אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויחי. חלק ב' / ויהי השמש לבוא

ויהי השמש לבוא

שנט) ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם. זה יום הדין הקשה, המוציא את האדם מעוה"ז. כשהגיע הזמן שהאדם יוצא מעוה"ז, הוא יום הדין הגדול, שחשך השמש מלהאיר אל הלבנה. כמ"ש, עד אשר לא תחשך השמש, זה נשמה הקדושה שנמנעת מהאדם שלושים יום מטרם שיצא מן העולם, ורואה שהצלם נמנע ממנו ואינו נראה.

שס) הצלם חלף ממנו, משום שהנשמה הקדושה הסתלקה ועברה ממנו ואינה נראית. ואין לומר, כשהאדם מת ונחלש, עוברת ממנו הנשמה, אלא כשהוא בחייו, בכל כוחו, עוברת ממנו הנשמה, ואינה מאירה אל הרוח, והרוח אינו מאיר אל הנפש, אז עובר ממנו הצלם, ואינו מאיר לו. מיום ההוא והלאה, הכל מכריזים עליו שימות, ואפילו עוף השמים. משום שהנשמה הסתלקה ממנו, והרוח אינו מאיר אל הנפש. אז הנפש נחלשת, ואכילה וכל תאוות הגוף מסתלקות ועוברות ממנו.

שסא) ואפילו כל זמן שאדם נופל למשכב ואינו יכול להתפלל, הנשמה עוברת ומסתלקת ממנו. ואז אין הרוח מאיר לנפש, עד שדנים דינו של האדם. ואם דנים אותו לטוב, אז חוזרת הנשמה למקומה ומאירה לרוח ולנפש. וזהו בזמן שהדבר תלוי בדין. ובזמן שאין הדבר תלוי בדין, כי כבר נחרץ דינו למות, הנה שלושים יום מקדמת הנשמה לכולם ומסתלקת, והצלם נעבר ממנו.

שסב) בזמן שדנים את האדם למעלה, מעלים את נשמתו לב"ד, ודנים ע"פ דיבורה, והיא מעידה על הכל, ומעידה בכל מחשבות רעות שהרהר האדם. אבל במעשים רעים אינה מעידה, משום שכולם כתובים בספר. ועל כל דבר דנים את האדם בשעה שדנים האדם למעלה. הן על מחשבות והן על מעשים. ואז הגוף נמצא בצרה יותר מאשר בשאר זמנים.

שסג) אם דנים אותו לטוב, אז מניחים אותו, וזיעה יוצאת על הגוף, והנשמה חוזרת אח"כ ומאירה לרוח ולנפש. ולעולם אין אדם מתרפא מחוליו עד שדנים דינו למעלה. והרי כמה חייבי עולם וכמה רשעי עולם עומדים על קיומם, שמתרפאים ממחלתם? אלא הקב"ה משגיח בדינו של אדם, ואע"פ שעתה לא זכה, אם רואה הקב"ה שלאח"כ יזכה, דן אותו לטוב. או לפעמים שיוליד בן שיהיה צדיק בעולם, וע"כ דן אותו הקב"ה לטוב.

שסד) וכל מעשיו ודיניו של הקב"ה לטוב, ובכולם הוא משגיח, כמ"ש, חי אני נאום ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו. ומשום זה, כל אלו רשעי עולם שחוזרים לבריאותם, הקב"ה דן אותם לטוב.

שסה) ולפעמים שהמחלות כבר השלימו זמנם, שהוטל עליהם לייסר את האדם, כמ"ש, מכות גדולות ונאמנות וחולָיים רבים ונאמנים, שעושים בנאמנות. ששורים על האדם ומסתלקים לאחר שמלאו את זמנם, הן לצדיקים והן לרשעים, והכל נעשה בדין כמו שאמרנו.



חזרה לראש הדף
Site location tree