אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת לך לך. חלק א' / ויעבור אברם בארץ

ויעבור אברם בארץ

סו) ויעבור אברם בארץ. וילך, צריך לומר. אלא ויעבור, רומז השם הקדוש שנחתם בו העולם בע"ב (72) אותיות חקוקות, שכולם אותיות ע"ב רי"ו, ויעבור, הרומז על ע"ב שמות ורי"ו (216) אותיות. וכתוב, ויעבור ה' על פניו ויקרא, שמדובר שם בהשם ע"ב הקדוש, אף, ויעבור, שכאן מדובר בהשם ע"ב הקדוש.

סז) וכתוב, אני אעביר כל טובי, המדובר בכל טובו במקום עליון, בינה. אף כאן כתוב, ויעבור אברם בארץ, הרומז לקדושת הארץ, הבאה ממקום עליון בכל טובו כראוי, שהיא המלכות המלבישה את הבינה כראוי, ומקבלת אורותיה.

סח) ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אֵלון מורה. מקום שכם, צד שמאל, מקום הארת השורוק, שנקרא עתה שכם, מטעם שנתמעט מג"ר דג"ר, ואינו מושג אלא משכמו ולמטה ולא משכמו ולמעלה.

אֵלון מורה, צד המזרח, כי אֵלון לשון תוקף, רומז על המנעולא, שצד מזרח, קו האמצעי, קיבל אותו להמשיך קומת חסדים על המסך שלו. ואחר שנעשה זיווג על המסך הזה, ונמשכה קומת חסדים, ונכללו כל ג' הקווים זה בזה, אז המשיך אברהם אותם אל הנוקבא, שנקראת ארץ.

אברהם המשיך השפע ממקום עליון, בינה, כמ"ש, אני אעביר כל טובי על פניךָ, אל הנוקבא, שזה, ויעבור אברם בארץ. והמְשכה זו נקראת, ויעבור, משום שעוברת בג' קווים.

עד מקום שכם, ממדרגתו עצמו, קו ימין, ששם היה נכלל כל טובו של הקב"ה, המשיך אל מקום שכם, קו שמאל. ואז נכללו ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה.

עד אֵלון מורה, שהמשיך שני הקווים אל קו האמצעי, שהוא הנושא אל המסך דמנעולא, ונכללו כל ג' הקווים בקו האמצעי.

והכְּנַעֲני אז בארץ, כי מטרם שנעשה הזיווג על המסך דמנעולא שבקו האמצעי, היה הכנעני, הקללה של הנחש, שולטת על הארץ, שהיה מחלוקת בין הקווים, והארת השמאל הייתה כאש שורף, וניתן ע"י זה כוח לקליפת כנען לשלוט על הארץ. אבל עתה, אחר ביאת הזיווג על המסך שבקו אמצעי, סרה קליפה הארורה הזו מהארץ, והאירו בה ב' הקווים ימין ושמאל. וכיוון שקו האמצעי היה הגורם לכל זה, זכה בהם גם הוא. כי כל שיעור אור שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון. שזה, שלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם.

ע"י קו האמצעי, אֵלון מורה, נגלה עליו הקב"ה, בכל טובו המפורש בהכתוב לך לך. ונתגלה לו מה שלא ידע מחמת המנעולא, ששלט על הארץ. שאחר הופעת המנעולא, ומטרם שנמשך הזיווג עליה, נכפלו עליו דיני חרן, שמלבד שלא הרפו ממנו הדינים דשמאל, נתחדשו עליו דינים של ביטול הג"ר. עתה, אחר הזיווג הנעשה על המסך דמנעולא, התגלה לו מה שלא ידע. כי עתה נכללו הקווים זה בזה, ונשלמה הארת השמאל ע"י הימין והימין ע"י השמאל, והאירו בכל השלמות האפשרי, כי סרו ממנו כל דינים שבשמאל, ואינם מתכסים ממנו יותר.

סט) וייבֶן שָׁם מזבח לה' הנראה אליו. כיוון שאמר, לה', למה צריך לומר עוד, הנראה אליו? אלא כאן נגלה לו אותה המדרגה השולטת על הארץ, ונכנס בה ונתקיים בה, שנגלה לו סוד שליטת המנעולא על הארץ. שקיבל קומת הזיווג שיצאה עליה, ונתקיים לקבל כל המוחין על ידה. ולולא שליטתה, היה נשאר בחושך ולא היה יכול להתקיים.

ע) וייעתק משָׁם הָהָרָה. משם ידע הר ה', וכל המדרגות הנטועות באותו מקום. שעלה ממדרגת הנוקבא שבמקום נה"י שמחזה ולמטה דז"א, להנוקבא שבמקום חג"ת, שמחזה ולמעלה דז"א. כי חג"ת נקראים הרים, והנוקבא אשר שָׁם נקראת הר ה'. והשיג שם כל המדרגות, הנטועות במקום חג"ת. וַיֵּט אוהלׂה, אוהל ה', הרומז על הנוקבא. ולא כתוב אוהלו, עם ו', כי פרשׂ מסך וקיבל מלכות שמים בכל המדרגות התלויות בה. ואז ידע, שהקב"ה מושל על הכל, ואז בנה מזבח.

ויט אוהלׂה, כתוב עם אות ה', רומז על תיקון המסך, שפרשׂ אברהם במקום החזה, שעשה גבול להבדיל, בין המדרגות שמחזה ולמעלה, לבין המדרגות שמחזה ולמטה, שלא להמשיך ממעלה למטה. שבזה קיבל הארת המלכות שמים שמחזה ולמעלה, המכונה לאה, בכל המדרגות שבה. והיא מרומזת באות ה' של אוהלׂה. ואוהל, פירושו, מסך ופרסא שפרשׂ מתחתיה.

עא) שני מזבחות היו, משום שכאן נגלה לו שהקב"ה שולט על הכל, מחזה ולמעלה, גם ידע חכמה עליונה, מה שלא השיג מקודם לכן, שמחזה ולמטה. וע"כ ב' מזבחות בנה. מזבח אחד לנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, המכונה רחל, עולם המגולה, שהארותיה מגולות בחכמה. ומזבח אחד למדרגה המכוסה, לנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, המכונה לאה, עולם המכוסה, שמאירה בחסדים מכוסים מחכמה.

מתחילה כתוב, וייבֶן שָׁם מזבח לה' הנראה אליו. ואח"כ כתוב, וייבן שם מזבח לה', ולא כתוב, הנראה אליו. מזבח הראשון בנה במדרגת הנוקבא שמחזה ולמטה, עולם המגולה. ע"כ כתוב, לה' הנראה אליו. ומזבח השני בנה במדרגת הנוקבא שמחזה ולמעלה, עולם המכוסה. ע"כ לא כתוב בה, לה' הנראה אליו, אלא לה' סתם. כי אחר שגילה והמשיך חסדים המגולים בחכמה, במדרגת הנוקבא שמחזה ולמטה, כמ"ש, וייבן שם מזבח לה' הנראה אליו, לא נשאר במוחין ההם, אלא עלה למעלה מחזה, והמשיך חסדים מכוסים מחכמה, כמדרגת הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א. כי אברהם מרכבה לז"א, וז"א אינו מקבל חכמה לעצמו, אלא בשעה שמשפיע לנוקבא. ע"כ בחר גם אברהם בחסדים מכוסים.

עב) ואז נתעטר אברהם ממדרגה למדרגה, עד שעלה למדרגתו. כמ"ש, וייסע אברם הָלוך ונָסוע הנגבה, דרום. שרצה לזכות במדרגת חסד דז"א, המכונה דרום, שזה חלקו, שהיה עתיד להיות מרכבה לספירת החסד דז"א. וע"כ היה, הָלוך ונָסוע, ממדרגה למדרגה עד שעלה לדרום, ושם תיקן את עצמו, שיוכל להחזיק במדרגת החסד בקביעות. ואז עלה למדרגתו של הדרום, זכה להיות מרכבה לחסד דז"א, הנקרא דרום.

עג) אחר שנתעטר אברהם במדרגותיו בארץ הקודש, במוחין מעולם המגולה, רחל. ונכנס במדרגה קדושה, החסד, עולם המכוסה, לאה. אז, ויהי רעב בארץ, שלא היו יודעים הידיעה, איך להתקרב להקב"ה. כמ"ש, לא רָעָב ללחם, לא צָמָא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'.

עד) ויהי רעב בארץ. עד עתה עוד לא היה הכוח השולט על הארץ, המסך דמנעולא, נותן גבורה ומזונות על הארץ, משום שעוד לא נתקנה הנוקבא לגמרי, ולא הייתה בקיומה כראוי. כי כל התיקונים שנמשכו עד עתה לנוקבא, היו מהמפתחא, הכלים של אמא. אבל ממנעולא, שהיא בחינתה עצמה של המלכות, עוד לא המשיך התיקונים המיוחדים לה. וע"כ מבחינה זו היה רעב בארץ. שלא היה יודע ומשיג, איך להתקרב עימה להקב"ה. כיוון שראה אברהם כי אותו הכוח הממונה על הארץ, המנעולא, אינו נותן גבורה וכוח קדוש כראוי, אז, וירד אברם מצריימה לגור שם.

עה) מאין ידע אברהם, שהארץ, הנוקבא, עוד חסרת תיקונים? כתוב, לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואינו אומר, לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת. אז ידע אברהם, שהארץ לא תיתקן בתיקון הקדוש, אלא ע"י המדרגות הקדושות שיוולדו ממנו, שעליהם נאמר, לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא לו. ואז ידע אברהם, מפני מה הארץ לא תיתקן בקדושה, וע"כ ירד מצריימה, כדי לתקן משם את החיסרון.

עו) הקב"ה רומז חכמה העליונה, באברהם ויצחק. אברהם הוא נשמה לנשמה, אור החיה. נשמה זו שרה. לוט זהו נחש, בת זוגו של ס"מ. רוח הקדוש זה יצחק. נפש הקדושה זו רבקה. יצה"ר זהו רוח הבהמה. ועליו אמר שלמה בחכמתו, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. נפש הבהמית זוהי נפש מצד היצה"ר.

עז) נשמה לנשמה באה לאדם מספירת החכמה, ביראה וחכמה. הנשמה באה לאדם בבינה. וכמ"ש, הן יראת ה' היא חכמה. וע"כ אין נשמה לנשמה באה, אלא ע"י יראה וחכמה. אבל הנשמה באה לאדם ע"י תשובה, הנקראת בינה, ונקראת שרה. ורוח הוא שנקרא קול, ונקרא דעת, והוא נמשך לאדם המגביר קולו בתורה. והרוח גם נקרא תושב"כ. ונפש השכלית, נמשך ממנה מעש"ט.

נשמה לנשמה ונר"ן נמשכים מחב"ד:

הנשמה לנשמה, אברהם, נמשך מספירת החכמה.

הנשמה, שרה, נמשכת מספירת הבינה.

הרוח, יצחק, נמשך מספירת הדעת. הוא הימין של הדעת.

הנפש, רבקה, נמשכת מספירת הדעת. היא השמאל של הדעת.

עח) כעין זה ברא הקב"ה את הגוף מארבעה יסודות: אש רוח עפר מים. בדומה אל הנשמה לנשמה, נשמה, רוח, נפש. הנשמה לנשמה, מים. הנשמה, אש. הרוח, רוח. הנפש, עפר.

מים זכר, בדומה לנשמה לנשמה, הבאה מחכמה. וזהו מים מתוקים דקדושה. ויש לעומתם מים המְאָרְרִים, שהם יצה"ר, ס"מ.

יש אש קדוש, נקבה, בדומה לנשמה הבאה מבינה. ויש לעומתה אש זרה, שעליה כתוב, ואל יבוא בכל עת אל הקודש, שהיא הנוקבא מצד היצה"ר, הנחש, הנוקבא של ס"מ.

רוח קדוש הוא זכר, בדמיון הרוח הבא מספירת הדעת. ויש לעומתו רוח טמא, היצה"ר. עליו נאמר, משורש נחש יֵצֵא צפע, רוח הבהמה, הנקרא צפע, תולדה של הנחש דטומאה, מבינה דטומאה.

ויש עפר קדוש, בדומה לנפש הבאה משמאל הדעת. ויש לעומתה עפר טמא, הנפש הבהמי מצד היצה"ר.

עט) וע"כ הנשמה, שהיא תשובה, בינה, מתקיפה באותו הנחש, לשבור אותו בכוח השעבוד של התשובה, ומושך אותו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. ואלו ארבעה יסודות, שהם ד' בחינות, חכמה בינה ת"ת מלכות, מתפשטים לכ"ב (22) אותיות, היוצאים מחמישה מוצאות הפה: אחה"ע מגרון. בומ"ף משפתיים. גיכ"ק מחֵיךְ. דטלנ"ת מלשון. זסשר"ץ משיניים.

כי אלו חמישה מוצאות הם כנגד כתר. חו"ב ותו"מ הם ארבע היסודות, מים אש רוח עפר. ארבע היסודות הם חמישה מוצאות הפה, שמתפשטים בהם כ"ב אותיות.

פ) ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם. זהו בית הכנסת, המקום שמדוֹר השכינה שמה. כמ"ש, ואני נתתי לך שְׁכֶם אַחַד. שכם זה השכינה, שהיא ראויה ליוסף, הואיל שנקרא צדיק. כי צדק, שהיא השכינה, אין מדוֹרה אלא עם הצדיק, שהוא יוסף.

עד מקום שכם, עד מקום השכינה, בית הכנסת.

עד אֵלון מורה, הוא בתי מדרשות, שמאלפים ומורים שם תורה ברבים.

פא) והכנעני אז בארץ. אז נמתק היצה"ר, שנקרא כנעני, ונתקן בעל כורחו בגוף, שנקרא ארץ. ודאי שנכפה בגוף, בעת שמאיר בו הנשמה, אברם. כי אז נמצא הגוף במצב שהנחש עוד לא נעבר ממנו כל כך. ומשום דבקות הגוף, שיש עוד לנחש, נמצא הכנעני אז בארץ. היצה"ר נקרא כנעני, משום שמקיף את הגוף עם דינים רעים, כי כנעני הוא סוחר, מלשון מקיף.

פב) והנשמה עומדת בעוה"ז כראוי, כדי לזכות בה אחר שתצא מעוה"ז. ואם היא זכאית, היא חוזרת למקום שיצאה משם, שכתוב, אל מקום המזבח, אשר עשה שם בראשונה. כמ"ש, עד המקום אשר היה שם אוהלו בתחילה בין בית אל ובין העי. אוהלׂה כתוב עם ה', שהיא השכינה.

פג) ועתה בעוה"ז היא נמצאת בינתיים, בין לעלות למעלה, למקום שיצאה משם, ובין לרדת למטה, למקום העונשים, בין בית אל למעלה, ובין העי למטה, מקום העונשים.

אם היא זוכה, עולה אל מקום המזבח, אשר עשה. לפי"ז, מי הוא אשר עשה, ומה הוא מזבח? אשר עשה זהו הקב"ה, שהוא עשה שם מזבח הזה, השכינה. ותיקן אותה על י"ב אבנים למִספר שבטי בני יעקב, אשר היה דבר ה' אליו לאמור, ישראל יהיה שמך. הע"ס, כשמתוקנים להאיר בהארת חכמה, מתחלקות לי"ב. והוא בניין השכינה בשלמות ע"י ז"א בעלה, שאז נקרא ז"א בשם ישראל, אותיות לי-ראש. ישראל יהיה שמך, שמקבלת ראש וג"ר מישראל בעלה.

פד) ומזבח זה, השכינה, עשה שם בראשונה, כאשר נברא עולם העליון הנסתר מכל העולמות. ומיכאל המלאך, כהן הגדול, עומד ומקריב עליו קרבנות מנשמות הצדיקים. כיוון שהנשמה עולה לקרבן, כתוב עליה, ויקרא שָׁם אברם בשֵׁם ה'. הנשמה קוראת שם בשם ה', ונקשרת בקשר החיים.

הבינה נקראת עולם העליון, הנסתר מכל העולמות, בינה דא"א. בניין המזבח על י"ב אבנים, נבנה תחילה בעולם העליון הנסתר מכל העולמות, הבינה דא"א שיצאה לחוץ מראש א"א, ונבנית שם בי"ג (13) תיקוני דיקנא. ועליה כתוב, אשר עשה שם בראשונה. ומשם מקבל המזבח, השכינה, את המוחין הגדולים השלמים מהארת החכמה. ומיכאל המלאך הוא אור החסד, המקרב את הנשמה ומעלה אותה מבי"ע אל המזבח דאצילות. שבכוח אור החסדים שהנשמה מקבלת, יכולה לעלות ולהידבק בשכינה. ומקבלת ממנה השלמות הגדולה דהארת החכמה, מי"ג תיקוני דיקנא. כמ"ש, ויקרא שָׁם אברם בשֵׁם ה', שהנשמה קוראת שם בשם ה' ונקשרת בקשר החיים. כי המוחין דחכמה נקראים אור החיים.

פה) וכל זה, אם הנשמה זכתה בעוה"ז לתקן את הגוף, ולבטל תוקפו של אותו הארור, יצה"ר, הנקרא לוט, עד שנפרד ממנו. כמ"ש, ויהי ריב בין רועי מִקְנֶה אברם, הנשמה, ובין רועי מִקְנֶה לוט, היצה"ר. כי בעוה"ז, בכל יום ויום, אלו המחנות והמנהיגים שמצד הנשמה, הם במריבה עם אלו המחנות והמנהיגים שמצד הגוף, והם רבים אלו עם אלו, וכל איברי הגוף נמצאים בצער ביניהם: בין הנשמה ובין אותו הנחש, יצה"ר, הנלחמים בכל יום ויום.

פו) ויאמר אברם אל לוט, הנשמה השיבה ליצה"ר, אל נא תהי מריבה ביני ובינך. ובין רועי ובין רועיך, בין המחנות שלי והמחנות שלך. כי אנשים אחים אנחנו. היצה"ר והיצה"ט קרובים זה לזה. זה לימינו של אדם וזה לשמאלו. יצה"ר לשמאלו ויצה"ט לימינו.

פז) הלוא כל הארץ לפניך היפרד נא מעליי. הרבה רשעים הם בעולם, לך ושוט אחריהם והיפרד מעימי. אִם השמאל ואֵימִינָה, וְאִם הימין וְאַשְׂמְאִילָה, שמוכיח אותו ומציק אותו בכמה מלחמות שעושה עימו בכל יום, עד שכתוב, ויפרדו איש מעל אחיו.

פח) כיוון שנפרדו זה מזה, כתוב, אברם ישב בארץ כנען, שהנשמה נתישבה בין הצדיקים בישוב טוב בשלום. ולוט ישב בערי הכיכר. שאותו ארור המקטרג, הלך לקטרג ולהתחבר במקום שהרשעים שם, שכתוב, וַיֶאֱהַל עד סדום, ואנשי סדום רעים וחוטאים לה' מאוד. שָׁם שָכַן, ושָׂם משכנו ביניהם, להתחבר בהם, לשטות אותם ולאבד אותם במעשים רעים.

פט) כיוון שנשארה הנשמה בלי מקטרג, והגוף נטהר מאותה הזוהמה, מיד הקב"ה משרה משכנו עימו, והוא יורש נחלה העליונה והתחתונה. ויש לו נחת בין הצדיקים. ואותו הארור, לוט, בין הרשעים והם חוטאים עימו, עד שאין להם עוד גאולה לחטאתם.

צ) וישמע אברם כי נשבה אחיו וַיָרֶק את חניכיו ילידי ביתו. וישמע אברם, זוהי הנשמה, שנשארה בגוף בטהרה. כי נשבה אחיו, זהו היצה"ר, שנשבה בין הרשעים בהרבה עוונות. וַיָרֶק את חניכיו ילידי ביתו, אלו הם הצדיקים העוסקים בתורה, שהם איברי הגוף.

איברי הגוף מדומים לצדיקים העוסקים בתורה, המזוינים ללכת עימו, במספר שלוש מאות ושמונה עשרה, שהם: רמ"ח (248) איברי הגוף, וע' (70) של הנשמה שיוצאת מז"ס דז"א, שכל אחת במספר עשר. ורמ"ח עם ע' הם במספר שי"ח (318). בכולם נזדיין ללכת שם אל אלו הרשעים, להחזיר אותם בתשובה על עוונותיהם.

צא) וירדוף עד דן. רדף אחריהם והודיעם הדין שבעולם האמת, ועונש הגיהינום, ולא נתן שינה בעיניו ביום ובלילה, עד שהוכיחם והחזיר אותם הרשעים בתשובה אל הקב"ה, כמ"ש, וַיָשֶב את כל הרכוש.

צב) וגם את לוט אחיו. אפילו אותו יצה"ר, הנקרא לוט, התקיף אותו עד שביטל אותו בעל כורחו והמתיקו כראוי. כולם השיב בתשובה שלמה כראוי. כי לא שָקַט יומם ולילה מלהוכיח אותם, ורדף אחריהם על כל עוון ועוון שחטאו, עד ששבו בתשובה שלמה כראוי.

צג) וכתוב, מצאוני השומרים הסובבים בעיר. עשה הקב"ה את ירושלים של מעלה, בינה, כעין ירושלים של מטה, מלכות, בחומות ומגדלים ופתחים פתוחים. מגדלים, גדלות המלכות, ג"ר. חומות, ו"ק שלה. פתחים, מלכות שלה. והם רת"ס. ונר"ן.

ירושלים של מעלה, בינה, נכללה מהמלכות, ירושלים של מטה. באופן, שכל הנוהג במלכות נוהג בבינה. ואלו החומות אשר שם, בבינה ובמלכות, יש עליהם שומרים, כמ"ש, על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים. ומיכאל, כהן גדול, הוא עליון על כל שומרי השערים.

צד) הנשמה, בעת שיוצאת מעוה"ז, בפטירתו של אדם, אם האדם זוכה, היא נכנסת בגן עדן הארץ, שנטע הקב"ה בשביל רוחות הצדיקים בהארץ, מלכות, כעין גן עדן העליון, בינה. ושם עומדים כל צדיקי עולם.

צה) וכשהנשמה יוצאת מעוה"ז, נכנסת תחילה במערת המכפלה, ששם הוא פתח גן עדן, ופוגעת באדה"ר ובאבות אשר שם. אם זוכה, הם שמחים בה, ופותחים לה הפתחים, ונכנסת. ואם לא, הם דוחים אותה לחוץ. ואם זוכה, נכנסה בגן עדן ויושבת שם, ומתלבשת בלבוש מצוּרַת עוה"ז, ומתעדנת שם.



חזרה לראש הדף
Site location tree