ד' מינים

רי) כמה חשובים מעשי המלך הקדוש, כי במעשים שעושים למטה, קושרים אותם בדברים העליונים למעלה, בשורשם, כי כל דבר למטה בעוה"ז יש לו שורש למעלה בעולמות העליונים. וכשלוקחים אותם למטה ועושים מעשה בהם, נתעורר כנגדם מעשה שלמעלה, בשורשם שבעולמות העליונים. כגון אזוב, עץ ארז, שציוותה התורה לקחת למטהר.

ריא) יש מהם שאחוזים בשם הקדוש למעלה, כגון לולב ואתרוג הדס וערבה. וע"ז צריכים לייחד אותם, לקשרם יחד, ולעשות בהם מעשה, לנענע אותם, כדי לעורר שמחה בשורש, שאחוז בו למעלה. בברכת המצוות ובמעשה המצווה צריכים להראות בדבר שלמטה, כדי לעורר בזה את הדבר שלמעלה, שורשו העליון.

ריב) כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי, כדי שיעשה לי כבוד. בראתיו, כדי לייחד אותי. יצרתיו, לעשות לי מעשים טובים. אף עשיתיו, שיתעורר על ידו כוח העליון.

ריג) וכתוב, ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל. כל הנקרא בשמי, פרי עץ הדר. ולכבודי בראתיו, כפות תמרים. יצרתיו, ענף עץ עבות. אף עשיתיו, ערבי נחל.

שורשי ארבעה מינים, הם ד' העולמות אבי"ע: האתרוג כנגד עולם האצילות, ועליו כתוב, כל הנקרא בשמי, כי הנוקבא דאצילות נקראת שם. כפות תמרים כנגד עולם הבריאה, ועליו כתוב, ולכבודי בראתיו. וענף עץ עבות כנגד עולם היצירה, ועליו כתוב יצרתיו. וערבי נחל נגד עולם העשיה, ועליהם כתוב, אף עשיתיו.

ריד) והתיקון שלהם, כמ"ש, ולקחתם לכם ביום הראשון, בדיוק חמישה על עשר. כי חמישה עשר לחודש מורה, שהנוקבא, ספירה עשירית, ומרומזת במספר עשר, עלתה ונכללת באמא, הנבחנת במספר חמש, להיותה כוללת בתוכה חמש ספירות חג"ת נ"ה, שכל אחת כלולה מעשר. וכשאלו חמש ספירות של הבינה מאירים בנוקבא, נקראת הנוקבא במספר חמישה עשר לחודש, אשר אז הלבנה, שהיא הנוקבא, בתכלית המילוי שלה.

רטו) ביום הראשון, הוא יום, שיצא הראשון למסע במקורות מים חיים, קו הראשון של ג' קווים, הנוסעים בג' מקומות. שמנסיעתם יוצאים חסדים מגולים בחכמה, הנקראים מים חיים. קו הימין, חסד, הנוסע ראשונה. ואנחנו צריכים להמשיך אותו בעולם. כי בסוכות הוא זמן המשכת החסדים, כמ"ש, וימינו תחבקני.

רטז) משל למלך, שאסר אנשים בבית האסורים שלו. באה אימו הגבירה, והוציאה אותם לחירות. והמלך שהשגיח על כבודה, נתן אותם לרשותה. והיא מצאה אותם רעבים וצמאים, אמרה אל בנה המלך, הרי הוצאתי אותם לחירות, תן להם אכילה ושתייה.

ריז) הנה יום הכיפורים, אמא, בינה, הוציא כולם לחירות, ואנחנו נמצאים רעבים למזון וצמאים לשתות. כי מבחינת בינה אינו נמשך אכילה ושתייה גשמיות, כי ע"כ אנו צמים ומתענים ביום הכיפורים. ע"כ היא מעטרת את המלך, ז"א, בן הבינה, בעטרות שלו, במוחין דחסדים. ביום הזה, בראשון לחג, אנו יודעים שמים חיים שורים עימה, ואנו שואלים לשתות למי שהוציאנו לחירות, שתשפיע חסדים אל ז"א בשבילנו, אחר שזכינו למוחין דחכמה ממנה ביום הכיפורים, שהוא חירות. ולפיכך אנו קוראים את היום, יום ראשון.

ריח) ביום ההוא הרומז על אברהם, ספירת החסד, התחלת הכל, אם בענני כבוד, אורות מקיפים, הוא ההתחלה, שאו"מ הראשון הוא חסד, ואם במים, או"פ, הוא ההתחלה, שאו"פ הראשון הוא חסד, שאברהם התחיל לחפור בארות מים.

ריט) פרי עץ הדר, זהו בארו של יצחק. הנוקבא הנקראת באר, בעת שמקבלת חכמה מקו שמאל דז"א, שנקרא יצחק. כי יצחק הידר את הקב"ה, וקרא לו עץ הדר. והנוקבא פרי של עץ הדר הזה. כפות תמרים, שכתוב, צדיק כתמר יפרח, יסוד צדיק. ולא נמצא פירוד בין יסוד לנוקבא. ע"כ לא כתוב, וכפּוֹת אלא כפוּת, מלשון קשוּר ואגוּד, משום שאינם נמצאים זה בלי זה, וכפוּתים תמיד יחד. ובזה מתמלא באר, הנוקבא, מבאר מים חיים העליונים, מבינה, כי היסוד, מתמלא תחילה מת"ת, ות"ת מבינה. וממנו מתמלא הבאר, עד שהיא נעשית מעיין נובע לכל.

רכ) וענף עץ עבות. ענף של אילן הגדול, ת"ת, שהתגבר והשתרש בשורשיו ונעשה אילן עליון על כל, שאחוז מכל צדדיו, ת"ת, הכולל כל ששת הספירות חג"ת נה"י ואחוזים בו מכל צדדיו. ענף הוא עץ עבות, עץ שאוחז את האבות, כי הוא קו אמצעי, הכולל בתוכו ימין ושמאל, חו"ג, אברהם ויצחק. ודורש עבות כמו אבות, כי ע' וא' מתחלפים זה בזה. כי מת"ת מקבל יסוד העולם ומתמלא להריק אל הבאר, הנוקבא, זהו ארץ שכולה משקה. כי בעת שהנוקבא מקבלת מיסוד, היא נקראת ארץ שכולה משקה.

רכא) וערבי נחל, הם שתיים, שרומזות על שני נחלי מים, נו"ה, שהמים מתכנסים בהם להריק אל הצדיק, יסוד, המקבל מנו"ה.

דבר אחר. וערבי נחל הם הגבורות, הנאחזים ביצחק, קו שמאל, הבאים מצד נחל העליון, אמא, ולא מצד אבא, קו ימין. ומשום זה הערבות יפות כולן, אבל אינן מתוקות, כמו פירות, ואינן עושות פירות, כי השמאל דיניו מרובים ואינו עושה פירות, אע"פ שהיא יפה, שיש בו חכמה, כי היופי רומז על חכמה. וע"כ הוא מרומז בערבי נחל, שהינן יפות ואינן עושות פירות.

רכב) וערבי נחל, הם ב' עמודים, שהגוף עומד עליהם, נו"ה. וערבי נחל, הם הגבורות הנמשכות מקו שמאל, שאלו הגבורות נמשכות בנו"ה הללו. ואלו כולם, הם להריק מים אל הבאר, שהיא להשפיע אל הנוקבא.

רכג) ולקחתם לכם, פרי עץ הדר, זהו אברהם, חסד. כפות תמרים, זהו יצחק, גבורה. וענף עץ עבות, זהו יעקב, ת"ת. וערבי נחל, אלו הם שתי המדרגות, נו"ה.

רכד) לומדים שפרי עץ הדר אברהם, וכפות תמרים יצחק, משום שעץ עבות הוא יעקב, שאוחז לכל החלקים, שכל שש קצות חג"ת נה"י נכללות בו. וע"כ נקרא עץ עבות.

אלא פרי עץ הדר זהו בארו של יצחק, גבורה תחתונה, הנוקבא. כפות תמרים, כפת חסר ו', קשר שנקשר בבאר. שנאמר על יסוד ונוקבא, שהם קשורים בקשריהם, ואינם עולים זה בלי זו. וענף עץ עבות, ענף העליון שנעשה עץ עבות, שאוחז לכל צד, כל חג"ת נה"י. ת"ת הגוף, אשר חו"ג זרועותיו, נו"ה רגליו, יסוד ברית קודש. ערבי נחל, יצחק בכל הצדדים שנאחזות בנחל, אמא, ולא מצד אבא, אע"פ שבנחל, בינה, לא נמצאים דינים, עכ"ז הדינים מתעוררים משם.

רכה) וערבי נחל, שני עמודים, נו"ה. שמים יוצאים מהם. שתי מדרגות נו"ה, העומדות על מדרגת צדיק, יסוד, פירות וקיבוץ הברכות יוצאות מהם. אבל ערבי נחל, הרומזות ג"כ על נו"ה, אין פירות יוצאים מהם, ולא טעם, ולא ריח. ערבי נחל רומזות על נו"ה רק שמקבלים גבורות דיצחק מצד שמאל. וע"כ אינם עושות פירות, כי דינים רובצים עליהן. אבל בעת שמקבלים גם חסדים כל הברכות שבעולם מהם באים.

רכו) וע"כ אתרוג אוחזים בשמאל כנגד הלב. לולב בימין מאוגד עם כל המינים. וקשור בכולם. כי צדיק, יסוד, מאוגד עם כל הספירות, וקשור עם כולן. וזהו קשר האמונה, להאיר אל הנוקבא הנקראת אמונה.

רכז) כל אלו ד' המינים האורחים, ז"ס חג"ת נהי"מ, שעם הקדוש הזמינו אותם ביום הזה, על דרך שמתפללים בימי הסוכות קודם הסעודה, ואומרים עוּלוּ אוּשְפיזין עילאין, בואו אורחים עליונים. שצריכים למצוא אותם, מאחר שהזמינם ובהם מתפלל האדם תפילתו אל המלך. וע"י ד' המינים, שרומזים לאלו הספירות, הוא משיג אותם. אשריהם ישראל, שיודעים דרכיו של המלך הקדוש, ויודעים דרכי התורה, ללכת בדרך אמת, לזכות על ידם בעוה"ז ובעוה"ב.

רכח) ביום הזה יוצאים ישראל בסימנים הרשומים מן המלך, ד' המינים, משום שניצחו בדין. הם סימני האמונה, השכינה, חותם של מלך העליון, ז"א. בדומה לשני אנשים, שבאו לפני המלך לדין. ולא ידעו בני העולם מי מהם ניצח. יצא שר אחד מבית המלך, שאלו אותו. אמר להם, מי שיצא מבית המלך וסימנים של המלך בידיו, הוא המנצח.

רכט) כך כל בני העולם באים לדין לפני המלך העליון, ודן אותם ביום ראש השנה ויום הכיפורים עד חמישה עשר יום לחודש. ובתוך כך, נמצאו ישראל שזכו כולם לעשות תשובה, ומתייגעים בעשיית סוכה ובלולב ואתרוג. ולא ידוע מי ניצח בדין, ומלאכים עליונים שואלים, מי ניצח בדין? הקב"ה אומר להם, אלו שמחזיקים הסימנים שלי בידיהם, ד' מינים, הם ניצחו בדין.

רל) ביום הזה יוצאים ישראל ברושם המלך בשיר תהילה, נכנסים לסוכה, אתרוג בשמאל, לולב בימין, הכל רואים שישראל רשומים ברשימות המלך הקדוש, פותחים ואומרים, אשרי העם שככה לו.

רלא) ואפילו אומות העולם שמחים בשמחה הזו ומתברכים ממנה. וע"כ מקריבים קרבנות עליהם בכל יום, לשים עליהם שלום, ויתברכו ממנו. מכאן ולהלאה, יום אחד של מלך העליון, ששמח בו עִם ישראל, כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. שיום זה מן המלך בלבדו, ששמחתו הוא בישראל. בדומה למלך שהזמין אושפיזין, אורחים, והשתדלו בהם כל בני היכלו. לבסוף, אמר המלך לבני היכלו, עד עתה אני ואתם השתדלנו כולנו באורחים והקרבתם קורבנות על כל שאר העמים בכל יום, ע' (70) פרים, מכאן והלאה, אני ואתם נשמח יום אחד. כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לכם, להקריב קורבנו עליכם.