כתבי הקודש
"פנימיות חכמת הקבלה אינה אחרת מפנימיות התנ"ך, התלמוד וההגדה".
בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"
כתבי הקודש מדברים רק על גילוי הבורא לאדם שחי בעולם הזה. המחברים שחיברו את הכתבים האלה היו בעלי השגה רוחנית, והם כתבו רק על גילוי החיים הרוחניים – הרי זוהי מטרת קיומנו כאן עלי אדמות.
הכתבים זכו לשם התואר "קודש" מפני שתפקידם הוא להביא אותנו לגילוי הקדושה, לתכונת האהבה וההשפעה, לתכונת הבורא.
כתבי הקודש נכתבו בכמה סגנונות. כל מקובל כתב בהתאם למצב הנשמות בתקופתו ובהתאם לשורש נשמתו. בכל מיני אופנים, בכל מיני צורות ותמונות, באופן עקיף וישיר, ברמז ובגלוי, מסבירים לנו המחברים איך הבורא מתגלה בפנימיות האדם. אבל אנחנו רגילים לראות רק את התמונה החיצונית של שור שנגח את הפרה, דוד שעשה משהו עם בת שבע, עַם נוודים שכבש את ארץ ישראל וגירש את יושביה ועוד כהנה וכהנה.
בכך הורדנו את התורה הקדושה מגובהה האלוקי והפכנו אותה לרומן היסטורי, לספר מוסר או לחוקה משפטית. לא התחברנו אל המחבר, שרצה לחבר אותנו אל הבורא.
"רבי שמעון אמר, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים".
ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת בהעלותך, אות נ"ח