ושכבתי עם אבותיי
רצד) ושכבתי עם אבותיי. אשרי חלקם של האבות, שהקב"ה עשה אותם מרכבה קדושה, וחפץ בהם להתעטר עימהם, כמ"ש, רק באבותיך חשק ה'. יעקב היה יודע, כי העיטור שלו באבותיו, כי עיטורם של האבות היא עימו, והוא עימהם. וע"ז לומדים באותיות חקוקות, שיש באות ש' שלושה קשרים, שני קשרים מימין ומשמאל, וקשר אחד שכולל אותם, האמצעי. כמ"ש, והַבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, כי קשר שבאמצע אוחז הימין והשמאל, וע"ז כתוב, ושכבתי עם אבותיי.
כי קו ימין אברהם. וקו שמאל יצחק. וקו אמצעי יעקב. ג' ראשים שבאות ש'. ב' הקווים ימין ושמאל אינם יכולים להאיר, אלא בכוח קו אמצעי, המכריע ביניהם, ומייחדם. וכן קו אמצעי, ז"א, אין לו מוחין מעצמו, אלא בשיעור שמכריע וגורם הארה שלמה לימין ולשמאל, ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. וע"כ כתוב, כי העיטור שלו באבותיו, שהמוחין של יעקב הם באבות. משום שהוא מכריע ביניהם הוא מקבל מהם מוחין. וכתוב, והוא עימהם. שלולא היה עימהם, לא היו האבות מאירים, כי אינם יכולים להאיר אלא ע"י קו אמצעי. וזהו, ושכבתי עם אבותיי, כי הם צריכים לו והוא צריך להם.
רצה) וכמ"ש, החרשים שמָעוּ והעיוורים הביטו לראות. החרשים שמָעוּ, אלו הם בני אדם שאינם מקשיבים לדברי תורה, ואינם פותחים אוזניהם לשמוע למצוות אדונם. והעיוורים, שאינם מסתכלים לדעת על מה הם חיים, כי בכל יום ויום יוצא כרוז וקורא, ואין מי שישגיח עליו.
רצו) אלו הימים של האדם משעה שנברא, הנה באותו יום שיצא לעולם, נמצאים כבר כולם בקיומם, שהם הארות ממשיות, שמהן נמשכים ימיו של האדם, והולכים ומשוטטים בעולם, יורדים ומזהירים את האדם, כל יום ויום בפני עצמו. וכאשר היום בא ומזהיר את האדם, והאדם עושה ביום ההוא עבירה לפני אדונו, יום ההוא עולה בבושה ומעיד עדות עליו, והוא עומד בחוץ בלבדו.
רצז) ואחר שעומד בלבדו בחוץ, יושב ומחכה עד שהאדם יעשה תשובה על החטא. זכה ועשה תשובה, שב היום למקומו. לא זכה, שלא עשה תשובה, אותו יום אחד יורד ומשתתף עם הרוח שבחוץ וחוזר לביתו, ומתתקן בצורת אותו אדם ממש, כדי להרע לו. והיום יושב עימו בביתו. ואם הוא זוכה ועושה תשובה, מגוּרו עימו לטוב. ואם לא זכה, מגוּרו עימו לרע.
רצח) בין כך ובין כך נמנו הימים של אותו אדם, והם חסרים. ואלו שנשארו מחמת חטאים, אינם נכנסים במניין, ווי לאותו אדם שגרע ימיו לפני המלך הקדוש, ואין לו למעלה ימים להתעטר בהם בעולם ההוא, ולהתקרב עימהם לפני מלך הקדוש.
רצט) כשימים האלו קרבים לפני מלך הקדוש, אם אדם שנפטר צדיק, עולה ונכנס בימים האלו, והם לבושי כבוד, שנשמתו מתלבשת בו. ואלו הימים היו משום שזכה בהם ולא חטא בהם.
ש) אוֹי לאדם שגרע ימיו למעלה, וכשרוצים להלביש אותו בימיו, אלו הימים שקלקל אותם בחטאיו חסרים מלבוש ההוא, והוא מתלבש בכלי חסר, וכש"כ אם רבים המה הימים שנתקלקלו, ולא יהיה אל האדם במה להתלבש בעולם ההוא. אוֹי לו, אוֹי לנפשו, שדנים אותו בגיהינום על אלו הימים, ימים על ימים, ימים כפולים, על יום אחד מענישים אותו שנים. וכשיוצא מהעולם אינו מוצא ימים להתלבש בהם, ואין לו לבוש במה להתכסות. אשרי הם הצדיקים, שימיהם כולם גנוזים אצל המלך הקדוש, ונעשה מהם לבושי כבוד, להתלבש בהם בעוה"ב.
שא) ושכתוב, ויֵדעו כי ערומים הם, ידיעה ידעו ממש, שאותו לבוש כבוד, שנעשה מהימים, חסר מהם, ולא נשאר להם אף יום מהם להתלבש בו. כמ"ש, גולמי ראו עיניך ועל ספרך כולם ייכתבו, ימים יוּצָרו ולא אחד בהם, שסובב על אדה"ר. ימים יוּצָרו ודאי, שנוצרו להיות לבוש, ולא אחד בהם, שלא נשאר לו אחד מהם להתלבש בו. עד שהשתדל אדם, ועשה תשובה, והקב"ה קיבל תשובתו, ועשה לו כלי ולבוש אחר. ולא מהימים שלו, כי לא תיקן בתשובתו את החטא דעצה"ד בשלמות. כמ"ש, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישֵם.
שב) באברהם שזכה, כתוב, בא בימים. לכן כשהסתלק מהעוה"ז, באלו הימים שלו ממש נכנס והתלבש בהם. ולא גרע כלום מאותו לבוש הכבוד, כי כתוב, בא בימים. באיוב כתוב, ויאמר ערום יצאתי מבטן אימי וערום אשוב שמה, כי לא נשאר לו לבוש להתלבש בו.
שג) אשרי הצדיקים, שימיהם נקיים מחטא, ונשארים לעוה"ב. וכשיוצאים מן העולם, מתחברים כולם, ונעשים להם לבוש כבוד להתלבש בהם. ובלבוש ההוא זוכים להתענג בעונג עוה"ב. ובלבוש ההוא עתידים לקום בעולם ולחיות בתחיית המתים. וכל אלו שיש להם לבוש יקומו. אוֹי לרשעי העולם, שימיהם נחסרו בעוונותיהם, ולא נשאר מהם במה להתכסות כשיצאו מן העולם.
שד) כל אלו הצדיקים, שזכו להתלבש בלבוש כבוד מהימים שלהם, הם מתעטרים בעולם ההוא מעטָרות שנתעטרו בהם האבות, מאותו הנהר הנמשך ויוצא לגן עדן. כמ"ש, ונָחַךָ ה' תמיד והשׂביע בצחצחוֹת נפשך.
שה) אשרי חלקו של יעקב, שביטחון גדול היה לו, כמ"ש, ושכבתי עם אבותיי. שזכה בהם, ולא באחר. זכה בהם, להתלבש בימים של עצמו ובימים שלהם.
שו) כתוב, וַיָרח את ריח בגדיו ויברכהו. בגדי עשיו היה צריך לומר ולא בגדיו. הרי בגדי עשיו היו אלו הבגדים, כמ"ש, ותיקח רבקה את בגדי עשיו בנה. וכאן אומר, ריח בגדיו, שמשמע, של יעקב.
שז) אלא, וַיָרח, שהסתכל להלאה, והרִיח ריח בגדיו שבעולם האמת, ואז בירך אותו. וע"ז כתוב, ראה ריח בני כריח שדה, זהו שדה תפוחים קדושים, הנוקבא דז"א. אמר, הואיל שזכית בלבושי כבוד אלו. ע"כ, וייתן לך האלקים מטל השמים. משמע, שטל השמים תלוי בלבושי כבוד. משום ששדה תפוחים זה, שלבושי כבוד נדמו לו בריח, מקבל כל היום טל ממקום שנקרא שמים, ז"א.
שח) בַכל בירך אותו כמ"ש, מטל השמים ומשמַני הארץ. גם משִפעָה של הנוקבא, ארץ. כי כמ"ש, וירח את ריח בגדיו, ובגדים אלו מקבלים גם מנוקבא. אלף וחמש מאות ריחות עולים בכל יום מגן עדן, הנוקבא, שמתבשמים בהם. אלו לבושי כבוד המתעטרים מהימים של האדם בעולם ההוא. הרי שהבגדים מקבלים גם מהנוקבא. מספר אלף וחמש מאות, סוד הריח, אינו מדרגת הג"ר בשלמות, אלא רק חצי המדרגה, כי אינו מקובל ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה בלבד. ומדרגת ג"ר בשלמות שלוש אלף וחציה הוא, אלף וחמש מאות.
שט) כמה לבושים יש לאדם מהימים שלו? שלושה הם: אחד, שמתלבש בלבוש הרוח שבגן העדן הארץ. ואחד, היקר מכולם, שמתלבש בו הנשמה, שמדוֹרה בתוך צרור החיים, הנוקבא, בין הלבוש שלה הנקרא פוּרפירא [בגד מלכות]. ואחד, הוא לבוש החיצוני, הנמצא ואינו נמצא, הנראה ואינו נראה, כי להיותו מחיצוניות אין לו קיום תמידי, אלא פעם נמצא ופעם אינו נמצא, פעם נראה ופעם אינו נראה. בלבוש זה מתלבש הנפש, והולכת ומשוטטת בעולם.
שי) ובכל ראש חודש ושבת, הולכת הנפש ומתקשרת ברוח שבגן עדן הארץ, העומד בין פרוכת היקרה, וממנו לומדת הנפש ויודעת מה שיודעת, ומשוטטת ומודיעה בעולם.
שיא) בשני קשרים נקשרת הנפש בכל ראש חודש ושבת:
א. בקשר הרוח שבין ריחות הבשמים שבגן עדן הארץ.
ב. משם הולכת הנפש ומשוטטת ומתקשרת עם הרוח שבנשמה, הצרוּר בצרור החיים, ומתרווה וניזונה מאלו אורות היקרים שמימין ומשמאל. כמ"ש, ונָחַךָ ה' תמיד, להורות שמקבלת מכל הצדדים ואין לה הפסק.
שיב) והִשׂביע בצחצחוֹת נפשך. צח אחד מקבלת כשמתקשרת עם הרוח שבגן עדן התחתון. צח שלפנים מִצח מקבלת כשמתקשרת בנשמה של מעלה שבצרור החיים. כמ"ש, בצח-צחוֹת. צח אחד, צחוֹת שניים. שהם עצמם למעלה, ביקרה של הנשמה. אלא בצחצחוֹת נאמר על מי שירש אותם. שזהו נפשך, שיורשת אותם מהנשמה. אשרי חלקם של הצדיקים.
שיג) אמר רבי שמעון, כשאני בין החברים מבבל, הם מתאספים אליי ולומדים הדברים בגילוי, והם מכניסים אותם בתיבה חתומה מברזל קשה, הסתום מכל הצדדים, שמעלימים אותם שלא ייוודעו לאיש.
שיד) כמה פעמים לימדתי אותם דרכי הגן של המלך, הנוקבא, ודרכי המלך, ז"א. כמה פעמים לימדתי אותם כל אלו המדרגות של הצדיקים שבעולם ההוא. וכולם יראים לומר דברים אלו. אלא לומדים בגמגום. משום זה נקראים כבדי לשון, שמגמגם בפיו.
שטו) אבל אני דן אותם לזכוּת, משום שיראים, כי אוויר הקדוש ורוח הקדוש סר מהם, להיותם בחוץ לארץ, והם יונקים מאוויר ורוח של רשות אחר, מהקדושה. ולא עוד, אלא הקשת נראה עליהם, סימן שהם בדין, וצריכים לרחמים. ואינם כדאיים לקבל פני אליהו. ומכ"ש, לקבל פנים אחרים.
שטז) אבל זה מועיל להם, שאני נמצא בעולם, ואני סומך את העולם, כי בחיי לא יהיה העולם בצער, ולא יהיה נידון בדין של מעלה. אחריי, לא יקום דור כדור הזה. ועתיד להיות בעולם, שלא יימצא מי שיגן עליהם, וכל פנים חצופות תימצאנה בין למעלה ובין למטה. כי גם למעלה תימצאנה פנים חצופות, שהן קטרוג הקליפות, מחמת העוונות שלמטה, והחוצפה שלהם.
שיז) ועתידים בני העולם שיצעקו, ולא יהיה מי שישגיח עליהם. יחפשו ראשיהם בכל רוחות העולם, למצוא איזה הצלה, ולא ישובו עם איזה רפואה לצרתם. אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם: במקום שיימצאו עוסקים בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה, שאין בו פסול, כשיוציאו אותה, יתעוררו העליונים והתחתונים. וכש"כ, אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות.
שיח) אוֹי לדור, שנגלה ביניהם ספר תורה, שטלטלו אותה לרחובה של עיר וכדומה, כדי להתפלל. ולא נתעוררו עליה למעלה ולמטה. שלא נתקבלה תפילתם למעלה, משום שתפילתם הייתה בלי תענית ובלי תשובה למטה. מי יתעורר עליה להתפלל, בשעה שהעולם בצער רב, והעולם צריך לגשמים, וצריכים להגלות ביותר את ספר התורה, מחמת הדוחק שבעולם?
שיט) אלא כאשר העולם הוא בצער, ואנשים מבקשים רחמים על הקברים, כל המתים מתעוררים, לבקש בעד העולם. כי הנפש מקדמת ומודיעה אל הרוח, שספר התורה נמצא בגלות, שנגלה מחמת דוחק העולם, והחיים באו על הקברים, ומבקשים רחמים.
שכ) אז הרוח מודיע אל הנשמה, והנשמה להקב"ה. ואז מתעורר הקב"ה, ומרחם על העולם. וכל זה הוא על גלות ספר התורה ממקומו, ומשום שהחיים באו לבקש רחמים על קברי המתים. אוֹי לדור אם צריכים להגלות ספר תורה ממקום למקום, ואפילו מבית הכנסת לבית הכנסת כדי להתפלל, משום שלא נמצא ביניהם מי שישגיח עליהם ויתפלל עליהם. כי אין צדיק ביניהם.
שכא) כי השכינה כשנגלתה בגלות האחרון, עד שלא תעלה למעלה, אמרה כמ"ש, מי יתנני במדבר מלון אורחים, ולא לעלות למעלה. כי חפצה ללכת בגלות עִם ישראל. אחר כך, כשכבר הייתה בגלות עִם ישראל, בזמן שדוחַק רב נמצא בעולם, היא נמצאת בעולם במדבר, במקום הקליפות. וכן בגלות ספר תורה היא במדבר. והכל מתעוררים ומצטערים עליה, העליונים והתחתונים.
שכב) אם אלו בבלים הטיפשים יָדעו דברי סודות החכמה, כגון על מה עומד העולם, ולמה מתרגשים עמודיו כשהעולם נמצא בדוחק. היו מתקשרים בדברי שלמה המלך בסוד העליון של החכמה. והם לא יָדעו שבחו.
שכג) ועתה הם מחפשים אחר דברי חכמה, ואין מי שיעמוד על סודם, ואין מי שילמֵד. ועכ"ז יש ביניהם חכמים בעיבּור השנה ובקביעת החודש, אע"פ שלא ניתן להם ולא נמסר בידם לעבֵּר השנה ולקדש החודש. כי אין מעבּרים השנה וקובעים החודש אלא בא"י.
שכד) י"ב חודשים הנפש מתקשרת בגוף בתוך הקבר, ונידונים יחד בדין, חוץ מנפש הצדיק. והיא נמצאת בקבר ומרגישה צער שלה של העונשים, ובצער החיים. ואינה משתדלת להתפלל עליהם.
שכה) ואחר י"ב חודש, מתלבשת הנפש בלבוש אחד, והולכת ומשוטטת בעולם, ויודעת מהרוח מה שיודעת, ומשתדלת על הצער שבעולם לבקש רחמים, ולהרגיש צער של החיים.
שכו) ומי מעורר לכל זה, שיתפללו נפשות המתים על החיים? יש צדיק בעולם שמודיע להם כראוי. ואותו צדיק הוכר ביניהם. כי כאשר נשאר צדיק בעולם, הוא מוכּר בין החיים ובין המתים, כי כל יום מכריזים עליו ביניהם. וכשיש צער רב בעולם, והוא אינו יכול להגן על הדור, הוא מודיע להם את הצער שבעולם. והם מבקשים רחמים על החיים.
שכז) וכאשר לא נמצא צדיק, שמכריזים עליו ביניהם, ואינו נמצא מי שיעורר את הנפשות, בצער שבעולם, אלא ספר תורה, אז העליונים ותחתונים מתעוררים עליו, להתפלל על העולם. אבל הכל צריכים להימצא בזמן ההוא בתשובה. ואם אינם נמצאים בתשובה, בעלי הדין מתעוררים עליהם, להענישם על טלטול ספר התורה. ולא רק הנפשות. ואפילו הרוח שבגן עדן מתעורר עליהם בשביל ספר תורה, לבקש רחמים.
שכח) ושכבתי עם אבותיי, שהם בגוף, בנפש, ברוח, בנשמה, כלולים במרכבה אחת במדרגה עליונה. ושכבתי עם אבותיי, סובב על הגוף וכל בחינות הנשמה, שיהיו יחד עם אבותיו.
כמה הם בני העולם אטומים מכל החושים, שאינם יודעים ואינם משגיחים ואינם שומעים ואינם מסתכלים, בדברי העולם, ואיך הקב"ה מתמלא על העולם רחמים בכל זמן ועת, ואין מי שישגיח.
שכט) ג"פ ביום בא רוח אחד במערת המכפלה, ומנשב בקברי האבות ומתרפאים כל עצמותיהם, ועומדים בקיומם, ורוח ההוא מושך טל מלמעלה מראש המלך, חב"ד דז"א, ממקום שנמצאים אבות העליונים, מחג"ת שנעשו לחב"ד. וכשמגיע הטל מהם, מתעוררים אבות התחתונים במערה המכפלה.
של) יורד טל במדרגות ומגיע לגן עדן התחתון. מטל ההוא מתרחצים הבשׂמים שבגן עדן. ואז מתעורר רוח אחד הכלול בשני אחרים. רוח מקו אמצעי, יעקב, הכולל בב' קווים, אברהם ויצחק. ועולה ומשוטט בין הבשמים ונכנס בפתח המערה. ואז מתעוררים האבות, הם ונשותיהם, ומבקשים רחמים על הבנים.
שלא) וכשהעולם נמצא בצער, ואינם נענים, משום שהם, האבות, ישֵנים מחמת עוונות העולם, ואותו הטל, אינו מקיץ אותם, כי אינו נמשך ואינו נמצא, עד שמתעורר ספר תורה בעולם כראוי. ואז הנפש מודיעה לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה להקב"ה. אז יושב המלך על כיסא רחמים, ומושך מעתיק הקדוש, שהוא א"א, המשכה מטל הבדולח, מ"ס דא"א, ומגיע לראש המלך, לחב"ד דז"א, והאבות מתברכים, חג"ת דז"א, ונמשך אותו הטל לאלו הישֵנים, לאבות שבמערת המכפלה. ואז מתחברים כולם להתפלל על העולם, ומרחם הקב"ה על העולם. אין הקב"ה מרחם על העולם, עד שמודיע אל האבות, ובזכותם מתברך העולם.
שלב) ורחל עשתה יותר מכל האבות, שעומדת בפרשת דרכים בכל עת שהעולם צריך לרחמים.