אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תרומה, חלק א' / אמר שומר בא בוקר

אמר שומר בא בוקר

עח) פתח ציפור האחת ואמרה, הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. זה קו הימין שבמלכות, המאיר בחסדים, ע"כ אומר, הללו את שם ה', המזמין להלל את שם ה', המלכות. לאחר זמן, אחר שתאיר החכמה שבה, שאז ילבישנה בחסדים. פתח ציפור השנייה ואמרה, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. זה הארת קו שמאל, המאיר הארת חכמה, שממנו עיקר המלכות. ע"כ אומר, יהי שם ה' מבורך מעתה, שמאיר מיד במלכות, הנקראת שם ה'. פתח ציפור השלישית ואמרה, ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. זה הארת קו האמצעי, המקבל מעצם ת"ת, שנקרא שמש. אז מקדים כרוז וקורא, הכינו עצמכם קדושים העליונים, אלו המשבחים לאדונם. היתקנו בשבח היום. אז נבדל היום מהלילה. אשרי חלקו מי שקם בבוקר מתוך השבח של התורה שעסק בלילה. בזמן ההוא, היא תפילת הבוקר.

עט) אמר שומר בא בוקר וגם לילה, אם תבקשו בַקשו, שובו בואו. מקרא זה על גלות ישראל, היושבים בתוך בני שעיר, וישראל אומרים להקב"ה, שומר מה מלילה, מה יהיה עלינו מגלות הזה, הדומה לחשכת לילה. כתוב, אמר שומר, זה הקב"ה, בא בוקר, כבר הארתי עליכם בגלות מצרים והעליתי אתכם וקירבתי אתכם לעבודתי, ונתתי לכם התורה, כדי שתזכו לחיי עולם. עזבתם תורתי, וגם לילה, הבאתי אתכם בגלות בבל והעליתי אתכם. עזבתם תורתי כבתחילה, הבאתי לכם שוב בגלות כבתחילה. אם תבקשו בקשו, כמ"ש, דִרשו מעל ספר ה' וקִראו, ושם תמצאו במה תלוי הגלות שלכם והגאולה שלכם, וכאשר תבקשו בה, היא תאמר ותכריז לפניכם, שובו בואו, שובו בתשובה שלמה, ומיד בואו ותקרבו אצלי.

פ) ובמקרא הזה כתוב, משא דוּמה. בשש מדרגות הנבואה נאמר לנביאים: במחזה, בחזון, בחיזיון, בחזות, בדבר, במשא. וכל החמש כולן, הוא, כמי שרואה אחר הכותל הארה ההיא של האור. ומהם כמי שרואה אור השמש מתוך עששית של זכוכית. אבל משא, היא, כשהאור מגיע ע"י יגיעה רבה, שהיה קשה הדבר עליו ולא יכול לגלות אותו, כמ"ש, לשׂום את משא כל העם הזה עליי. ומשום זה נקרא משא.

פא) וכאן כתוב, משא דוּמה, יגיעה גדולה, מחמת שהנבואה לא הייתה יכולה להתגלות. והיא נבואה בחשאי, ועומדת בחשאי. אליי קורא משעיר, כאן לא נגלה מי אמר, אליי קורא משעיר, האם הקב"ה או נביא הנאמן. אבל נבואה זו ודאי עומדת בחשאי, תוך האמונה העליונה, ומתוך הסתום, אמר נביא הנאמן, אשר לו היה קורא הקול של האמונה, המלכות, ואמר, אליי קורא משעיר, כמ"ש, וזרח משעיר למו. ולא כתוב, וזרח לשעיר, משום שהאמונה כך הוא, שמאירות מדרגות מתוך מדרגות, אלו פנימיות לאלו, קליפה תוך קליפה, ומוח תוך מוח. וע"כ כתוב משעיר, שנגלה מתוך קליפת שעיר.

פב) והנה רוח סערה באה מן הצפון, מדרגה אחת. ענן גדול, מדרגה שנייה. ואש מתלקחת, מדרגה שלישית. ונוגה לו סביב, מדרגה רביעית. ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. ומתוכה דמות ארבע חיות. הרי מדרגות תוך מדרגות.

פג) אף כאן כשהתגלה הקב"ה לישראל, לא התגלה אלא מתוך מדרגות אלו. מסיני בא, היא מדרגה הנסתרת ביותר. ואח"כ צריך להתגלות, ואמר, וזרח משעיר, הרי מדרגה אחרת, שהיא יותר בהתגלות, קליפה השורה על המוח. ואח"כ, הופיע מהר פארן, מדרגה אחרת. ואח"כ, ואתה מרבבות קודש, השבח של כולן, אע"פ שהתגלה בכל אלו מדרגות, נחשב שהתחיל להתגלות ממקום זה שהוא עיקר הכול, ממקום רבבות קודש, שהן מדרגות עליונות למעלה. אף כאן, אליי קורא משעיר, ממדרגה, וזרח משעיר למו, שמתדבק למעלה.

פד) שומר מה מלילה שומר מה מליל. שומר זה מט"ט. וכתוב עליו, ושומר אדוניו יכובד, ששולט בלילה. מה בין לילה לליל? אלא הכול אחד, ששניהם לילה וחושך. אלא בחלק של ליל שולטת הס"א, ובחלק של לילה אינה שולטת כלל. ליל צריך לשמירה, שכתוב, ליל שימורים הוא. וע"כ הוא חסר אות ה', ה' מורה על מלכות המתוקנת, וזהו כשנכנס הלילה עד שנחלק, מחצית הלילה הראשונה עד חצות נקרא ליל. מחצות לילה והלאה שולט לילה עם ה', שכתוב, ויהי בחצי הלילה. הלילה הזה. ולילה כיום יאיר. ומשום זה כתוב, שומר מה מלילה, שומר מה מליל.

פה) אמר שומר. מצאתי בספר של אדם, מה בין, ויאמר, אל, אמר: ויאמר, למעלה, ז"א. אמר, למטה, מט"ט. כמ"ש, ואל משה אמר, מי אמר? אמר שומר, מט"ט. בא בוקר, תפילת שחרית, ממשלת היום, השולט על הלילה. ולא שהבוקר בא לבדו, ונבדל הזכר, בוקר, מהנוקבא, לילה. הרי כתוב, וגם לילה, שניהם יחד, ואינם נפרדים זה מזה לעולם. וקול זה קורא דברים אלו, בא בוקר וגם לילה, שניהם מזומנים אליכם.

פו) מכאן ולהלאה, אם תבקשו בקשו, אם תבקשו בקשותיכם בתפילה לפני המלך, בקשו, התפללו ובקשו בקשותיכם ושובו אל אדוניכם. בואו, כמי שמזמין לקבל את בניו ולרחם עליהם. אף כן, הקב"ה, בוקר וגם לילה קורא ואומר, בואו. אשרי הם עם הקדוש, שאדונם מבקש אותם וקורא אותם לקרבם אליו.

פז) אז עם הקדוש צריכים להתחבר ולבוא לבית הכנסת, וכל מי שמקדים תחילה מתחבר עם השכינה בחיבור אחד. הראשון הנמצא בבית הכנסת אשרי חלקו, שהוא עומד במדרגת צדיק אל השכינה. כמ"ש, ומשחריי ימצאונני. זהו עולֶה במעלה עליונה. והרי לומדים, שבשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה, מיד כועס. א"כ איך יתכן, שהאחד ההוא שהקדים, התחבר בשכינה ונמצא במדרגת צדיק?

פח) אלא, בדומה למלך, ששלח לכל בני העיר, שיימצאו עימו ביום פלוני ובמקום פלוני. עד שבני העיר הכינו את עצמם, הקדים אחד ובא למקום ההוא. בין כך ובין כך בא המלך, ומצא שם אדם ההוא שהקדים. אמר לו המלך, פלוני, בני העיר איפה הם? אמר לו, אדוני, אני הקדמתי את עצמי מהם, והרי הם באים אחריי לפקודת המלך. אז, היה טוב בעיני המלך, וישב שם עימו, וודיבר עימו, ונעשה אהובו של המלך. בין כך ובין כך, באו כל העם והתרצה המלך עימהם, ושלח אותם לשלום. אבל אם אלו בני העיר לא היו באים, ואחד לא הקדים לדבר לפני המלך, ולהיראות בשבילם, ולומר שכולם באים, מיד היה כועס ונרגז המלך.

פט) אף כאן, כיוון שאחד הקדים ונמצא בבית הכנסת, והשכינה באה ומוצאת אותו, אז נחשב כאילו כולם נמצאים שם, כי זה מחכה עליהם שם. מיד מתחברת השכינה עימו, ויושבים בחיבור אחד ועושה היכרות עימו, ומושיבו במדרגת צדיק. ואם אחד לא הקדים ולא נמצא שם, כתוב, מדוע באתי ואין איש? ואין עשרה, אינו כתוב, אלא, ואין איש, כלומר אחד, שיתחבר עימי להיות אצלי. כמ"ש, איש האלוקים, שפירושו להיות במדרגת צדיק.

צ) ולא עוד אלא שעושה היכרות עימו, ושואל עליו, אם אינו בא יום אחד, כמ"ש, מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו? והרי ביארנו במה שכתוב, אליי קורא משעיר, שנמצא מדרגה אחר מדרגה ומדרגה תוך מדרגה. ע"כ שומר ההוא, שאע"פ שכתוב, אליי קורא משעיר, הוא מט"ט, קורא בכוח בכל יום, בא בוקר וגם לילה, שפירושו לתפילת שחרית. וזה הוא שהקב"ה שואל עליו, מי בכם ירא ה', שומע בקול עבדו, מט"ט, ובא לבית התפילה. הרי ש אם אינו בא, הקב"ה שואל עליו, ואומר, מי בכם ירא ה', שומע בקול עבדו. ומשום זה, אשרי הוא מי שמקדים לבית הכנסת, לעלות במדרגה זו, למדרגת צדיק.

צא) כשבא הבוקר, והציבור נמצא בבית הכנסת, הם צריכים להימצא בשִירות ותשבחות של דוד. שהסדר, לעורר אהבה למעלה ולמטה, לתקן תיקונים ולעורר שמחה. כי משום זה הלויים מעוררים שתתעורר אהבה ושמחה למעלה, באלו השירות והתשבחות.

צב) ומי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו שמראה פירוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק באלוקי ישראל, כי מראה בזה, שאין אלוקים, ואינו נמצא שם, ואינו מפחד ממנו, ונוהג ביזיון בתיקון העליון של מעלה. כי בית הכנסת מתוקן כנגד המלכות העליונה.

צג) כי בשעה שישראל מסדרים בבית הכנסת סדר שירות ותשבחות, וסדר התפילה, אז מתאספים ג' מחנות של מלאכים עליונים. מחנה אחד הם מלאכים הקדושים המשבחים להקב"ה ביום. כי יש אחרים שמשבחים להקב"ה בלילה. ואלו הם המשבחים להקב"ה ואומרים שירות ותשבחות עם ישראל ביום.

צד) מחנה השני הם המלאכים הקדושים הנמצאים בכל קדושה שישראל מקדשים למטה, ותחת ממשלתם הם כל אלו המתעוררים בכל הרקיעים בתפילה של ישראל. מחנה השלישי הן עלמות העליונות, שהן ז' רוחות של ז' היכלות דבריאה, שמיתקנות עם המלכות, והן מתקנות את המלכות להכניסה לפני המלך.

צה) וכולם מיתקנים בסדר של ישראל שמתקנים למטה, באלו שירות ותשבחות, ובתפילה שמתפללים ישראל. כיוון שאלו ג' מחנות מזדמנים, אז ישראל פותחים בשירה ומזמרים לפני אדונם. ומחנה האחד, הממונים לשבח לאדונם ביום, מזדמנים עימהם ומזמרים עימהם יחד באלו השבחים של דוד המלך.

צו) בזמן שמסיימים ישראל השבחים של תשבחות דוד, אז אומרים התשבחה של שירת הים. ותשבחה זו, למה היא בתיקון אחרון אחר שבחים של דוד? והרי תושב"כ קדמה לתשבע"פ, וקדמה לנביאים, וקדמה לכתובים, וכמו שהיא קדומה, הלוא כך צריכים להקדימה?

צז) אלא מתוך שכנ"י, המלכות, מיתקנת מתושב"כ, ע"כ צריכים לומר השירה בתחילת תיקוניה, סמוך לתפילה בישיבה, ותשבחה זו חשובה מכל שאר תשבחות שבעולם. והמלכות אינה מיתקנת מכלום כמו שמיתקנת מתשבחה זו, ומשום זה היא סמוכה לתפילה בישיבה, לתפילת יוצר.

צח) בה בשעה שנאמר שירת הים, מתעטרת כנ"י בכתר, שעתיד הקב"ה לעטר את מלך המשיח. וכתר ההוא מפותח וחקוק בשמות הקדושים, כמו שהתעטר הקב"ה ביום שעברו ישראל את הים והטביע כל מחנות פרעה ופרשיו. משום זה צריך האדם לשים רצונו בשירה זו. וכל מי שזוכה בה בעוה"ז, זוכה לראות את מלך המשיח בתיקון כתר ההוא, ובכלי זין, שהוא חגור, וזוכה לשבח שירה זו שם.

צט) כיוון שהגיע האדם ל"ישתבח", לוקח הקב"ה כתר ההוא ושם אותו לפניו. וכנ"י, המלכות, מתחילה להיתקן לבוא לפני מלך העליון, ז"א. וצריכים לכלול אותה בי"ג מידות הרחמים העליונות, שמהן מתברכת. והם י"ג מיני בשׂמים עליונים, כמ"ש, נרד וכרכום, קנה וקינמון. וכאן הם: שיר, שבחה, הלל, זמרה, עוז, ממשלה, נצח, גדולה, גבורה, תהילה, תפארת, וקדושה. הרי י"ב. ואח"כ לחבר אותה עימהם ולומר, ומלכות. והם י"ג. כי היא מתברכת מהם.

ק) וע"כ צריך, בשעה שהמלכות נכללת בין י"ג מידות, לשים לב ורצון בזה, ולא לדבר כלל ולא להפסיק ביניהם. ואם מפסיק ביניהם, יוצאת מתחת כנפי הכרובים שלהבת אחת, וקורא בכוח ואומר, פלוני שהפסיק גאות הקב"ה, יִכלה ויפסוק חייו, שלא יראה גאות המלך הקדוש, כמ"ש, ובל יראה גאות ה'. משום שאלו י"ג הם גאות ה'.

קא) מכאן והלאה אל ההודאות. זהו מלך עליון, מלך שכל השלום שלו, כמ"ש, שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו, ז"א. כי כל אלו השבחים שמקודם היו לכנ"י, המלכות, כשהיא משתבחת במחנות שלמטה. משם והלאה, יוצר אור ובורא חושך. אלו הם תיקונים של עולם העליון, ז"א.

קב) א"ב שבראשי תיבות, אל ברוך גדול דעה, הם תיקונים של עולם התחתון, מלכות, שבראשי תיבות כ"ב (22) אותיות קטנות, משום שיש אותיות גדולות ואותיות קטנות. אותיות קטנות הן בעולם התחתון, מלכות, אותיות גדולות הן בעוה"ב, בינה.

קג) הן גדולות בכל, מב' טעמים, הן אותיות גדולות בעצמם אפילו כשבאים ביחידות, והן גדולות בעת שאלו האותיות מתפשטות יותר, כל אות ואות באה במרכבה הראויה לה, שבח של שבת, שאלו האותיות של שבח. אל אדון על כל המעשים. ברוך ומבורך בפי כל הנשמה. אלו האותיות מתפשטות בחמש חמש תיבות, כי ב"אל אדון" יש חמש תיבות, וכן ב"ברוך ומבורך". שהם כנגד חמישים שערים של עוה"ב, בינה, שהן ה"ס כח"ב תו"מ, שכל אחת כלולה מעשר.

קד) שתי אותיות אחרות, שהן בסוף השבח של אל אדון, ש' ת', הן בשש שש תיבות, שהן כנגד ו"ק חג"ת נה"י של עוה"ב, בינה, ויוצאות משם: ש, שבח ייתנו לו כל צבא מרום. ת, תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקודש.

קה) אלו שתי אותיות ש' ת', בשש שש אותיות, שתי אותיות הראשונות א' ב', הן בחמש חמש אותיות, כל שאר האותיות שבאמצע, כולן בארבע ארבע אותיות, משום שהן במרכבה העליונה, כי האותיות הראשונות א"ב, שהן עשר, ואלו ש"ת שבסוף, שהן י"ב, הן יחד השלמות של כ"ב אותיות, כי יש בהן כ"ב תיבות כנגד כ"ב אותיות עליונות, שהן בבינה. נשארות י"ח (18) אותיות אחרות שבאמצע, שהן עולות במרכבתן, כלומר בהתפשטותן, לארבע ארבע תיבות, שהן ביחד ע"ב (72) תיבות. כי י"ח פעם ארבע הוא ע"ב, השם המפורש, חקיקה הקדושה של ע"ב אותיות שהקב"ה מתעטר בהן. ושם הזה מעטר לכנ"י, המלכות, ועולה להתעטר בהן, תוך שלמות השכינה.

קו) אלו האותיות המתעטרים בשבח העליון, הראשונות, שהן א"ב, והאחרונות, שהן ש"ת, העולים בעטרותיהן, הן הצירוף מא"ב של א"ת ב"ש, אלף מתפשט בחמש אותיות, אל אדון. ת' בשש אותיות, תפארת וגדולה. ב', בחמש אותיות, ברוך ומבורך. ש', בשש אותיות, שבח נותנים לו. ומשום זה א"ת ב"ש שבשבח אל אדון, שיש בהן כ"ב תיבות, הן כלל כ"ב אותיות דז"א, שהן עטרה לל"ב (32) שבילי החכמה, כי ל"ב שבילי החכמה הן כ"ב אותיות דז"א, שעלה לבינה שבה ע"ס, כ"ב ועשר הן ל"ב נתיבות החכמה, כלומר של בינה שנעשתה לחכמה. ולז"א שבבינה רומזות כ"ב תיבות שבא"ת ב"ש, שבשבח אל אדון.

קז) והאותיות האחרות, חוץ מא"ת ב"ש, העולות במרכבותיהן, הן ג"ר, שמתחילות בג', גודלו וטובו מלא עולם, ומסיימות בר', ראה והתקין צורת הלבנה. וכולן הן המרכבה הקדושה, חג"ת דז"א ומלכות המתחברת עימהם, שנעשו מרכבה לבינה, הנקראים מרכבה עליונה. א"ת ב"ש, שבשבח אל אדון הוא השם הקדוש הויה, ז"א שעלה לבינה. ג"ר שבאל אדון, י"ח אותיות מג' עד ר', הוא מרכבה הקדושה העולה בחשבון ע"ב, חג"ת שבהם ג' הפסוקים, וייסע ויבוא ויט. ונעשה מהם שם הקדוש לעטר את כנ"י, המלכות, מתוך מרכבה עילאה. שהמלכות מקבלת ע"ב התיבות דחג"ת, שהן מרכבה עליונה.

קח) ומשום זה, שם ע"ב ההוא כלול באבות, בג' קווים, והמלכות מתעטר בהם, להיות שם קדוש. ואינו שם עליון כאלו שמות העליונים של עולם העליון, ז"א, הנאחזים למעלה למעלה בבינה, ואינם נמשכות למטה. ואע"פ שהשם הזה הוא עליון, שהרי הוא ג' קווים, חג"ת דז"א, אבל הוא דוד המלך, מלכות, המתעטר באבות, חג"ת דז"א. כלומר, שאין המדובר בחג"ת לפי עצמם, אלא ביחס המלכות המקבלת מהם, שמבחינה זו הוא נמשך למטה, אבל החג"ת לפי עצמם הם עליונים ואינם נמשכים למטה.

קט) השם של מ"ב אותיות הוא האבות, חג"ת דז"א, כ"ב אותיות, המתעטרים בעולם העליון, בע"ס דבינה, ועולם העליון מתעטר בעליון ממנו, בע"ס דחכמה. כ"ב של ז"א ועשר דבינה ועשר דחכמה עולים בחשבון מ"ב. וע"כ הוא עולה ואינו יורד, שאינו משפיע חכמה מלמעלה למטה במלכות, משום שמתעטר במחשבה עליונה, חכמה, או"א עילאין, הנמצאים תמיד בחסדים מכוסים. כי הבינה שכאן, הוא ישסו"ת, והחכמה שכאן היא או"א עילאין. אשרי חלקו מי שיודע בו בשם מ"ב, ונזהר בו.

קי) דוד, מלכות, המתעטר באבות, חג"ת דז"א. שחג"ת דז"א, ע"ב תיבות שבג' הפסוקים, וייסע ויבוא ויט, משפיעים חכמה אל המלכות. והוא עולה ויורד, שמשפיע למטה אל המלכות. כעין מצפ"ץ זה, שהוא הויה שבפאתי הראש דא"א, שבצירוף א"ת ב"ש היא מצפ"ץ, שהיא השם שממנו נמשכות י"ג מידות הרחמים, שהם י"ב במרכבה הקדושה, חו"ב תו"מ, שבכל אחד ג' קווים שעולים י"ב, היוצאים מאחד השורה עליהם, שהוא מצפ"ץ. והם י"ג. שהיא עולה ויורד להשפיע חכמה מלמעלה למטה.

ומשום זה השם ע"ב עולה ויורד. עולה מצד הימין, חג"ת דז"א, ויורד מצד השמאל, מלכות, המקבלת את החג"ת, כמו השם של י"ג מידות הרחמים שעולה מצד זה ויורד מצד זה. וזה שיורד הוא להמשיך הטוב למטה, אל המלכות. וע"כ הא"ב, של א"ת ב"ש ג"ר וכדומה, אותיות הראשונות עולות בחשבון, כי ב' גבוה בחשבון מא', וג' מב', וד' מג' וכדומה. ואותיות אחרונות יורדות בחשבון, כי הש' פחותה מת', והר' פחותה מש', והק' מר' וכדומה. שעולות מצד אחד ויורדות מצד אחד, ומה שיורדות הוא להמשיך הטוב שלמעלה למטה.

קיא) השם מ"ב מתעטר למרכבה עליונה, לחו"ב עליונים. השם ע"ב מתעטר למרכבה תחתונה, אל המלכות. אשרי חלקו מי שמשתדל לדעת את ריבונו, אשרי הוא בעוה"ז ואשרי הוא בעוה"ב.

קיב) ומשום זה השבח של שבת, אל אדון, המשבח אל המלך שהשלום שלו, משבח לו, בשם ע"ב, בי"ח אותיות מג' עד ר'. ובכ"ב תיבות, שבד' אותיות שבא"ת ב"ש, שהן כ"ב אותיות, כדי שיתעטר בו לעלות למעלה, לבינה, בשם הזה. וע"כ, אל אדון הוא שבח של עוה"ב, בינה, ועליית מרכבה קדושה העליונה, חג"ת דז"א, המתעטרת לעלות למעלה, לבינה. ועליית כנ"י, המלכות, המתעטרת לעלות ולקבל מהמרכבה העליונה, חג"ת דז"א.

קיג) הא"ב של א"ת ב"ש עולות ויורדות, שאותיות אחרונות שבהן הן יורדות. הא"ב של א"ל ב"ם עולות ואינן יורדות. שגם אותיות אחרונות שבהן הן עולות, כי מחשבון ל' עולה לחשבון מ' ואח"כ לנ' ואל ס'. וע"כ אינן יורדות להשפיע למטה. א"ת ב"ש הוא שבת בלבד, מלכות, שהן משפיעים למטה. א"ל ב"ם הוא שבת ויוה"כ, מלכות העולה אל הבינה, שהוא יוה"כ, העולה למעלה למעלה, מבינה לחכמה, עד שהכול מתעטר בא"ס ואינו מושפע למטה.

קיד) אל ברוך, שבסוף השבח, המאיר לארץ ולדרים, הוא סדר א"ב של אותיות קטנות, שהן במלכות, שהן תיקוני כנ"י, המלכות, בכל יום בתפילה. ומשום שהן אותיות קטנות, אין ריווח ביניהן, שאינן מתפשטות כל אחת לכמה תיבות, כמו בשבח אל אדון של שבת. והן תיקוני העלְמוֹת, ז' היכלות דבריאה, הבאות עם המלכה, מלכות, אל מלך העליון, ז"א.

נודע שבעת קטנות המדרגות, בעת שעלתה המלכות לבינה, נבקעות כל המדרגות לשתיים, ובינה ותו"מ שבכל מדרגה נופלות למדרגה שמתחתיה. ונמצא אז, שבינה ותו"מ של המלכות נפלו בז' היכלות שבעולם הבריאה. ולעת גדלות, שחצאי מדרגות בינה ותו"מ הנפולות חוזרות למדרגתן, הן מעלות עימהן גם מדרגה התחתונה שהיו בהן. ונמצא אז, שבינה ותו"מ דמלכות, הנפולות בז' היכלות דבריאה, שחוזרים אז ועולים למלכות דאצילות, הן מעלות עימהן גם ז' היכלות דבריאה, שהיו לבושות בהן בעת קטנות. כי בעת שהמלכות באה אל המלך, ז"א, בעת גדלות שלה, שאז חוזרות הבינה ותו"מ שלה, שהיו נפולות בז' היכלות דבריאה, אל מדרגתה באצילות, ואז לוקחות עימהם גם ז' היכלות דבריאה שהלבישן, המכונות ז' עלמות, וגם הן באות עם בינה ותו"מ דמלכות אל המלך, ז"א.

קטו) קדושה זו שמלאכים העליונים מקדשים, הקדושה שבברכת יוצר ושבתפילת שמונה עשרה, אינה ביחיד. כל קדושה שהיא בלשון הקודש, היחיד אסור לומר אותה. וקדושה בלשון תרגום, היא לעולם ביחיד ולא ברבים, שהיחיד הוא התיקון שלה ודאי, ולא הרבים. כמו שלומדים, שניים מקרא ואחד תרגום. כי שניים הוא לשון רבים, שרומז שוודאי שקדושה שבלשון הקודש, שהוא מקרא, אסורה ביחיד, אלא רק ברבים, עשרה. וקדושה בלשון תרגום, חסרה היא ברבים, ואין לאומרה אלא ביחיד לעולם. אחד תרגום ולא שניים או יותר. והטעם הוא, כי תרגום באה למעט, וכך צריך להיות. ולשון הקודש באה לרבות וכך צריך להיות, כי מעלים בקודש ואין מורידים. ובתרגום מורידים ולא מעלים, אחד, ולא יותר, כי אין מעלים כלל.

קטז) קדושה זו שבברכת יוצר, איננה סיפור דברי העולם, אלא היא קדושה שמתקדשת השכינה וכל המרכבות שלה, כדי להיתקן לפני מלך העליון. ומשום שהיא קדושת עולם התחתון, המלכות, היא נאמרת בישיבה ולא בעמידה. קדושה האחרת, שאומרים בחזרת התפילה, קדושה של עולם העליון, ז"א, ומשום זה נאמרת בעמידה, כדי להמשיך הקדושה למטה. וכל דברי עולם העליון, ז"א, הוא בעמידה ולא בישיבה.

קיז) ובכל אלו הקדושות, ישראל מתקדשים בהן למטה, וע"כ ישראל מתקדשים בקדושה של מרכבה התחתונה, מלכות, בישיבה, ובקדושה של מרכבה העליונה, ז"א, בעמידה. קדושה האחרת, של "ובא לציון", היא תוספת קדושה. וע"כ היא אחר התפילה, כי משום שהיא תוספת קדושה על קדושות האחרות, היא לאחר התפילה. ומשום שכל אחד ואחד צריך להמשיך עליו מתוספת ההיא, ניתקן לכל יחיד ויחיד קדושת תרגום.

קיח) והרי יש בה גם קדושת לשון הקודש. זהו בשביל הציבור, שיתקדשו כולם בכלל עם תוספת קדושה ההיא. ומשום שיחיד אין לו רשות לאומרה בלשון הקודש ולהתקדש יחידי, התקינו אותה בלשון תרגום, שהוא בשביל היחיד, שיתקדש כל אחד ואחד בתוספת ההיא, להמשיך עליו יותר קדושה. אשרי חלקם של ישראל שמתקדשים בקדושות עליונות, משום שהם דבקים למעלה, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.

חזרה לראש הדף
Site location tree