אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויחי. חלק ג' / ויגווע וייאסף אל עמיו

ויגווע וייאסף אל עמיו

תתה) ויאסוף רגליו אל המיטה. משום שישב במקום החיים, שהיה מרכבה לז"א, עה"ח. וע"כ כשרצה יעקב להסתלק מן העולם, הוריד רגליו אל המיטה, הנוקבא. ונאסף והסתלק מן העולם, שעלה למ"ן ונכלל בזיווג דזו"ן. כמ"ש, ויגווע וייאסף אל עמיו. ולא כתוב בו מיתה. כי עלה ונכלל בחיים העליונים.

תתו) כתוב, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. למה לא נכסף לבית ה', אלא לחצרות ה'? יש מדורים תחתונים בבי"ע, ויש מדורים עליונים באצילות. בעליונים, אין הנשמות שורות. כי הנשמות שורות בבי"ע. המדורים אלו הם בתים הפנימיים שבאצילות, ובתים חיצוניים שבבי"ע. החיצוניים שבבי"ע נקראים חצרות ה', משום שנמצאים באהבה ותשוקה אל הנוקבא. ולפיכך אמר דוד, נכספה לחצרות ה'. כי אין אחיזה לנשמות יותר מבבי"ע, הנקראים חצרות ה'. אלא בשעה שבי"ע עולים לאצילות, עולים עימהם גם נשמות הצדיקים. כשהנשמה עולה, מתעוררים כל צבאות בי"ע ועולים אל הנוקבא, כי הנוקבא מתאחדת ע"י עלייתם אליה, בתשוקה שלמה לז"א, ונקשרת בו.

תתז) יעקב לא מת. וע"כ לא נאמר בו מוות, אלא, ויגווע וייאסף אל עמיו. ויאסוף רגליו אל המיטה, הנוקבא, כמו שנאסף השמש, יעקב, אל הלבנה, הנוקבא, שהשמש לא מת אלא נאסף מן העולם והולך אל הלבנה. כמו בערב אין אור השמש מסתלק מן העולם, אלא נותן אורו אח"כ בלבנה, כך יעקב כשהסתלק, עלה למ"ן לזו"ן, והאיר בנוקבא דז"א, ואורו לא מתבטל, וע"כ נבחן שלא מת.

תתח) בשעה שנאסף יעקב, האירה הלבנה, ותשוקת שמש העליון, ז"א, התעוררה אליה. משום כשעולה השמש, יעקב, התעורר שמש אחר, ז"א, ומתדבקים ז"א בנוקבא, והלבנה, הנוקבא, האירה מז"א.

תתט) העליון, עולם הזכר, בינה, נקשר בתחתון, עולם הנקבה, הנוקבא דז"א. והתחתון נקשר בעליון. ע"י עליית יעקב למ"ן בעת פטירתו, נתקשרו הבינה ונוקבא, שזו"ן עלו לאו"א, ואז נעשה זיווג הגדול להוליד נשמות.

תתי) ב' עולמות הם, כמ"ש, מן העולם ועד העולם, בינה ונוקבא. ואע"פ שהן ב' נקבות, אחד, בינה, מתתקן בזכר, הנחשבת בגדלותה כזכר. ואחד בנוקבא, הנוקבא דז"א. זה נקרא שבע, בינה. וזה נקרא בת שבע, הנוקבא. זו אם וזו אם.

אֵם הבנים, בינה. כמ"ש, צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו. במלך שלמה, במלך שכל השלום שלו, ז"א, שאימו, בינה, אם הבנים.

אֵם שלמה, הנוקבא. כמ"ש, בת שבע אֵם שלמה, הנוקבא, כי כאן לא כתוב המלך שלמה.

תתיא) וכתוב, ותֵרֶב חכמת שלמה. חכמת שלמה היא אֵם שלמה, הנוקבא, כמ"ש, דברי למוּאל מלך משׂא אשר יִסרַתוּ אימו. דברי למוּאל מלך הם דברים שנאמרו אֶל אֵל, מלך, שכתוב בו, ואֵל זועם בכל יום, וכן, ואֵל שדי, הנוקבא.

תתיב) למוּאל, פירושו, אֶל אֵל. למואל מלך, בת שבע, הנוקבא. משׂא אשר יִסרַתוּ אימו, כשנגלה עליו בגבעון בחלום הלילה.

תתיג) יעקב נאסף אל הלבנה, הנוקבא, שעלה למ"ן לזו"ן בעת פטירתו. ועשה בה פירות, שגרם זיווג זו"ן בגדלות להולדת נשמות, הנקראות פירות דזו"ן. ואין לך דור בעולם, שאין בו הפירות של יעקב, כלומר, הנשמות הגדולות, הנולדות מזיווג זו"ן דגדלות, שגרם יעקב בעלותו למ"ן, משום שהוא עורר התעוררות עליון, לזיווג זו"ן, כמ"ש, ויאסוף רגליו אל המיטה, שהוא ודאי מיטתו של יעקב, הנוקבא.

תתיד) אשרי חלקו של יעקב, שנשלם למעלה ולמטה, כמ"ש, ואתה אל תירא עבדי יעקב, כי איתך אני. כי איתי אתה, לא נאמר, אלא, כי איתך אני. שנשלם גם למטה להשראת השכינה.



חזרה לראש הדף
Site location tree