אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויחי. חלק ב' / ותֵרֶב חכמת שלמה

ותֵרֶב חכמת שלמה

רעה) מה יתרון לאדם בכל עמלו, שיעמול תחת השמש? לומדים בדברי שלמה, ודבריו נראים סתומים. אבל כל דבריו של שלמה, כולם נקראים בחכמה.

רעו) בימיו של שלמה המלך, עמדה הלבנה, הנוקבא, במילואה. הנוקבא הייתה מלבישה לאמא עילאה, שזה תכלית המילוי שלה. כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. חכמת בני קדם היא חכמה שירשו מאברהם.

רעז) כמ"ש, וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. זהו חכמה עילאה, שהיה יודע בשמו הקדוש של הקב"ה. וזהו נשמע ממה שכתוב, את כל אשר לו, שהיא שלו, החכמה העילאה. כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל, באותה הבת, שהיה לאברהם ובכל שמה. הנוקבא, חכמה תתאה, הנקראת בכל, היא נבחנת לבתו, כי אבא יסד בת, אבל בחינת אברהם עצמו הנקראת ושלו, היא חכמה עילאה. כי אברהם חסד שעלה לחכמה. וזה מה שנתן ליצחק.

רעח) ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. נתן להם דברים ידועים בכתרים התחתונים. והשרה אותם אל ארץ קדם. ומשם ירשו בני קדם חכמה, מכתרים תחתונים, כמ"ש, מחכמת כל בני קדם.

רפ) החכמה אינה מתיישבת אלא כשאדם יושב ואינו הולך, אלא נמצא על בוריו, כמ"ש, ואשב בהר ארבעים יום.

רפא) ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. מהו חכמת שלמה, ומהו חכמת מצרים, ומהו חכמת כל בני קדם? הלבנה, הנוקבא, שמתברכת מכל הספירות, כתוב, ותֵרֶב, שזה נאמר בימיו של שלמה, שהנוקבא נתגדלה ונתברכה ועמדה במילואה.

רפב) אלף הרים מגדילים חציר לפניה, וכולם הם בליעה אחת לפניה, אלף נהרות גדולים לה, ובגמיעה אחת גומעת אותם. הזוהר מביא כאן סדר גדלות המוחין של הנוקבא שבימי שלמה. ממוחין דחכמה נמשכים בגדלות הנוקבא רק ו"ק דע"ב ולא ג"ר דע"ב.

אמנם אי אפשר להמשיך חצי מדרגה, ומתחילה צריכים להמשיך מדרגה שלמה ג"ר וו"ק דע"ב. ואח"כ מניחים ג"ר במקומן בנוקבא, וממשיכים רק הו"ק. שזה כמ"ש, מצמיח חציר לבהמה, ג"ר דע"ב, שחצי אור הזה נשאר למאכל הנוקבא עצמה, המכונה בהמה. וחצי אור הנשאר, ו"ק דע"ב, נמשך לבני אדם, שזה כמ"ש, ועשב לעבודת האדם.

ג"ר דע"ב יש בהן אכילה, חלק החסדים שבהם. ויש בהם שתייה, חלק החכמה שבהם. וכלולים זה מזה. אלף הרים, אכילה. אלף נהרות, שתייה. מספר אלף מורה על חכמה. ולפי שגם האכילה כלולה מחכמה, ע"כ נאמר גם בהם מספר אלף.

ושכתוב, וכולם הם בליעה אחת לפניה ובגמיעה אחת גומעת אותם, הוא משום שהמוחין האלו הם מן האורַח שמתחת חוטם א"א, שנתקן לאורַח לעבור בה ולא לעצור בה, ע"כ המוחין הללו מקובלים תמיד בחיפזון, שלא לתת יניקה לדינים, וע"כ גם הנוקבא מקבלת אותם בחיפזון.

רפג) ציפורניה מחברות אלף ושבעים צדדים. ידיה אחוזות ב-24,000 צדדים, ואין יוצא ממנה לימין ולשמאל, אלא באמצע, וכמה אלפי מגנים נאחזים בשערותיה.

האצבעות הם חכמה. ויש בהם ע"ס: ג"ר ז"ת ופרסא באמצע. ג"ר הבשר שבהם, פנים. עליהם כתוב, לא תוכל לראות את פניי. הציפורניים הפרסא שבין ג"ר וז"ת, אחוריים. ז"ת נכללים בפרסא, הציפורניים. ועליהן כתוב, וראית את אחוריי.

בגדלות יורדת הפרסא ומעלה ומחבר את הכלים דאחוריים למדרגתם יחד עם הכלים דפנים. כלים דפנים, בשר האצבעות, אלף, כי אלף רומז על חכמה. כלים דאחוריים, ז"ת, כל אחת כלולה מעשרה, מספר ע'. ושכתוב, ציפורניה מחברות אלף ושבעים צדדים, שהציפורניים, הפרסא, מחַברות לאֶלף, הפנים דאצבעות, ושבעים, אחוריים דאצבעות. ומתחברים שניהם ע"י הציפורניים למדרגה אחת, הפנים.

וכתוב, ידיה אחוזות ב-24,000 צדדים, כי מספר י"ב רומז על חכמה. יש י"ב דז"א, י"ב שעות של יום. יש י"ב דנוקבא, י"ב שעות של לילה. כשהנוקבא בגדלות בזיווג פב"פ עם ז"א, כוללת בעצמה גם י"ב דז"א, ואז י"ב דז"א הם ביד ימין שלה וי"ב שלה עצמה ביד שמאל שלה. וכשהלבנה במילואה הם אלפים, כלומר 24,000 צדדים, י"ב אלף ביד ימין, וי"ב אלף ביד שמאל. וכמה אלפי מגנים נאחזים בשערותיה. מגנים הם מלאכים, שאינם עולים לקבל ג"ר, אלא נשארים תמיד למטה במקום ג"ר דו"ק, ושומרים על המוחין, שלא יגיע מהם אל החיצוניים. והם נאחזים בשערות הנוקבא, דינים.

רפד) נער אחד, שאורכו מראש העולם עד סופו, מט"ט, שקומתו כולל מראש הבריאה עד סוף העשיה. יוצא בין רגליים, מנה"י דנוקבא, בשישים הכאות של אש הוא מתלבש, שמבריח על ידיהם את החיצוניים, שלא ייאחזו ברגלי הנוקבא. באופן זה הוא נתמנה על התחתונים, מארבע הצדדים. זה הוא, נער, שאוחז תרי"ג (613) מפתחות עליונים מצד אמא. וכל מפתחות העליונים, בלהט החרב החגור במותניו, תלויים.

עתה הזוהר מבאר ג' עולמות בי"ע, שמקבלים מהנוקבא דאצילות שבימי שלמה, ע"י המלאך מט"ט. כי הפרסא שמתחת אצילות מעכבת את אור החכמה שלא ירד לבי"ע. ועכ"ז מאיר הארת חכמה בבי"ע ע"י התלבשות האחוריים דנוקבא דאצילות, כי מתוך שהאחוריים היא דינים קשים, אין המסך מעכב עליהם שלא יתפשטו לבי"ע. וכיוון שהם מהנוקבא דאצילות, ע"כ מעבירים עימהם גם הארת חכמה שבהם, לג' העולמות בי"ע. והממונה על כל ההארות שבבי"ע הוא מט"ט.

וכתוב, שבשישים הכאות של אש הוא מתלבש, כי כוחות הדין מאחוריים דנוקבא שבחג"ת נה"י שלה, שכל אחת כלול מעשר, הם שישים. באופן זה הוא נתמנה על התחתונים, מארבע הצדדים, שמשפיע לתחתונים המוחין מד' רוחות הנוקבא, חו"ג תו"מ. וכתוב, זה הוא, נער, שאוחז תרי"ג מפתחות עליונים מצד אמא. נער מט"ט. ויש לו ו"ק מצד אמא, שספירותיה מאות, והן שש מאות. ומבחינת המוחין יש לו י"ג, י"ב בוקר שבבריאה ואחד כולל, ביחד הן תרי"ג. כלומר רק מוחין מאמא, כי אי אפשר שיאירו מוחין דאבא בבריאה, מפני המסך שמתחת האצילות המעכב על אור אבא. ושכתוב, כל מפתחות העליונים, לפתוח הארת החכמה, בלהט החרב החגור במותניו, תלויים. נשמר בזה, שאין הארת החכמה יכולה לעבור מפרסא דאצילות ולמטה. ואיך אוחזים אלו תרי"ג מפתחות בבי"ע, שהם המשכות מחכמה? אלא כל המפתחות הללו תלויים בלהט החרב, באחוריים דנוקבא דאצילות, דינים קשים, והפרסא אינה מעכבת עליהם, ויכולים להתפשט לבי"ע, והם ממשיכים עימהם הארת החכמה מהנוקבא.

רפה) נער ההוא קוראים לו בברייתא חנוך בן יֶרֶד. כמ"ש, חנוך לנער על פי דרכו. משנה וברייתא הם פנימיות וחיצוניות, כי ברייתא חיצוניות המשנה. מבחינת החיצוניות, הו"ק, נקרא מט"ט חנוך בן ירד, כי ירד, מלשון ירידה וחיצוניות. הלוא גם מבחינת פנימיות, נקרא מט"ט חנוך בן ירד? בפנימיות בן ירד נאמר לשבחו, כי הירידה גרם לו למוחין פנימיים.

הן המשנה והן הברייתא מסתכלים בירידה שלו, אלא בברייתא הירידה עוד לא גורם למוחין, אלא לירידה ממש. אבל במשנה, כבר נתקנה הירידה ונעשתה גורם למוחין. תחתיו, כלומר בצילו, יֶחֶסוּ כל חיות השדה, מלאכים שביצירה. כמו שישראל הקדוש העליון, ז"א, נקרא בן לאימו, בינה, כמ"ש, כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אימי. וכתוב, בני בכורי ישראל, שזה סובב על ז"א. כן גם למטה מאצילות, זה, מט"ט, נקרא נער לאימו, הנוקבא, כמ"ש, כי נער ישראל ואוהבהו, שזה סובב על מט"ט.

ובכמה אופנים נקרא בן ירד, פעם לגנאי פעם לשבח, בהפרש בין פנימיות מט"ט לחיצוניות מט"ט. אבל כאן המדובר בבן ירד ממש, בחיצוניות מט"ט, שירידתו לגנאי, שעוד אינו גורם למוחין, כי עשר ירידות ירדה שכינה לארץ וכולן העמידו החברים, ותחת חיצוניות מט"ט עומדים מלאכים שביצירה, הנקראים חיות השדה.

רפו) תחת אלו החיות, נאחזים שערות הלבנה, הנוקבא, הנקראות כוכבי שבט, שהם שבט ממש לדון בהם את העולם, ומתחלקים לבעלי דין, לבעלי משקל, לבעלי דין קשה, ולבעלי חוצפה. וכולם נקראים בעלי שיער. ידיה ורגליה אוחזים בזה, כאריה גיבור אוחז בטרפו. וע"ז כתוב, וטָרַף ואין מציל.

כוכבי שבט זה מסך דמלכות דמדה"ד, המכונה מנעולא, שער הסתום, שאינו נפתח עד לגמה"ת. ושכתוב, תחת אלו החיות, נאחזים שערות הלבנה, הנוקבא, הנקראות כוכבי שבט, אלו לא סתם שערות הנוקבא, שהמה ממותקים בבינה, במפתחא, שעליהם כתוב, כמה אלפי מגנים נאחזים בשערותיה, אלא אותן השערות, כוכבי שבט, המלכות דמדה"ד, שנמצאים רק בבי"ע תחת חיות השדה. והזוהר מדייק שהם שבט ממש, שבהם עצם צורת המלכות דמדה"ד, המכונה שבט.

ויש בהם ב' בחינות, בעלי הדין ובעלי המשקל:

א. כשהמסך במקום המלכות, ואז נקראים השערות, בעלי הדין.

ב. כשהמסך עולה בצורתו ומתיישב בבינה, וחוצה שם את המדרגה לב' חצאים: לכו"ח, ולבינה ותו"מ, שבזה הם מתתקנים להיות מאזנים. וע"כ בבחינה זו מכונים השערות, בעלי משקל.

ומהם נמשכים שניים אחרים:

א. בעלי הדין הקשה, הנמשכים מבעלי הדין.

ב. בעלי חוצפה, הנמשכים מבעלי משקל והם עולים במקום בינה, שאין להם שום צדק להיאחז שם, והוא נבחן לחוצפה.

ב' הקווים ימין ושמאל הם במחלוקת וכל אחד רוצה לבטל הארת חברו, ע"כ אינם יכולים להאיר, עד שיוצא קו אמצעי על מסך דחיריק, המכריע ועושה שלום ביניהם. ומסך זה מחויב להיות תחילה ממדה"ד, מנעולא, שאז נתמעט קו השמאל מג"ר, ונכנע אל הימין, ומתייחד עימו. ושכתוב, ידיה ורגליה אוחזים בזה, כאריה גיבור אוחז בטרפו, ב' הקווים שמחזה ולמעלה מכונים ידיים, וב' הקווים שמחזה ולמטה מכונים רגליים. והם נאחזים להאיר בשלמות, רק ע"י מסך דחיריק, המקובל ממדה"ד שבאלו השערות, המנעולא.

ומשום שע"י מסך מדין הקשה הזה מתמעט קו השמאל מג"ר שלו, ע"כ מכונה זה בשם טרף, כי המסך דחיריק טורף הג"ר דקו שמאל. וע"כ מדמה אותו כאריה גיבור אוחז בטרפו כמ"ש, וטָרף ואין מציל. כי בעת שמסך מדין הקשה עולה למ"ן לקו אמצעי, וטורף את קו השמאל מג"ר שלו, ואין מציל, וע"כ מתייחדים תכף ב' הקווים זה בזה, המכונים ידיים, וכן מתייחדים ב' הקווים, המכונים רגליים, ואז מאירים בכל השלמות האפשרי, שבתוך ששת אלפים שנה.

רפז) ציפורניה, המזכירים עוונות בני אדם וכותבים ורושמים עוונותיהם בתוקף דין הקשה. וע"ז כתוב, חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר. שמיר הוא שרושם ונוקב האבן וחוצב אותה מכל הצדדים.

ציפורניים, הפרסא שנעשתה באמצע המדרגה, מחמת עליית המלכות לבינה של אותה מדרגה. ונמצא ב' כוחות כלולים בפרסא: המלכות שעלתה, שהיא מדה"ד הקשה. ובינה שקיבלה צורת המלכות, מחמת עלייתה אליה. ואלו ב' כוחות הם מנעולא ומפתחא, ב' נקודות שנתקנו בנוקבא. שעליהם נאמר, אם זכה הרי טוב, שמדה"ד נגנזה, המנעולא, ושולטת רק מדה"ר, מפתחא. ואם לא זכה, שממשיך אורות ממעלה למטה, הרי רע, אז מתגלה עליו מדה"ד הגנוזה, מנעולא, ואורותיו מסתלקים.

ושכתוב, ציפורניה, המזכירים עוונות בני אדם וכותבים ורושמים עוונותיהם בתוקף דין הקשה. שאם לא זכה, מתגלה תוקף מדה"ד, אשר נגנזה בציפורניים. וכיוון שנגלתה מדה"ד הזו, אז נענשים קשה. וע"ז כתוב, חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר. כי הנקודה דמנעולא הכלולה וגנוזה בציפורן נקרא עט ברזל. ונקודה דמפתחא, הגלויה בציפורן ושולטת בעת שישראל זכאים, נקראת ציפורן שמיר. וחטאת יהודה, אם חוטאים, נגלו עליהם ב' הנקודות, ונמצאים החטאים כתובים הן בעט ברזל והן בציפורן שמיר. ואז כיוון שנגלה גם נקודה דמנעולא עליהם, תכף נענשים. אמנם בעושים רצונו, כתוב, כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו. כי השמיר חתך את הכל, וכלי ברזל, מנעולא, לא נשמע, כי נגנזה. ושכתוב, שמיר הוא שרושם ונוקב האבן, שרושם ונוקב את יציאת הקטנות של המדרגות, המכונות אבנים. וחוצב אותה מכל הצדדים, שנותן צורתה מכל צד בעת יציאת גדלות המדרגות.

רפח) זוהמת הציפורניים פירושו, כל אלו שאינם דבקים בגוף המלך, בקו האמצעי, אלא דבקים בשמאל, ויונקים מצד הטומאה בעת שהלבנה במיעוטה, ששפע שממשיכים אז מציפורניים עוברת לצד הטומאה ונבחנת לזוהמת הציפורניים.

רפט) ומשום ששלמה המלך ירש את הלבנה במילואה, הנוקבא בגדלותה, הוא צריך לרשת אותה בעת מיעוטה, וע"כ השתדל לדעת, בדעת הרוחות והשדים, כדי לרשת את הלבנה, הנוקבא, בכל הבחינות.

כי מוחין דקטנות גורמים למוחין דגדלות. בעת עליית המלכות לבינה דאמא, ואמא חזרה למוחין דו"ק בלי ראש, מחמת נפילת בינה ותו"מ ממנה לזו"ן, הנה אז מקבלת זו"ן מוחין דקטנות מאמא, וע"י התלבשות בינה ותו"מ דאמא בהם. וכן בינה ותו"מ דזו"ן יורדים לנשמות בני אדם, והנשמות מקבלים מוחין דקטנות מזו"ן. וזה נעשה גורם, שיקבלו ג"כ מוחין דגדלות. כי אח"כ, לעת גדלות דאמא, בעת שאמא מחזירה למדרגתה את בינה ותו"מ שנפלו ממנה לזו"ן, הרי גם זו"ן עולים עם בינה ותו"מ הללו לאמא, ומקבלים ממנה את המוחין דגדלות. ואח"כ מחזירים גם זו"ן את הבינה ותו"מ שלהם, שנפלו לנשמות בני אדם. וגם הנשמות עולים עימהם ומקבלים מוחין דגדלות מזו"ן. והינך רואה, אם לא היה התחתון מקבל את הקטנות דעליון, הבינה ותו"מ דעליון, לא היה מציאות שיוכל לקבל את המוחין דגדלות מעליון.

רצ) בימיו של שלמה המלך, האירה הלבנה מכל המדרגות, כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה. ותֵרֶב, מורה, שנתרבה חכמתו מחכמת כל בני קדם, שנכללה אז בנוקבא, וכן מחכמת מצרים שנכללה בה. וחכמת בני קדם הוא סוד עליון, כמ"ש, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. הם נקראים בני קדם, שכולם לא נתקיימו, חוץ מזה שהיה כלול דכר ונוקבא, שהוא נקרא הדר, כמ"ש, וימלוך תחתיו הדר, ושֵם אשתו מְהֵיטַבְאֵל. אבל במלכים הקודמים לא נזכרה נקבה.

רצא) ואע"פ שהנוקבא נתקיימה ע"י מלך הדר, מ"מ לא האירה בשלמות עד שבא שלמה, שהיה ראוי לה, שמשום זה הייתה אימו בת שבע. שהנוקבא הנקראת בגדלותה בת שבע, ע"ש שכלולה מכל חג"ת נהי"מ דז"א, הייתה האם שלו. וע"כ הוא ראוי לרשת אותה בימי מילואה.

רצב) חכמת מצרים, חכמה תתאה, הנקראת שפחה שלאחר הריחיים. ומהכל נכללה חכמה זו של שלמה, מחכמת בני קדם, ומחכמת מצרים.

ג' חכמות באצילות:

א. ח"ס דא"א, חכמה דע"ס דאו"י. שאחר שבירת הכלים בעולם התיקון, נסתמה חכמה זו לגמרי, ואינה מאירה עוד באצילות. וממה שנפלה מחכמה זו בעת שבירת הכלים, היא חכמת בני קדם. וחכמת בני קדם הוא סוד עליון, כמ"ש, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. כי מלוכתם ומיתתם של אלו ז' המלכים הם שבירת הכלים.

ב. חכמה עילאה. בינה, שיצאה מראש דא"א, וחזרה אליו, ונעשתה לחכמה. ואע"פ שכל החכמה שבעולמות ממנה באה, מ"מ היא עצמה מאירה רק חסדים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ומה שנפל מחכמה זו לקליפות היא חכמת מצרים, חכמה תתאה, שנפלה מחכמה עילאה לקליפות לכתרים תחתונים. ונקראת שפחה שלאחר הריחיים.

ג. חכמת שלמה, חכמה תתאה, חכמה המאירה בנוקבא פב"פ בעת גדלותה, שכל ג' החכמות מאירים בה אז ביחד, ואז היא מוציאה חכמת בני קדם וחכמת מצרים מהקליפות, ומתרבה מהן מאוד. וע"ז כתוב, ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. שנתרבה חכמתה מהם.

רצג) מה יתרון לאדם בכל עמלו, שיעמול תחת השמש. גם עמלה של תורה כן, שיעמול תחת השמש. ומשונה עמלה של תורה שלמעלה מן השמש, שהיא מעליונים. כלומר, אף עמלה של תורה כן, שנאמר עליה, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, באם הוא עמל בתורה בשביל בני אדם, או בשביל כבוד עצמו. כי ע"ז כתוב, תחת השמש. כי תורה זו אינה עולה למעלה. אפילו אם אדם יחיה אלף שנים, ביום שהסתלק מן העולם, ידמה לו כאילו חי רק יום אחד.

חזרה לראש הדף
Site location tree