אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת לך לך. חלק ב' / ויהי בימי אַמְרָפֶל

ויהי בימי אַמְרָפֶל

ריא) ז' רקיעים עשה הקב"ה למעלה, שהם ז"ת דאצילות, חג"ת נהי"מ. וכולם הם כדי להכיר כבוד הקב"ה. וכולם עומדים להודיע סוד האמונה העליונה.

ריב) יש רקיע עליון סתום, למעלה מאלו שבעה רקיעים, בינה דאצילות, הרקיע המנהיג אותם ומאיר אל כולם. והוא לא נודע, היינו, הג"ר שלו, או"א. ועומד בשאלה, שהוא לא ידוע, היינו, הז"ת שלו, ישסו"ת, משום שהוא סתום ועמוק והכל תמהים בו. ומשום זה נקרא מ"י, הז"ת שלו, שכתוב, מבטן מי יצא הַקָרַח. וזהו רקיע העליון, העומד על כל שבעה הרקיעים.

ריג) ויש למטה רקיע, המלכות, התחתון מכולם, ואינו מאיר. ומשום שהוא תחתון שאינו מאיר, אותו רקיע העליון, שעליהם, שהיא בינה, הנקראת מ"י, מתחבר בו. כלומר, שרקיע העליון, מ"י, אינו מאיר החכמה לשום רקיע מהז"ת, אלא לתחתון שבהם, שהיא מלכות. ואלו ב' האותיות מ' י', של רקיע העליון, הנקרא מ"י, הוא כולל אותם בתוכו. ונקרא ים, שהם אותיות מ"י.

ריד) משום שכל אלו רקיעים האחרים שלמעלה מרקיע התחתון, שהם חג"ת נה"י, נעשו נחלים ונכנסים לתוכו, ואז הוא נעשה ים עליון, ועושה פירות ודגים למינם, שהם המוחין שמשפיע לבי"ע. ועליו אמר דוד, זה הים גדול ורחב ידיים, שם רֶמֶשׂ ואין מספר חיות קטנות עם גדולות.

רטו) וע"ז כתוב, מי הֵעיר ממזרח צדק יקרָאֵהוּ לרגלו, ייתן לפניו גויים ומלכים יַרְדְ. מי הֵעיר ממזרח, זה אברהם. אברהם הֵעיר את רקיע העליון הנקרא מ"י, שישפיע החכמה לרקיע התחתון, הנקרא י"ם. צדק יקרָאֵהוּ לרגלו, זהו רקיע התחתון מכל ז' הרקיעים, שנעשה י"ם.

ייתן לפניו גויים. לפניו, הוא רקיע התחתון, שהוא העושה נקמות ומפיל השונאים. ובו משתבח דוד ואמר, ואויביי נתת לי עורף ומשַׂנְאיי אַצְמיתֵם. כי הארת החכמה משמידה כל החיצוניים והקליפות. ולפי שרק רקיע התחתון מקבל הארת החכמה, ולא שישה העליונים ממנו, ע"כ אומר, שהוא עושה נקמות ומפיל האויבים. וכן, ייתן לפניו גויים.

רטז) ייתן לפניו גויים, אלו הם העמים שאברהם היה רודף אחריהם, והקב"ה הורגם. ומלכים יַרְדְ, אלו הם המלאכים הממונים עליהם למעלה. כי כשהקב"ה עושה דין בעולם, בכולם הוא עושה הדין, למעלה ולמטה, בעמים שלמטה, ובשרים שלהם שלמעלה בשמים.

ריז) ירדפם, יעבור שלום. ירדפם זהו אברהם. כי אברהם היה רודף אותם, והקב"ה היה עובר לפניו והורגם. יעבור שלום, זהו הקב"ה, שנקרא שלום.

ריח) אורַח ברגליו לא יבוא. שלא מלאך ולא שליח הלך לפני אברהם, אלא הקב"ה בלבדו, כמ"ש, אורַח ברגליו. רגליו, אלו הם המלאכים, שהם מתחת הקב"ה. כמ"ש, ועמדו רגליו ביום ההוא. המלאכים נקראים רגליו. ושיעור הכתוב, רגליו, המלאכים, לא יבואו אז באורַח אברהם, אלא הקב"ה לבדו היה בדרכו.

ריט) פירוש אחר. בשעה שהֵעיר הקב"ה את העולם, שהוא מלכות, להביא את אברהם ולקרב אותו אצלו, היה התעוררות הזה בשביל יעקב, שהוא מזרח, בשביל שיעקב עתיד לצאת ממנו, ולהעמיד ממנו י"ב שבטים, שהיו כולם צדיקים לפני הקב"ה. ושיעור הכתוב, מ"י, שהוא בינה, הֵעיר את העולם להביא את אברהם, ממזרח, בשביל מזרח, שהוא יעקב. כי אברהם יצחק יעקב מכונים, דרום צפון מזרח.

רכ) צדק יקרָאֵהוּ לרגלו, הקב"ה היה קורא את יעקב תמיד, מיום שנברא העולם. ומשום זה צדק, שהיא המלכות, יקרָאֵהוּ ודאי. לרגלו, להתחבר בו בעבודתו ולקרב אותו אליו. כמ"ש, העם אשר ברגליך, שהוא העם המחובר בך. לרגלו, פירושו, להתחבר עימו.

רכא) מי הֵעיר ממזרח, שמשם האור מתחיל להאיר. משום שדרום, חסד, כל תוקף האור שבו הוא ממזרח, שהוא ת"ת. וע"כ כתוב, מי הֵעיר את אור הדרום, חסד, ממזרח, שהוא ת"ת שהֵעיר אותו. כי ת"ת לוקח וניזון תחילה, ואח"כ נותן לו"ק, הכלולים בת"ת, שבתוכם הדרום, חסד. וחשקו של רקיע העליון, בינה, להשפיע למזרח, ת"ת. כלומר שהמקבל מבינה הוא ת"ת, שהוא העיקר מהו"ק. ואח"כ הוא משפיע לקצוות, שאור החסד בתוכם. ונמצא הדרום אינו מקבל מבינה, אלא ממזרח. וע"כ כתוב, מי הֵעיר ממזרח.

רכב) צדק יקרָאֵהוּ לרגלו, זהו מערב, מלכות, שקורא תמיד למזרח, לת"ת, ואינו שוקט. כמ"ש, אלקים, אַל דֳמִי לָך. משום שהמערב, המלכות, הנקרא אלקים, מתעוררת אליו תמיד. ייתן לפניו גויים ומלכים יַרְדְ. כי ממנו, מהמזרח, מקבל כוח להכניע כל עמי העולם.

רכג) מי הֵעיר ממזרח? זהו אברהם, שלא לקח התעוררות אל הקב"ה, אלא ממזרח. כי כשראה את השמש יוצא בבוקר מצד מזרח, לקח לעצמו התעוררות, שהוא הקב"ה. אמר על השמש, זהו המלך שברא אותי. ועבד אל השמש כל היום. לערב ראה ששקעה השמש והלבנה האירה, אמר על הלבנה, זהו ודאי השולט על עבודה שעבד כל אותו היום, אל השמש, שהרי השמש נחשך מפני הלבנה ואינו מאיר. עבד אל הלבנה כל אותה הלילה.

רכד) בבוקר ראה שהלבנה הולכת לה חשוכה, והאיר צד המזרח, אמר, בודאי, שיש מלך ושליט על כל אלו, שמנהיג אותם. כיוון שראה הקב"ה חשקו של אברהם אליו, אז נגלה אליו, ודיבר עימו. שכתוב, צדק יקרָאֵהוּ לרגלו. צדק זה הקב"ה, שקרא אותו, ודיבר עימו, ונגלה עליו.

רכה) וכתוב, דובר צדק מגיד מֵישָׁרים. כל דברי הקב"ה אמת. ועושה מֵישָׁרים, כי כאשר ברא אלקים את העולם, לא היה העולם עומד, אלא היה מתמוטט לכאן ולכאן. אמר הקב"ה אל העולם, מה לך שאתה מתמוטט. אמר לו, ריבונו של עולם, איני יכול לעמוד, כי אין בי יסוד שעליו אעמוד.

רכו) אמר לו הקב"ה, הרי אני עתיד להעמיד בתוכך צדיק אחד, אברהם, שהוא יאהב אותי. מיד עמד העולם על קיומו. כתוב, אלה תולדות השמים וארץ בהִבָרְאָם. אל תקרא בהבראם, אלא באברהם, כי באברהם נתקיים העולם.

רכז) העולם השיב להקב"ה, אותו אברהם, עתיד שיצאו ממנו בנים, שיחריבו את ביהמ"ק, וישרפו התורה. אמר לו הקב"ה, אדם אחד עתיד לצאת ממנו, יעקב, ויצאו ממנו י"ב שבטים כולם צדיקים. מיד נתקיים העולם בשבילו.

רכח) הנה נאמר, וידבר, ויגד, שיש לכל אחד טעם מיוחד. וידבר, פירושו בגילוי, שזה מלכות, הנקראת העולם המגולה. והיא מדרגת חיצוניות לכולן, ואינה מדרגת פנימיות, כאלו מדרגות העליונות ממנה. ודובר צדק, זו היא המלכות, שהיא בחינת דיבור.

רכט) ויגד, רומז למדרגת פנימיות עליונה ממלכות, השולטת על הדיבור, על מלכות. וזה הוא מגיד מֵישָׁרים. מֵישָׁרים, מדרגה עליונה, אשר שורה בה יעקב, ת"ת. כמ"ש, אתה כוננת מֵישָׁרים. וע"כ כתוב כאן מגיד, ואינו כתוב, דובר, להורות שהכוונה כאן על ת"ת, ולא על המלכות.

רל) הרי כתוב, ויגד לכם את בריתו. וכמו שנאמר הגדה אצל ברית, יכול לומר ג"כ אצל צדק. הגדה גם בחינת ברית, יסוד, כי ת"ת וברית אחד. אבל יסוד הוא מדרגה השולטת על התחתונה, שהוא דובר צדק. וע"כ יתכן לומר גם בה לשון הגדה.

כי אע"פ שנאמר, שדיבור תחתון מכולן, הוא מדרגה עליונה וחשובה. הדיבור מורה שמלא מכל המדרגות, ומדרגה עליונה היא. כי הגם שדיבור היא מדרגה החיצונה מכולם, המלכות, אמנם אין המלכות נקראת בשם דיבור, אלא בשעה שהיא נבנית ונעשית פרצוף פנימי עליון בשווה עם ז"א פב"פ. שאז נקרא ז"א קול והנוקבא דיבור. הרי שמצד אחד, דיבור פירושו מלכות, שהיא חיצונה ותחתונה מכולן. ומצד השני מורה על בניינה השלם פב"פ עם ז"א, שאז היא מדרגה עליונה.



חזרה לראש הדף
Site location tree