מאשר שמֵנה לַחמו
תקמא) כל בניו של יעקב נתקנו בסדר שלם, שנעשו מרכבה לסדר ספירות עליונות. ונתברכו כל אחד ואחד כראוי לו. מה נאמר במקרא הזה, שכתוב, מאשר שמֵנה לחמו.
תקמב) אשר ישב לחוף ימים. מי שיושב בשפת הים, ביסוד המלכות, משתמש במעדני עולם, מוחין הנמשכים מעדן. אשר, הוא פתח העליון של צדיק, יסוד, כשמתברך להריק ברכות בעולם. ופתח הזה נודע תמיד לברכות העולם, ונקרא אשר. וזהו עמוד, מאלו שהעולם עומד עליהם.
ד' בני השפחות הם ד' אחוריים שבד' ספירות חו"ג ונו"ה. אשר, האחוריים דהוד, שם נמצאים הדינים דמסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ב' הקווים, ומחזיר האחוריים להיות פנימיות, כמ"ש, וכל אחוריהם ביתה. אשר, הוא פתח העליון של צדיק, כי צדיק, יסוד וקו אמצעי, מקבל כוח המסך דחיריק מאחוריים דהוד, שהוא אשר. וע"כ נחשב אשר לפתח עליון בשביל היסוד. כי לולא המסך דחיריק, שמקבל מאשר, לא היה לו ברכות להשפיע לעולם. ואע"פ שהוא דינים, מ"מ העולם, הנוקבא, עומד עליו. שזולתו לא היה יכול קו אמצעי לייחד הקווים זה בזה. והעולם היה נחרב ויבש.
תקמג) מקום שנקרא לחם עוני, הנוקבא שמקבלת מקו שמאל לבד, נתקן ממקום ההוא, מאשר, שממנו נעשה המסך לקו אמצעי. וכמ"ש, מאשר שמֵנה לַחמו, שמה שהיה מקודם, לכן לחם עוני חזר עתה, אחר שנתייחדו ב' הקווים זה בזה, להיות לחם פַנַג [לחם עונג]. משום שהריק ונתן בו ברכות, וסוף המקרא מוכיח, כמ"ש, והוא ייתן מעדני מלך. מלך זה כנסת ישראל, המלכות, שממנה ניזון העולם, במעדני עולם, והוא, אשר, ייתן למלך הזה, למלכות, כל הברכות, כל שמחה, וכל טוב, הוא נותן לה למלכות, וממנה יוצא לתחתונים.