אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בשלח. חלק ב' / ויבוא עמלק

תלז) אשריכם זורעי על כל מים משלחֵי רגל השור והחמור. כמה מים נמצאים, כלומר שיש כמה מיני אורות. מים מתוקים דקדושה, ויש מים המרים ומים הזֵדונים. אשרי הם ישראל, שאין זרע להם אלא על המים, להכניע כל מיני מים דס"א, כמ"ש, ויחנו שם על המים. על אלו המים שהיו תחת ענפי האילן של הקב"ה. שהם מים זדונים.

תלח) יש אילן להקב"ה, לבינה, והוא אילן גדול וחזק, ז"א, ובו נמצא מזונות לכל. והוא מוגבל בי"ב גבולים, ג' קווים לכל אחד מחו"ג תו"מ, שהם י"ב. ומתחזק בד' רוחות העולם, שהם חו"ג תו"מ. וע' (70) ענפים אחוזים בו, שהם ע' (70) השרים של ע' (70) האומות. וישראל נמצאים בגוף של האילן הזה, וע' (70) ענפים הם מסביב להם, מסביב לישראל האחוזים בגוף האילן.

תלט) כתוב, ויבואו אֵילִימָה ושם שתים עשרה עֵינות מים ושבעים תמרים. מה זה, ויחנו שם על המים? אלא באותו זמן שלטו ישראל על אלו המים, שהם תחת ענפי האילן, הנקראים המים הזדונים. ועל זה כתוב, אשריכם זורעי על כל מים. כלומר, להכניע כל מיני מים דס"א.

תמ) משלחֵי רגל השור והחמור. הם ב' כתרים של השמאל, שנאחזים בהם העמים עכו"ם, הנקראים שור וחמור. שכתוב, עם לָבָן גרתי, ויהי לי שור וחמור. משום שלבן חכם היה בכשפים ובאלו כתרים התחתונים. ובאלו שור וחמור רצה לאבד את יעקב, כמ"ש, ארמי אובד אבי. וכשישראל זוכים משלחים אותם, ואינם יכולים לשלוט עליהם. כמ"ש, משלחי רגל השור והחמור. שאינם שולטים בהם.

תמא) כשמזדווגים יחד, לא יכלו בני העולם לעמוד בהם. וע"ז כתוב, לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. לא יתן אדם מקום למינים הרעים. כי במעשה האדם מתעורר מה שלא צריך. וכשמזדווגים יחד, לא היה אפשר לעמוד בהם. מבֵּין הצד שלהם, יוצא מעצמותם קליפה אחת, שנקרא כלב. וזה עז פנים יותר מכולם. כמ"ש, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמר הקב"ה, אתם אמרתם, היש ה' בקרבנו אם אין? הרי אני מוסר אתכם לכלב. מיד, ויבוא עמלק וילחם עם ישראל.

תמב) כתוב, ראשית גויים עמלק ואחריתו עַדֵי אובֵד. והאם ראשית גויים עמלק? והלוא כמה לשונות ועמים ואומות היו בעולם מטרם שבא עמלק?

תמג) אלא, כשיצאו ישראל ממצרים, פחד ואימה של ישראל נפל על כל עמי העולם. כמ"ש, שמעו עמים ירגזון. ולא היה עם שלא היה ירא מגבורות עליונות של הקב"ה. ועמלק לא היה ירא. כמ"ש, ולא ירֵא אלקים. לא ירא להתקרב אליך, וע"כ הוא ראשית גויים.

תמד) הראשון שבא לעשות מלחמה בישראל היה עמלק. ומשום זה, ואחריתו עַדֵי אובד. שכתוב, כי מָחׂה אמחה את זכר עמלק. וכתוב, תמחה את זכר עמלק. למה כתוב, ואחריתו עדי אובד? הלוא עדי אבדו, היה צריך לומר? אלא עד שיבוא הקב"ה ויאבד אותו. כמ"ש, כי מחה אמחה. אע"פ שהצור תמים פָעולו, ועשה עימהם חסד להוציא להם מים, לא עזב את שלו. שהרי כתוב, ויבוא עמלק.

תמה) כתוב, יש רעה חולה ראיתי תחת השמש. כמה בני אדם הם אטומי הלב, משום שאינם עוסקים בתורה. יש רעה חולה. והאם יש רעה, שהיא חולה, ויש רעה שאינו חולה? אלא ודאי יש רעה חולה, שמצד שמאל יוצאים כמה בעלי הדין, הבוקעים באוויר.

תמו) וכשרוצים לצאת, הולכים ונבלעים בנקב תהום הגדול. ואח"כ יוצאים ומתחברים יחד ובוקעים אווירים, ומשוטטים בעולם, ומתקרבים אל בני אדם, וכל אחד נקרא רעה, כמ"ש, לא תאונה אליך רעה. משום שבאים בעלילה על בני אדם.

יש תהום הקטן, הנאחזת במלכות דמדה"ד. ויש תהום הגדול, הנאחזת במלכות דמדה"ר הממותקת בבינה. והנה בעלי הדין נמשכים ממלכות דמדה"ד, ומקורם בתהום הקטן. אלא שרוצים להיאחז בנשמות הבאים ממלכות הממותקת בבינה. ע"כ הם נבלעים תחילה ונשאבים בתהום הגדול.

כשרוצים לצאת ולהזיק, הולכים ונבלעים בנקב תהום הגדול, כדי שיוכלו להזיק לנשמות הבאים ממלכות הממותקת. ובוקעים אווירים ומשוטטים בעולם, שמכניסים י' באור של הנשמות ונעשה מן אור אויר, ומדרגת הנשמה נבקעת, שבינה ותו"מ שלה נופלים ממנו. וכל אחד נקרא רעה, כמ"ש, לא תאונה אליך רעה. משום שבאים בעלילה על בני אדם. כי מצד שורת הדין אינם יכולים להזיק אלא רק לנשמות הנמשכות ממלכות דמדה"ד. אלא מחמת שנשאבו בנקב תהום הגדול, מזיקים גם לנשמות דמלכות הממותקת, שזהו עלילה סתם.

תמז) רעה חולה, למה היא חולה? כשהיא שורה על בני אדם, עושה אותם קמצנים מכספם. באים גבאי צדקה אליו, היא מוחה בידו, אומרת לו, אל תוציא כלום משלך. באים עניים, היא מוחה בידו, בא לאכול מכספו, היא מוחה בידו, כדי לשמור הכסף לאחר. ומיום שהיא שורה על האדם, היא חולה, כמו שוכב מחמת חוליו, שאינו אוכל ואינו שותה. וע"כ היא רעה חולה.

תמח) ושלמה המלך צעק בחכמה ואמר, איש אשר ייתן לו האלקים עושר ונכסים וכבוד, ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו כי איש נוכרי יאכלנו. מקרא זה, אין ראשו סופו ואין סופו ראשו. שכתוב, איש אשר ייתן לו האלקים עושר. א"כ, מהו ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו. א"כ, אינו ברשותו של אדם ולא נתן לו האלקים כלום.

תמט) לא כתוב, ולא יעזבנו האלקים לאכול ממנו, שפירושו, שלא נתן לו כלום. אלא כתוב, ולא ישליטנו, שהיא משום שהאמין לרעה ההיא ונאחז בה. א"כ הוא עצמו גרם לו זה. הקב"ה לא השליט אותה, שהאדם יהיה נברא תחת שליטתה, אלא שהוא עצמו רצה בה ואחז בה.

תנ) וכל דרכיו הוא כשוכב מחמת חוליו, שאינו אוכל, ואינו שותה, אינו קרב לכספו, ואינו מוציא ממנו, ושומר אותו, עד שנפטר מן העולם. ובא אחר ולוקח אותו שהוא בעליו.

תנא) ושלמה המלך צעק ואמר, עושר שמור לבעליו לרעתו. מי הוא בעליו? הוא האחר שירש אותו. ולמה זכה האחר להיות בעליו של אותו עושר. הוא משום שזה האמין לרעה הזו ורצה בה, והתדבק בה. משום זה האחר שלא התדבק ברעה הזו, זכה להיות בעליו של אותו עושר. כמ"ש, לרעתו, כלומר, משום רעתו שהתדבק בה, הרוויח אותו האחר.

תנב) מי שיושב בחלק טוב בבית אביו, והוא הולך כנגד אביו בעלילות דברים, הוא מתדבק ברעה חולה הזו, כאדם השוכב מחמת חוליו, שכל דרכיו בעלילה, שאומר, זה אני רוצה וזה איני רוצה. ומשום עושר הזה, התדבק האדם ברעה חולה, ונענש בעוה"ז ובעוה"ב. וזהו, עושר שמור לבעליו לרעתו.

תנג) כך ישראל. הקב"ה לקחם על כנפי נשרים, והקיף אותם בענני כבוד, השכינה נסעה לפניהם, הוריד להם את המן לאכול, הוציא להם מים מתוקים, והם הלכו עימו בעלילה. מיד, ויבוא עמלק.

תנד) סוד החכמה כאן. מגזרת דין הקשה באה מלחמה זו, ומלחמה זו נמצא למעלה ולמטה. ואין לך דבר בתורה, שלא יהיה בו סודות עליונים של החכמה, שמתקשרים בשם הקדוש. כביכול, אמר הקב"ה, כשישראל הם צדיקים למטה, מתגבר כוחי על כל. וכשאינם נמצאים צדיקים, כביכול, מתישים כוח שלמעלה, ומתגבר הכוח של דין הקשה.

תנה) בשעה שחטאו ישראל למטה, כתוב, ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. בא לקטרג דין על רחמים. שהוא המלחמה שלו למעלה. כי הכל נמצא למעלה ולמטה. ברפידים, פירושו ברפיון ידיים. שרָפו ידיהם מתורת הקב"ה. בשתי פעמים עשה עמלק מלחמה בישראל.

תנו) למעלה ולמטה הייתה מלחמת עמלק. למעלה היה הקטרוג על הקב"ה. למטה ג"כ היה בהקב"ה, שהיו לוקחים אנשים וחותכים להם העורלה של הרושם הקדוש. ולקחו אותם וזרקו למעלה, ואמרו, קח לך מה שרצית. ועל כל פנים כלפי הקב"ה הייתה כל המלחמה.

תנז) ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק. וכי מה ראה משה, שסילק את עצמו ממלחמה הראשונה הזו של הקב"ה? אלא משה, אשרי חלקו, שהסתכל וידע שורש הדבר, אמר, אני אזמין את עצמי למלחמה זו שלמעלה, ואתה יהושע, זמֵן אותך למלחמה שלמטה.

תנח) וכתוב, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. כלומר ישראל של מעלה, ז"א. ומשום זה סילק משה את עצמו ממלחמה שלמטה, כדי להזדרז במלחמה שלמעלה, ותהיה מנוצחת על ידו.

תנט) וכי קלה היא בעיניך מלחמה זו של עמלק? מיום שנברא העולם עד זמן ההוא, ומזמן ההוא עד שיבוא מלך המשיח, ואפילו בימי גוג ומגוג, לא תהיה נמצא כמוה. ולא משום שהיו חיילים גיבורים ומרובים, אלא משום שבכל הצדדים של הקב"ה הייתה.

תס) ויאמר משה אל יהושע. למה ליהושע ולא לאחר? והרי בזמן ההוא היה נער, כמ"ש, ויהושע בן נון נער. וכמה היו בישראל חזקים ממנו. אלא משה הסתכל בחכמה וידע. ראה את ס"מ, שהיה יורד בצד של מעלה, לעזור את עמלק למטה. אמר משה, ודאי מלחמה חזקה נראה כאן.

תסא) יהושע בזמן ההוא היה נמצא במדרגה עליונה ביותר. אלא, שלא נמצא בשכינה בזמן ההוא, כי במשה נלקחה והתאחדה. נמצא שיהושע התאחד למטה מהשכינה, במקום שנקרא נער, שהוא מט"ט.

תסב) כמ"ש, עיניך תראינה ירושלים נווה שאנן אוהל בַּל יִצְעָן. ירושלים, כלומר ירושלים של מעלה, שנקרא אוהל בל יצען, שפירושו, שלא תמצא יותר ללכת בגלות. ויהושע בן נון נער, נער ודאי, להיותו דבוק בנער העליון, מט"ט. לא ימיש מתוך האוהל, מההוא שנקרא אוהל בל יצען, שהוא השכינה. שבכל יום ויום היה יונק מן השכינה, כמו שנער ההוא העליון, לא ימיש מתוך האוהל ויונק ממנה תמיד. כך ההוא נער שלמטה, שהוא יהושע, לא ימיש מתוך האוהל ויונק ממנו תמיד.

תסג) משום זה, כאשר ראה משה את ס"מ, שיורד לעזור לעמלק, אמר משה, ודאי נער הזה יקום כנגדו, וישלוט עליו לנצח אותו. מיד, ויאמר משה אל יהושע, בחר לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק. שלך הוא מלחמה הזו שלמטה, ואני אזדרז למלחמה שלמעלה. בחר לנו אנשים, צדיקים בני צדיקים, שיהיו ראויים ללכת עימך.

תסד) בשעה שיצא יהושע נער, התעורר נער העליון, מט"ט, והתתקן בכמה תיקונים בכמה כלי זין, שהתקינה לו אימו, השכינה, למלחמה זו, לנקום נקם ברית. כמ"ש, חרב נוקמת נְקַם ברית. וכתוב, ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. לפי חרב ודאי, ולא לפי רמחים וכלי זין, אלא בחרב ודאי היא. זו שנקרא, חרב נוקמת נקם ברית.

תסה) ומשה התתקן למלחמה של מעלה. שכתוב, וידי משה כבדים. כבדים ממש, מכובדים קדושים לא נטמאו לעולם. מכובדים, שראויים לעשות בהם מלחמה שלמעלה. ויקחו אבן, וישימו תחתיו, וישב עליה, משום שישראל שרויים בצער, ויהיה עימהם בצער שלהם.

תסו) ואהרון וחוּר תמכו בידיו. הכל בחכמה עשה משה. אהרון מצד ימין. וחור מצד שמאל. והיו אוחזים בידיו מכאן ומכאן, כדי שתימצא עזרה של מעלה. וידיו של משה באמצע, בקו אמצעי. וע"כ כתוב, ויהי ידיו אמונה, נאמנים.

תסז) והיה כאשר ירים משה. כאשר ירים, פירושו שהרים ימין על שמאל, והיה מתכוון בזה, כשפרש את ידיו, ואז וגבר ישראל. ישראל של מעלה, ז"א. וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק. בשעה שישראל שלמטה משתככים מתפילה, לא יכלו ידי משה לקום ולהיות זקופים, וגבר עמלק. מכאן, אע"פ שהכהן פורש ידיו בקרבן לתקן עצמו בכל, צריכים ישראל להימצא עימו בתפילתו.

תסח) במלחמה זו של עמלק, נמצאו עליונים ותחתונים. וע"כ כתוב, ויהי ידיו אמונה, באמונה כראוי. כתוב, ויהי ידיו אמונה, הלוא, ויהיו ידיו, היה צריך לומר? אלא משום שהכל תלוי ביד ימין, ע"כ כתוב, ויהי. וכתוב ידיו, ללמד שהימין הוא עיקר הכל. וכתוב, ימינך ה' נֶאְדָרי בכוח, ימינך ה' תרעץ אויב.

תסט) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. כתוב, ויחלוש, הלוא, ויהרוג היה צריך לומר? אלא ויחלוש, הוא כמו חולש על גויים. יהושע היה חולש עליהם, וההיא חרב נוקמת נקם ברית הרג אותם. שכתוב, לפי חרב.

תע) ויאמר ה' אל משה, כתוב זאת זיכרון בספר, ושים באוזני יהושוע. זאת, המלכות. ושים באוזני יהושע. כי הוא עתיד להרוג מלכים אחרים, ל"א (31) מלכים. כמ"ש, כי מחׂה אמחה את זֵכֶר עמלק. מחׂה, הוא למעלה, אמחה למטה. זכר, היינו זכר שלמעלה ושלמטה.

תעא) כתוב, כי מחה אמחה, שמשמע שהקב"ה ימחה. וכתוב, תמחה את זכר עמלק. שמשמע, שאנו צריכים למחות אותו? אלא אמר הקב"ה, אתם תמחו את זכר עמלק שלמטה, ואני אמחה את זכר עמלק שלמעלה.

תעב) עמלק, עמים אחרים באו עימו, וכולם היו מתייראים לקרב אל ישראל חוץ ממנו. ומשום זה, היה חולש עליהם יהושע. ויחלוש יהושע, ששבר כוחם מלמעלה.

תעג) ויִיבן משה מזבח ויקרא שמו ה' ניסי. וייבן משה מזבח, כנגד מזבח העליון. ויקרא שמו של מזבח העליון, ה' ניסי. משום שנקם נקמת רושם הקדוש ההוא של ישראל. ובזמן ההוא היה נקרא, חרב נוקמת נקם ברית ומשה קרא לו ה' ניסי.

תעד) וייבן משה מזבח, לכפר על ישראל. ויקרא שמו של מזבח ה' ניסי. כמ"ש, ושם ניסהו, שפירושו התעלות, שהתעלו על שהתפרעו ישראל, ונגלה בהם אות ברית ההוא, רושם הקדוש. מכאן, כיוון שנימול בנו של אדם ונגלה בו אות ברית רושם הקדוש, בן ההוא נקרא מזבח לכפר עליו. ושמו ה' ניסי.

תעה) כעין זה יעקב בנה מזבח. כמ"ש, ויצב שם מזבח, ויקרא לו, אל אלקי ישראל. למי קרא? לאותו מקום שנקרא מזבח, המלכות. ומה שמו? אל אלקי ישראל.