הקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים [הקב"ה משתעשע בנשמתהון דצדיקייא]
קל) משום שהנשמות הן תולדות הקב"ה, בכל לילה ולילה עולות נשמות הצדיקים לגן עדן. וכשנחלק הלילה, הקב"ה בא לגן עדן להשתעשע בהן. אם בנשמות החיים, אם בנשמות הנפטרים. באלו שמשכנן בעולם האמת, ובאלו שמשכנן בעוה"ז, בכולן הקב"ה משתעשע בחצות לילה בגן עדן. כי לא לבד נשמות הנפטרים עולות בכל לילה למ"ן, אלא אפילו נשמות החיים עולות ג"כ למ"ן ולשעשועים בכל לילה.
קלא) עולם העליון נצרך להתעוררות מעולם התחתון. וכאשר נשמות הצדיקים יוצאות מעוה"ז, ועולות למעלה לגן עדן, מתלבשות כולן באור העליון בצורה יקרה. ובהן הקב"ה משתעשע ומשתוקק אליהן, כי הן פרי מעשיו. וע"כ נקראים ישראל בנים להקב"ה, משום שיש להם נשמות קדושות, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם, כי נשמות הן בנים, פרי מעשיו של הקב"ה.
עולם העליון, הנוקבא, הנקראת לילה, אשר שלמותה מצד קו השמאל, נגלית מחצות לילה ואילך, מחזה ולמטה של הנוקבא. כמ"ש, ותָקָם בעוד לילה. אמנם להיות הארת השמאל חכמה בלי חסדים, הוא עוד לילה, כי אור החכמה אינו יכול להאיר בלי לבוש של חסדים. ע"כ כתוב, עולם העליון נצרך להתעוררות מעולם התחתון. שעולם העליון, הנוקבא, חכמה בלי חסדים, אינו יכול להאיר ונצרך להתעוררות, להעלאת מ"ן מעולם התחתון, מעוה"ז, מהנשמות, שיעלו מ"ן אליה, שעל מ"ן הללו יוצאת קומת חסדים, ומגלה את קו האמצעי, הקב"ה, המכריע ומלביש החכמה באור החסדים.
וכאשר נשמות הצדיקים יוצאות מעוה"ז, ועולות למעלה לגן עדן, לנוקבא, הן מעלות מ"ן ומגלות בה את קו האמצעי, הקב"ה, המכריע ומלביש החכמה בחסדים, שלבוש הזה דחסדים מכונה לבוש יקר. וע"כ כתוב, מתלבשות כולן באור העליון בצורה יקרה, כי שיעור האור שהתחתון גרם בעליון, זוכה בו גם התחתון. וע"כ כיוון שהנשמות גרמו לבוש יקר דחסדים לנוקבא, זוכות בו גם הן. ומתלבשות בלבוש יקר הזה. ובהן הקב"ה משתעשע ומשתוקק אליהן, כי הקב"ה הוא קו אמצעי, שע"י העלאת מ"ן של הנשמות, הוא בא לנוקבא, גן עדן, ומשלים אותה בקו האמצעי. וע"כ משתעשע עם הנשמות ההן, ומשתוקק אֲליהן. כי הן פרי מעשיו, שהן תולדות הקב"ה. וע"כ נקראים ישראל בנים, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.
קלב) ואפילו בנשמות שבעוה"ז הוא משתעשע. משום, שבחצות לילה, כל אלו צדיקי אמת מתעוררים כולם לקרוא בתורה ולהשמיע תשבחות של התורה. והקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך גן העדן, כולם מקשיבים לקולותיהם. וחוט של חסד נמשך עליהם ביום. כלומר, שע"י המ"ן, שהם מעלים, ע"י התורה והתשבחות, נמשך קו האמצעי אל הנוקבא, שהוא אור החסדים. ולפי שהם גרמו לאור הזה, זוכים גם הם באותו השיעור שגרמו לנוקבא. וכמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, ובלילה שירוֹ עימי. שבשביל השירה שבלילה זוכים לחסדו ביום.
קלג) וע"כ התשבחות, העולות לפני הקב"ה בלילה, הן תשבחות שלמות. בשעה שישראל היו סגורים בבתיהם, כשהקב"ה הרג את בכורי מצרים, היו אומרים לפני הקב"ה הלל ותשבחות.
קלד) דוד המלך היה קם בחצות לילה. לא היה יושב או שוכב במיטה, ואומר שירות ותשבחות. אלא כמ"ש, חצות לילה אקום להודות לך. אקום ודאי, בעמידה, היה עוסק בשירות ותשבחות של התורה.
מוחין דנה"י באור הנפש מכונים שכיבה, שאין לשוכב שום קומה. מוחין דו"ק מכונים ישיבה, כי היושב, נמצאים נה"י שלו מקופלים תחתיו, והוא חסר אז נה"י דכלים וג"ר דאורות. מוחין דג"ר מכונים עמידה, כי אז כל ג' חלקי קומת האדם זקופים: ראש, תוך, וסוף. במוחין דג"ר האלו, הנבחנים לעמידה, היה עוסק בשירות ותשבחות לפני הקב"ה, ששיעור קומתו גדלה בכל הגדלות.
קלה) ומשום שעסק בשירות ותשבחות במוחין דג"ר, שהוא עמידה, אור החיה, דוד המלך חי לעולם. ואפילו בימות המלך המשיח, הוא המלך. שמלך המשיח, אם הוא יהיה מבין החיים, דוד שמו. ואם הוא יהיה מנשמות הנפטרים, שיעמדו לתחייה, דוד שמו. והוא היה מעורר השחר מטרם שיבוא, שכתוב, עוּרָה כבודי עוּרָה הנֵבֶל וכינור אָעירה שחר. שהיה קם לעסוק בתורה תמיד, מטרם שיאיר השחר.