אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת צו. חלק א' / עולה חַטָאת ואָשָם

עולה חַטָאת ואָשָם

כט) המצווה שלאחר זו, היא לעשות החַטָאת כמשפטה. תנאים ואמוראים, אתם, שמצד המידות של הקב"ה אתם באים, שעמלתם הרבה לנקות הבת שלי, שהיא הלָכָה, מלכות, מהקליפות של הערב רב, שהם קושיות רעות שאין להם יישוב, ולא תירוץ, שעליהם נאמר, מעוות לא יוכל לִתקוֹן וחסרון לא יוכל להימנות, אלא שנאמר בהם תיקו בהלכה. וכל תיקו שבאיסור, הוא לחומרא. והוא תיקו חסר ן', שרומז שאין לו תיקון. חסר ן', עוה"ב, בינה, שיש לה נ' (50) שערים. כי תיקו שבעוה"ב הוא שתיקה, ככתוב, שתוק כך עלה במחשבה לפני. פירוש, שהתיקון לזה היא שתיקה, כמו שאמר הקב"ה למשה, שתוק. שזהו תיקו שבעוה"ב, עם ן', שהוא תיקון.

ל) ויש קושיות שהם לבושי הלָכָה, מלכות, שנאמר בהם, משבצות זהב. כמ"ש, כל כבוּדה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה. כי הקושיות הם דינים, הנבחנים לחקיקות כמו משבצות, והם נעשו לבושים למלכות. שאותם הדינים, הגורמים לגילוי החכמה, וע"כ משבצות זהב, כי זהב מורה על גילוי חכמה שמשמאל. ואתם האמוראים פוסקים לבוש המשבצות בכמה פסקי דינים, ואח"כ אתם מתקנים ומישבים אותם בכמה יישובים.

לא) ואם חסר איזה פרק מהמשנה, אתם מתקנים אותו. במקומות שאומרים בגמרא, חַסוֹר חסֵרה וכך הוא לומד. וזהו חיסרון שיוכל להימנות. ואם יבוא פתי ויוציא שם רע על אותו אומן החותך הלבושים, ויאמר, וכי התורה הוא חסר, לומר על המשנה חַסוֹר חסֵרה, והרי כתוב, תורת ה' תמימה, תמימה בכל איברי הגוף, שהם רמ"ח (248) מצוות עשה. וכתוב, כולך יפה רעייתי ומום אין בך. ותמימה בלבושים שלה, ואיך יהיה חסר מהמשנה?

לב) ומשיב, אתם תאמרו לו, תדייק ותמצא חתיכה החסרה. שתמצא אותה מעורבת בשאר פסוקים ומשניות. כך דרכה של תורה, ענייה במקום זה, ועשירה במקום אחר. שדרך האומן לחתוך את הלבושים לכמה חתיכות והחסר במקום זה, ממלא במקום אחר, ותלמיד שאינו בקי לקשר ההלכה באלו החתיכות, הנמצאות במקום אחר, מתחלפים לו פסוקים וקושיות, ואינו מוצא תירוץ עליהם. עד שיבוא האומן, ויתרץ להם כל אלו הספקות שלהם. בזמן ההוא, הלכה, שהיא הבת, מלכות, עולה לפני המלך, שלמה בכל, בגוף, ובלבושים, ובתכשיטים, ומתקיים בה הכתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם. ולפעמים יש לאומן תלמיד בקי, שישלח להם לתקן אותם, כלומר אליהו.

לג) קמו כולם ואמרו: משה, ודאי אתה האומן. שנאמר בך, משה קיבל תורה מסיני. ומשם והלאה, כולם הם תלמידים שלך, מיהושע עד סוף כל הדורות. זהו שלומדים, ומסר אותה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, עד סוף כולם. תלמיד בקי שלך, מי הוא? הרי שנאמר, הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו. הרי שאליהו הוא התלמיד בקי שלך.

לד) אמר להם, ודאי כך הוא, שאליהו הוא תלמיד חבר, שעליו כתוב, פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. שנאמר, פינחס הוא אליהו. וכעין שנאמר באהרון, הוא יהיה לך לפה. אף כך בנו, אליהו, יהיה לי לפה, שהוא יתקן אורייתא שבעל פה. משום, כי כמו שהייתי תחילה, כְבַד פה וכְבַד לשון, כך יקים אותי הקב"ה, לעת גמה"ת כבד פה בתשבע"פ. כבד לשון בתושב"כ, שאֵלו שלא הכירו אותי, לא יאמרו שאחֵר הוא. כמו שנאמר, עתידים המתים לקום במומם, שלא יאמרו אחר הוא. ואליהו, הוא יהיה לי לפה, יבוא לתקן כל אלו הספקות ולתרץ אותם.

לה) בזמן ההוא נאמר, זאת תורת העולה, דהיינו הבת, מלכות הנקראת זאת ונקראת תורה, שהייתה נכתשת ושפלה בגלות, העולה, עולה על כל המדרגות שלמעלה. כמ"ש, רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כוּלָנָה. והעלייה שלה תהיה, לאבא, לימין, חסד. שבו אמרו, הרוצה להחכים יַדְרים, חסד שהוא בדרום, משם חכמה, כי בגדלות, נעשו חג"ת דז"א חב"ד, חסד דז"א נעשה לחכמה, אבא. וע"כ מדרום, מחסד, משם חכמה, שהיא אותיות כ"ח מ"ה. ז"א הוא הויה במילוי אלפים, שבגי' מ"ה (45) . והחסד, שנעשה לחכמה, הוא הכוח שלו.

לו) ודאי משום זה נאמר במשה, מוליך לימין משה זרוע תפארתו, משום שהכלה שלו, הנקראת זרוע ת"ת, לא יהיה לו שלמות אלא בה. כי כשהוא יהיה שלם בה, במלכות, נאמר בו, פה אל פה אדבר בו ומראֶה ולא בחידות. במראֶה, כמו כלה שמתפשטת לבושיה ומתיחדת עם בעלה בקירוב בשר ברמ"ח (248) איברים שלה, ואינה מכסית איבר אחד שלה. וזהו במראה, שעולה בחשבון רמ"ח.

כל הקושיות, שהם הדינים, הן בלבושים של המלכות, הנקראים משבצות זהב. כי בשעה שהיא מגלה החכמה שבקו שמאל, מבינה שחזרה לחכמה, היא מתלבשת בלבושים ההם, שלא יוכלו החיצוניים לינוק ממנה. אמנם בשעה שמתיחדת בימין, כלומר, בחכמה שבקו ימין, חסד שנעשה לחכמה, והוא אבא, כמ"ש, מוליך לימין משה זרוע תפארתו, אז היא מתפשטת מכל הלבושים האלו, כי גילוי אור החסדים אינו צריך לשום לבוש, שאין שם אחיזה לחיצוניים. ואור החכמה שבקו ימין, שהוא או"א עילאין, הוא אור החסדים, הנקראים אוירא דכיא.

שמתפשטת לבושיה ומתיחדת עם בעלה. כלומר, בשעה שהיא לימין משה, אין פחד מחיצוניים, ומתיחדת עם משה, ז"א בעלה, בלי שום לבושים, בקירוב בשר ברמ"ח איברים שלה. כלומר, בגילוי החסדים שלה, המכונים רמ"ח איברים, כנגד רמ"ח מצוות עשה, שהם חסדים. ושס"ה גידים הם כנגד שס"ה (365) מצוות לא תעשה, שהם גבורות מקו שמאל. ושנאמר, במראֶה, רמ"ח בגי', להורות שהיא גילוי מראֶה החכמה שבקו ימין, בחינת רמ"ח איברים חסדים.

לז) בתחילה נראה למשה מראֶה הזה, שנאמר בו במראֶה, כלומר המלכות, שהיא לו המראֶה הגדול בסנה, שנזכר במקרא ה' פעמים הסנה, כנגד ה' בחינות כח"ב תו"מ שבלבושים שלה הנמשכים משמאל, כמ"ש, בלַבת אש מתוך הסנה, ועוד. ועתה נגלה לו המראה הזה ברמ"ח מצוות עשה, בחסדים, שהם בה' חומשי תורה, בה' בחינות כח"ב תו"מ דז"א, הנקרא תורה. כמ"ש, ולא בחידות, שהם הלבושים שלה, הנמשכים מקו שמאל, שבהם ראו כל הנביאים. כי אין דרך הכלה, המלכות, להתגלות בקירוב בשר, בלי הלבושים שנמשכים משמאל, אלא לחתן שלה, משה. שהיה מסתכל במראה המאירה, מחסדים דז"א. אבל שאר הנביאים היו מסתכלים במראה שאינה מאירה, בלבושים שלה הנקראים חידות. וגם משבצות זהב. ולא ראו אותה בלי לבושים אלו.

לח) בזמן ההוא יתקיים בהם, בז"א שנקרא משה, ובמלכות, הכתוב, ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו, ולא יתבוששו, כמו אדם ואשתו קודם החטא. כי כבר נעבר העירוב הרע, הערב רב, שאלה רעה, כלומר דינים רעים, מן העולם. שהם העריות של הקב"ה ושכינתו, העריות של ישראל. ומכ"ש, שהם העריות של משה. והם העריות מהלָכָה שלו, המלכות, שבשבילם צריכים לכסות סודות התורה. כמ"ש, כבוד אלקים הַסתר דבר, עד שיעביר אותו מן העולם. ואין מלכים אלא ישראל, כמ"ש, כל ישראל בני מלכים הם. שבעת גמה"ת נאמר, וכבוד מלכים, שהם ישראל, חֲקור דבר. אמר רועה הנאמן, משה, ברוך אתה לעתיק יומין, הכתר, שמשם אתה כענף המתפשט מן האילן, כך הנשמות הן ענפים ממנו.

לט) אמר רועה הנאמן, לתנאים ואמוראים, הרי ודאי עולה חַטָאת ואָשָם, הם ג' מצוות, ג' אבות, כלומר, חג"ת, שלמים היא המלכה, המלכות, שהיא איבר של ז"א, ספירה עשירית שלו, תשלומים לכל איבר דז"א. כי המלכות נלקחה מז"א ונבנית לפרצוף שלם. ונמצא שז"א חסר ספירת המלכות. וכמו שחסר בכללו מהמלכות, כן הוא חסר ממנה בכל פרט שלו. שכל ספירה פרטית כלולה רק מט' ספירות ולא מעשר. וע"כ כשהמלכות עולה ומתחברת עם ז"א, היא משלימה לכל פרט שלו לע"ס, תשלומים לכל איבר שלו. כעין יום הראשון של חג, שמקריבים עולת ראייה, שע"י זה המלכות עולה ומשלימה לכל איבר ואיבר של ז"א, לע"ס.

מ) מי שלא חגג יו"ט הראשון של חג, שלא הביא עולת ראייה ושַׁלמֵי חגיגה, לחבר המלכות עם ז"א. אחר שעבר הרגל ולא הביא, נאמר עליו, מעוות לא יוכל לִתקון וחֶסרון לא יוכל להימנות. וזו היא חַטָאת, חטא, המעכב לעולָה. כי ע"י שלא הביא עולת ראייה, עיכב עליית מלכות לז"א, שהיא עולָה. חטא זכר, וחַטָאת נוקבא, לשניהם משמעות אחת. ולפעמים מתבשמת החַטָאת, כלומר, החטא, ונפרדת מעולָה, שאינה מעכבת עוד את המלכות מעלייה, ע"י שׂעיר, שנאמר, ושׂעיר עיזים אחד לחַטָאת. כלומר, אם מביא קרבן חַטָאת. עולָה, קו ימין, חסדים, שעל ידיהם המלכות עולה לז"א ולבינה. חַטָאת, החטאים, מגבירים את קו השמאל על הימין, ומכבים זה את זה, והמלכות לא תוכל לעלות לז"א. וע"י קרבן חַטָאת, מתתקן קו השמאל להיכלל בימין. והמלכות יכולה לעלות לז"א.

מא) העוון שמביאים עליו אָשָם תלוי נאחז בשניהם. כמי שאוחז לזה ולזה, והוא תלוי ביניהם באמצע, שפוגם בקו האמצעי, הכולל ימין ושמאל. הכל תלוי עד שיבוא אליהו, ויפריד המלכות מהקליפות, שזה יהיה בגמה"ת. כך אָשָם תלוי הוא נאחז בשניהם, שפוגם בימין ושמאל, עד שנותנים לו, לס"א, המזון והשוחד שלו, ע"י קרבן אָשָם תלוי שהוא מקריב. ואז ייפרד הס"א משם, ואיברים של הכלה, ב' קווים ימין ושמאל של המלכות מתקרבים זה לזה. כי כך הם האשמות והחטאים, כמו סְרָכות האחוזים ברֵיאה, קרומים המדביקים כנפי רֵיאה זו לזו, ואינם מניחים את המלכות לעוף ולעלות למעלה לז"א, לנשוב ברוח הקודש.

מב) שֵׂה הוא לעולָה. כמ"ש, שֵׂה תמים זכר, שפירושו שלם, להיותו עולָה שהוא בימין. האם שֵׂה לימין, ושׂעיר לשמאל, כמ"ש, שׂעיר עיזים אחד לחַטָאת, אשר עיזים מורה על דינים עזים, שהם בשמאל? יש שׂעיר ויש שׂעיר, שׂעיר אחד לה', ושׂעיר אחד לעזאזל. כמ"ש, ונתן אהרון על שני השׂעירים גורלות, גורל אחד לה', וגורל אחד לעזאזל. ובשׂעיר לעזאזל, נאמר בעשיו, איש שׂעיר. וזהו בחינת כבד, שלוקח ושואב כל השמרים שבדם. שהם שחין, אבעבועות פורחות, ספחת, וכל מיני צרעת. כמ"ש, ונשא השׂעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזירה. עוונותם אותיות עוונות תם, שהוא הלב, שנקרא תם. ואז נפרד מלהתערב בלב, שהוא המלכות, ואז מתבשם. והוא, העזאזל, כבד, באלו העוונות שנושא עליו, ואינו קל, שיוכל לעלות ליעקב איש תם, ז"א.

מג) שׂעיר לעזאזל בשמאל, ואָשָם תלוי באיזה מקום?

מד) בעמוד האמצעי אחוזים ימין ושמאל, חו"ג, כמו גוף הנאחז בין שתי זרועות האדם. או כנשר, שאחוזים בו ב' כנפיים לעוף בהם. כי פני נשר הוא קו האמצעי שבד' חיות, הכולל ימין ושמאל. וכמו יונה, המלכות, שנאחזים בה ב' כנפיים, שנמשלה לתורה, והכנפיים שלה למצוות עשה, ימין וחסדים, שבהם היא עולה ומעופפת למעלה, לז"א. כך מצוות לא תעשה, שהם שמאל ודינים, המלכודות שלה, כמו ציפורים הנאחזות בפח, וכל המלכודות שלה, המעכבות אותה לעוף למעלה, לז"א ולבינה. ונקראות סְרָכות, כלומר, קרומים, הדבוקים בכנפי רֵיאה, כאלו הקרומים, המעכבים את כנפי רֵיאה לנשב.

מה) כך הוא אָשָם. כי ישראל האחוזים בכנפי השכינה, שהם החיות הנושאות את הכיסא, החַטָאת מעכבת שלא תעלה בהם המלכות, ע"י זכיות ישראל, להקב"ה, לז"א, שהחטאות שלהם מעכבים אותה ומכבידים הכנפיים. והאָשָם, הוא האם של הערב רב, סירכא הנאחזת בכיסא, ששם המלכה, ולא רק בכנפיים כמו החַטָאת, ואינה עוזבת אותה לעלות מהגלות. והזכיות, שעושים ישראל, נאחזות בה להעלותה מהגלות. וע"כ היא נשארת באוויר, כמו סירכא התלויה באוויר. ואוויר זה עמוד האמצעי, שתלויה כמו סירכא בקו האמצעי, ז"א, מחמת האָשָם, ואינה יכולה להתייחד עימו, זולת ע"י קרבן אָשָם. וע"כ נקרא אָשָם תלוי, ע"ש תלייתו באוויר. וכך אָשָם תלוי בצדיק, יסוד דז"א, ששם הוא פוגם, ושם מתקן הקרבן אָשָם. הוא אחוז בין שמים, וארץ, תלוי בין ז"א למלכות, וע"כ נקראת אָשָם תלוי.

החַטָאת מקומו בשמאל, ופוגם בכנפי השכינה, החיות הנושאות את הכיסא, המלכות ולא בכיסא עצמו. אבל האָשָם, מקומו בקו האמצעי, בת"ת או ביסוד, והוא פוגם בכיסא עצמו.

מו) חַטָאת היא יותֶרֶת הכָבֵד, משום שמכבידה על המלכות, בחטָאות מטינופי עוונות ישראל. כמו הכבד המכביד עם השמרים שהם דמים, על עורקי הלב, כך אלו חטאות מכבידות על כנפי השכינה, שהם מצוות עשה, הדומים לכנפי יונה. לא תעשה המכבידים על עשה. כשעוונות ישראל הם מרובים מזכיות, אז נאמר בתורה, שהוא גוף, ז"א, ותַשְלֵך אמת ארצה. והמלכות צועקת, נְתנני ה' בידֵי לא אוכל קום. נפלה לא תוסיף קום.

מז) ומשום זה התקינו התנאים והאמוראים תפילות במקום קרבנות, להעביר חטאות ואשמות מהמלכות. ומשום זה התקינו תפילת שחרית, כקרבן השחר. ותפילת מנחה, כקרבן בין הערביים. ותפילת ערבית, כאמוּרים ופדָרים, שהיו מתאכלים על המזבח כל הלילה. ושלושת האבות, שהתקינו ג' תפילות, כנגד המרכבה חג"ת, שהם קשורים בה, כמ"ש, האבות הן הן המרכבה. שהם פני אריה לימין, חסד, ופני שור, גבורה, ופני נשר, ת"ת. שכנגדם הן שלוש תפילות.



חזרה לראש הדף
Site location tree