ויאמר ה' אל אברם

י) הכתוב, ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, רומז על סדר אצילות הנשמה מז"א ונוקבא עד בואה בעוה"ז להתלבש בגוף. לפיכך מבאר מקודם, איך ז"א ונוקבא מקבלים המוחין, ומאצילים הנשמה. ואומר, בתוקפו של רצון המלך, בינה, נשתל אילן אחד, ז"א, רב ועצום. רב, במוחין דהארת חכמה. ועצום, במוחין דחסדים. שבתוך נטיעות העליונות, ספירות הבינה, נטוע אילן, ז"א, ומסתובב בי"ב (12) גבולים, ובארבע רוחות העולם פרושה רגלו.

שמכוח עליית המלכות לבינה נפרסה פרסא תחת כו"ח של כל המדרגות, ונתמעטה הבינה לו"ק, שהם מ"י דאלקים, שפירושו אורות נ"ר בכלים דכו"ח. וג' אותיות אל"ה דאלקים, בינה וז"א ונוקבא דכלים, ירדו ממנה לז"א. ובעת גדלות, אשר הבינה מורידה הפרסא למקומה, ומחזירה אותיות אל"ה שלה אליה, עולה עימהם גם ז"א למקום הבינה, ונעשה כמו ספירה מספירות הבינה, ומקבל שם משום זה האורות של הבינה.

וע"כ כתוב, בתוקפו של רצון המלך, שע"י עליית רצון המלך, המלכות, אל הבינה, נפלו אותיות אל"ה לז"א ונעשו בהשתוות עימו. ע"כ בעת הגדלות, כשהיא מעלה אליה אל"ה בחזרה, עולה גם ז"א עימהם, להיותו דבוק בהם. ונמצא עי"ז שבתוך נטיעות העליונות, ספירות הבינה, נטוע אילן, ז"א, שנעשה לספירה אחת מספירות הבינה, ומקבל האורות שלה כמו ספירותיה.

ומכוח עליית המלכות והתמתקותה בבינה, יצאה צורת האלכסון. כי ד' רוחות העולם, חו"ב תו"מ, והן מרובע כזה , וכשעלתה המלכות, מערב, אל הבינה, צפון, ב' הרוחות מערב וצפון נעדרו ממקומם ונתחברו יחד ונעשו מהם אלכסון. כי ד' הספירות חו"ב תו"מ נעשו עתה משולש, כזה . ובזה תבין מהו י"ב גבולי אלכסון. כי ד' הרוחות, שהם ד' הספירות חו"ב תו"מ, נכללים זה מזה, ויש בכל אחד מהם חו"ב תו"מ. ולפי"ז צריך להיות בהם ט"ז (16) גבולים. כי גבולים פירושו כמו רוחות. אמנם מתוך שהמלכות והבינה נכללו כאחד, אין בכל אחד מהם אלא רק ג' רוחות, והם י"ב רוחות, י"ב גבולים, משום שב' הרוחות צפון מערב נתחברו ונעשו לאלכסון, באופן שהרוח מערב אין לו בחינת עצמו אלא רק אלכסון. ע"כ נקראים י"ב גבולי אלכסון.

בעת שז"א מסתובב בי"ב גבולים, בג' מקומות הנמשכים מכוח עליית המלכות לבינה, ג' הנקודות חולם שורוק חיריק, כדי לקבל הארת החכמה, נמצאים אז ד' רוחות העולם שבו, נכללים רק מי"ב גבולים, שכל אחד מהד' יוצא רק בצורת משולש, שרק ב' רוחות הם שלמים, מזרח ודרום. אבל ב' הרוחות, צפון מערב, נתמזגו ונעשה מהם אלכסון, שהמערב, מדה"ד, נבלע בצפון, מדה"ר. ולולא נמתקה המלכות בבינה, לא היו זו"ן התחתונים ראויים למוחין דהארת חכמה.

ואומר, בארבע רוחות העולם פרושׂה רגלו, מלכות דז"א. כלומר, אע"פ שהוא מסתובב בי"ב גבולים, שאין המלכות פרושׂה בשום רוח מד' רוחות העולם דז"א, אלא שנכללת באלכסון, הנה כל זה בעת שז"א מסתובב, שמקבל חכמה בשביל הנוקבא. אבל מבחינתו עצמו אינו כך, כי בארבע רוחות העולם פרושׂה רגלו, שהמלכות פרושׂה בו בכל רוח ורוח, ויש לו ט"ז גבולים מבחינת עצמו. והטעם הוא, כי כל תיקון די"ב גבולי אלכסון, נעשה רק לצורך קבלת המוחין דחכמה. וז"א אינו מקבל לעצמו אלא רק מוחין דחסדים. וע"כ אינו מקבל אותו התיקון. ומבאר בזה את השם אברם, שהוא אותיות אב-רם, אשר אב נמשך מי"ב גבולים, ורם נמשך מט"ז גבולים.

יא) חמש מאות פרסאות מסעיו. כל הרצונות של אלו פרסאות, כלומר דרכי השפעתם, תלויים בז"א. כאשר זה מתעורר, כולם מתעוררים עימו. אין מי שישנה רצונו. ולאחר כך נעשו כולם ברצון אחד עימו. פרסאות, מוחין דהארת החכמה. ומכונים כן, משום שהם יוצאים בכוח עליות וירידות הפרסא שמתחת הכו"ח של הבינה. שבעלות הפרסא מתחת הכו"ח דבינה, יורדות אותיות אל"ה לז"א, ובעת גדלות, היא מורידה הפרסא למקומה ומחזירה אליה האותיות אל"ה עם ז"א הדבוק בהן.

ונמצא, שלולא עליית הפרסא מתחת כו"ח דבינה, לא היה שום מציאות שז"א יוכל לעלות לבינה. וכיוון שעלה לבינה, נעשה ז"א לעצם הבינה, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ומקבל שם ה' ספירות כח"ב תו"מ דבינה, שנעשתה לחכמה. ואלו ה' ספירות דבינה, כלולה כל אחת ממאה. כי הספירות דבינה הן מאות. וע"כ הן מכונות ה' מאות פרסאות. פרסאות נקראות על שם מקור יציאתן, כי יוצאים בז"א מכוח עליית וירידת הפרסא. ה' מאות הן להיותן מבינה.

כשז"א נוסע ועולה לבינה, הוא מקבל שָׁם ה' הספירות כח"ב תו"מ דבינה, שחזרה לחכמה, המכונים ה' מאות פרסאות. כל הרצונות של אלו הפרסאות, כלומר דרכי השפעה שלהם תלויים בז"א, אע"פ שהם מבינה, כאשר זה מתעורר, כולם מתעוררים עימו, משום שאין הספירות דבינה יכולים להאיר מטרם שז"א עלה אֲליהם, ומכריע בין ב' הקווים דבינה. ונמצא שכאשר ז"א מתעורר להכריע בין הקווים דבינה, אז כל ה' הספירות דבינה מאירים עימו, ואחרת לא.

וע"כ אין מי מאלו הפרסאות שיכולים לשנות רצונו. כלומר, כיוון שדרך השפעתו של ז"א הוא בבחינת ו"ק דחכמה, וע"כ לא יוכלו גם הפרסאות להשפיע בחינת ג"ר דחכמה, אלא שמשפיעים רק ו"ק דחכמה. כל אלו המוחין דחכמה מקבל ז"א רק כדי להשפיע לנוקבא ולא לצורך עצמו. ולאחר כך נעשו כולם ברצון אחד עימו. אחר שמשפיע אלו המוחין של ו"ק דחכמה אל הנוקבא, נעשו כל ת"ק (500) פרסאות הללו, ה' הספירות שקיבל מהבינה, ברצון אחד עימו, שנעשו אצלו אח"כ חסדים מכוסים כמוהו, כי אין ז"א מקבל לעצמו אלא חסדים מכוסים מחכמה.

יב) קם ז"א מלמעלה, מבינה, אחר שקיבל מוחין מבינה, ויורד במסעיו לתוך הים, הנוקבא, כלומר שמשפיע אותם לנוקבא. ממנו מתמלא הים, הוא המקור לכל האורות הנובעים בים, תחתיו מתחלקים כל מֵימי בראשית, השיקוי של הגן, המלכות, תלוי בז"א.

מֵימי בראשית, המוחין שז"א מקבל מהבינה שחזרה לחכמה, הנקראת ב' ראשית, ז"א משפיע אותם לנוקבא, והם מתחלקים תחתיו בנוקבא לכו"ח ובינה ותו"מ, כמו שמתחלקים תחילה בבינה אל מ"י אל"ה בעת הקטנות. ואח"כ משפיע לה הגדלות, וזהו שהשיקוי של הגן, המלכות, תלוי בז"א.

יג) כל הנשמות שבעולם יוצאים מז"א ונכנסים בגן, בנוקבא, לרדת משם לעוה"ז, להתלבש בגוף. כאשר הנשמה יוצאת משם לעוה"ז, היא מתברכת בשבע ברכות, שתוכל להיות אב אל הגוף בעלייה עליונה. וכמ"ש, ויאמר ה' אל אברם. שהיא נשמה העליונה, הנקראת אברם, אותיות אב-רם, להיותה אב לגוף בעלייה לצורה העליונה, בחסדים הנמשכים מהעלייה לאו"א. כלומר, שנוהג בה ב' מיני הארות, אב, מוחין דחכמה, ורם, מוחין דחסדים, הנמשכים לז"א מעלייה עליונה לאו"א, מטעם היותה תולדה של ז"א, שבו נוהג ב' מיני הארות הללו.

יד) כשהנשמה באה לרדת לעוה"ז, משׁביע אותה הקב"ה שתשמור מצוות התורה ושתעשה רצונו. ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות לכל יום ויום, כדי להשלים מדרגות העליונות, שהם בחשבון לך לך, כי לך לך בגי' מאה.

כי כולם נמסרו לנשמה, כדי שתתקן עימהם את הגן, הנוקבא, ולעוֹבדה ולשומרה. מארצך, זהו גן העדן. הקב"ה, ז"א, משפיע לנשמה המוחין דבינה, שספירותיה מאות. יום הוא ספירה. ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות לכל יום ויום, שכל יום, כל ספירה שמשפיע לה, כוללת מאה מפתחות, כלומר האפשרות להמשיך מאה ברכות, להיותם מבינה. כדי שהנשמה, תקבל ותשתלם במדרגות עליונות דבינה. כי כל זמן שאינה ממשיכה בכל יום מאה ברכות, אין בהם אותה השלמות כמו שהן בבינה.

ומה שמאה מפתחות הברכות מרומזים במילות לך לך, הוא, כי מארצך הוא מגן עדן, שהנוקבא הנקראת, גן, עולָה ומלבישה לבינה החוזרת לחכמה, הנקראת, עדן, ונמצאת הנוקבא אז בבחינת הבינה שספירותיה מאות, וזה מאה מפתחות. וכיוון שהנשמה הולכת ובאה לעוה"ז מגן העדן, מארצך, ע"כ יש לה כוח להמשיך מאה ברכות בכל יום, כמו הספירות שבגן עדן.

טו) וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אַרְאֶךָ. וממולדתך, מהגוף, שהוא ז"א, עה"ח, הכולל י"ב שבטים העליונים, שהם תריסר תחומים. מכאן, שהנשמה, תולדה של ז"א ויוצאת ממנו.

ומבית אביך, השכינה הנקראת בית. אביך, הקב"ה, ז"א, כמ"ש, גוזל אביו ואימו ואומר אין פָשַׁע. ואין אביו אלא הקב"ה. ואין אימו אלא כנסת ישראל, הנוקבא.

אל הארץ אשר אַרְאֶךָ, זהו עוה"ז. שהנשמה נשלחה שמה. שכתוב, ויאמר ה' אל אברם. אברם, הנשמה. יש לה ב' מיני מוחין, כמו ז"א:

א. י"ב תחומים, אב.

ב. בד' צדדי העולם פרושׂה רגלו, רם.

ע"כ נקראת הנשמה אב רם. ויאמר ה', שמשׁביע אותה הקב"ה שתשמור מצוות התורה ושתעשה רצונו. לך לך מארצך, רומז על מסירת מאה מפתחות של ברכות, כמו שיש בספירות של גן עדן, הנקראת ארצך. וממולדתך, רומז על אצילותה מז"א. ומבית אביך, רומז על בריאתה מהנוקבא. אל הארץ אשר אראך, רומז על ביאת הנשמה בגוף בעוה"ז.