השמות הנקראים יד [שמהן דאתקריאו יד]
נט) והשמות הנקראים יד, כלומר, יד הויה, יד הגדולה, יד החזקה, הם מקור האור לכל. ולא נזכר יד אלא בשם הויה, שהוא רחמים, כמ"ש, הן לא קצרה יד הויה.
ס) כי יד על כס יה מלחמה להויה בעמלק. יד כס, בשביל הויה, רחמים, ששולט הרחמים על הדין. הכתוב רוצה לומר, יהי רצון שיהיה לעולם, במקום גבורה, יד הגדולה, שהייתה במצרים, הרחמים, ואם לא הייתה יד הגדולה, הייתה המלחמה בדין בלי רחמים.
סא) וכשיבוא המשיח, יבוא בהתחדשות ביד הגדולה, ויערוך מלחמה בעמלק, ויתגבר הרחמים על הדין, כמו ביציאת מצרים. וכתוב, בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים. וכשיבוא השם יד בחוזק. יד לבד ולא יד הויה, או יד הגדולה, הוא בדין, שיערוך מלחמה בדין בעמלק, ויבוא המשיח.
שיעשה עם עמלק ב' מלחמות: בהתגברות הרחמים על הדין, ובדין לבד. ואז תבוא הגאולה. וראָיה כמ"ש, ויָצא ה' ונלחם בגויים ההם, כיום הילחמו ביום קרב. כי מחצית הכתוב הראשונה הוא בסיוע הרחמים, שכתוב, ויָצא הויה ונלחם, שהויה הוא רחמים. ומחציתו האחרונה הוא בדין לבד בלי רחמים, שכתוב, כיום הילחמו ביום קרב. ולא נזכר בו הויה. הרי שיהיה ב' מיני מלחמות.
סב) כמה כוחה של יד הגדולה, יד ימין, שהגיע ליד עליונה הזו, יד שמאל, יד חזקה, ונקראת גם עליונה, משום שמאירה רק ממטה למעלה. ביד הזו יצאו ממצרים, שנאמר, בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים. ומתחברים יחד, משום שמספרם שווים, נחשב י' לי', ד' לד', שווים: השם יד הגדולה והשם יד העליונה, שיוצאים יחד, הם שווים באותיותיהם ומספרם כמספרם, שהייחוד קיבל שתי י"ד, שתיים ביחד, שהימין והשמאל נתחברו יחד.
סג) כיצד לא נמנע חיבורם זה מזה, והם אינם שווים, זו נקראת גדולה וזו נקראת חזקה? נתבאר החיבור של שניים אלו, מטעם שבאותיותיהם י"ד הם שווים בעניין, אע"פ, שהשניים אינם מתבארים לגמרי בעינם. כיוון שבשם יד הם שווים זה לזה, כבר יתכן שיתחברו יחדיו, אע"פ שזו נקראת גדולה וזו חזקה. מאלו ב' ידיים, נבראו שמים וארץ, וכל שעימהם.
י' לי', ד' לד': אחר שהזוהר באר גודל חשיבות הייחוד של ב' הידיים, יד הגדולה ויד החזקה, שמייחוד הזה נבראו שמים וארץ ומלואם, ואע"פ שהן רחוקות זו מזו, כי יד הגדולה ימין ויד החזקה שמאל, מ"מ כיוון ששתיהן נקראות י"ד, יש במילה י"ד עניין משותף, וע"כ הן מתייחדות. ועתה בא הזוהר לבאר איך הן מתחברות במשקל המילה י"ד ע"פ ע"ס שבכל אחת מהן.
ג"ר של כל מדרגה נבחנות: באותיות הפשוטות של שם המדרגה לספירת הכתר שבה. והמילואים של אותיות הפשוטות הן חכמה שבה. ומילוי המילואים הן בינה שבה. השם י"ד: האותיות י' ד' הפשוטות, ספירת הכתר שבה. אותיות המילוי של י' ד', יוד דלת, ספירת החכמה שבה. אותיות מילוי המילוי, המילואים של האותיות י' ו' ד', ד' ל' ת', יוד וו דלת, דלת למד תו, הן ספירת הבינה שבה.
ע"פ זה מצייר הזוהר ג' עיגולים זה תוך זה: לג"ר שבעליון מתייחדות אותיות הפשוטות י"ד מיד הגדולה, עם אותיות הפשוטות י"ד מיד החזקה. כמ"ש הזוהר, י' לי' ד' לד', כתר של יד הגדולה עם הכתר של יד החזקה. כי אותיות הפשוטות של השם מרמזות על כתר.
ובעיגול ב' שבתוך העליון מתייחדות אותיות המילוי של י"ד מי"ד הגדולה, שהן י' ו' ד' ד' ל' ת', עם אותיות המילוי של י"ד מי"ד החזקה, שהן י' ו' ד' ד' ל' ת', כמ"ש הזוהר י' לי'. שי' של היד הגדולה מתחברת עם י' של היד החזקה. וכן ו' לו'. וכן לד' של היד הגדולה עם ד' של היד החזקה. ואלו כתובים בימין העיגול. ובשמאל העיגול כתובים המילואים של הד', ד' ל' ת', כמ"ש הזוהר, לד' ד'. שהד' של היד הגדולה מתחברת עם הד' של היד החזקה. וכן לל' של היד הגדולה מתחברת הל' של היד החזקה. וכן לת' של היד הגדולה מתחברת עם הת' של היד החזקה. והטעם שמילויי הי' כתובות לימין העיגול ומילויי הד' כתובות בשמאל העיגול, הוא משום שעצם הי' רומזת על חכמה, שהיא ימין. ועצם הד' רומזת על הבינה שהיא לשמאל החכמה, אמנם בדרך כלל עיגול ב' היא חכמה, להיותו בחינת המילוי.
ובעיגול ג' שבתוך השני מתייחדות מילוי המילוי של השם י"ד מיד הגדולה עם אותיות מילוי המילוי משם י"ד מיד החזקה. שהיא ספירת הבינה שבה. שהן י'ו'ד' ו'ו' ד'ל'ת', ד'ל'ת ל'מ'ד' ת'ו' של היד הגדולה, עם י'ו'ד' ו'ו' ד'ל'ת, ד'ל'ת' ל'מ'ד' ת'ו', של יד החזקה. אמנם הזוהר אינו מחשב כאן את מילוי המילוי של הי' אלא של הד' בלבד, והטעם הוא מפני שעיגול זה הוא ספירת הבינה, והי' היא בעצמותה בחינת חכמה ע"כ אינו מחושב בעיגול זה, רק מילוי המילוי של הד' בלבד, שהיא בעצמותה ספירת הבינה. וכמ"ש הזוהר, ד' לד'. שהד' ממילוי המילוי של היד הגדולה מתחברת עם הד' דמילוי המילוי של היד החזקה. וכן ל' לל'. וכן ת' לת' והן בימין העיגול מטעם שהן אותיות העיקריות של מילוי המילוי. ובשמאל העיגול, ל' של מילוי המילוי מיד הגדולה מתחברת עם הל' של מילוי המילוי מיד החזקה, וכן למ' מ'. וכן לד' ד'. וכן לת' ת'. וכן לו' ו'. ובמרכזם כתוב ו' למעלה, והיא רומזת על חג"ת שלהם, ומתחתיו י"ה י"ה והם רומזים על נו"ה שלהם. ומתחתיהם שד"י הרומז על יסוד שלהם. ומתחתיו מרכבה שאביה ישראל, הרומז על ספירת המלכות שלהם.
ספירה הראשונה, העיגול העליון, כתר עליון. להיות בו אותיות הפשוטות, כתר.
עיגול הב' הוא, כמ"ש, בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים, ספירת החכמה, כי עיניים חכמה. ע"כ יש בו אותיות המילוי חכמה.
עיגול הג' ספירת הבינה, היות בו אותיות מילוי המילוי, העוזרים ומשפיעים אל הו' של שם הויה, ז"א, שעשה הרבה ניסים בארץ מצרים.