הללו עבדי ה'
תעח) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. כיוון שאמר הללו יה, למה אומר עוד, הללו עבדי ה', ואח"כ עוד, הללו את שם ה'? אלא מי שמשבח לאחֵר, צריך לשבח אותו לפי כבודו. ומי שמשבח לאחֵר בשבח שאין בו, מסבב שיגולֶה גנוּתו. ע"כ, מי שעושה הספד על אדם, צריך שיהיה כפי כבודו ולא יותר.
תעט) הללו יה, שבח עליון של אדון כל מקום, שאין העין שולטת בו לדעת ולהסתכל, שהוא נסתר מכל הנסתרות, הוא השם י"ה, העליון על כל. השם י"ה ג"ר, כי קוצו של י' כתר, י' חכמה, ה' בינה. ואין השגה בג"ר.
תפ) משום זה, הללו יה, הוא שבח ושם ביחד, כלולים כאחד. וכאן סותם הדבר, שאומר הללו יה ואינו אומר, מי הוא האומר הללו יה, ולמי יאמרו הללו. אלא כמו השם י"ה סתום, כך השבח שמשבחים, סתום, ואלו המשבחים איני יודע מי הם. וכך צריך להיות סתום הכל, ואחר גילה ואמר, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. גילה מי הם המהללים ולמי המה מהללים, משום שזה אינו סתום כאותו העליון הנסתר, י"ה, כי נקרא שם, הנוקבא, כמ"ש, אשר נקרא שֵם שֵם ה', הנוקבא שנקראת שֵם.
תפא) הראשון, י"ה סתום ואינו מגולה. השני, שם ה', סתום ומגולה, עומד בהתגלות, ע"כ הם משבחים שם ה'. ומי הם המשבחים? הם עבדי ה'.
תפב) יהי שם ה' מבורך. מהו השינוי שאומר יהי? יהי זה המשכה מאותו מקום עליון הסתום, י"ה, עד הברית, יוד תתאה כעין יוד עילאה, ההתחלה כסוף. ז"א נקרא הויה, והנוקבא נקראת אדנ"י. ע"כ כתוב, יהי שם ה'. כי שם היא הנוקבא, ה' ז"א. ובייחודם משתלבים ב' שמות הללו זה בזה, ומצטרף מהם יאהדונה"י. ויש כאן שתי אותיות י', י' הראשונה חכמה, י' דהויה, וי' האחרונה, י' של אדנ"י, חכמה תתאה. י' ראשונה של יאהדונה"י, נמשך ממנה שפע החכמה, עד הברית, שהיא הנוקבא, שהיא י' תתאה, י' אחרונה של יאהדונה"י. כמו שיוד עליונה של יאהדונה"י חכמה, כן י' תחתונה של יאהדונה"י מקבלת ממנה, ונעשתה לחכמה תתאה. י' הראשונה וי' האחרונה נעשות שוות זו לזו ושתיהן הן חכמה.
תפג) משום זה, יה"י ההמשכה מנסתר מכל הנסתרות, י' ראשונה של יאהדונה"י, עד מדרגה התחתונה, י' אחרונה של יאהדונה"י. והן שתי אותיות י' של יה"י. בדבר זה נתקיים כל מעשה בראשית, כמ"ש, יהי רקיע, יהי מאורות, יהי אור.
תפד) בכל המעשים של מעלה, הרקיע והאור והמאורות, כתוב יהי. בכל המעשים של מטה, הארץ והימים ואשר בהם, לא כתוב, יה"י, משום שזה המשכה מסתום מכל סתום, י' ראשונה של יאהדונה"י, אינו מתקיים אלא רק בדברים עליונים של מעלה, ולא באלו הדברים של מטה.
תפה) ובזה מתברך השם הקדוש בכל. ע"כ כתוב, יהי שם ה' מבורך, ממזרח שמש עד מבואו, זהו מקום עליון, שהשמש, ז"א, מאירה ממנו, מקום של ראש העליון הסתום, ראש א"א.
תפו) ועד מבואו, זהו מקום קשר, שנתקשרה בו האמונה, הנוקבא, כראוי, ששם ייחוד ז"א ונוקבא, ומשם יוצאות הברכות לכל. והעולם, הנוקבא, ניזון מכאן. ומשום זה עומד מקום זה, הנוקבא, להיות ניזון מלמעלה ולהתברך משם. והכל תלוי בהתעוררות שלמטה, שאלו עבדי ה' מתעוררים כשמברכים את השם הקדוש, הנוקבא, שמשום שהיא בהתגלות, כתוב, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'.