אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויחי. חלק ג' / דן ידין עמו

דן ידין עמו

תרצו) דן ידין עמו כאַחד שבטי ישראל. דן, הוא כמ"ש, מאסף לכל המחנות, ירך השמאלית, הוד, והולך לאחרונה. כיוון שיהודה וראובן נוסעים, הלויים והארון פורשׂים דגלים, ונסע דגל אפרים למערב, ירך הימנית נוסעת על פי הסדר, שירך ימנית קודמת לירך שמאלית, דן. וע"כ נוסע דן לאחרונה. זבולון הוא שנכנס ויוצא, כמ"ש, שמַח זבולון בצאתך, זבולון ירך ולא אפרים. אלא ודאי יהודה נכלל מכולם. כיוון שזבולון כלול בדגל יהודה, אין לו מידה בפני עצמו, אלא שנכלל ביהודה, ראש הדגל. ורק אפרים, ראש הדגל, יש לו מידה בפני עצמו, ירך הימנית, נצח.

תרצז) סדר ד' הדגלים. המלכות של מעלה, הנוקבא דז"א, נכללת מכל י"ב הקשרים. ויהודה מלכות התחתונה. וכמו שמלכות העליונה נכללת מהכל, כן מלכות התחתונה, יהודה, נכללת מהכל, מגוף ומירך, כלומר, מת"ת ומי"ב הקשרים שבזרועות וירכיים, כדי שיתגבר בכוחו.

תרצח) כמ"ש, מימינו אש דת למו. התורה ניתנה מצד הגבורה, אש. אבל הגבורה נכללה בימין, חסד, ובגוף, ת"ת, ובירך, נו"ה, ובכל הספירות. כן סדר הראשון של נסיעת הדגלים, הוא יהודה, מלכות הבאה מצד הגבורה, אבל נכללה בימין בגוף ובירך, ובכל הספירות נכללה, כמו שהמלכות של מעלה, הנוקבא דז"א, נכללה מכל הספירות.

תרצט) סדר השני של הדגלים, ראובן, שהוא לצד דרום, ימין, חסד, אבל כל כוח הימין של ראובן לקח יהודה, משום שמראובן הועברה המלכות, יהודה התגבר בעוצמת הימין, שהיה מראובן. וכן כתוב בדוד, שהוא מיהודה, נאום ה' לאדנִי שֵב לימיני. משום שהשמאל נכלל בימין ומתעצם בכוחו. כמ"ש, ימין ה' עושָה חָיל. ומשום זה שיהודה לקח כל כוח הימין של ראובן ע"כ נסע ראשונה. יהודה וראובן שתי זרועות. ראובן זרוע ימין, ויהודה זרוע שמאל.

תש) סדר השלישי לדגלים הוא אפרים, ירך הימין, נצח, ונוסע תמיד לפני ירך השמאל. ודן, ירך השמאל, הוד, נוסע לאחרונה. וע"כ הוא המאסף לכל המחנות לצבאותם, והולך לאחרונה.

תשא) יהודה לקח חלק בב' הזרועות, חו"ג, משום שראובן, זרוע ימין, נאבד ממנו בכורה כהונה ומלכות. ע"כ כתוב ביהודה, ידיו רב לו, ב' הידיים, חו"ג.

תשב) כתוב, ויעש המלך שלמה כיסא שן גדול. כיסא שלמה עשה כעין של מעלה, בכל הצורות של מעלה, אריה, שור, נשר ואדם, עשה כאן. הרי שהמלכות שלמטה, שלמה, הבא מיהודה, כלול מכל הספירות, כמו המלכות העליונה. כמ"ש, ויישב שלמה על כיסא ה' למלך. מלך, מילה סתומה, ואין הכרח שסובב על שלמה, אלא שסובב על מלכות העליונה. ע"כ כתוב, וישב שלמה על כיסא ה', בדומה למלך, מלכות העליונה, שנכלל מכל הספירות כמוה. וכמ"ש, ושלמה ישב על כיסא דוד אביו, ותיכּוֹן מלכותו מאוד. שמילה מלכותו סובב על מלכות העליונה, שהלבנה, מלכות העליונה, עמדה במילואה. אף כאן, למלך, סובב על מלכות העליונה.

תשג) מתחילה כתוב, דן ידין עמו, ואח"כ כתוב, כאַחד שבטי ישראל. כאַחד, פירושו, כייחודו של עולם, שדן ביחידות, כמו ייחודו של עולם, כמו שהיה בשמשון, שביחידות עשה דין בעולם, ודן והרג ביחד, ולא הוצרך לעזרה.

תשד) דן, נחש האורב על אורָחות ושבילים. למעלה זהו נחש הקטן המאסף לכל המחנות, שבסיום כל המדרגות דקדושה, ואורב על אורָחות ושבילים. ואח"כ, צבאות ומחנות מחבלים יוצאים מכאן, הם האורבים לבני אדם, להענישם על העבירות, שמשליכים אותם לאחור אחר כתפיהם. שאינם מרגישים בהם, ואומרים שלא חטאו. הוא נחש הקדמוני למעלה, מטרם שנמתק ביין המשמח.

יש ב' מיני דינים מב' הנקודות מנעולא ומפתחא. שורש הדינים שבבינה מכונה מפתחא, ושורש הדינים שבמלכות מכונה מנעולא. ונמשכים מהם ב' נחשים, ממפתחא נחש הגדול, ממנעולא נחש הקטן. דן, חלק מהמלכות מי"ב קשרים שבה, בסיומה, בירך השמאלית, הוד, ניתן בו כוח נחש קטן, כדי להכניע את הס"א, כמ"ש, הנושך עיקבי סוס וייפול רוכבו אחור. ויש אורָחות ושבילים, אשר הנמשכים ממפתחא, מכונים אורָחות. והנמשכים ממנעולא מכונים שבילים.

דן, נחש האורב על אורָחות ושבילים, שבהיותו מבחינת נחש קטן, יש לו כוח באורָחות, שממפתחא, והן בשבילים, שממנעולא. שגם למעלה בבינה יש נחש קטן, שגם הוא אורב על אורָחים ושבילים, משום שהמלכות עלתה לבינה, והעלתה כוח הדינים שבה אל הבינה. וע"כ יש גם שם נחש הקטן, הנמשך ממנעולא. ויש נחש הקדמוני למעלה, בבינה, מטרם שהבינה נמתקה ביין המשמח, מזמן קטנות הבינה, שקיבלה מכוח עליית המלכות אליה. אבל אח"כ, שקיבלה הגדלות, יין המשמח, הורידה ממנה אלו הדינים, ואין בה עוד נחש הקטן.

תשה) יהי דן נחש עלֵי דרך. כמו שיש דרך למעלה בבינה, מפתחא, כן יש דרך למטה במלכות, מנעולא, ומתחלק הים, מכוח ב' דרכים, לכמה דרכים בכל צד, שכל דרך כלול משניהם. ויש אורַח אחד, ממפתחא לבד, ואין בו חלק ממנעולא, הבא ומגדיל, במוחין דג"ר, את הים, המלכות. כי המוחין דג"ר נמשכים רק ע"י המפתחא. ומגַדל דגים רעים למיניהם, כי הקליפות מתקרבות לינוק משם השפע וגדלות מזה. כמו המים שלמטה מוציאים דגים טובים דגים רעים, דגים ממין צפרדעים. כעין זה, יוצאים בים העליון דגים רעים למיניהם.

תשו) וכאשר הקליפות משתמשים מהאורַח הזה שבים, שיונקים משם שפע, הם נראים רוכבים על סוסיהם. ולולא נחש שמאסף לכל המחנות, דן, נחש הקטן, אורב בסוף האורָחות, ומפזר אותם לאחור, היו מחריבים את העולם. כמ"ש, הנושך עיקבי סוס וייפול רוכבו אחור. המזיקים הרוכבים על סוסים. מצד אלו הקליפות יוצאים מכשפים לעולם. בבלעם כתוב, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, משום שהם עומדים ללחש בכשפי העולם.

תשז) יהי דן נחש עלֵי דרך. מהו עלֵי דרך? מי שנמשך אחרי הנחש, מכחיש פמליא של מעלה, שגורם רזון בצבאות הקדושה שבעולמות העליונים. כי אותו הדרך העליון היוצא מלמעלה, מפתחא היוצא מבינה, כמ"ש, הנותן בים דרך, מי שנמשך אחרי הנחש, כאילו הולך על אותו דרך העליון להרזות אותו, כלומר, למַעט השפע, כי מדרך ההוא ניזונים עולמות עליונים. והוא מקלקל את המזונות שלהם, וגורם רזון בהם. כי הנמשך אחר הנחש, שממשיך שפע השמאל ממעלה למטה, גורם להפסיק את זיווג העליון, שמשם ניזונים העולמות.

תשח) האם דן במדרגה זו, כיוון שהוא בחינת קליפה רעה? אלא כמ"ש, ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים, כן כאן כתוב, הנושך עיקבי סוס, כדי לשמור את כל המחנות. כלומר, מה שדן אחז ממדרגת הקליפה, הוא תיקון של הכיסא, הנוקבא, לשומרה מיניקת המזיקים הרוכבים על סוסים. הכיסא של שלמה המלך היה נחש אחד מתנדנד בקשרי השרביט שלמעלה מן האריות שבכיסא. הרי שיש נחש בתיקון הכיסא.

תשט) כתוב, ותלד האישה בן ותקרא את שמו שמשון, ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן. שמשון, נזיר עולם היה, פָרוש מן העולם היה, ונתגבר בו כוח חזק, והוא היה נחש בעוה"ז כנגד העמים עכו"ם, כי נחלת חלק הברכות של דן אביו, ירש. כמ"ש, יהי דן נחש עלֵי דרך, שפיפון עלֵי אורַח.

תשי) עניין תיקון הכשפים הוא, שהנחש הוא שפיפון, שאע"פ שהם ב' מינים, עושים אותם מלהטיהם כמו שהיו מין אחד. כן אותו רשע בלעם, היה יודע הכל, כמ"ש, וילך שפי, רומז על שפיפון, ומקודם כתוב, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. הרי שפעם נשתמש בזה ופעם בזה, פעם בנחש פעם בשפיפון. כי ידע לשמש בשניהם.

תשיא) הלוא דן, אין מדרגתו לשמש בנחש ושפיפון? ודאי, אלא שנתמנה על מדרגה זו, לשלוט עליה לצרכי הקדושה, להיותו בחינה אחרונה. והוא לשבחו, כי יש ממוני המלך ע"ז, ויש ממונים ע"ז. וכבוד הוא לכל הממונים, להיות ממוני המלך, מבלי להתחשב על מה הוא ממונה. שכיסא המלך מתתקן בכל הממונים יחד. ותחת כל אלו הממונים מתחלקים דרכים ומדרגות, הן לטוב והן לרע. וכולם ביחד מתאחדים בתיקוני הכיסא, הנוקבא. משום זה דן לצד צפון, בירך שמאל הנוקבא, הוד. ובנקב של תהום הגדול, הנמצא בסיום ירך שמאל, בינה דקליפה, כמה גדודי מלאכי חבלה נמצאים שם, שכולם שׂרים ממונים להרע לעולם.

תשיב) משום זה, התפלל יעקב ואמר, לישועתך קיוויתי ה'. בכל השבטים אינו אומר, לישועתך, למה בזה כן? משום שראה לו תוקף עוצמת הנחש בהתעוררות הדין, להתגבר על הקדושה, לכן התפלל, לישועתך.

תשיג) לעולם יסדר אדם שבחו של אדונו, ואח"כ יתפלל תפילתו. מי שליבו טרוד ורוצה להתפלל תפילתו, או שהוא בצרה, ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו, מה הוא?

תשיד) אע"פ שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, למה יגרע סדר שבחו של ריבונו? אלא יסדר שבחו של ריבונו, אע"פ שאינו יכול לכוון, ואח"כ יתפלל תפילתו. כמ"ש, תפילה לדוד שִמעה ה' צדק, הקשיבה רינתי האזינה תפילתי. שִמעה ה' צדק, מתחילה, משום שסידר שבח של ריבונו. ואח"כ, הקשיבה רינתי האזינה תפילתי. מי שיכול לסדר שבח של אדונו ואינו עושה, עליו כתוב, גם כי תרבו תפילה אינני שומע.

תשטו) תפילות נגד התמידים תיקנו. תפילת שחרית נגד תמיד של שחר. ומנחה נגד תמיד של בין הערביים. בהתעוררות של מטה ע"י הקרבת הקרבן, מתעורר ג"כ למעלה. וכן גם בהתעוררות של מעלה אל העליון ממנו, מתעורר העליון ממנו. עד שההתעוררות מגיע למקום שצריכים שם להדליק את הנר, והוא נדלק. ונמצא שבהתעוררות העשן, העולה מקרבן שלמטה, נדלק הנר למעלה, הנוקבא. וכשנר הזה נדלק, כל נרות האחרים נדלקים, וכל העולמות מתברכים ממנו. נמצא, שהתעוררות הקרבן הוא תיקון העולם, וברכות העולמות כולם.

כי התחתונים, שבעולם עשיה, אינם יכולים להעלות מ"ן ישר לזו"ן דאצילות, אלא רק למדרגה עליונה הסמוכה לה. ואותה מדרגה מעלה ג"כ לעליונה הסמוכה לה. וכן עולה המ"ן ממדרגה למדרגה, עד שהמ"ן מגיעים לזו"ן דאצילות. ע"כ נאמר, שבהתעוררות של מטה, ע"י הקרבן שהתחתונים מקריבים בעולם עשיה, מתעורר ג"כ למעלה, שמתעוררים המדרגות שבעולם היצירה, להעלות המ"ן שקיבלו מעשיה אל עולם דבריאה. ובהתעוררות של מעלה, של המדרגות דבריאה, אל העליון ממנו, לעולם אצילות, מתעורר העליון ממנו, עד שמגיע המ"ן אל הנוקבא, ומעלה המ"ן לז"א. והיא מאירה ממנו. להדליק את הנר, פירושו לייחד הנוקבא, שנקראת נר, בז"א, כדי שתקבל ממנו אור, שנבחן שנדלקת ממנו.

תשטז) איך נעשה זה? התחיל עשן הקרבן לעלות, אלו צורות הקדושות הממונים על עולם העשיה, מתתקנות להתעורר להעלות מ"ן, ומתעוררות למדרגות שמעליהן בעולם היצירה, בתשוקה עליונה, כמ"ש, הכפירים שואגים לטרף. ואלו שבעולם היצירה, מתעוררות למדרגות עליונות שעליהן בעולם הבריאה, עד שמגיע ההתעוררות למקום שצריכים להדליק את הנר, כלומר, עד שרוצה המלך, ז"א, להתחבר במטרוניתא, הנוקבא.

תשיז) מה הם מ"ן? שבהשתוקקות שלמטה, עולים מים תחתונים, מ"ן, לקבל מים עליונים, מ"ד, מהמדרגה שעליהם. כי מים תחתונים, מ"ן, אינם נובעים, זולת ע"י התעוררות השתוקקות של התחתונה. ואז ההשתוקקות של התחתונה והעליונה מתדבקות, ונובעים מים תחתונים נגד מים עליונים היורדים, ונגמר הזיווג, והעולמות מתברכים, וכל הנרות דולקים, והעליונים ותחתונים נמצאים בברכות.

כל מדרגה תחתונה נחשבת לנקבה כלפי מדרגה העליונה ממנה. כגון עשיה נחשבת לנקבה כלפי עולם היצירה, והיצירה נחשבת לנקבה כלפי עולם הבריאה. וכן מדרגה העליונה נחשבת לזכר כלפי התחתונה ממנה, כגון יצירה נחשב כזכר לעולם עשיה, וכן בריאה נחשבת לזכר לעולם היצירה. כי זה הכלל, המשפיע הוא זכר, והמקבל הוא נקבה.

וכיוון שאין מדרגה יכולה לקבל משהו ממדרגה גבוהה ממנה יותר ממדרגה אחת, ומקבלת רק מהמדרגה העליונה הסמוכה לה, נמצא שכל מדרגה העליונה המשפיעה, הוא זכר, וכל תחתונה המקבלת ממנה, היא נקבה. וע"י ההשתוקקות, שכל תחתונה משתוקקת לקבל שפע מעליונה ממנה, היא מעלה אליה מ"ן, באופן, שכל תחתונה מעלה מ"ן לעליונה ממנה, הסמוכה לה, עד שמגיע לא"ס. ואז א"ס מוריד שפע, מ"ד. וכל מדרגה עליונה משפיעה השפע שקיבלה, למדרגה תחתונה הסמוכה לה, שכן משתלשלת המ"ד ממדרגה למדרגה, עד התחתונים שבעולם העשיה.

תשיח) הכהנים, קו ימין, והלויים, קו שמאל, מתעוררים בהקרבת הקרבן, כדי להתחבר הימין עם השמאל. הכהנים והלויים, בעת הקרבת הקרבן, זה מעורר השמאל, הלויים, וזה מעורר הימין, הכהנים. משום שהחיבור הזכר אל הנוקבא, אינו אלא בשמאל וימין, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ואז, אחר החיבוק של ימין ושמאל, מתחבר הזכר עם הנוקבא, והתשוקה נמצאת, והעולמות מתברכים, והעליונים ותחתונים הם בשמחה.

הנוקבא אין לה מעצמה לא כלום, והכל נותן לה ז"א. ומתחילה משפיע לה מקו השמאל הארת חכמה, ואח"כ משפיע לה מקו ימין אור החסדים. וזה אינו נבחן לזיווג, אלא מכונה חיבוק, שמחבקה בשמאלו וימינו, כי אע"פ שיש עתה ימין ושמאל לנוקבא, כמו שיש לז"א, עם זה אינם שווים, כי הימין ושמאל שבז"א עומדים בשליטת הימין, והשמאל אינו מאיר בו, והימין ושמאל דנוקבא עומדים בשליטת השמאל, והימין אינו מאיר בה. זיווג הוא השוואת הצורה, וע"כ אינו נבחן כאן לזיווג, אלא לחיבוק.

ואחר שהנוקבא נשלמה בימין ושמאל, הוא מתחבר עימה ע"י קו אמצעי, הכולל לימין ולשמאל במידה שווה. ואז נמצאים זו"ן שווים זה לזה, במידתו של קו האמצעי, המאיר בשניהם יחד. ואז נבחן לזיווג, שנמצאים בהשוואת הצורה. באופן, שעיקר השפע הוא ההארות שבימין ובשמאל, ולא יותר, אלא שאינם מקובלים אל הנוקבא, זולת דרך קו אמצעי, הזיווג, בהשוואת הצורה. ואז מקבלת השפע מז"א לעולמות.

תשיט) וע"כ הכהנים והלויים מעוררים דבר למטה, את הקרבן, לעורר השתוקקות ואהבה למעלה. השתוקקות שמאל ואהבה ימין. כי הכל תלוי בימין ושמאל. כי קו האמצעי אינו אלא המייחד אותם. נמצא, שהקרבן הוא יסוד העולם, תיקון העולם, חדוות העליונים והתחתונים. והכל עולה באחד, בקו אמצעי, המייחד את הימין ושמאל ומשלימם.

תשכ) עתה, התפילה במקום קרבן, וצריך האדם לסדר תחילה שבחו של הקב"ה כראוי. ואם אינו מסדר שבחו, תפילתו אינה תפילה. סדר השלם של שבח הקב"ה הוא, מי שיודע לייחד את השם הקדוש כראוי, כלומר, להעלות מ"ן לייחוד זו"ן, שבזה מתעוררים העליונים והתחתונים ומושכים ברכות לכל העולמות.

בהיות התפילה במקום קרבן, ע"כ צריכים לסדר שבחו של הקב"ה תחילה, להמשיך ב' ההארות מימין ושמאל מקודם, כמו בקרבן, שהוא החיבוק. ואח"כ יתפלל התפילה, שבה הזיווג הוא בקו האמצעי, המייחד את שניהם. ואם אינו ממשיך מקודם הימין ושמאל, אין תפילתו תפילה. כי הזיווג אינו אלא הייחוד של ימין ושמאל, וכיוון שעוד לא המשיך אותם אל הנוקבא, לא יתכן שום זיווג, שאין שם מה לייחד.

תשכא) לא השרה הקב"ה את ישראל בגלות בין העמים, אלא כדי שיתברכו שאר העמים בשביל ישראל, כי הם מושכים ברכות ממעלה למטה בכל יום.

תשכג) יהי דן נחש עלֵי דרך. דן היה נחש בימיו של ירבעם, כי נחש הוא עבודה זרה. עלֵי דרך, שימָנעו מלעלות עליו לירושלים. ודן זה היה נחש לישראל עלֵי דרך, למנוע עליית הרגל, לחוג חגיהם ולהקריב קרבנות ועולות ולעבוד שם.

תשכד) בשעה שהגיעו הברכות ליד משה, לברך את כל השבטים, ראה את דן, שהיה קשור בנחש, חזר וקשר אותו באריה, חסד. כמ"ש, ולדן אמר, דן גור אריה יזנק מן הבשן. כדי שיהיה ההתחלה והסוף של ד' הדגלים קשורים: ביהודה, שהוא מלך, כמ"ש, גור אריה יהודה, התחלה של הדגלים, ובסוף הדגלים, שהוא דן, כמ"ש, דן גור אריה. כדי שיהיה ההתחלה והסוף קשורים במקום אחד, באריה, חסד.

תשכה) לישועתך קיוויתי ה'. כמ"ש, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים. לישועה זו של שמשון אמר יעקב, לישועתך. למה נאמר קיוויתי, הרי כבר היה יעקב נפטר מן העולם, ולמה אמר שמחכה לאותה ישועה? אלא, כמ"ש, והיה כאשר ירים משה את ידו, וגבר ישראל. ישראל סתם, ז"א. אף כאן, והוא יחל להושיע את ישראל. ישראל סתם, ז"א, מידתו של יעקב. ונמצא, שישועה זו של שמשון נגע ליעקב, אע"פ שכבר היה נפטר מן העולם. משום זה אמר, לישועתך קיוויתי ה'.



חזרה לראש הדף
Site location tree