשמגיע הארת השמאל מאמא, שהיא הארת החכמה מנקודת השורוק שבאמא, אע"פ שכבר יש שם כוח הראייה, מ"מ עדיין אי אפשר לפקוח את העיניים, כי עוד חסר אור החסדים, ואין החכמה מאירה בלי חסדים. ואז הצדיקים מתעוררים לקום, ולעסוק בתורה, ולהעלות מ"ן לזו"ן. ואז עולה ז"א למ"ן לב' הקווים הנמשכים שם מב' הנקודות חולם שורוק שבבינה. וקומת חסדים נמשכת על מסך דז"א, המכריע בין ב' הקווים, והם נכללים זה בזה. והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין, ויכולה להאיר. ואז נפקחות העיניים.

כי מי שבכם, שהכניס רוח באוזניו לשמוע, אשר הצדיקים בעסק התורה מעלים מ"ן ומכניסים הרוח, קו אמצעי, ז"א, אל האוזניים, שהם ב' קווים שבבינה, והחכמה שבשמאל מתלבשת על ידו בחסדים שבימין, אז העיניים, החכמה, נפקחו לראות. כי אחר שנתלבשו בחסדים הן יכולות להאיר.

קו האמצעי נקרא דעת. ואז נעשו ג' הקווים הללו לחב"ד בבינה. ומשם נמשכים לחב"ד דזו"ן. ומשם לחב"ד דנשמות הצדיקים. שכל אלו המוחין יצאו ע"י עסק תורתם. ודעת הזה, שהוא קו המכריע בחו"ב של ראש, מתהפך ומאיר מלמעלה למטה אל הגוף. ודעת שבראש מתפשט למטה וממלא את הלב וכל הגוף.

וזה הכרוז שמגיע בחצות לילה, בעת התחלת הארת קו השמאל מנקודת השורוק, אל הצדיקים שיעלו מ"ן להמשכת קו אמצעי. וכרוז יוצא וקורא בכוח, להיותו בסתימת הדינים של נקודת השורוק, ע"כ נבחן שיוצא בכוח גדול, וקורא אל הצדיקים לתקנו. ולפנינו ביאור סדר המשכת ג' הקווים, מבינה לז"א, ומז"א לנוקבא, ומנוקבא לנשמות הצדיקים.

בשעה שרוח השורשי לכל הרוחות, מֵרים מתיקות הנשמה, ומשם יוצא קול השורשי לכל הקולות, הכוחות מתפזרים לארבע רוחות העולם. ז"א העולה ומכריע בין ב' הקווים שבבינה, נקרא רוח דכל הרוחות, להיותו קו אמצעי השורשי, שממנו נמשכים קווים אמצעים לכל המדרגות. נשמה, בינה, כי אור הבינה נקרא נשמה. ואחר שהרוח, ז"א, עלה לאוזניים, בינה, והכריע בין ב' הקווים שבה, נעשה הרוח לבחינת קול הנשמע. שפירושו, שמקודם הכרעת הרוח לא היו נשמעים בבינה, המכונה אוזניים, שוּם אורות, והרוח, פעל בהם השמיעה, כי על ידו נשלמו ומאירים לחוץ.

בשעה שז"א עלה לבינה, והֵרים שם המתיקות של אורות הבינה, הנקראים נשמה, שגילה שם ג' קווים חב"ד. אחר שהרוח גילה ג' הקווים ונעשה קול, הוא יוצא משם ונעשה שורש לכל הקולות, כי יוצא ומתפשט למטה. כוחותיו מתפשטים ומתפזרים לד' רוחות העולם, לז"א ונוקבא שמתחת הבינה. כי דרום צפון מזרח הם ז"א. ומערב הוא הנוקבא.

ז) אחד עולה לצד ימין דז"א, דרום, הנמשך מנקודת החולם דבינה. אחד יורד לצד שמאל דז"א, צפון, הנמשך מנקודת השורוק שבבינה. אחד נכנס בין שניים, קו האמצעי דז"א, מזרח, הנמשך מנקודת החיריק שבבינה, מז"א, שיכריע בב' הקווים שבבינה. ואלו ג' הצדדים, דרום צפון ומזרח, חג"ת שבז"א. ומה שבהארת הימין אומר, אחד עולה, שהארתו עולה ממטה למעלה, ובהארת השמאל אומר, אחד יורד, שהארתו יורדת ממעלה למטה, משום שמדובר בסדר יציאתם, מטרם שיוצא קו האמצעי.

שמתחילה יוצא קו הימין בו"ק בלי ראש, מ"י. ואח"כ קו שמאל, אל"ה, החוזרים למ"י, ונשלם השם אלקים בסתימה. ואז נמצא, שהימין מאיר ממטה למעלה, כטבע הארת ו"ק. והשמאל מאיר ממעלה למטה, כבחינת ג"ר, אלא שהם סתומים מטעם חיסרון של חסדים. אבל אחר יציאת קו האמצעי, ושלושתם נכללים זה בזה, אז מתהפך סדר הארתם: אחד שעלה, יורד, ואחד שירד, עולה, שהימין מאיר ממעלה למטה והשמאל רק ממטה למעלה. ומה שאינו מחשיב את החב"ד דז"א, הוא משום שחב"ד דז"א אינם חב"ד ממש, רק חג"ת שנעשו לחב"ד.

השניים מתעטרים ומאירים, שנעשו שלושה, חג"ת, ע"י קו האמצעי שהכריע ביניהם. ע"כ שלושה נכנסים באחד, כי קו האמצעי, ת"ת, מקבל ומתפשט בעצמו בלבדו לג' קווים אחרים, נה"י. כי כל השיעור שהתחתון גורם בהארת העליון, זוכה בו התחתון, להיותו הגורם לזה. ולפיכך, כיוון שז"א עלה והכריע בבינה ונעשה שם לקו אמצעי, זכה ז"א בעצמו לג' הקווים שיצאו מכוחו בבינה, ונתפשט בעצמו לג' קווים חג"ת. וכן ת"ת דז"א, שהוא קו האמצעי, המכריע בין ב' הקווים, חו"ג דז"א, זכה בעצמו בכל ג' הקווים, ונתפשט הת"ת לג' הקווים נה"י. לפי שהשניים, חו"ג דז"א נעשו ג' קווים ע"י ת"ת, ע"כ כל השלושה נכנסו בהאחד, שהוא ת"ת, ונתפשט בעצמו לג' קווים אחרים, שהם נה"י. ויצאו בז"א שישה ספירות חג"ת נה"י.

האחד, המכריע, ת"ת דז"א, הוציא גוונים. שהאציל ספירות הנוקבא, הנקראות גוונים. שישה מהם, חג"ת נה"י, לצד אחד, לימין. ושישה מהם, חג"ת נה"י, לצד האחר, לשמאל. ונמצא שהשישה, חג"ת נה"י, נכנסו בי"ב (12) ספירות. שישה ספירות של ז"א נתפשטו ונעשו בנוקבא י"ב ספירות, שישה לימין שבה ושישה לשמאל שבה. וכל אלו י"ב ספירות הן מהחזה שלה ולמעלה. והן מוכפלות כי הנוקבא מחזה שלה ולמעלה כלולה מב' יסודות הנמשכות מב' נקודות, הנקראות מפתחא ומנעולא. וע"כ יוצאים בה שם ב' קומות של חג"ת נה"י. אחת ממפתחא בהארת חכמה. ושנייה של חג"ת נה"י ממנעולא, ללא הארת חכמה, אלא חסדים מכוסים. ולפיכך שישה דז"א נעשו אצלה תריסר, ב' קומות של חג"ת נה"י.

י"ב ספירות שמחזה ולמעלה מתפשטים מחזה של הנוקבא ולמטה, ונעשות כ"ב (22) ספירות. כי שש דז"א אינן נעשות כאן י"ב, אלא כלולות בעשרה, מטעם כי עשרה עומדים באחד. כי מחזה ולמטה של הנוקבא אין לה זיווג, מחמת חוסר יסוד דמנעולא, פני אדם. ולפיכך נבחן שרק ב' פעמים חג"ת נ"ה נמשכות למטה, ולא היסודות. כי היסוד דמפתחא, אע"פ שהוא נמשך מחזה ולמטה, מ"מ כיוון שאין לו שָׁם יסוד דמנעולא להיכלל בו, אינו ראוי לזיווג. וע"כ אינו נחשב לספירה, ואין לה מחזה ולמטה, אלא רק ע"ס.

לכן שישה דז"א כלולים מחזה ולמטה רק בע"ס, שהם ב' פעמים חג"ת נ"ה, ולא בי"ב ספירות, משום כי עשרה עומדים באחד. משום שאלו ע"ס עומדות רק ביסוד אחד דמפתחא, ואינו יכול להיכלל במנעולא, וע"כ אינו ראוי לזיווג, והוא דומה כמו שאינו, וע"כ חסר כאן ב' יסודות, ויש רק ב' פעמים חג"ת נ"ה בלבד, שהם ע"ס. אמנם כל הארת החכמה מתגלה רק באלו ע"ס שמחזה ולמטה. אלא שהזיווג נעשה מחזה ולמעלה, וקומת הזיווג נמשך בע"ס שמחזה ולמטה. ומשם מקבלות נשמות הצדיקים.

ח) אוי לאלו המנמנמים, שהשינה בחוֹרֵי עיניהם, שאינם קמים משנתם לעסוק בתורה, ולהמשיך קו האמצעי, הרי הארת השמאל סותם מאור עיניהם והם מנמנמים. ואין להם עיניים, מוחין, אלא שהשינה בחורי עיניהם. אינם יודעים ואינם מסתכלים איך יקומו בדין, שיפָקדו לתת חשבון, כאשר הגוף יטמָא, והנשמה תשוטט על פני אוויר צהריים, ועולה ויורדת והשערים אינם נפתחים אליה. ומתגלגלות כאבנים בתוך כף הקלע. מי ידרוש בשבילם כאשר לא יקומו בעידון הזה, במקומות התענוג של הצדיקים יִפָּקד ויֵעָדֵר מקומם. יהיו נמסרים בידי המלאך דוּמה. ירדו לגיהינום ולא יעלו. עליהם כתוב כָּלָה ענן וַיֵלַךְ, כן יורד שְׁאוֹל לא יעלֶה.

ט) בשעה ההיא, בחצות, נתעוררה שלהבת מצד צפון, ומכה בארבע רוחות העולם. כי אז מתפשטת הארת השמאל בעולם, דין, ויורדת ומגיעה בין כנפי התרנגול, גבריאל. ואותה השלהבת נתעורר בו והוא קורא. וזה הכרוז שיוצא וקורא בכוח, ואין מי שיתעורר לקול הקריאה, זולת אותם צדיקי אמת, הקמים אז ועוסקים בתורה, וממשיכים קו האמצעי. ואז הקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך הגן עדן, מקשיבים לקולם, כמ"ש, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.

ונתבאר, איך כל קיומם של בני אדם הוא על קו האמצעי, הנמשך ע"י עסק התורה. ולולא קו אמצעי, אין להם קיום כלל. אלא שנמסרים ביד דוּמה ויורדים לגיהינום ואינם.

חזרה לראש הדף
Site location tree