אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת צו. חלק ב' / ד' מינים והושענא רבה

ד' מינים והושענא רבה

קח) ארבעה מינים יש בלולב. והם שבעה:
ג' הדסים, ב' ערבות, לולב, אתרוג. ובמעשה, בנטילתם לשם מצווה, מתעוררים שבעה אחרים למעלה, ז"ס חג"ת נהי"מ: ג' הדסים כנגד חג"ת, ב' ערבות כנגד נו"ה, לולב כנגד יסוד, אתרוג כנגד מלכות, להטיב העולם בכמה בחינות, המושפעות מז"ס.

קט) כנסת ישראל, המלכות, אע"פ שהיא בכלל ז"ס, מתברכת מכל ו"ס שלמעלה ממנה, שהם חג"ת נה"י, ומהנחל העמוק שהמעיין נמשך, ומימיו אינם נפסקים לעולם מלהימשך על ו"ס חג"ת נה"י, והיא מניקה את הבת, המלכות, כי משום שהמלכות בת לעולם העליון, בינה, ולעולם התחתון, ז"א, היא מתברכת מהם בהתעוררות הזו. כי בשעה שכנסת ישראל מתברכת מהם, כל העולמות מתברכים, שמקבלים ממנה. וע"כ סובבים את המזבח בז' ימי סוכות, כי המזבח, המלכות, מקבלת מבינה ומז"א. ובז' הקפות ממלאים אותה בז"ס.

קי) ועוד, כי בהתעוררות של נטילת ד' מינים, מתברכות כל ו"ס חג"ת נה"י במים, בשפע, להסתפק בו. ושואבים כולם ממעיין הנחל העמוק מכל, מבינה, להוריד לעולם. וע"כ צריכים כל ד' מינים להיות לחים ולא יבשים. כי לחים רומזים, שהם מלאי שפע להמשיך ברכות לעולם. כי אילנות הדס וערבה ולולב לחים תמיד, והעלים שלהם נמצאים תמיד באילן, בין בקיץ ובין בחורף, וזמן שמחתם הוא בז' ימי סוכות.

קיא) כוח שנתמנה על האילנות של ד' מינים כל אחד אינו לוקח ברכות של שמחה למעלה, אלא בזמן ההוא. והשמחה של כולם למעלה, והשמחה של אילנות אלו למטה, היא כולה בזמן ימי הסוכות. והתעוררות שלהם תלויה באלו קדושי המלך, כלומר, בנטילת לולב של ישראל. וכשישראל נוטלים אותם, הכל מתעורר בזמן הזה, והעולם, המלכות, מתברך לשפוך ברכות אל עוה"ז.

קיב) כתוב, קול ה' על המים, אל הכבוד הרעים. זהו אברהם, מידת החסד. קול ה' בכוח, זהו יצחק, גבורה. קול ה' בהדר, יעקב, ת"ת. קול ה' שובר ארזים, נצח. קול ה' חוצב להבות אש, הוד. קול ה' יָחיל מִדבר, צדיק, יסוד. קול ה' יחולל איילות, צדק, מלכות. וכולם גדלים על הים, בינה, ומושקים במים, בשפע בינה, להתגדל. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ואלו כולם מעוררים ברכות לעולם, משיקוי ההוא שהשקו כולם.

קיג) שבעה קולות, חג"ת נהי"מ, תלויים בדיבורי הפה, בכל ימות השנה. ועתה בז' ימי סוכות, אינם תלויים, אלא במעשה. ואנו צריכים למעשה, ולא לדיבור, משום שבזמן של ז' ימי הסוכות מברך לכל השנה.

כי מצוות התלויות בדיבור ממשיכות פנימיות, חסדים. אבל אינן ממשיכות הארת חכמה מקו שמאל, להיותה חיצוניות. ומצוות התלויות במעשה ממשיכות חיצוניות, את הארת חכמה מקו שמאל, מוחין דו"ק וחיצוניות. ובז' ימי סוכות אנו צריכים לתקן את החיצוניות, המשכת החכמה משמאל. וע"כ אנו צריכים למצוות מעשיות, המסוגלות לעורר זאת.

ע"כ נאמר, ועתה בז' ימי סוכות, אינם תלויים, אלא במעשה. ואנו צריכים למעשה, כדי להמשיך תיקון החיצוניות, שהוא הארת החכמה שמשמאל, ולא לדיבור, כי הדיבור ממשיך רק פנימיות, חסדים, שאת זה אנו ממשיכים בכל ימות השנה. ושבעה קולות, חג"ת נהי"מ, תלויים בדיבורי הפה, בכל ימות השנה, ואינם צריכים למעשה, מטעם שבזמן של ז' ימי סוכות, מברך לכל השנה. כי אחר שהמשכנו הארת החכמה שבשמאל בז' ימי הסוכות לחג"ת נהי"מ, מספיק זה לכל ימות השנה, באופן שהחסדים שאנו ממשיכים ע"י מצוות התלויות בדיבור בכל ימות השנה, מתברכים בהארת החכמה מז' ימי הסוכות, והם נעשים בזה לחסדים מגולים, ואין צריכים יותר למצוות התלויות במעשה, לעניין הזה, אלא לשאר דברים.

קיד) יום השביעי של החג, הושענא רבה, הוא סיום הדין של העולם, ופסקי הדינים יוצאים מבית המלך, והגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום ההוא. וערבי נחל תלויים בגבורות אלה. וצריכים לעורר הגבורות למים, ולהקיף ז"פ כנגד חג"ת נהי"מ את המזבח, שהוא כנגד המלכות, כדי להרוות את המזבח במים של יצחק, בהארת החכמה שמקו שמאל, יצחק. כדי שהמים ימלאו את בארו של יצחק, המלכות. שבשעה שמקבלת משמאל, נקראת כך. וכשהיא מתמלאת, מתברך כל העולם במים.

ג' ספרים נפתחים ברה"ש: של צדיקים גמורים, ושל רשעים גמורים, ושל בינוניים. צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים. רשעים גמורים נכתבים לאלתר למיתה. ובינוניים תלויים ועומדים עד יוה"כ. והנה מצדיקים גמורים ורשעים גמורים אין מדובר בהם, כי כבר נגמר דינם ביום א' של רה"ש. וכל המדובר הוא בבינוניים. שהם תלויים ועומדים עד יוה"כ. אם עושים תשובה, נחתמים לחיים. והרשעים, שאינם עושים תשובה, נחתמים למיתה.

וסוד כפרת עוונות שביוה"כ, הוא המשכת הארת חכמה ע"י עליית המלכות לבינה, שאין כפרת העוונות אלא ע"י גילוי אור החכמה, אור החיים. וע"כ הבינוניים, שעשו תשובה, זוכים אז לכפרת עוונות, ולחתימה לחיים. אמנם עוד לא נגמר הדבר בשלמות, כי אור החכמה אינו מאיר בלי חסדים, וזמן המשכת החסדים להלבשת החכמה, הוא בז' ימי סוכות. ונמצא שביום השביעי, הושענא רבה, נגמרה התלבשות החכמה בחסדים. ואז נשלמת החתימה לחיים, שנעשתה ביוה"כ.

ועד"ז לאותם שלא עשו תשובה, ונחתמו למיתה ביוה"כ, עוד לא נגמרה לגמרי החתימה, כי יש להם זמן לשוב עד יום השביעי של סוכות, כי עד אותו זמן נמשכת עוד החכמה. ואם ישובו, יתכפרו עוונותיהם על ידה, ויזכו לאור החיים. וע"כ נבחן יום הושענא רבה ליום של מסירת פסקי דינים למלאכים, אם לחיים ואם למוות. כי לאחר שנמסרו פסקי הדינים למוציאים לפועל, כבר אין מחזירים אותם. והוא משום, כי אחר יום הושענא רבה אין עוד המשכת חכמה. ומחמת שאח"כ אין עוד המשכת חכמה, וע"כ פסקי הדינים יוצאים מבית המלך, שנמסרים למוציאים לפועל, ואין מחזירים אותם יותר. והגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום ההוא, כי הגבורות, שהוא המשכת החכמה, מסתיימת ביום הזה, ואין ממשיכים חכמה לאח"כ.

קטו) וביום הושענא רבה צריכים גבורות, כדי להמשיך מַים, שהוא הארת חכמה, שאינה נמשכת אלא עם גבורות ודינים. ולסיים אותם אח"כ. כי ביום ההוא מסתיים הדין, שאין צריכים להמשיך עוד הארת החכמה, הנמשכת בדין. וע"כ צריכים להכות הערבות על הארץ, ולסיים אותם, דהיינו הארתם, שלא יימצאו. כי ביום הזה ישנם התעוררות החכמה וסיום החכמה. וע"כ בערבי נחל, הרומזים על נו"ה, שבהם מתגלה החכמה ע"י דינים, אנו עושים התעוררות וסיום.

הקרקע - היא בחינה אחרונה שבמלכות. וכשמכים הערבות על הקרקע, נמשכת הארת החכמה עם הדינים לבחינה האחרונה של המלכות, ששם סיום ההארה. והטעם שהחכמה אינה מתגלית אלא בהערָבות, בנו"ה, משום שמחזה ולמעלה ג"ר דגוף, ונו"ה שמחזה ולמטה הוא ו"ק דגוף. וכיוון שג"ר דחכמה נגנזו, ואינם מתגלים אלא ו"ק דחכמה, ע"כ מקומם בו"ק דגוף, שהוא נו"ה. שזה ערבי נחל.

קטז) וערבי נחל נקראים, משום שמצד הנחל, בינה, יוצאות הגבורות, הארת חכמה עם הדינים שבהם. וביום ההוא מתעוררים ומסתיימים. ביום ההוא כתוב, וישב יצחק ויחפור את בארות המים. בארֹת כתוב חסר ו', משום שרומז על המלכות, שנקראת באר. מהו וישב? כי ביום הראשון של החודש, ברה"ש, הייתה התחלת הדין בכל העולם, ויצחק, קו שמאל, קם לכיסא הדין לדון העולם. ובהושענא רבה ישב יצחק לעורר דינים ולסיים הדינים. ויחפור את בארות המים, כלומר, לשפוך גבורות לכנסת ישראל, המלכות, הבאר, לעורר את המים, הארת החכמה, כי המים בגבורות יורדים לעולם, שאין הארת חכמה נמשכת אלא עם דינים ביחד.

כי ברה"ש התחילו הדינים דקו שמאל להתגלות, שהייתה אז המלכות בעניין ב' מאורות הגדולים, והלבישה קו שמאל דבינה. ובתקיעת השופר התמעט קו השמאל ע"י קו האמצעי, ע"י ב' פעולות: תחילה במנעולא, הממעט אותו לגמרי, ואח"כ ע"י המפתחא, המכשירו לקבל ו"ק דחכמה. וביוה"כ ע"י עליית המלכות לבינה, נגלה בה ו"ק דחכמה, בה' עינויים שקיבלה מקו שמאל דבינה. ואחר יוה"כ התחילו להתגלות החסדים להלביש את החכמה, שאין החכמה מאירה זולתם, ונמשך תיקון חכמה בחסדים ע"י הקפת המזבח, עד יום הושענא רבה, מלכות של ז' ימי סוכות, חג"ת נהי"מ. וע"כ צריכים לעורר מחדש את החכמה בתיקון החסדים בהקפת המזבח, כדי לתקן עימה את יום השביעי, ולסיים בכלל את המשכת החכמה. כי כיוון שהגיעה למלכות, שוב אין צריך עוד להמשיכה.

קיז) ומשום שאלו הגבורות אינם יורדים אלא ע"י עננים, דינים, וביום המעונן אין הרוח של עמודי העולם מתיישב בהם, אלא כך מוכרח להיות, משום שהעולם צריך להם. משום שהעולם נברא בדין, ברה"ש. ומשום זה צריכים הדינים להתגלות תמיד עם המים, שהוא הארת החכמה, כדי שהרשעים לא ייאחזו בקו שמאל, ויחזירו הדינים דרה"ש. והכל צריך להיות כך. משום זה הכל תלוי במעשה. וע"כ הכהן במעשה ותיקון שהוא עושה למטה, במעשה הקרבן, מתעוררים עליונים ותחתונים לתקנם, ומתתקנים על ידו. אף כך, ע"י המעשה דד' מינים, וערבה שבהושענא רבה, מתתקנת החכמה ע"י הדינים שמתגלים עימה, שלא תהיה בה אחיזה לרשעים.

קיח) הערבה דומה לשפתיים, ביום הזה. שביום הזה הדבר תלוי בשפתיים. כי ביום הזה מצַווה המלך לתת פסקי הדינים אל הממונה, והדינים מסתיימים, ונִסְתם לשון הרע מן העולם. ביום הראשון של החודש, התחלת הדין הוא, והסיום ביום הזה.

ביום א' של החודש נאחזה המלכות בקו שמאל דבינה, יצחק. וע"י תקיעת שופר התעורר קו האמצעי להזדווג על מסך דחיריק, למעט הקו שמאל. תחילה במנעולא, ואח"כ במפתחא. שפירושו, שהמלכות עלתה לבינה, והבינה חזרה לו"ק בלא ראש. והנה מצד אחד נעשה תיקון בזה להכניע הדינים דקו שמאל ולהכינו שיתייחד בימין. אבל מצד הב' נאחזו הדינים דקטנות בבינה, מחמת עליית המלכות בתוכה, שמחמת זה יצאו החיצוניים בלשון הרע על הבינה, לומר שיש בה חיסרון, כדי שייאחזו בה בִמקום בחיסרון כדרכם. ע"כ היה צורך לסתום פי החיצוניים, שלא ידברו לשון הרע על הבינה. וזה נעשה ביוה"כ ובז' ימי סוכות, שהמלכות חזרה וירדה מן הבינה, והבינה קיבלה בחזרה את הג"ר שלה מבחינת ו"ק דחכמה.

וע"כ נאמר, שנִסְתם לשון הרע מן העולם, שביום הושענא רבה נגמרה חזרת ו"ק דחכמה אל הבינה כמקודם לכן, ונסתמו פיות החיצוניים מלדבר לשון הרע על הבינה. ואחר שפסק לשון הרע, אין צורך עוד להמשיך חכמה, המביאה עימה דינים. כי אחר שנסתמה לשון הרע, אין צורך עוד לגילוי החכמה. וע"י המצוות התלויות במעשה, שהם נטילת לולב וערָבות, נמשכה החכמה וע"י מצוות התלויות בדיבור, בשפתיים, ממשיכים החסדים. ונאמר, שערבה דומה לשפתיים, ביום הזה. כי בערבה מעוררים החכמה עם הגבורות ומסיימים אותה, שמכאן והלאה לא נמשיך עוד אלא חסדים ממצוות התלויות בשפתיים. וע"כ יש רמז על זה, שהעלים של הערבה דומים לשפתיים.

קיט) ביום הזה העמים עכו"ם משלימים ומסיימים הברכות שלהם, ושורים בדין. וישראל ביום הזה מסיימים הדינים שלהם ושורים בברכות. כי בשמיני עצרת עתידים להשתעשע עם המלך, לקחת ממנו ברכות על כל ימות השנה. ובשמחה ההיא לא נמצא עם המלך אלא רק ישראל לבדם. ומי שיושב עם המלך ולוקח אותו לבדו, כל מה שרוצה הוא מבקש, והמלך נותן לו. וע"כ ישראל מתחילים לקבל הברכות, ועמים העכו"ם מסיימים ברכותיהם. וע"כ כתוב, אהבתי אתכם אמר ה'.

כי אוה"ע אחוזים בקו שמאל, שמשם הארת החכמה, ואינם יכולים לקבל מקו ימין, חסדים, כי שורשם רק בשמאל. ולפיכך בז' ימי סוכות, שהחכמה נמשכת בהם מקו שמאל, ע"י מעשה המצוות, מקבלים אז אוה"ע את ברכותיהם. וזה ע' (70) פרים שאנו מקריבים בז' ימי החג כנגד ע' אומות, שמשם יניקתם. ונמצא שביום השביעי, אחר חבטת הערבה, שכבר נפסקה המשכת החכמה, נפסקו הברכות מהאומות, כי אין להם עוד ממה לינוק. ע"כ נאמר, שביום הזה העמים עכו"ם משלימים ומסיימים הברכות שלהם, שכבר נפסקה ביום הזה המשכת החכמה, שהיא כל הברכות שלהם. ושורים בדין, כי אינם יכולים לינוק חסדים מימין. והם בריקנות.

אבל ישראל, שהם דבוקים בקו אמצעי, שמשם החסדים, וכל שורשם הוא שם, נמצא, שהחכמה הנמשכת בז' ימי החג מקו שמאל, כיוון שאינה נמשכת אלא עם דינים, הרי אחר שהסתיימה הארת החכמה, הסתיימו הדינים שעימה. וישראל ביום הזה מסיימים הדינים שלהם, משום שאין ממשיכים יותר הארת חכמה. ושורים בברכות, בחסדים, הנמשכים מקו אמצעי, שהוא שורשם. כי מזיווג ז"א ומלכות שביום שמיני עצרת, נמשכות ברכות לישראל, דהיינו חסדים לכל השנה. שבהיות השמחה מהשפעת החסדים, שאין שום אומה יכולה לקבל אותם רק ישראל בלבד, נמצא שאין אז עם המלך, אלא ישראל בלבד. כי הארת השמאל, שהוא משורשם של האומות, הסתיימה, ואין להם עוד מה לינוק. והארת קו האמצעי, הארת החסדים, שהוא משורשם של ישראל, מתחילה בשמיני עצרת, ונמשכת בכל השנה.

קכ) הרי אנו רואים את עשיו שהוא בשלווה, במלכות, בערים גדולות עליונות, ושולט על העולם. למה כתוב, ואָשים את הרָיו שממה? בכל מקום כך הוא, כיוון שהמלך הקדוש גוזר גזירה, ושׂם גזירה ההיא בפסקי דינים שלו, הכתוב מעיד כמו שנעשה, ואע"פ שעוד לא יצא פסק הדין לפועל. וע"כ כתוב, ואָשים את הרָיו שממה. כי כבר שיוויתי את זה בפסק דין שלי. והדבר יתקיים בזמנו. וכן כל הטוב שגזר על ישראל, הוא יתקיים בזמנו. כמ"ש, אני ה' דיברתי ועשיתי.



חזרה לראש הדף
Site location tree