וַיַסֵב אלקים את העם
ל) וַיַסֵב אלקים את העם דרך המדבר. לתקן את הדרך אל מקומו, כדי לעשות קריעת ים סוף. שאם לא כן, היה מספיק להנחותם דרך המדבר לבד, ולא דרך ים סוף.
מה השינוי, שכתוב, ויסב אלקים את העם, וכשהיו ישראל במצרים, כתוב, שַלח את עמי. כמ"ש, כי אם מָאֵן אתה לשלֵחַ את עמי. את בני בכורי ישראל, אע"פ שבעת ההוא לא היו נימולים ולא נקשרו בהקב"ה כראוי, וכאן שהיו נימולים, ועשו הפסח, ונקשרו בו, קורא להם את העם, ולא עמי.
לא) אלא משום ערב רב שנדבקו בהם והתערבו עימהם, קורא להם את העם סתם, ולא עמי. כמ"ש, וייגוֹף ה' את העם. וַיִקָהל העם על אהרון. וירא העם כי בושֵׁשׁ משה. בעת שישראל היו במצב גרוע, קורא להם עם סתם, ולא עמי.
לג) כתוב, אל תתחַר במְרֵעים. מרעים הם שמריעים לעצמם ולאותם שמתחברים עימהם. אל תתחר במרעים, פירושו, הרחק עצמך ממרעים, שלא תהיו חברים ורֵעים עימהם יחד, שלא יזיקו לך מעשיו ולא תתפוש בחטאיו.
לד) אם לא היו אלו ערב רב שהתחברו בישראל, לא היה נעשה המעשה של העגל, ולא מתו מישראל אלו שמתו, ולא גרמו לישראל כל מה שגרמו. מעשה הזה ועוון הזה גרם הגלות לישראל.
לה) הקב"ה רצה שיימָצאו ישראל בקבלת התורה, כמלאכים העליונים ולעשות אותם חירות מכל, חירות ממוות, ושיהיו בני חורין משעבוד שאר העמים. כמ"ש, חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות, עם חית קמוצה, אלא חֵירות, עם ח' צרויה.
לו) כיוון שנעשה אותו המעשה, גרמו מוות, גרמו שעבוד מלכויות, גרמו שנשברו לוחות הראשונות, גרמו שמתו מישראל כמה אלפים מהם. וכל זה משום התחברות הערב רב שהתחברו בהם.
לז) אף כאן בשביל הערב רב, לא נקראו בני ישראל, ולא ישראל, ולא עמי, אלא העם סתם. כשעלו ממצרים ועוד לא התחבר עימהם הערב רב, קורא להם בני ישראל. כיוון שהתחברו עימהם ערב רב, קורא להם העם.
לח) כתוב, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. א"כ, הרי בכל יום היו רואים את הערב רב, שהיו מצרים? אלא ערב רב כתוב ולא מצרים. כי כמה עמים אחרים היו במצרים. ומהם היו הערב רב. וכולם נימולו. וכיוון שנימולו, לא נקראו מצרִים.
לט) וע"פ משה קיבלו אותם. כמ"ש, לך רד, כי שׁיחֵת עמךָ סרו מהר מן הדרך אשר ציוויתים. ציוויתים כתוב, שמשה ציווה אותם שיקבלו הערב רב.
וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. פירושו, אחד מחמישה היו ישראל. רבי יוסי אומר, חמישה היו מישראל ואחד מערב רב. רבי יהודה אומר, אחד מחמישים היו הערב רב.
מ) משום שהיובֵל, בינה, העלה אותם מארץ מצרים, כתוב, וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. בינה, הנקראת יובל, יש בה חמישים שערים. ואם לא היובל, לא היו עולים. וע"כ התעכבו חמישים יום לקבל התורה. וממקום ההוא, מיובל, יצאה התורה וניתנה. וע"כ, וחמֻשים חסר. כלומר, אם פירושו מזוינים, היה צריך לומר חמושים, עם ו'. אלא מורה על מספר חמישים, יובל. שבשביל זה עלו בני ישראל ממצרים.
מא) וייקח משה את עצמות יוסף. משום שהיה הראשון לרדת לגלות. והיה סימן הגאולה.
מב) אשרי חלקו של משה, שישראל היו עוסקים לשאול כסף ממצרים, ומשה היה עסוק בשבועה של יוסף. ויש אומרים, שהארון שלו בנילוס היה וע"י שם הקדוש העלה אותו. ועוד אמר משה, יוסף, הגיע הזמן של גאולת ישראל. ואמר עלה שור, ועלה. כי יוסף נקרא שור, כמ"ש, בכור שורו הדר לו. ויש שאמרו, בין מלכי מצרים היה, ומשם עלה. ויש אומרים, שכדי שלא יעשוהו עבודה זרה, שמו אותו בנילוס, וסרח בת אשר, שהייתה חיה בשעת המעשה, הראתה למשה מקומו.