וזאת אשר דיבר להם אביהם
תשצח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. כל אלה נאמר, כדי לחבר את השבטים, במקום שכל הברכות יוצאות משם, בנוקבא. שנים עשר, הם שנים עשר קשרים של תיקוני הנוקבא. והיא עצמה התחברה עימהם. ע"כ כתוב, כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם. כי הנוקבא מכונה זאת, והתחברה עם שנים עשר השבטים, כי במקום הזה, בנוקבא, שורה הדיבור. כי ז"א נקרא קול, והנוקבא דיבור.
תשצט) וזאת אשר דיבר. כאן קשר אחד, לחבר ממטה למעלה וממעלה למטה. ממטה למעלה בי"ב השבטים. וממעלה למטה, וזאת, הנוקבא, שהתחברה עימהם מלמעלה. אשר דיבר, הרי החיבור של זכר ונוקבא, כי אין דיבור בלי קול, ז"א, קשור לשני צדדים: ממטה, י"ב, ומלמעלה, וזאת. ולסוף קשר אותם במקום העליון, בזו"ן שמחזה ולמעלה, ששם זכר ונוקבא יחד, שהנוקבא כלולה בז"א, בחסדים שבו. כמ"ש, איש אשר כברכתו. כברכתו, הוא בת זוגו, הנוקבא, הנקראת ברכה. איש אשר כברכתו, שניהם כאחד. שז"א ונוקבא כלולים יחד.
תת) כמ"ש, יברכךָ ה' מציון וראֵה בטוּב ירושלים. יברכךָ ה' מציון, כי ממנו יוצאות ברכות להשקות את הגן, והוא כולל כל הברכות ונותן לה. ואח"כ, וראה בטוב ירושלים, שכל הברכות באות מזכר ונוקבא. כעין זה כתוב, יברכךָ ה' וישמרךָ. אשר, יברכךָ ה', מהזכר, וישמרךָ, מהנוקבא, כי השמירה נמשכת מנוקבא. יברכךָ ה', ז"א, וישמרךָ, משמור הנוקבא. והכל דבר אחד הוא, כי משניהם הברכות יוצאות לעולם. וע"כ כתוב, איש אשר בברכתו בירך אותם.
ב' בחינות בנוקבא: החיצוניות, בחינתה עצמה, הפנימיות, מה שמקבלת מז"א. וע"כ יש לה ב' בחינות יסוד: יסוד הפנימי ציון, זכר שביסודה. יסוד החיצוני ירושלים, נוקבא שביסודה. יברכךָ ה' מציון, כי כל הברכות מפנימיות היסוד באות, מז"א. ואחר שהפנימי השפיע ליסוד החיצוני, ירושלים, כתוב, וראֵה בטוּב ירושלים. ויש מהשבטים, שנמשכים מפנימיות הנוקבא, ויש שנמשכים מחיצוניות הנוקבא. ובירך לכל אחד כראוי לו.