אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת לך לך. חלק א' / ויהי כבוא אברם מצריימה

ויהי כבוא אברם מצריימה

קיד) ויהי כבוא אברם מצריימה, ויראו המצרים את האישה. בתיבה הכניס אותה למצרים. והמצרים פתחו התיבה לקבל ממנה מכס. כלומר, שאחר שהמשיך לשרה המוחין דחכמה, חזר והעלה המוחין למחזה ולמעלה דזו"ן, ששם החסדים מכוסים מחכמה, שתהיה משומרת מהמצרים, ומטעם זה מכונה תיבה, שאותיותיה למפרע ממילה: הבית. אמנם המצרים פתחו התיבה, להחזירה לבחינת הבית, כמ"ש, ותוקח האישה בית פרעה. כדי לקבל מכס, שפתחו כדי להמשיך הארת החכמה שבה ממעלה למטה, שרשות בידם לקבל זה בתורת מיסים להיותה בארצם. כיוון שנפתחה התיבה, היה האור כאור השמש, אורה של שרה, אור הלבנה גדול כאור החמה, בסוד ב' מאורות הגדולים. וכמ"ש, כי יפה היא מאוד.

קטו) ויראו המצרים את האישה, כי יפה היא מאוד. כתוב, מאוד, שהמצרים ראו בתיבה אור אחר, אור חסדים המכוסים. הוציאו אותה מהתיבה והמשיכו האור ממעלה למטה בבחינת בית, וראו אותה יפה כבתחילה, כמו שהייתה בתיבה. כלומר, מעשה מצרים לא פגמו אותה, ונשאר בה יופיע כמו שהייתה בתיבה.

ויראו אותה שרי פרעה, שהוציאו אותה מהתיבה, שאור החכמה, שהיה טמון בה, המשיכו ממעלה למטה בבחינת בית, וראו אותה עומדת ביופיה, כבתחילה, כעוד שהייתה בתיבה. ואז, ויהללו אותה אל פרעה, ותוקח האישה בית פרעה.

המצרים פתחו את התיבה, וראו את שרה בעודה בתיבה, שהיה אורה כאור השמש. ושרי פרעה, שהוציאו אותה מהתיבה, וראו אותה עומדת ביופייה כמלפנים בעודה בתיבה, וע"כ יש כאן ב' ראיות: של המצרים ושל שרי פרעה.

קטז) אוי לרשעי עולם הללו, שאינם יודעים ואינם מסתכלים כדי להבין, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא. שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים כולם שבעולם. שהוא ידע מראש מה שיהיה בסוף. שכתוב, מגיד מראשית אחרית. והוא צופה ועושה מעשים מראשית, כדי לחזור עליהם ולעשותם בשלמות לאחר זמן.

קיז) אלמלא נלקחה שריי אל פרעה לא היה פרעה מוכה. והכאה זו גרם הכאה לאחר מכאן, שיוכו המצרים בנגעים גדולים, ביציאת ישראל ממצרים. כאן כתוב, וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים. ושם, ביציאת ישראל ממצרים, כתוב, וייתן ה' אותות ומופתים גדולים. שם הם עשר מכות, אף כאן הוכה פרעה עשר מכות. וכמו שעשה הקב"ה לישראל ניסים וגבורות בלילה, אף כאן עשה הקב"ה ניסים וגבורות בלילה. הרי בשעה שעשה המכות לפרעה בשביל שרה, היה צופה ומביט לחזור עליהם ולעשותם בגמר שלמותם לאחר זמן, בעת יציאת ישראל ממצרים.

הכלים והניצוצים של מוח החכמה דאדה"ר, שנשרו ממנו בסיבת חטא עצה"ד ונמסרו לקליפות, המה נמסרו למצרים. וזה חכמת מצרים. שבשעה שישראל יבררו כל הכלים הללו מהם, ויחזירו אותם לקדושה, נאמר אז, והֶאֱבַדתי את חכמת מצרים. אמנם אין הבירור הזה יוכל להיעשות, אלא ע"י המצרים עצמם, ולא ע"י עובדי ה'. כי אי אפשר לבררם לצורך הקדושה, זולת אם ימשיך לתוכם אור העליון ממעלה למטה.

כי כמו שנפגמו ע"י המשכת האור ממעלה למטה, שזה איסור עצה"ד, כן צריך להיות טהרתם מהקליפות, ע"י המשכת האור אֲליהם מלמעלה למטה. כמ"ש, כל דבר אשר יבוא באש, תעבירו באש, וטָהר. כי הכלים לא יפלטו מתוכם בליעת הטומאה, שהיא זוהמא דחויא, שנבלע בהם בחטא עצה"ד, זולת שיכשירו אותם באותו הדרך שבלעו האיסור, ע"י המְשכת האור ממעלה למטה, שהוא החטא דעצה"ד.

ולפיכך, אי אפשר שיעשה זה, אלא ע"י המצרים עצמם, שחטא דעצה"ד וזוהמתו דבוקה בהם. והמה מבררים הכלים, ונותנים אותם לישראל, כמ"ש, יכין רשע וצדיק ילבש. ובכדי שימסרו הכלים לישראל, צריכים לזה ב' פעולות:

א. בדרך כפייה, שהקב"ה מכריחם ע"י מכות וייסורים, עד שימסרו אותם לישראל,

ב. שהמסירה עצמה צריכה להיות מדעתם ומרצונם הטוב.

כמ"ש, וה' נתן את חן העם בעיני מצרים, וישאילוּם וינצלו את מצרים. הרי שלא יכלו ישראל לנצל את מצרים, זולת ע"י מציאת חן שמצאו בעיני מצרים. ולכן הקב"ה לא הוציא ישראל ממצרים בעל כורחו של פרעה, אלא שציווה אליו, שלח את עמי ויעבדוני, דווקא בהסכמתו. וכן היה באמת אחר מכת בכורות, שנאמר, ויקם פרעה לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי, ולכו עִבדוּ את ה' כְּדַבֶּרְכֶם. מטעם שאין הכלים והניצוצים האלו נמסרים מהמצרים לישראל, אלא מדעתם ורצונם. וע"כ היה צריך פרעה לקום לילה ולומר לישראל מדעתו ורצונו, קומו צאו מתוך עמי, שבדיבורים הללו מסר להם הכלים מדעתו ורצונו.

והמוחין הללו, שהם מדרגת אור החיה, נגמרים בג"פ, בג' בחינות מוחין:

א. בדרך ניסיון, כמו אברהם, שלא ציווהו הקב"ה לרדת מצריימה, אלא ששלח רעב בארץ, והכריח אותו בזה לרדת מצריימה מדעתו עצמו. ואחר שנלקחה שרה אל בית פרעה, ונצטער כל אותו הלילה, חשב שהעניש אותו הקב"ה על החטא שירד למצרים ונתחבר ברשעים הללו. ואחר שעמד בניסיון ולא הרהר אחר מידותיו של ה', זכה לקבל מפרעה את הכלים והניצוצים למוחין הגדולים, שנפלו לרשותו בעת החטא דעצה"ד, כמ"ש, ולאברם היטיב בַּעֲבוּרה. וכן כתוב, וַיְצַו עליו פרעה אנשים וישַלחוּ אותו. כדוגמת הכתוב ביציאת מצרים, ויהי בשלח פרעה את העם. שבזה מסר לו פרעה את הכלים מדעתו ורצונו הטוב. ובחינה זו נבחנת לבירורי הכלים, למוחין דו"ק של המדרגה דאור החיה. והוא מטעם, שלא השיג אותה ע"י דבר ה', זולת ע"י חטא וניסיון.

ב. ע"י מאמר ה', שהקב"ה אמר לו לרדת למצרים. וזהו מבואר בדבר ה', כמ"ש, ידוע תדע כי גֵר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, במוחין דחיה. וכן אמר ליעקב, אנוכי ארד עימך מצריימה, ואנוכי אַעַלְךָ גם עָלׂה. ולפי שהירידה היה ברשות הקב"ה, ע"כ הכלים שהוציאו משם חשובים ביותר, וזכו בהם למוחין הגדולים דחיה, המוחין של ליל פסח.

ג. במעמד הקדוש, שזכו לשמוע מפי הגבורה, אנוכי ה' אלקיך, אשר הוציאך מארץ מצרים. שזה ההמשך של גילוי המוחין דיציאת מצרים, המוחין דיחידה, שהיא חירות ממלאך המוות.

והנה נתבאר, שאין המוחין הללו נשלמים, אלא בג"פ. שבפעם הראשונה המה מחויבים לבוא בדרך חטא וניסיון, משום שתחילת הבירור נעשה באיסור ע"י המצרים, ואם היה הקב"ה מצווה אותו לרדת אל מצרים, היה מתדבק בהם, ובמעשיהם, ולא היה פורש מהם לעולם. ע"כ מוכרח לבוא מעצמו בדרך חטא, כדי שימהר להסתלק מהם.

ע"כ כתוב, אוי לרשעי עולם הללו, שאינם יודעים ואינם מסתכלים כדי להבין, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא. רשעי העולם, אותם שהתחילו לקבל מדרגות קדושות, ונתעכבו בתחילתם, ואינם משיגים יותר, וזה עוון פלילי, שהזוהר מכנה אותם שנכנסים ולא יוצאים, ועיקר עיכובם יקרה להם, בעת השגת מוחין דחיה בפעם הראשונה, מפאת שחושבים, שמוחין הללו השיגו ע"י מעשיהם הם, ולא ע"י הקב"ה. ואם היו חותרים לדעת ולהבין כמו אברהם, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא, אז היו זוכים לבחינה הב', שהקב"ה יצווה אותם לרדת למצרים, שזה השגת מדרגה גדולה דמוחין דחיה, כמו שזכו ישראל ביציאת מצרים בליל פסח.

וכתוב, שאינם מסתכלים להבין ולדעת כמו אברהם, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא, שהוא ידע מראש מה שיהיה בסוף. והוא צופה ועושה מעשים מראשית, כדי לחזור עליהם ולעשותם בשלמות לאחר זמן. שצריכים להסתכל עד שיזכו וישיגו, שאלו המכות, שקיבל פרעה בפעם הראשונה באברהם, היה תכף ע"י הקב"ה עצמו, שהיה אז צופה ומביט בראשית, מה שיהיה באחרית, ביציאת מצרים. שהם רשימה והכנה לבירורי המוחין, שישיגו בשעה שייתן להם רשות לרדת אל מצרים, כמו שנתן רשות לישראל, שאמר לו, אנוכי ארד עימך מצריימה. כי הזוכה לזה, ישיג אז המוחין הגדולים דאור החיה.

וזהו שמשווה הניסים של שרה לניסים של יציאת מצרים. כי כל המעשים דבחינה א' דמוחין דו"ק דחיה, הם רשימה והכנה למוחין דבחינה ב', שהם מוחין דחיה. וגם אברהם עצמו זכה בידיעה זו, כמ"ש, ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. שבידיעה זו השיג גם הוא אותם המוחין דיציאת מצרים.

קיח) אמר דוד, אפילו בני העולם יבואו ויעשו עימי מלחמה, לא יוכלו לי, כי ואתה ה' מָגֵן בעדי, כבודי ומרים ראשי. כתוב, מָגֵן בעדי. אמר דוד להקב"ה, ריבונו של עולם, מפני מה אין חותמים בי ברכה, כמו שחותמים ברכה באברהם, שכתוב, אנוכי מגן לך. ואומרים, מגן אברהם. ולמה אין חותמים בי, מגן דוד?

קיט) והשיב הקב"ה לדוד, אברהם, כבר בְּחַנתיו וּצְרַפְתיו, ועמד בניסיון לפניי בקיום שלם. אמר לו דוד, בְּחָנֵני ה' וְנַסֵני, צָרְפָה כִּלְיותַי וליבי. כיוון שעשה אותו מעשה של בת שבע, נזכר דוד מה שאמר לפני הקב"ה. אמר, בחנת ליבי.

קכ) אמר דוד, אני אמרתי, בְּחָנֵני ה' וְנַסֵני, ואתה בחנת ליבי בניסיון עם בת שבע. אני אמרתי, צָרְפָה כִּלְיותַי, ואתה צְרַפְתַני בַל תִמְצָא. זַמוֹתי בַּל יעבור פי, מי ייתן שאותו דבר שחשבתי לא היה עובר אל פי, ולא אמרתי אז, בְּחָנֵני ה' וְנַסֵני.

כי הכתוב, ואתה ה' מגן בעדי, וכן, אנוכי מגן לך, סובב על המוחין הנבררים ע"י המצרים. ומכונים מגן מב' טעמים:

א. משום שאין מי שישיגם, אלא בדרך מגן והצלה. כמו שפרעה הוכה להגן על שרה ולהוציאה משם. וכן להגן על ישראל ולהוציאם ממצרים.

ב. משום שהזוכה בהם, אין לו עוד פחד משום דבר. ונבחנים ע"כ כמו שהם מגן בעדו. וזה אמר דוד, אפילו בני העולם יבואו ויעשו עימי מלחמה, לא יוכלו לי, כי ואתה ה' מגן בעדי. שהזוכה בהם אינו מפחד עוד משום דבר.

וכשדוד אמר, מפני מה אין חותמים בי ברכה, כמו שחותמים ברכה באברהם, הוא ביקש על המוחין דמגן. כי בכל ברכה ממשיכים בה תחילה בחינת ו"ק ממדרגה המיוחדת לה. ובחתימת הברכה ממשיכים הג"ר שבה. ובחתימה המגן נמשכים בחינת הג"ר הגדולים, שהכלים נבררים ע"י המצרים. ולפי שאברהם זכה בהם, ע"כ כתוב בו, אנוכי מגן לך. וע"כ חותמים בו, מגן אברהם.

וביקש דוד מהקב"ה, שיזכהו ג"כ במוחין הגדולים הללו כמו לאברהם. והשיב הקב"ה לדוד, שבפעם הראשונה אי אפשר להשיג מוחין הללו, אלא ע"י ניסיון, כמו אברהם, שלא זכה בהם אלא ע"י שבחנתיו בניסיון של חטיפת שרה. ואם אתה מוכן לבוא בניסיון כמוהו, תוכל גם עתה לזכות בהם. ושאמר לו דוד, בְּחָנֵני ה' וְנַסֵני, שגם הוא מוכן לכך, כמו אברהם.

וכתוב, כיוון שעשה אותו מעשה של בת שבע, נזכר דוד מה שאמר לפני הקב"ה. אמר בחנת ליבי. כי באמת הייתה בת שבע בת זוגו של דוד מיום שנברא העולם, אלא דוד לא היה יכול להשפיע לבת שבע אותם המוחין, כמו אברהם, שלא היה יכול לברר אותם. וכמו שבררו המצרים אותם בשביל אברהם, ואברהם קיבל אותם מהמצרים בדרך חטא וניסיון, כן אוריה החתי נשא את בת שבע תחילה, והוא השפיע לה אותם המוחין, ואח"כ קיבל דוד את המוחין הללו באמצעות בת שבע ע"י חטא וניסיון, בדומה לאברהם. ואז זכה באלו המוחין דמגן, כמו אברהם.

אלא שנדמה לו תחילה, שלא עמד בניסיון כראוי, משום שהרג לאוריה בחרב בני עמון. וע"כ אמר, בחנת ליבי. אבל לבסוף מחל לו הקב"ה, וזכה במוחין הללו.

קכא) ועכ"ז חותמים בו ברכה, מגן דוד, שזכה במוחין דמגן, כמו אברהם. ואחר שזכה בהם אמר דוד, ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי. שמדרגה זו של מגן היא כבודי, שאני מתעטר בה.

קכב) הקב"ה הוא מגן לצדיקים, שלא ישלטו בהם אנשים. והקב"ה הגן על אברהם, שלא ישלטו בו ובאשתו. כי בוַיְצַו עליו פרעה אנשים וישַלחוּ אותו, מסר לו גמר הכלים דמוחין דמגן. שזה כמו, ויקם פרעה לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי, ויהי בשלח פרעה את העם. ואז נמשכו לאברהם המוחין דמגן באותם הכלים, כי עתה זכה במוחין דמגן. שהזוכה בהם אינו מפחד עוד משום איש.

קכג) השכינה לא הייתה מסתלקת משרה כל אותו הלילה. בא פרעה לקרב אליה, בא המלאך והיכה אותו. בכל עת שאמרה שרה הך, הוא היכה. ואברהם היה מפציר בתפילה בריבונו, על שרה, שלא יוכלו לשלוט עליה. וכמ"ש, וצדיקים ככפיר יבטח. וכאן היה ניסיון, שניסה ה' את אברהם, ולא הרהר אחר הקב"ה.

קכד) משום זה לא ציווה אותו הקב"ה לרדת למצרים, אלא הוא ירד מעצמו, כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם על הקב"ה, כי אמר לו לרדת למצרים, ואח"כ הצטער על אשתו.

קכה) צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון יִשְׂגֶה. תמר, כיוון שקצצו אותו, לא יחזור ויעלה עד ע' (70) שנים, אף הצדיק כן, כיוון שנאבד מהעולם, לא יבוא אחר תחתיו, עד ע' שנים, חג"ת נהי"מ, שכל אחת כלולה מ

עשר. מפני שאין לו שלמות זולת בנוקבא, המלכות, ספירה השביעית. וע"כ נצרך לכל ע' השנים.

קכו) צדיק כתמר יפרח, להורות, תמר עולה זכר ונקבה, אף הצדיק עולה זכר ונקבה. הזכר הוא צדיק והנקבה היא צדקת, כמו אברהם ושרה. וע"כ אינו נשלם אלא בע' שנה שלמים.

קכז) כארז בלבנון יִשְׂגֶה. ארז בלבנון הוא עליון על כל האילנות, אף הצדיק הוא עליון על כל, והכל יושבים תחתיו. כלומר, שמתקיימים בזכותו. כי הצדיק יסוד דז"א, שורשו בבינה, נכלל שם בקו המכריע בין ימין ושמאל. וע"כ הוא נבחן לעליון על כל ז"ס חג"ת נהי"מ. וכן הוא הממשיך המוחין מבינה ומשפיע אותם לנוקבא, וממנה לכל העולמות. והנוקבא עומדת על צדיק אחד, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם. ועליו עומד העולם, הנוקבא, ובשבילה הוא נסמך, ועליו היא נשתלת, שמשפיע לה מג' קווים שלו.

קכח) הרי כתוב, על שבעה עמודים העולם עומד, חג"ת נהי"מ, ולא על צדיק אחד בלבדו? אלא כל עמודים האחרים עומדים בכוח עמוד השביעי, שהוא הסומך של העולם, והוא הנקרא צדיק, יסוד דז"א. והוא משקה ומרווה את העולם, הנוקבא, וזן כל העולמות. בעת שיסוד דז"א נוסע מהבינה, נבחן היסוד לשביעי מהבינה, ועליו לבדו העולם עומד.

קכט) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. יסוד דז"א, היוצא מבינה שחזרה לחכמה, הנקראת עדן. וזה הוא העמוד שהעולם עומד עליו, והוא המשקה לגן, הנוקבא, והגן מושקה ממנו, ועושה ממנו פירות, שהם נשמות בני אדם. וכל הפירות פורחים בעולם, הנוקבא, והן קיום העולם וקיום התורה. פירות האלו הם נשמות הצדיקים, שהן פרי מעשיו של הקב"ה.



חזרה לראש הדף
Site location tree