אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויחי. חלק ב' / אוסרי לגפן עירוֹה

אוסרי לגפן עירוֹה

תקפב) ה' ישמורך מכל רע ישמור את נפשך. כיוון שאמר, ה' ישמורך מכל רע, למה נאמר עוד, ישמור את נפשך? אלא, ה' ישמורך מכל רע, בעוה"ז, ישמור את נפשך, בעולם האמת.

תקפג) השמירה שבעוה"ז, שהאדם יהיה נשמר מכמה מינים רעים מקטרגים, ההולכים לקטרג בני אדם בעולם ולהידבק בהם. השמירה בעולם האמת, כשהאדם נפטר מעוה"ז, אם זוכה, עולה הנשמה שלו ומתעטרת במקומה. ואם לא זוכה, כמה מחנות מחבלים מזדמנים לו למושכו לגיהינום, ולמסור אותו ביד דוּמה, ונמסר על ידו לממונה על הגיהינום. ושלושה עשר אלף ריבוא ממונים עימו, וכולם מזדמנים על נפשות הרשעים.

תקפד) ז' חדרים וז' פתחים יש בגיהינום. הנשמה של הרשעים נכנסת, וכמה מלאכי חבלה, רוחות, שומרים השערים, ועליהם ממונה אחד בכל שער, ונשמות הרשעים נמסרים לאֵלו הממונים, ע"י דוּמה. כיוון שנמסרו בידיהם, הם סוגרים השערים של האש הלוהט.

תקפה) כי הם שערים אחר שערים, כפולים, והשערים פתוחים וסגורים כולם, אותם שמבחוץ פתוחים ושמבפנים סגורים. בכל שבת פתוחים, ויוצאים הרשעים עד הפתחים שמבחוץ, ופוגשים שם נשמות אחרות, שמתעכבות בפתחים שמבחוץ, ואינן נכנסות אל הגיהינום. ובצאת השבת, הכרוז יוצא בכל פתח, ואומר, ישובו רשעים לשאוֹלה. נשמות הצדיקים הקב"ה שומר, שלא יהיו נמסרות ביד דוּמה הממונה, כמ"ש, ה' ישמור צאתך ובואך. וכתוב, ישמור את נפשך.

תקפו) אוסרי לגפן עירׂה. גפן, זהו כנסת ישראל, הנוקבא, כמ"ש, אֶשתך כגפן פורייה. אשתך כגפן הזה הקדוש, הנוקבא העליונה. גפן שאנו מברכים עליו, בורא פרי הגפן. בורא, כמ"ש, עץ עושה פרי. הגפן, עץ פרי. עושה פרי, זכר, ז"א. עץ פרי, נוקבא, נוקבא דז"א. משום זה בורא פרי הגפן זכר ונקבה ביחד, זו"ן.

תקפז) גפן, זהו מלך המשיח, שעתיד למשול על כל צבאות העמים, ועל הצבאות הממונים על עמים עכו"ם, שהם מעוזם להתחזק, ועתיד מלך המשיח להתגבר עליהם.

תקפח) משום שגפן, הנוקבא, שולט על כל הכתרים התחתונים, ששולטים על ידם כל העמים עכו"ם, והוא נצח למעלה. ישראל הנקראים שׂורֵקה, כמ"ש, ולשׂורֵקה בנִי אתונו, ישמידו וינצחו צבאות אחרים למטה. ועל כולם יתגבר מלך המשיח. כמ"ש, הנה מלכֵך יבוא לך, עני ורוכב על חמור ועל עַיר. עַיר וחמור, הם שני כתרים, שהעמים עכו"ם שולטים בהם. והם מצד שמאל, חול. ומלך המשיח מתגבר עליהם.

תקפט) מלך המשיח ייקרא עני, משום שאין לו מעצמו כלום, כי היא הנוקבא דז"א, וקוראים לה מלך המשיח. אבל זו היא הלבנה הקדושה למעלה, הנוקבא דז"א, שאין לה אור מעצמה, אלא מה שמקבלת מן השמש, ז"א. וע"כ נקראת עני.

תקצ) מלך המשיח, הנוקבא, ישלוט בשליטתו, יתייחד במקומו למעלה. ואז כמ"ש, הנה מלכֵך יבוא לך, מלכך סתם, להיותו כולל את הנוקבא למעלה ומלך המשיח למטה. אם למטה, עני הוא, בחינת הלבנה, הנוקבא העליונה, כי מלך המשיח למטה נמשך מן הנוקבא, וע"כ נקרא עני כמוה. ואם למעלה, הנוקבא עצמה, היא עני, כי היא מראָה שאינה מאירה מעצמה, אלא מז"א, ונקראת משום זה, לחם עוני. ועכ"ז, המשיח רוכב על חמור ועל עַיר, מעוזם של עמים עכו"ם, להכניעם תחתיו. ויתחזק הקב"ה, הנוקבא, במקומו למעלה, כמ"ש, הנה מלכך יבוא לך, כולל את שניהם.

תקצא) כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סוּתוֹ. כמ"ש, מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבָּצרָה. וכתוב, פּוּרָה דָרכתי לבדי. כיבס ביין, זה צד גבורה דז"א, דין הקשה, להיות על העמים עובדי עכו"ם. ובדם ענבים סוּתוֹ, זהו אילן התחתון, הנוקבא, בי"ד הנקרא ענבים. והיין נמסר בדם ענבים, כדי להתלבש בשניהם, בדין הקשה דז"א ובדין דנוקבא, לשבור תחתיו כל שאר העמים עכו"ם והמלכים שבעולם.

הארת השמאל מכונה יין. ואם ממשיך בשיעור הקדושה, כלומר, רק ממטה למעלה, אז הוא יין המשמח אלקים ואנשים. ואם ממשיך יותר מכשיעור, גם ממעלה למטה, אז נעשה ליין המשכר, ומתגלה בו דין קשה, המכלה ומשמיד את הממשיכים אותו. ויש בו ב' בחינות, אם מצד שמאל דז"א היא דין קשה, ואם מצד שמאל דנוקבא היא דין רפה.

וכשהצדיקים רואים את הדין הקשה מצד ז"א ומצד הנוקבא, הנעשה ברשעים, הממשיכים אותו בבחינת יין המשכר, אז מתחזקים בעבודתם. ונבחן זה כמו שמכבסים את לבושיהם ומנקים אותם מכל שמץ חטא. כמ"ש, כיבס ביין, שמכבס לבושו ע"י דין הקשה, הנעשה בעמים עכו"ם. ויין זה הוא צד גבורה דז"א, דין קשה, להיותו דכר. ובדם ענבים סוּתוֹ, זהו אילן התחתון, הנוקבא, בי"ד הנקרא ענבים, הצד שמאל דנוקבא, שהיא דין רפה. היין דז"א ניתן בדם ענבים דנוקבא, כדי שיתחברו ב' מיני דינים שלהם, ואז נשברים כל העמים עכו"ם ומלכי עולם, הממשיכים את יין המשכר הזה.

תקצב) כמה אטומים הם בני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בכבוד ריבונם, ואינם מסתכלים בדברי תורה, ואינם יודעים דרכיהם, במה שהם נתפשים. כמ"ש, דרך רשעים כאפילה לא יָדעו במה ייכשלו.

תקצג) בזמן הראשון הייתה הנבואה שורה על בני אדם, והיו יודעים ומסתכלים לדעת בכבוד העליון. כיוון שנפסק מהם הנבואה, היו משתמשים בבת קול. עתה נפסקה הנבואה ונפסקה הבת קול, ואנשים אינם משתמשים, אלא בחלום.

תקצד) והחלום מדרגה תחתונה מבחוץ, כי החלום הוא אחד משישים לנבואה, משום שבאה ממדרגה השישית למטה. כי בא מהוד דנוקבא, מדרגה שישית לנו"ה דז"א, שמשם הנבואה. החלום נראה לכל, משום שהחלום מצד שמאל, מהוד דנוקבא, ויורד הרבה מדרגות, עד המלאך גבריאל, שממנו מקבלים החלום. ונראה החלום אפילו לרשעים, ואפילו לעכו"ם.

תקצה) משום שלפעמים אֵלו מיני מלאכים הרעים מקבלים החלום, ושומעים ומודיעים לבני אדם, ומהם יש שמצחקים בבני אדם, ומודיעים להם דברי שקר, ולפעמים דברי אמת ששומעים. ולפעמים הם שלוחים לרשעים, ומודיעים להם דברים עליונים.

תקצו) כמ"ש, ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר, והנה גפן לפניי ובגפן שלושה שׂריגים. רשע הזה ראה חלום אמת, שכתוב, ובגפן שלושה שׂריגים. גפן, כנסת ישראל, הנוקבא, כמ"ש, הבט משמים ורְאה, ופקוד גפן זאת. משמים, כי ממקום זה נשלכה, כמ"ש, השליך משמים ארץ. ופקוד גפן זאת. גפן, זאת, הנוקבא. וע"כ גפן שם הנוקבא, כמו זאת.

תקצז) ובגפן שלושה שׂריגים והיא כפורחת עלתה ניצה. שלושה שריגים, כמ"ש, שלושה עדרי צאן רובצים עליה, ג' קווים. והיא כפורחת, כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה, שהאירה הלבנה, הנוקבא.

עלתה ניצה, ירושלים שלמטה, הנוקבא. עלתה ניצה, למעלה אותו המדרגה העומדת על הנוקבא ומניק אותה, יסוד, כמ"ש, אשר זרעו בו על הארץ. יסוד, המשפיע לנוקבא, ארץ.

הבשילו אשכולותיה ענבים, לשמור בהם יין המשומר, שלא יהיה בו אחיזה לשום קליפה שבעולם.

תקצח) כמה ראה רשע הזה? כתוב, וכוס פרעה בידי, ואקח את הענבים, ואֶשׂחַט אותם אל כוס פרעה. כאן ראה את כוס התרעלה, יניקת הבי"ד, שיוצא מענבים האֵלו, שניתן לפרעה ושתה אותו, כמו שהייתה ביציאת מצרים בשביל ישראל. כיוון ששמע יוסף זה, שמח וידע דבר האמת שבחלום הזה. ומשום זה פתר לו החלום לטוב, בשביל שבישׂר את יוסף בזה.

תקצט) אוסרי לגפן עירׂה. כי נכנעו תחת גפן הזה כל החזקים של עמים עובדי עבודה זרה, משום שמכוח גפן הזה, הנוקבא, נקשר ונכנע הכוח שלהם.

תר) יש גפן ויש גפן. יש גפן עליון הקדוש, הנוקבא. ויש גפן סדום, קליפה רעה. וכן יש גפן נוכריה בת אל נכר. משום זה כתוב, גפן זאת, לרמוז שהיא הנוקבא, הנקראת זאת, אותה שנקראת כולׂה זרע אמת, כמ"ש, ואנוכי נטעתיךְ שׂוֹרֵק, כולׂה זרע אמת. שׂוֹרֵק, אֵלו הם ישראל, שיוצאים מגפן הזה. כשחטאו ישראל ועזבו את גפן הזה, כתוב, כי מגפן סדום גפנם.

תרא) כתוב, לא תירא לבֵיתה משָלֶג כי כל בֵּיתה לבוש שָנים. דין הרשעים בגיהינום י"ב חודשים. מחצית מהם בחום של אש שורף, ומחצית מהם בשלג.

תרב) בשעה שנכנסים באש, הם אומרים, זהו ודאי גיהינום. וכשנכנסים לשלג, אומרים, זה קרירות חזק של החורף של הקב"ה. ומתחילים ואומרים הֶאָח, כי שמחים על שנפטרו מהגיהינום. ואח"כ, כשמכירים שהוא גיהינום של שלג, אומרים, אוי. ודוד אמר, ויעלני מבור שָאוֹן מטיט היָוֵן וַיָקֶם, ממקום שאומרים תחילה, הֶאָח, ואח"כ, אוי. כי היָוֵן אותיות וה וי: וה, פירושם הֶאָח. וי, פירושם אוי.

תרג) ונשלמים נפשותיהם בגיהינום של שלג, כמ"ש, בּפָרֵשׂ שדי מלכים בה תַשלֵג בצלמון. יכולים לחשוב שגם ישראל כן, שנידונים בשלג. לזה כתוב, לא תירא לבֵיתה משָלֶג. משום, שכל בֵיתה לבוש שָנִים. אל תקרא שָנים, בשין קמוצה, אלא שְנַיִם, בשין שוואית, ובנון פתוחה, וביוד חרוקה. כלומר, מילה ופריעה, ציצית ותפילין, מזוזה ונר חנוכה. כלומר, שזריזים במצוות ויש להם מצוות כפולות. כי במילה, יש להם מילה ופריעה. בתפילה, יש להם ציצית ותפילין. בדַלְתֵי ביתם, יש להם מצוות מזוזה ונר חנוכה. ומשום זה אינם יראים מגיהינום של שלג, הבא על עצלות ורפיון מהמצוות.

תרד) לא תירא לבֵיתה משָלֶג. כנסת ישראל, כל בֵּיתה לבוש שנים, לבוש של דין קשה, להיפרע מעמים עובדי עבודה זרה. ועתיד הקב"ה ללבוש לבוש אדום, וחרב אדום, ולהיפרע מהאדום, עשיו. לבוש אדום, כמ"ש, חמוץ בגדים. חרב אדום, כמ"ש, חרב לה' מָלאה דם. ולהיפרע מהאדום, כמ"ש, כי זֶבח לה' בּבָצרָה. ועוד יש לפרש, כי כל בֵּיתה לבוש שנים, משום שהנוקבא באה מדין קשה, וע"כ לא תירא משלג. כי שלג הוא דינים דדכר, ודינים דנוקבא הם הפוכים לדינים דדכר ומבטלים אותו.

תרה) כל בֵיתה לבוש שנים. שָנים, הן שָנים קדמוניות, ז"ס חג"ת נהי"מ, כי היא נכללת מכולן, ויונקת מכל הצדדים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. וע"כ, לא תירא מפני הדינים, שהם שלג.

תרו) בעוד שהיו הולכים פגעו בילד, שהיה הולך לקפוטקיא באחורי חמור, וזקן אחד היה רוכב עליו. אמר הזקן להילד, בני, הגד לי פסוקיך. אמר לו הילד, מקראות הרבה לי, ולא אחד, אלא רד למטה, או ארכב עימך לפניך ואומר לך. אמר לו הזקן, אני זקן ואתה ילד, איני רוצה להשוות עצמי עימך. אמר לו הילד, אם כן, למה שאלת ממני מקראות. אמר לו, כדי שנלך יחד בדרך. אמר הילד, תפח רוחו של אותו זקן, שהוא רוכב ואינו יודע דבר, ואומר, שאינו רוצה להשתוות עימי. נפרד מאותו זקן והלך לו בדרך.

תרז) קרב הילד אליהם, שאלו לו, וסיפר להם המעשה. יפה עשית, לך עימנו ונשב פה, ונשמע דבר ממך. אמר להם עייף אנכי שלא אכלתי היום, הוציאו לחם ונתנו לו. קרה להם נס, ומצאו מעיין אחד קטן תחת אילן. שתה מהם, והם שתו, וישבו.

חזרה לראש הדף
Site location tree