הילד [הינוקא]

כד) בתוך כך, רבי שמעון בא למשה, ואמר: משה, יום אחד הלכתי אני והחברים למלון אחד, והיה שם ילד אחד, קם וערך לנו, מעצמו, מנורה ושולחן, כאילו היה בן עשרים שנה, ולא היה אלא כבן חמש שנה. וערך השולחן מכל מיני מאכל ומשתה. ואמר, הרי לומדים, שבעל הבית בוצע ואורח מברך. אבל צעיר אני לימים ואתם ישישים, על כן זחלתי ואירא, מחוֹות דֵעי אֶתכם, עד שאקח מכם רשות. אמרו לו, אמור בני, מלאך ה׳.

כה) אמר לנו, אתם רוצים לחם מעדנים בלי מלחמה, או לחם במלחמה. כי כך לומדים, שעת אכילה הוא שעת מלחמה. ואם רצונכם שתהיה מלחמה עליה, לא יאכל אף אחד, אלא מי שינצח המלחמה, הוא יאכל ויִבצע לכולם. אמרו לו החברים, אתה קטן, בני, ועוד לא תדע, איך שרים גיבורים עורכים מלחמה, בחרב, ובנענוע החרב, ברומח, בקשת, בחיצי הקשת, בקלע, באבני הקלע.

כו) אמר לנו, אל יתהלל חוגר כמפַתֵח. כי ודאי בק"ש התבאר, כל הקורא ק"ש על מיטתו, כאילו אוחז חרב פיפיות. שכתוב, רוממוֹת אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ונענוע החרב, צריך לנענע אותה לו"ק, חג״ת נה״י, כדי שתמליכֵהו על השמיים ועל הארץ ועל ד׳ רוחות העולם. ו' דהויה, ז״א, גוף החרב. י׳ דהויה, ראש החרב. ה׳ ה׳ שבהויה, שני פיות החרב. נרתיק של החרב, השם אדני, המלכות.

כז) רומח, רמ״ח (248) מילים שבק"ש, ועם שישה מילים שבייחוד שמע ישראל, הם רומח, רמ״ח עם ו'. מגן עם החרב, ג׳ מלאכים מיכאל גבריאל נוריאל, ראשי תיבות מג"ן. משמשים של ג׳ אבות, חג״ת. כי מיכאל חסד, גבריאל גבורה, נוריאל ת״ת. קשת, הזורק חיצים. וכל זרע, שאינו יורה כחץ, אינו מוליד. שרומזת על יסוד. קלע, ק"ש. חמש אבני הקלע, הן חמש מילים, שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳, חג״ת נ"ה. כנגדן, וייקח דוד חמישה חלוקי אבנים מן הנחל, וכששם אותן בכלי הקלע, השפה, שקורא ק"ש, השכינה, נעשו כל החמש אבן אחת, והרג את הפלשתי.

כח) עד עתה זרקתי אבן הזו לס"מ, אבן מצור, והרסתי המצור שלו והשפלתי אותו למטה. משום זה אמרתי לכם, אל יתהלל חוגר כמפתח. עתה יתברר לכם שאני יודע, איך שרים גיבורים עורכים מלחמה בחרבות, ברומח, בקשת, בקלע.

היינו תמהים ולא יכולנו לדבר לפניו. אמר לנו, חכמים, עתה נראה, מי ירוויח לחם, שהוא לחם המוציא.

כט) פתח הילד ואמר: והיה בַאכולכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה׳. במה מתרוממת השכינה, אות ה׳ של המוציא, ש כל הבוצע צריך לדייק בה'. אלא ודאי, הרי לומדים, מוץ ותבן פטורים מן המעשר. כי כשהמלכות במוץ ותבן, שהקליפות יונקות ממנה, היא בבית האסורים. ואין רשות אל אות ה', השכינה, להתרומם אל המ׳, ז״א, להיעשות עימה מ״ה, הויה דאלפין שבגי׳ מ״ה (45). וזהו תרומה, אותיות תורה מ׳, ה׳ של ה׳ חומשי תורה, שבה מ', שכתוב, ויהי משה בהר מ׳ (40) יום.

ל) ובמוץ ותבן של חיטה. אילן שאכל אדם הראשון, חיטה היה. כי ע״י אכילת עצה״ד, הקריב ח׳ ט׳, שהן הקליפות מוץ ותבן, לאות ה׳, המלכות, והסתלק ממנה י׳, יסוד, עשור שלה.משום זה, כשהיא במוץ ותבן, שהם כנגד עורלה ופריעה, שהם כנגד ב׳ עורות המילה, שהאחד חותכים והשני פורעים.פטוּר מהמעשר, הי׳.שאין רשות לאות י׳ להתחבר עם אות ה׳, שהם איש ואישה, י׳ שבאיש וה׳ שבאישה.ומשום זה, כל הבוצע צריך לדייק בה׳, וצריך לבצוע ממקום שבישולו יפה.כי בישול הוא גמר פרי.וזה ו׳, ז״א, שגומר את ה׳, המלכות.