אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת יתרו. חלק ג' / זכור את יום השבת לקדשו

זכור את יום השבת לקדשו

תמד) כתוב, ויברך אלוקים את יום השביעי. וכתוב במן, ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. אם אין מזון נמצא ביום השביעי, מהו הברכה שנמצא בו?

תמה) אלא כל הברכות שלמעלה ומטה תלויות ביום השביעי. ולמה לא היה נמצא מן ביום השביעי? משום שמיום ההוא מתברכים כל שישה ימים העליונים, חג"ת נה"י. וכל אחד נותן מזון למטה, כל אחד ביומו, מברכה ההיא שמתברכים ביום השביעי.

תמו) ומשום זה, מי שהוא במדרגת האמונה, צריך לסדר השולחן ולתקן סעודה בליל שבת, כדי שיתברך שולחנו כל אלו ששת ימים. כי בזמן ההוא מזדמן הברכה להתברך כל ששת ימי השבת. וברכה אינה נמצאת בשולחן ריק. וע"כ, צריכים לסדר השולחן בליל שבת בלחם ומזון, כדי להמשיך ברכה לששת ימים.

תמז) אפילו ביום השבת ג"כ צריכים לסדר סעודה ולהמשיך ברכה לששת ימים. צריכים להתענג ביום השבת, ולאכול בו שלוש סעודות, כדי שיימצא שובע ועונג בעולם ביום ההוא.

תמח) הטעם של שלוש סעודות הוא, כדי להמשיך ברכות בימים אלו של מעלה, חג"ת נה"י, המתברכים מיום ההוא, שהוא השכינה מידה השביעית. וביום הזה, מלא ראשו של ז"א, הג"ר שלו, מטל, שפע, היורד מעתיקא קדישא הסתום לכל. ומשפיע לשדה תפוחים קדושים, לשכינה, שלוש פעמים מעת כניסת השבת, שיתברכו כולם כאחד.

שבעה ימים הם ז"ס חג"ת נהי"מ. שז"א כולל ששת ימים, והמלכות יום השביעי. וע"כ ביום השביעי מתגלה שלמות המלכות ובניינה פב"פ עם ז"א. והם עולים ומלבישים את או"א עילאין, ומקבלים השפע מפה דא"א, הנקרא עתיקא סתימאה. אבל בימות החול אין שלמות למלכות מטרם גמה"ת. וז"א אינו בזיווג השלם עם המלכות והוא חסר ג"ר. וע"כ ביום השבת, כשנשלמה המלכות ובאה בזיווג עם ז"א, מקבל ז"א ג"ר ע"י המלכות, וששת הימים של ז"א מתברכים בג"ר על ידה.

חג"ת נה"י דז"א מקבלים בשבת ג"ר ממלכות ע"י זיווג עימה. אמנם אין למלכות כלום, אלא מה שמקבלת מז"א. וממנו בא אליה כל השפע. ואע"פ שששת ימים דז"א מתברכים בג"ר ממנה, זהו רק מכוח הזיווג עימה.

תמט) וע"כ צריך האדם להתענג אלו שלוש פעמים, כי בזה תלויה האמונה שלמעלה, בעתיקא קדישא, בז"א, ובשדה תפוחים הקדושים, כי ז"א מקבל מעתיקא ומשפיע למלכות. וצריך האדם להתענג בהם ולשמוח בהם. ומי שגורע סעודה מהם, מראה פגם למעלה, ועונשו של האדם מרובה.

תנ) משום זה צריך לסדר שולחנו שלוש פעמים מעת כניסת השבת, ולא יימצא שולחנו ריקם, ותשרה הברכה עליו כל שאר ימי השבת. ובדבר זה מראה ותלויה האמונה שלמעלה.

תנא) מי שהשלים שלוש סעודות בשבת, קול יוצא ומכריז עליו, אז תתענג על ה' והרכבתיך על בָּמותֵי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך. אז תתענג על ה', זהו סעודה אחת כנגד עתיקא קדישא של כל הקדושות. והרכבתיך על במותי ארץ, זהו סעודה שנייה, כנגד שדה תפוחים הקדושים, המלכות. והאכלתיך נחלת יעקב אביך, זהו השלמות, שנשלם בז"א. בסעודה שלישית.

תנב) וכנגדם צריך להשלים סעודותיו, וצריך להתענג בכל הסעודות, ולשמוח בכל אחת ואחת מהן, משום שהיא אמונה שלמה. ומשום זה חשוב השבת יותר מכל שאר הזמנים והחגים. משום שהכול נמצא בו, ולא נמצא כן בכל הזמנים והחגים. משום שנמצא הכול בו, נזכר שלוש פעמים, שכתוב, ויכל אלוקים ביום השביעי, וישבות ביום השביעי, ויברך אלוקים את יום השביעי.

תנג) רבי אבא, כשהיה יושב בסעודה של שבת, היה שמח בכל אחת ואחת. והיה אומר, זו היא הסעודה הקדושה של עתיקא קדישא הסתום לכל. בסעודה האחרת היה אומר, זו היא סעודה של הקב"ה, של ז"א. וכן בכל סעודה וסעודה. כשהשלים הסעודות, אמר, נשלמו הסעודות של האמונה.

תנד) רבי שמעון כשהיה בא אל הסעודה, היה אומר כך, התקינו הסעודה של האמונה העליונה. התקינו הסעודה של המלך. והיה יושב ושמח. כשהשלים סעודה השלישית, היו מכריזים עליו, אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך.

תנה) איך מיתקנות אלו הסעודות? אמר לו, ליל שבת, כתוב, והרכבתיך על במותי ארץ. בו בלילה מתברכת המטרוניתא, וכל שדה התפוחים, המלכות, ומתברך שולחנו של אדם, ונשמה מתווספת לאדם. ולילה ההוא שמחת המטרוניתא הוא, וצריך האדם לשמוח בשמחה ולאכול הסעודה של המטרוניתא, המלכות.

תנו) ביום השבת בסעודה השנייה, כתוב, אז תתענג על ה'. על ה' ודאי, למעלה מז"א. כי בשעה ההיא מתגלה עתיקא קדישא, וכל העולמות הם בשמחה. והשלמות והשמחה של עתיקא אנו עושים. והסעודה שלו היא.

תנז) בסעודה השלישית של שבת, כתוב, והאכלתיך נחלת יעקב אביך. זו היא הסעודה של ז"א, שהוא בשלמות. וכל ששת הימים משלמות ההיא מתברכים. וצריך האדם לשמוח בסעודתו, ולהשלים אלו הסעודות, שהם סעודות האמונה השלמה של זרע הקדוש של ישראל, של האמונה העליונה, כי שלהם הוא ולא של עמים עכו"ם. ומשום זה כתוב, ביני ובין בנֵי ישראל.

תנח) בסעודות האלו ניכרים ישראל שהם בני המלך, שהם מהיכל המלך, שהם בני האמונה. ומי שפוגם סעודה אחת מהם, מראה פגם למעלה, ומראה עצמו, שאינו מבני המלך העליון, שאינו מבני היכל המלך, שאינו מזרע קדוש של ישראל. ונותנים עליו כובד של שלושה דברים, דין גיהינום, מלחמת גוג ומגוג, וחבלי משיח.

תנט) בכל שאר הזמנים והחגים צריך האדם לשמוח ולשמח את העני. ואם הוא שמח בלבדו, ואינו נותן לעני, עונשו גדול. כי שמח בלבדו ואינו נותן שמחה לאחר. עליו כתוב, וזריתי פֶּרֶש על פניכם פרש חגיכם. ואם הוא שמח בשבת, אע"פ שאינו נותן לאחר, אין נותנים עליו עונש, כשאר הזמנים והחגים, שכתוב, פרש חגיכם, ולא פרש שַבָּתכם. וכתוב, חודשיכם ומועדיכם שׂנאה נפשי. ואילו שבת לא כתוב.

תס) ומשום זה כתוב, ביני ובין בני ישראל. ומשום שכל האמונה נמצא בשבת, נותנים לאדם נשמה אחרת, נשמה עליונה, נשמה שכל השלמות בה כמו עוה"ב. ומשום זה נקרא שבת, השם של הקב"ה, המלכות. השם, שהוא שלם מכל צדדיו ביום השבת.

תסא) ודאי כך הוא, אוי לו לאדם שאינו משלים השמחה של מלך הקדוש. ומהו השמחה שלו? אלו הם שלוש הסעודות של האמונה, סעודות שאברהם, יצחק ויעקב כלולים בהן. וכולם שמחה על שמחה, אמונה, המלכות, השלמה מכל צדדיה.

תסב) ביום הזה מתעטרים האבות, חג"ת, הנעשים לג"ר. וכל הבנים, נה"י, יונקים מהם. משא"כ בכל החגים וזמנים. שבשאר חגים וזמנים מתעטרים האבות במוחין דישסו"ת. אבל בשבת האבות מתעטרים במוחין דאו"א עילאין. ביום הזה נחים הרשעים בגיהינום. ביום הזה כל הדינים נכנעים, ואינם מתעוררים בעולם. ביום הזה התורה, ז"א, מתעטר בעטרות שלמות, מאו"א עילאין. ביום הזה שמחה ועונג נשמע בר"נ (250) עולמות.

תסג) בכל ששת ימי השבת, כשמגיע שעת תפילת המנחה, דין קשה שולט, וכל הדינים מתעוררים. אבל ביום השבת, כשמגיע שעת תפילת המנחה, רצון הרצונות נמצא, ועתיקא קדישא מגלה הרצון שלו, וכל הדינים נכנעים, ונמצא רצון ושמחה בכל.

תסד) וברצון הזה הסתלק משה, הנביא הנאמן הקדוש, מן העולם, כדי לדעת שלא הסתלק בדין. ובשעה ההיא יצא נשמתו ברצון של עתיקא קדישא, ונגנז בו. משום זה כתוב, ולא ידע איש את קבורתו. כמו שעתיקא קדישא נעלם מכל נעלם, ולא יודעים אותו עליונים ותחתונים, אף כאן נשמה זה שהסתתרה ברצון הזה של עתיקא קדישא, שהתגלה בשעת תפילת המנחה של שבת, כתוב בה, ולא ידע איש את קבורתו, והוא נסתר מכל הנסתרות שבעולם, ודין אינו שולט בו. אשרי חלקו של משה.

תסה) ביום שבת התורה מתעטרת בו, מתעטרת בכל אלו המצוות, בכל אלו הגזרות והעונשים, בשבעים ענפים של אור המאיר בכל צד וצד. כי ז"ס הם חג"ת נהי"מ, וכל אחת כלולה מעשר, הם שבעים. מי ראה הענפים היוצאים מכל ענף וענף של שבעים הענפים. חמישה עומדים בתוך האילן, ה"ס חג"ת נ"ה שבז"א, הנקרא אילן. המקבל אותם מבינה. כל הפנים נאחזים בהם. מי ראה אלו השערים הנפתחים בכל צד וצד מהם, שכל אחת כלולה מעשר, והם חמישים שערים. כולם זוהרים ומאירים באור ההוא, היוצא ואינו נפסק.

תסו) קול כרוז יוצא, התעוררו קדושים העליונים, התעוררו עַם קדוש הנבחר למעלה ולמטה, עוררו שמחה לפני אדוניכם, התעוררו בשמחה שלמה, הזדמנו בשלוש שמחות של שלושה אבות, שלוש סעודות, הזדמנו לקראת האמונה, שהיא שמחת השמחות. אשרי חלקכם ישראל הקדושים בעוה"ז ובעוה"ב. זו הירושה שלכם יותר מכל העמים עכו"ם. וע"ז כתוב, ביני ובין בני ישראל.

תסז) כן הוא ודאי, וע"כ כתוב, זכור את יום השבת לקדשו. וכתוב, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. וכתוב, וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד.

תסח) ביום שבת, כל נשמות הצדיקים מתעדנים בתענוגי עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, הכתר. ורוח אחד מעונג עתיקא קדישא, מתפשט בכל העולמות, ועולה ויורד, ומתפשט לכל בנים הקדושים, לכל שומרי התורה. ונחים במנוחה שלמה, ונשכחים מכולם כל רוגז, כל הדינים וכל עבודה קשה. כמ"ש, ביום הניח ה' לך מעוצבך ומרוגזך ומן העבודה הקשה.

תסט) משום זה שקולה שבת כנגד התורה. וכל השומר שבת כאילו שמר התורה כולה. וכתוב, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו, ושומר ידו מעשות כל רע. משמע, שמי ששומר שבת, כמי ששומר התורה כולה.

תע) כתוב, כה אמר ה', לסריסים אשר ישמרו את שבתותיי, ובחרו באשר חפצתי, ומחזיקים בבריתי. ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, טוב מבנים ומבנות.

תעב) כה אמר ה' לסריסים. סריסים הם החברים העוסקים בתורה ומסרסים עצמם כל ששת ימי השבת ועוסקים בתורה, ובליל שבת מזרזים עצמם בזיווג שלהם, משום שיודעים סוד העליון, בשעה שהמטרוניתא מתחברת במלך.

תעג) ואלו החברים היודעים סוד הזה, מכוונים את ליבם לאמונת אדונם, ומתברכים בפרי בטנם בלילה ההוא.

תעד) ונקראים ודאי סריסים, משום שמחכים עד השבת למצוא רצון של אדונם. כמ"ש, ובחרו באשר חפצתי. זהו הזיווג של מטרוניתא. ומחזיקים בבריתי, זיווג. בבריתי סתם, יסוד העליון המתחבר עם המטרוניתא. אשרי חלקו של מי שמתקדש בקדושה זו, ויודע סוד הזה.

תעה) כתוב, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך. כל מלאכתך, מורה, שבאלו שישה ימים נמצא מעשיהם של בני אדם. ובגלל דבר זה החברים אינם מזדווגים, אלא רק בזמן שלא נמצא מעשיהם של בני אדם, אלא מעשיו של הקב"ה. בשבת, שאסור לאדם עשיית מלאכה. מעשיו, הוא הזיווג עם מטרוניתא, המלכות, להוציא נשמות קדושות לעולם.

תעו) ומשום זה בלילה הזה, החברים מתקדשים בקדושת אדונם, ומכוונים ליבם, ויוצאים בנים טובים, בנים קדושים, שאינם סרים ימין ושמאל, בנים של המלך והמטרוניתא. ועל אלו כתוב, בנים אתם לה' אלוקיכם. לה' אלוקיכם ודאי, משום שאלו נקראים בנים שלו, בנים של המלך ומטרוניתא.

תעז) והרי דעת החברים היודעים סוד הזה, מתדבקים בזה. ומשום זה נקראים בנים להקב"ה. ואלו הם שהעולם מתקיים בזכותם. וכשהעולם עולה בדין, מסתכל הקב"ה בבניו אלו, ומרחם על העולם. וע"ז כתוב, כולו זרע אמת, טבעת הקדושה השלמה, שהם בקו האמצעי, לא לימין ולא לשמאל, כמו מוקפים בטבעת. כמ"ש, תיתן אמת ליעקב. ויעקב קו האמצעי. ומשום זה זרע אמת ודאי.

תעח) אוי לבני העולם שדרכם כבהמות, ואינם יודעים ואינם מסתכלים, שטוב להם שלא נבראו. אוי לעולם כשרבי שמעון ייצא ממנו, מי יוכל לגלות סודות, ומי יידע אותם, ומי יסתכל בדרכי התורה?

תעט) אמר להם רבי שמעון, אין העולם אלא בשביל החברים העוסקים בתורה, ויודעים נסתרות התורה. ודאי באמת גזרו החברים על עמי הארץ שמחבלים דרכם ואינם יודעים בין ימין לשמאל,
כי הם כבהמות, שראוי לעשות בהם דין אפילו ביוה"כ. ועל בניהם כתוב, כי בני זנונים המה.

תפ) כתוב, ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו. הלוא, אתן להם, היה צריך לומר?

תפא) ונתתי להם בביתי. ביתי, כמ"ש, בכל ביתי נאמן הוא. השכינה, הנקראת בית. ובחומותיי, כמ"ש, על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. שהוא חיצוניות השכינה. יד ושם, שיוציאו נשמות קדושות ממקום הזה, מן השכינה, ויד ההיא, פירושו חלק השלמות. טוב, פירושו, מלא מבנים ובנות. שם עולם אתן לו, לחלק השלמות, הנקרא יד. אשר לו כרת לדורי דורות. פירוש אחר, אתן לו, לאותו שיודע סוד הדבר,
של הסריסים אשר ישמרו את שבתותיי, ויכוון מה שצריך לכוון.

תפב) כתוב, לא תבַערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. משום שאין דין נראה ביום ההוא. והמבעיר אש גורם שיתעורר הדין. א"כ, למה עולה לגבוה, אש המזבח שנוהג גם בשבת? אלא, במושבותיכם כתוב ולא לגבוה. ואש ההוא העולה לגבוה, עולה להכניע דין אחר, ואש המזבח אוכלת אש אחרת, שלא יהיה לו שליטה בימות החול.

תפג) ומשום זה, מתגלה עתיקא קדישא ביום ההוא יותר מכל שאר הימים. ובזמן שמתגלה עתיקא, אינו נראה דין כלל. וכל העליונים והתחתונים נמצאים בשמחה שלמה והדין אינו שולט.

תפד) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ששת ימים חג"ת נה"י, שמהם נעשו שמים וארץ, זו"ן. ואלו ימים הקדושים העליונים נקראים ימים, שהשם הקדוש, המלכות, ארץ, נכלל בהם, והם נכללו בו. אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עכו"ם, עליהם כתוב , ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.

חזרה לראש הדף
Site location tree