אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת יתרו. חלק ג' / שתי מרגליות [ב' מרגלן]

שתי מרגליות [ב' מרגלן]

תקלג) שתי מרגליות הן ומסך אחד ביניהם העומד בין זו לזו. מרגלית העליונה אין בה צבע, אין בה מראֶה בגילוי.

תקלד) מרגלית זו העליונה, כשמתחילה להיגלות, מאירות שבע אותיות חקוקות, בולטות ומנוצצות ובוקעות בקיעים והיכלות. ומאירות כל אחת ואחת. ואלו שבע האותיות הם שני שמות, הנחקקים במרגלית ההיא. וביום השבת מנוצצות ומאירות ופותחות פתחים ויוצאות ושולטות. והן אהי"ה יה"ו. האותיות מתנוצצות. ובהתנוצצות שלהן נכנסות זו בזו, ומאירות זו בזו.

ביאור הדברים. המלכות נקראת מרגלית, להיותה נאחזת ב נה"י דז"א, הנקראים רגליים. ומחמת עליית המלכות לבינה, נקראת גם הבינה בשם מרגלית. והיא מרגלית עליונה. מחמת עליית המלכות לבינה, התמעטה הבינה לבחינת ו"ק בלי ראש, חסדים בלי חכמה. אמנם זה יתכן בז"ת, חג"ת נה"י דבינה, שהן צריכות לחכמה. וכשאין להן, הן פגומות. אבל ג"ר דבינה, שהן תמיד באור החסדים, ואינן מקבלות חכמה לעולם, אינן מתמעטות כלום מחמת עליית המלכות.

מרגלית עליונה היא בינה ואין בה צבע. הג"ר דבינה תמיד באור החסדים, ואור החסדים אין בהם צבע, שאין בהם שום אחיזה לדינים. ואין בה מראה בגילוי, אין שם חכמה, הנקרא מראה. אבל לא מחמת פגם, כי בג"ר דבינה אין פגם, אלא, אין הגילוי חכמה נוהג שם לעולם.

אבל בז"ת דבינה, חג"ת נהי"מ, יש גוון ויש מראה. וממנה נמשכים כל הגילויים, שבתחילה הן בו"ק בלי ראש, מחמת עליית המלכות בהן. לכן נאמר, שמאירות שבע אותיות חקוקות, ז"ת, חג"ת נהי"מ, בולטות, בחסדים, ומנוצצות אור חוזר. וע"י עליית המלכות התבקעה המדרגה לשתיים, שחו"ג ושליש ת"ת עד החזה נשארו במדרגת בינה, וגם המלכות התחברה בהם מחמת העלייה, ונה"י נפלו ממדרגת בינה וירדו למדרגה שמתחתיה, לז"א.

שבע האותיות אהי"ה יה"ו, הם שני שמות החקוקים במרגלית. שחג"ת עד החזה, שעודם במדרגת בינה, נקראים בשם אהי"ה, כמו בינה. אבל נה"י, שנפלו ממדרגת בינה לז"א, אינם נקראים אהי"ה, אלא יה"ו, כמו ז"א. א' של אהי"ה חסד, ה' של אהי"ה גבורה, י' של אהי"ה ת"ת עד החזה, ה' של אהי"ה המלכות שעלתה במקום החזה. שהן נשארו במדרגת בינה, שנקרא אהי"ה. ויה"ו הם נה"י שנפלו ממדרגת בינה, י' של יה"ו יסוד, ה' של יה"ו הוד, ו' של יה"ו נצח.

ולעת גדלות, ביום השבת, יורדת המלכות ממקום בינה למקומה. ואז שני חצאי המדרגה, אהי"ה יה"ו, חוזרות ומתחברות. ולמה המלכות עלתה למקום החזה, ששם שליש עליון דת"ת, הלוא למקום בינה הייתה צריכה לעלות? אלא, בז"ת נחשבים חג"ת כמו כח"ב בראש. ונמצא הת"ת, שהוא בינה, ע"כ עלתה לת"ת.

תקלה) וכשנכנסים זה בזה, מאירים זה מזה בשני צבעים. אחד צבע לבן, ימין, ואחד צבע אדום, שמאל. שאינם נעשים מדרגה אחת ממש, אלא שנעשים לימין ושמאל. שאהי"ה נעשה לימין, ויה"ו נעשה לשמאל. ומזדווגים זה בזה. ומשני צבעים אלו נעשו שני שמות אחרים, עד שעולים האותיות לשבעה שמות. שכל אות ואות משבע אותיות אהי"ה יה"ו נעשה לשם אחד.

תקלו) איך נעשות האותיות לשבעה שמות? א' של אהי"ה יוצאת ונוצצת ונכנסת באות ו' של יה"ו, ומאירות בשני צבעים לבן ואדום, והם שני שמות, הויה אל, ומאירים יחד. ה' של אהי"ה יוצאת ונוצצת ונכנסת באות ה' של יה"ו, ומאירות שתיהן בשני צבעים לבן ואדום. ואלו שני השמות, אחד נקרא הויה בניקוד אלוקים, שהי' בחטף סגול, והה' בחולם, והו' בחיריק, ואחד נקרא אלוקים, ומאירים יחד. י' של אהי"ה נכנסת בי' של יה"ו, ונוצצות יחד, ונכנסות זו בזו, ומאירות שתיהן, מפותחות וחקוקות כאחד, והן זוקפות ראש, שמשיגות ג"ר, ומאירות ומנוצצות, אחד עשר ענפים עולים מימין ומשמאל, שביחד הם כ"ב ענפים, כ"ב אותיות.

תקלז) ואלו שתי אותיות המאירות, י' של אהי"ה וי' של יה"ו, שמתחבקות זו בזו, הן, הויה הויה, מצפץ מצפץ, שלוש עשרה מידות הרחמים. ואלו שתי האותיות, כשנכנסות זו בזו ומתחבקות זו בזו, זוקפים ראש, שמשיגים ג"ר, מאירים ומנוצצים על כל, באלו י"א ענפים, היוצאים מצד ימין י"א ומצד שמאל י"א, שהם כ"ב אותיות התורה, שכל התורה והחכמה מתגלה ע"י כ"ב אותיות.

יש שני שמות הויה, קודם שלוש עשרה מידות הרחמים. הויה בא"ת ב"ש הוא מצפץ. י"ג מידות הרחמים הם בדיקנא דא"א, ושני פאתי הראש הקודמים לדיקנא הם שני שמות מצפץ. ועניין שני שמות אלו, שהכלים הריקניים שנשארו בראש א"א אחר הסתלקות האורות דג"ר דג"ר, לא יכלו להישאר בראש א"א מחמת עוביותם, ויצאו מראש א"א ונתלו בחוץ על עור הראש דא"א. והם המכונים שערות דא"א.

ואחר שיצאו, נבקעו לשני חצאי מדרגה, כו"ח נשארו על ראש א"א, ובינה ותו"מ יצאו ממדרגת ראש ונעשו לשערות דיקנא. ובגדלות יורדת המלכות שבסיום שערות ראש לסיום שערות דיקנא, ואז עולות שערות דיקנא בחזרה לשערות ראש ונעשות מדרגה אחת. והנה סיום שערות הראש, הנטהר מכל דין מחמת ירידת המלכות משם, נקרא בשם מצפץ. והוא מצפץ הימני, שבסיום שערות ראש, הנקרא פאה. ואותו הסיום הימני שנטהר נעשה לראש לשערות דיקנא, והוא מצפץ השמאלי.

וזה עניין שתי אותיות י', של אהי"ה ושל יה"ו, שמתחברים בשני שמות מצפץ מצפץ. כי י' של אהי"ה, שליש ת"ת העליון עד החזה, שבעת קטנות עלתה לשם המלכות, י' הנכנס באור ונעשה אויר, רוח בחסר ג"ר. ובשבת כשירדה המלכות ממקום החזה, ונטהר הת"ת מכל דין, נקרא הת"ת עתה בשם מצפץ. והוא מצפץ הימני. הרי שי' של אהי"ה הוא מצפץ. וכשהי' הזו מאירה בי' של יה"ו, ונעשתה לראש אליה, נקרא הי' של יה"ו ג"כ בשם מצפץ, אלא מצפץ השמאלי.

תקלח) אות ה' של אהי"ה שנשארה במקום החזה, עולה בשם אחד להתחבר עימהם, והוא אדני. וירדה משם למרגלית תחתונה, וכל אלו השמות בולטים ומנוצצים ויוצאים ושולטים בשבת. כיוון שאלו שולטים, יוצאת מרגלית עליונה, ג"ר דבינה, בולטת ומנוצצת ומתוך התנוצצות שלה, לא נראה בה גוון. כי מאירה רק בחסדים, ואור החסדים אין בו גוף.

תקלט) כשיוצאת המרגלית, היא מזדווגת ומשפיעה בשמות אהי"ה יה"ו, שהם ז"ת שלה, כי אע"פ שאין בה גוון, שאינה מקבלת חכמה, עכ"ז כל שפע החכמה שבז"ת שלה מקובל על ידה. ואז, שם אחד מהם, אדני, המלכות שבמקום החזה דז"ת, השביעית, מתעטרת ונכנסת במרגלית התחתונה, מלכות. ומתיישב במקומו שֵם י"ה, חו"ב. שאחר שירדה המלכות ממקום החזה, מתגלה הג"ר, שהן י"ה. ומרגלית העליונה מתיישבת בשםי"ה, ומתעטרת בהתנוצצות הזו המתנוצץ בשם הזה.

תקמ) אחר שהמרגלית העליונה הזדווגה והשפיעה בשמות אהי"ה יה"ו, יוצאים מהם ע' ענפים, ז"א, לכל צד, ומתחברים כולם יחד, ונעשו מרכבה וכיסא למרגלית העליונה. והמלך, חכמה, שולט בעטרותיו בכיסא, ביום הזה, והכול שמחים. כיוון שהכול שמחים, יושב המלך על הכיסא, והכיסא עולה בשבעים ענפים. כי ע' ענפים הם ז"א, שחגת"מ שלו נעשו ארבע רגליים אל הכיסא.

תקמא) ואלו שתי אותיות י', שבשני שמות אהי"ה יה"ו, העולות ויורדות, מאירים ומתעטרים כ"ב אותיות, שהם כלל התורה, ושתי אותיות י' אלו מזדווגות בשתי אותיות הראשונות של כ"ב אותיות, המסודרות בסדר תשר"ק, שהן ת' ש', ועולות בהארתם, לאחת בשישה שבטים, ולאחת בשישה שבטים אחרים. ואלו הם י"ב שבטים של ישראל העליון, ישראל סבא. שהן ד' מדרגות חו"ג תו"מ, שכל אחת כלולה מג' קווים חג"ת, שהם י"ב.

תקמב) שתי אותיות י' של אהי"ה יה"ו, עולות ויורדות ומזדווגות בשתי אותיות שבסוף כ"ב אותיות, המסודרות בסדר תשר"ק, שהן ב' א'. ועולות בהארתם, אחת בחמש מדרגות ואחת בחמש מדרגות, כנגד עשרה מאמרות. ואלו עשרה מאמרות כוללים כ"ב אותיות. כי י"ב שבטים יצאו בשתי אותיות ת' ש', עם עשרה מאמרות של שתי אותיות שבסוף, ב' א', הרי הן כ"ב אותיות, שהן כלל התורה, ז"א, שנקרא תורה. שהוא נבנה מכ"ב אותיות אלו. ויורש מרגלית העליונה בכיסא של ע"ב, ומאירים כ"ב האותיות.

תקמג) בשעה שמרגלית העליונה יושבת על כיסא של ע"ב, וכ"ב האותיות מאירות, אז מרגלית התחתונה בחושך, מסתכלת בהארה של כ"ב אותיות, בכוח העוז של אלו האותיות הנרשמות בה, הנקראות אדני.ואז האיר ועולה אור ההוא, ומקבל כל אלו כ"ב אותיות העליונות, ומרגלית התחתונה שואבת אותן לתוכה, ומאירה הארה המתנוצצת לע"ב (72) צדדים, שהיא הארת החכמה המתגלה בג' קווים.

תקמד) כיוון שמרגלית התחתונה מנוצצת ושואבת אלו האותיות לתוכה, אז מרגלית העליונה נמשכת עימהן, ומתדבקות מרגלית תחתונה, מלכות, במרגלית עליונה, בינה, שמלבישה אותה ונהיה הכול אחד. והוא, אל אדון, הנאמר ביום השבת.

תקמה) כ"ב האותיות, כשהם מנוצצות לצד ימין ולצד שמאל, זה המסך בין מרגלית העליונה למרגלית התחתונה, ואז נעשו השם מ"ב ושם ע"ב של המרכבה העליונה. והשם מ"ב והשם ע"ב נקרא שבת. וזהו השבת.

כ"ב אותיות המאירות במזלא עילאה, הן הדעת שלה, קו האמצעי. והארת קו האמצעי אינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. אבל במזלא עילאה מנוצצות האותיות לימין ולשמאל, ולא באמצע, משום שקו האמצעי אינו מגלה שם הארת החכמה עם החסדים יחד, כי מרגלית עליונה היא ג"ר דבינה, שמהן אין הי' יוצא מאויר לעולם. וע"כ אין ייחוד בקו האמצעי, הדעת. וגם הוא מחולק לימין ושמאל. והוא השם של מ"ב אותיות. משא"כ בז"ת דבינה ובז"א מאיר הקו האמצעי באמצע, שאור החסדים ואור החכמה מאירים בו ביחד, ואינו נוטה לימין ולשמאל, והוא השם של ע"ב אותיות. וזה כל ההפרש ממרגלית עליונה, שם מ"ב, ומרגלית תחתונה, המקבלת משם ע"ב.

במרגלית עליונה נשאר המסך, הי' שנכנס באור ונעשה לאויר, וע"כ אין קו האמצעי מאיר שם בהארת החכמה, ואין הימין והשמאל מיוחד בו. משא"כ מרגלית תחתונה, מקבלת מקו אמצעי, המאיר בחכמה וחסדים יחדיו, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, והיוד יצא מאויר וחזר ונעשה אור, שזהו הארת השם ע"ב. והארה זו של מרגלית עליונה נעשה לשם מ"ב. ואין לטעות שבמרגלית עליונה אין הארת חכמה כלל, הארת ע"ב, אלא שאינו מתגלה שמה, כי שם שולט השם מ"ב. ובשבת מאירים שני השמות, מ"ב וע"ב, כי בשבת עולים זו"ן, שבהם מאיר ע"ב, ומלבישים לאו"א עילאין, שהם ג"ר דבינה, שבהם מאיר השם מ"ב. ובשאר ימים טובים אינו מאיר אלא רק ע"ב בלבד.

תקמו) זכור, הוא זכר, ז"א, המקבל כל האיברים, כל המוחין, של עולם העליון, בינה. את יום השבת, לרבות ליל שבת, המלכות. וזהו את, המלכות. לקדשו, שצריך קדושה מעם הקדוש ולהתעטר בהם כראוי.

תקמז) זכור, מקום שאין לו שכחה, שכחה אינה נמצאת בו, כי אין שכחה במקום ברית העליון, יסוד. ומכש"כ למעלה, בז"א. ולמטה, במלכות, יש שכחה, הוא מקום שצריכים להזכיר, ויש שם ממונים, שמזכירים זכויות האדם ועוונותיו.

תקמח) ואין שכחה לפני כיסא הקדוש, בינה. וזכור, ז"א, הוא לפני הכיסא. כי ז"א עומד לפני הבינה ומקבל ממנה. ועליו נאמר, ואין שכחה לפני כיסא כבודך. ומכש"כ למעלה מז"א אין שכחה, משום שהכול הוא זכר, ושם נחקק השם הקדוש יה"ו. ולמטה, במלכות, צריך להתקדש. ומתקדש בזכור, בז"א, שממנו מקבלת כל הקדושות וכל הברכות. כשמתעטר ליל שבת, המלכות, על עם הקדוש כראוי בתפילות ובקשות ובסדר של שמחה.

תקמט) ואל תאמר, שזכור, ז"א, אינו צריך להתקדש מישראל, שהרי ממנו יוצאות כל הברכות והקדושות של העולם. כי ז"א, צריך להתקדש ביום השבת. ומלכות צריך להתקדש בליל שבת. וכל הקדושות מקבלים אח"כ ישראל, ומתקדשים בקדושה של הקב"ה.

חזרה לראש הדף
Site location tree