אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת לך לך. חלק א' / [שלוש מדרגות נר"ן [תלת דרגין נר"נ]

[שלוש מדרגות נר"ן [תלת דרגין נר"נ]

צו) סתר הסתרים לחכמי לב נמסר: שלושה מדרגות הן הנאחזות זו בזו. ואלו הן: נפש, רוח, נשמה.

נפש, היא בחינת כוח שהגוף נבנה ממנו. כי כשהאדם מתעורר בעוה"ז להזדווג הנוקבא, כל האיברים מוסכמים ומתתקנים ליהנות מזה. והנפש והרצון של האדם נכנס אז בהסכמה באותה הפעולה, ומושך את הנפש ומכניס אותה בזרע שהוציא.

צז) ומתוך הרצון ועם המשכת הנפש שהמשיך שמה, נמשך שם כוח אחר, מאלו המדרגות המלאכים, הנקראים אישים, והכל נכנס בהמשכה של הזרע, והגוף נבנה מהם. זהו כוח הראשון התחתון, מאלו שלושה מדרגות, שהוא הנפש.

כי האדם הוא תולדה דזו"ן דאצילות. וע"כ משורשו אין לו אלא נפש. כי אור הנמשך מהמלכות, הנוקבא דז"א, מכונה נפש. אמנם מתוך המיתוק, שהמלכות עלתה ונמתקה בבינה, נאחז האדם גם בבינה. ונמצא משום זה, שהאדם כולל ג' מדרגות, בינה ת"ת ומלכות. שאור הבינה נקרא נשמה, ואור הת"ת נקרא רוח, ואור המלכות נקרא נפש. ואלו ג' מדרגות נמשכות מג' עולמות: בריאה, יצירה, ועשיה. ואם זכה יותר, הן נמשכות מבינה ות"ת ומלכות מעולם האצילות.

והמְשכה הראשונה היא אור הנפש. כוח שהגוף נבנה ממנו. ונמשך בכוח אור הנפש של המולידים. כי בכוח גודל תשוקת המולידים, שהיא בחינת הסכמה חזקה מאור הנפש שלהם, הם ממשיכים מעולם העשיה הרוחני את אור הנפש של הוולד, והוא מתלבש בזרע שלהם שמוציאים, ומאור הזה הרוחני הולך ונבנה גופו של הוולד.

אמנם לא יצויר כלל מציאות של הארת אור הנפש בלי הארה מאור הרוח. כי אין לך דבר שלא יהיה בו בחינת זכר ונקבה. והרוח הוא זכר. והנפש היא נקבה. וע"כ יחד עם אור הנפש נמשך לו אור הרוח מעולם המלאכים, שהוא עולם היצירה. אבל בתחילת התהוותו של הוולד, אינו נמשך לו אז רוח ממש, אלא מלכות דרוח מהמלכות של עולם המלאכים. כי גם הם נחלקים לע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ, ונקראים: מלאכים, אראלים, שׂרפים, חיות, אופנים, חשמלים, אלים, אלקים, בני אלקים, אישים.

הרי שמדרגה אחרונה שלהם הוא, אישים, מלכות של המלאכים, שערכו כמו נפש דרוח. והוא מתלבש באור הנפש של הוולד, ונבחן בזה שיש לו ב' אורות, רוח ונפש שבנפש, אשר נפש שבנפש מעולם העשיה, ורוח שבנפש מעולם המלאכים, מבחינת הנפש שבהם, הנקראים אישים.

צח) ומשום שנפש הזו מקריבה קרבן בדבקות יחד עם יסוד הגוף, שהוא נִקרב כדי לכפר על הנשמה, ניתן חלק ממנו לאלו המדרגות של בחינת אישים, משום שחלק מהנפש, שהוא הרוח שבנפש, נמשך מהם. כמ"ש, את קרבני לַחְמי לְאישַׁיי, פירושו לאישים. כי משום שהוא כפרה הבאה בכוח הנפש, לוקחים גם הם חלקם, לפי שיעור מידת חלקם, המלובש בנפש ההיא, המקריבה את הקרבן. וכאשר האדם נפטר מעוה"ז, אותה הנפש לא תסור מהקבר לעולם. ובכוח הזה של הנפש הנשארת בקבר, יודעים המתים ומדברים זה עם זה.

צט) רוח הוא המקיים את הנפש בעוה"ז, שממשיך שפע החיים ומשפיע לנפש. והוא מדרגה האמצעית מג' מדרגות. והוא המְשכה הבאה בהתעוררות הנוקבא דאצילות לדכר דאצילות, בעת שהם בתשוקה אחת, בעת הזיווג, כי אז מתעוררת לדכר מחמת תשוקתה, לקבל ממנו אור הרוח. כעין הנוקבא דעוה"ז, המזרעת זרע בכוח תשוקתה לקבל מהזכר. כמ"ש, והרוח תָשוב אל האלקים אשר נְתָנָה. ששב אל הנוקבא, הנקראת בשם אלקים. ואע"פ שהרוח נמשך מז"א, שנקרא הויה, מ"מ כיוון שבא עם התעוררות הנוקבא, היא נחשבת לו לשורש, שלאחר הפטירה מהגוף הוא שב אליה.

ק) ורוח הזה, לאחר פטירת האדם, יוצא מעוה"ז ונפרד מהנפש, הנשארת חופפת על הקבר, והוא נכנס לגן עדן שבעוה"ז. ומתלבש שם באוויר של גן עדן, כמו מלאכים העליונים היורדים לעוה"ז. שמתלבשים באוויר הזה כאשר יורדים לעוה"ז. משום שהם נתהוו מאותו הרוח, שכתוב, עושה מלאכיו רוחות.

קא) ובאמצע הגן יש עמוד אחד מרוקם בכל הצבעים. ורוח ההוא, כשרוצה לעלות לעולם אצילות, מתפשט שם מאותו הלבוש של אוויר הגן עדן, ונכנס תוך העמוד, ועולה למעלה אל המקום שיצא משם, אל הנוקבא דאצילות, כמ"ש, והרוח תָשוב אל האלקים אשר נְתָנָה.

קב) ואז, מיכאל, כהן הגדול, לוקח את הרוח ומקריב אותו קרבן ריח ניחוח לפני הקב"ה, ז"א. ויושב שם בז"א דאצילות, ומתעדן באותו צרור החיים, שעליו כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך. ואח"כ חוזר ויורד משם לגן עדן הארץ, ומתעדן בכל עדנים, ומתלבש שוב באותו הלבוש של אוויר גן העדן, ויושב שם עתה בעטרה הגדולה בכפליים ממה שהיה לו מטרם עלייתו לזו"ן דאצילות.

קג) הנשמה היא כוח עליון על הנפש והרוח, מכוח הזכר, שהוא עה"ח. שז"א, הנקרא עה"ח, מושך אותה מבינה דאצילות. ומשום שז"א מושך אותה, הוא נבחן לשורשה. כמו הרוח, שהנוקבא נחשבת לשורשו, משום שממשיכה אותו מז"א. אמנם אור ז"א נקרא רוח. ואור הבינה נקרא נשמה. והנשמה, אחר פטירתו של אדם, עולה למעלה מיד, שאינה באה מתחילה לגן עדן הארץ שבעוה"ז כמו הרוח, אלא שעולה לשורשה מיד, לז"א.

וכל שלוש מדרגות נר"ן מתקשרות זו בזו. וכאשר נפרדים מהגוף, כולם עולים וחוזרים אל המקום שיצאו משם.

קד) כאשר הרוח יוצא מעוה"ז, ונכנס בתוך המערה של אדה"ר והאבות, הם נותנים לו שם מכתב לסימן, והולך אל גן עדן, כשהוא קרב, שם פוגש הכרובים ואותה להט החרב המתהפכת. אם זוכה, הם רואים את מכתב הסימן, ופותחים לו הפתח, ונכנס. ואם לא, הם דוחים אותו לחוץ.

קה) ויושבת שם כל הזמן שיושבת, ומתלבשת שם בצורה של עוה"ז. ובראש חודש ושבת, כשהיא רוצה לעלות לגן עדן העליון, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה מכתב סימן. והיא עולה דרך אותו עמוד שבאמצע גן עדן התחתון. והיא פוגשת את שומרי חומות ירושלים. אם היא זוכה, פותחים לה הפתח, ונכנסת. ואם לא, לוקחים ממנה את מכתב הסימן, ודוחים אותה לחוץ. והיא אומרת, מצאוני השומרים הסובבים בעיר, נשאו את רדידי מעליי שומרי החומות. רדידי, זהו מכתב הסימן, שלקחו ממנה אותם שומרי החומות ירושלים.

המיתה באה לעולם מכוח חטא עצה"ד, שגילה הנקודה דמדה"ד של המלכות, שאין לה תיקון בששת אלפים שנה, וע"כ אין צדיק בארץ שלא יחטא. ואפילו זכה האדם להמשיך נר"ן במעשיו הטובים, מ"מ יש כוח למלאך המוות לגלות הנקודה דמדה"ד הגנוזה בשורשו. ואז הוא מת. כי בכל מקום שנגלתה נקודה זו, מסתלקים אורות החיים משם. ואחר ששת אלפים שנה, כשתתוקן הנקודה הזו, אז נאמר, ובילע המוות לנצח.

אמנם מדה"ד דצ"א שולט רק על המלכות ולא על ט"ר. ולפיכך הוא שורה רק על הגוף, הנמשך ממלכות הזו. וכן על הנפש, אור המלכות, שממנו נבנה הגוף. אבל לא על רוח ונשמה, ט"ר, כי הרוח הוא ז"א הכולל חג"ת נה"י, והנשמה אור הבינה הכולל ג"ר, כי הם אינם נפגמים כלום, אלא פורחים מהגוף ומסתלקים לשורשם. ומ"מ יש הפרש מרוח לנשמה. כי רוח הוא אור ז"א, שמקיים את הנפש. וע"כ יש לו התכללות מהמלכות דמדה"ד. וע"כ אינו יכול לעלות תכף לשורשו, אלא שצריך למיתוק מחדש מבינה. אבל הנשמה, שהיא אור הג"ר, אין לה שום מגע עם מלכות הזו דמדה"ד, וע"כ אינה צריכה שום מיתוק. וע"כ בעת מיתת הגוף, היא עולה תכף לשורשה. באופן שיש ג' הבחנות ביניהם:

א. הנפש והגוף, שעליהם רובץ כוח מדה"ד, בזה שנגלה עם המיתה, המכונה קבר,

ב. הרוח, שיש לו תיקון לחזור לשורשו ע"י שמקבל מיתוק מהבינה,

ג. הנשמה, שבלי שום מיתוק היא עולה תכף לשורשה.

ושכתוב, כאשר האדם נפטר מעוה"ז, אותה הנפש לא תסור מן הקבר לעולם. קבר, כוח מדה"ד שבמלכות, שממנו מת האדם. ושם הוא נעול עד תחיית המתים. והוא רובץ בעיקר על הגוף, מלכות, ועל הנפש, שהוא אור המלכות, המקיים את הגוף. וע"כ הם בקבר.

וכתוב, כאשר הרוח יוצא מעוה"ז, ונכנס בתוך המערה של אדה"ר והאבות, הם נותנים לו שם מכתב לסימן, כי הקליפה הקשה, הקבר, אינו שולטת על הרוח, אלא שצריך מיתוק מחדש מבינה. וע"כ הוא נכנס במערת המכפלה, מקום המיתוק של ב' אותיות ה' יחדיו, שהם מלכות ובינה. ומיתוק זה מכונה בשם פנקס, שהוא איגרת מקופלת, ע"ד העובּר במעי אימו, שמקופל כפנקס, ראשו על ברכיו, שזה מורה על עליית נה"י לחג"ת ג' גו ג'.

וכשהרוח מקבל פנקס זה מאדם והאבות, סימן שנמתק בבינה די צורכו. ואז, והולך אל גן עדן, שהוא גן עדן התחתון. כי גן הוא מלכות. וכשמתוקנת להיות באורות הבינה, הנקראת עדן, נקראת המלכות גן עדן. ואז נבחן בה ב' כלליות:

א. כללות הבינה במלכות, שהוא גן עדן תחתון,

ב. כללות המלכות בבינה, שהוא גן עדן עליון.

ושם מדבר בדרך כללות מרוח ונשמה יחדיו. וכאן מדבר בפרטות. וע"כ אומר, שרק הרוח עולה לגן עדן התחתון.

וכתוב, בראש חודש ושבת, כשהיא רוצה לעלות לגן עדן העליון, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה מכתב סימן. בראש חודש ושבת הרוח עולה לגן עדן העליון, וע"כ צריך מיתוק ב' בבינה. וכל זה אמור רק ברוח, שצריך לאלו המיתוקים בבינה. אבל הנשמה עולה למעלה מיד, כי אינה צריכה למיתוקים.

חזרה לראש הדף
Site location tree