א) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם ורצה להתדבק בהם ולהתקשר עימהם, ועשה אותם עם יחיד בעולם, שכתוב, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, והם רצו בו והתקשרו בו.
ח) כשברא הקב"ה, שהיא בינה, עולם, שהיא מלכות, חקק בחקיקותיו האמונה, המלכות, תוך האורות העליונים. שהקב"ה, בינה, העלה אליו האמונה, המלכות, וחקק עם חקיקות האמונה בתוך האורות העליונים של עצמו, שמתוך זה יצאה בינה ותו"מ של הבינה, וירדה למדרגה שמתחתיה, ונשאר בבינה כו"ח דכלים באורות של רוח נפש, שזה נבחן כמו חקיקה באורות שלו.
יד) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך.
כ) אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. אפריון הוא היכל התחתון, מלכות, כעין היכל העליון, בינה. והקב"ה קרא אותו גן עדן, שנטע אותו להנאתו, והשתוקקותו היא להשתעשע בו עם נשמות הצדיקים, ששם עומדות כולם ורשומות בתוכו.
כו) מעצי הלבנון, אלו הם שישה ימי בראשית, שכל יום מסדר באפריון הזה סדר הראוי לו. שכל מידה מחג"ת נה"י דז"א, שנשלמו ע"י בינה, מאציל חלק אחד בבניין המלכות, שנקראת אפריון.
סדר הראשון. נמשך מצד ימין הבינה
לד) ויקחו לי תרומה. מי שרוצה להשתדל במצווה ולהשתדל בהקב"ה, צריך שלא ישתדל בו ריקם ובחינם, אלא האדם צריך להשתדל בו כראוי, לפי כוחו.
מב) בחדר העליון, מלכות, נמצאים ג' צבעים, נה"י, והם לוהטים תוך שלהבת אחת, שהיא הדינים הנמצאים במקום החזה, מכוח עליית המלכות שמה, כי ת"ת היא בינה דגוף.
ס) וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם, זהב וכסף ונחושת. מקרא זה לצד העליון, בצד הקדושה, ימין, ולצד התחתון, לצד האחר, שמאל.
סא) כתוב, ערב ובוקר וצהריים. זמני התפילה שבכל יום. החברים ביארו אלו ג' זמנים: ערב, המראה שאינה מאירה, המלכות. בוקר, מראה המאירה, ז"א. צהריים, מקום שנקרא חושך, גבורה, אחוז בערב, מלכות. ועומדים זה עם זה, כי השמאל נאחז במלכות.
עח) פתח ציפור האחת ואמרה, הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. זה קו הימין שבמלכות, המאיר בחסדים, ע"כ אומר, הללו את שם ה', המזמין להלל את שם ה', המלכות.
קיט) כתוב, הנה נא ידעתי כי איש אלוקים קדוש הוא עובר עלינו תמיד. וכתוב, נעשה נא עליית קיר קטנה ונשׂים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה. במקרא הזה יש לנו סֶמך קל לסדר התפילה.
קכה) בשעה שישראל מייחדים ייחוד של שמע ישראל ברצון שלם, אז יוצא מתוך הסתום של עולם העליון, או"א עילאין, אור אחד, שביל דאבא. ואור הזה בטש תוך ניצוץ הקשה, יסוד אמא, ונחלק לע' (70) אורות, שנאצלו מהם המוחין של ישסו"ת, ז"ת דאו"א, חג"ת נהי"מ, שכל אחת כלולה מעשר.
קנ) ויקחו לי תרומה, הוא הייחוד של מעלה, ז"א, ושל מטה, מלכות, בכלל אחד. כי "לי" הוא ז"א, תרומה מלכות. לא כתוב, ויקחו תרומה, אלא, ויקחו לי תרומה, שזה מורה, למעלה ולמטה בכלל אחד בלא פירוד כלל.
קסג) כמו שהם, הו"ק דז"א, מתייחדים מחזה דז"א ולמעלה, באחד, שאין עימהם שותפות דס"א, אף המלכות מתייחדת מחזה דז"א ולמטה, באחד, כדי שתהיה עימהם למעלה, אחד כנגד אחד, כי הקב"ה, ז"א, אחד למעלה, אינו יושב על כיסא כבודו, מלכות, עד שגם היא נעשית אחד כמוהו, כדי להיות אחד באחד.
קסט) ברכו את ה'. את, רומז על המלכות, הנקראת את. את, זהו שבת של כניסת השבת, ליל שבת, מלכות. ברוך ה' המבורך. ברוך, הוא מוצָא הברכות ממקור החיים, והמקום שממנו יוצא כל שיקוי להשקות לכל, יסוד הבינה.
קפד) כשהאיר היום ביום השבת, עליית השמחה עולה בכל העולמות בנחת בחדווה. אז כתוב, השמיים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. שמיים, ז"א, ששֵם העליון נראה בהם, אמא, ושם הקדוש נרשם בהם, אבא. כלומר, שמיים, ז"א, שיש בו מוחין דאו"א.
רח) ותיקנו החברים התחלת התשבחות מתשבחות האלו של דוד, מהשבח, השמיים מספרים, שהשמיים, ז"א, לוקח תחילה, ומאיר לכל השאר.
רט) ואח"כ צריכים לומר השבח, הלבנה, המלכות, הנפרדת מס"א ביום הזה, כדי להאיר מהשמש. וזהו שכתוב, לדוד בשנותו את טעמו. כי אחר שנפרדה מס"א, הרי התחברה בשמש, ז"א.
רי) ואח"כ התחברות ועליית המלכה עם בעלה ז"א. וזהו שכתוב, תפילה למשה איש האלוקים.
ריא) וזהו שכתוב, מזמור שירו לה' שיר חדש. התעוררות החברים שביארו בזה, הוא יפה, שאמרו, שאלו פָרות עָלות שהיו נושאות הארון, כמ"ש, וייִשרנה הפרות בדרך. מהו, השירה שהיו אומרות? הוא מזמור, שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה.
ריד) מזמור שיר ליום השבת. שבח הזה אמר אדה"ר בשעה שגורש מגן עדן, ובא השבת והגן עליו. שבח הזה, עולם התחתון, המלכות, משבח לעולם העליון, שהוא יום שכולו שבת, שהוא המלך שהשלום שלו, ז"א.
ריז) נשמת כל חי. נשמה שפורחת מחי העולמים, מיסוד דז"א, ומשום שהוא שלו, שממנו יוצאות כל הברכות ושורות בו, והוא משקה ומברך למטה, למלכות, נשמה הזו שיוצאת ממנו, יש לה רשות לברך למקום הזה, למלכות.
רכא) ואתה ה' אל תרחק, איילוּתי לעזרתי חושה. דוד המלך אמר זה בשעה, שהיה מתקן ומסדר השבח של המלך, כדי לחבר השמש, ז"א, בלבנה, מלכות. כיוון שהיה מתקן ומסדר השבחים של המלך אל החיבור, אמר, ואתה ה' אל תרחק.
רכז) ויקחו לי תרומה, שהיא המלכות המיוחדת עם הז"א. ובמה היא תרומה? בזהב, קו השמאל, כי משם היא ניזונה תחילה, משום שהיא גבורה תחתונה, הבאה מצד הזהב, שמשם הארת החכמה, כי המלכות נבנית מקו השמאל.
רנ) מי העיר ממזרח. מי, הוא עולם העליון, בינה, כי משם יוצאת ההתחלה, שתגלה האמונה, המלכות.
רנג) כתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. מהו השינוי מכל שאר השבחים, שאינו אומר באיזה מקום שיבח אותם דוד המלך, וכאן אומר, בהיותו במדבר יהודה? אלא לא זה בלבד, כי יש ג"כ הכתוב, בשנותו את טעמו לפני אבימלך.
רסב) ויקחו לי תרומה מאת כל איש. משה, בשעה שהקב"ה הראה לו מעשה המשכן, היה קשה לפניו ולא יכול לעמוד בו.
רסט) בארץ הקדושה מיתקן הכול באופן אחר. כי קליפה הקשה, המתלבשת בתוך הארץ, נשברת ממקום ההוא, ואינה שולטת בה כלל.
רפד) שלושה שמות נקראת הנשמה של האדם, שהן נר"ן. וכולן כלולות זו בזו, ובשלושה מקומות נמצאות כוחן. נפש נמצאת תוך הקבר, עד שהגוף נרקב בעפר, ובזה היא מתגלגלת בעוה"ז להימצא בין החיים, ולדעת הצער שלהם. ובשעה שנצרכים היא מבקשת רחמים עליהם.
שז) שיר המעלות. הבוטחים בה' כהר ציון לא יימוט, לעולם יישב. אבל אלו הן מדרגות קדושות עליונות מצד גבורות עליונות שבבינה, והן כעין הלויים למטה, שהם במעלות, מדרגות על מדרגות, חמישים שנה שכתוב בהם, מבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה. הרומז על חמישים שערי בינה.
שיג) שיר השירים אשר לשלמה. שירה זו העיר שלמה המלך, כשנבנה ביהמ"ק, והעולמות כולם נשלמו למעלה ולמטה בשלמות אחד.
שסג) ויקחו לי תרומה. סוד הסודות ליודעי חכמה. כשעלה ברצון סתר כל הסתרים, כתר, לעשות כבוד לכבודו, השיב רוח מנקודה עליונה, חכמה, רוח חכמה, הנמשך מלמעלה למטה, למלכות, כי החכמה מתגלה רק במלכות.
שסח) כשנגלה הקב"ה על הר סיני, כשניתנה התורה לישראל בעשרת הדיברות, כל דיבור עשה קול. הדיבור, חכמה, הוליד קול, חסדים. וקול נחלק לע' (70) קולות, וכולם מאירים ומנוצצים לעיניהם של ישראל, והיו רואים עין בעין זיו כבוד שלו, כמ"ש, וכל העם רואים את הקולות.
שפד) וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם. תרומה היא המלכות. תרומה פירושה השכינה. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.
תד) אהרון זכה לכהונה ונבואה, מה שלא זכה כוהן אחר. האם זכריה לא היה כוהן ונביא, שכתוב עליו, אם יהרג במקדש ה' כוהן ונביא? אלא הנבואה הייתה לצורך שעה ולא לדורות. שכתוב, ורוח אלוקים לבשה את זכריה.
תח) הכרובים הם זהב, משום שיוצא מצד הזהב. ולא התערב בהם כסף ולא גוון אחר. וזהו זהב ירקרק, הזהב שבראש המלכות. במשכן מתערבים הגוונים זהב וכסף יחד, שכסף וזהב, ימין ושמאל, נכללים זה בזה, שיהיה סוד העליון באחד.
תיד) ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור. אור הזה נגנז, והוא מזומן לצדיקים לעוה"ב. כמ"ש, אור זרוּע לצדיק, שמורה, הן לצדיק שלמעלה והן לצדיק התחתון. ואור ההוא לא שימש בעולם חוץ מביום הראשון, ואח"כ נגנז ולא שימש יותר.
תיט) כתוב, והויה נתן חכמה לשלמה, כאשר דיבר לו, ויהי שלום בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית שניהם. והויה, מורה הסכמה שלמעלה, ז"א, ושלמטה, המלכות, יחד. כי והויה מורה הוא ז"א, ובית דינו מלכות.
תכד) וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האוהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אוהלו. יפה הוא למשה שהוא נביא נאמן עליון על כל נביאי העולם.
תלב) והנה טוב מאוד, זהו מלאך המוות. ולמה כאן אתה אומר שבגללו לא כתוב ביום השני, כי טוב? אלא סוד הסודות כאן. כי ודאי מלאך המוות הוא טוב מאוד.
תמג) דין עונשי הגיהינום הוא לדון שם את הרשעים. למה הם נידונים בדינו של גיהינום? אלא הגיהינום הוא אש דולק ימים ולילות, כעין הרשעים המתחממים באש יצה"ר לעבור על דברי תורה, בכל חימום שמתחממים ביצה"ר, כך שורף בהם האש של הגיהינום.
תסז) מקום יש ביישוב שאינו שולט בו מחבל ההוא, ולא ניתנה לו רשות להיכנס שם, וכל אלו הדרים שמה לא מתים עד שיוצאים מחוץ לעיר. ואין לך אדם מכל הדרים שם שלא ימות, וכולם מתים כשאר בני אדם, אלא לא בעיר.