ויקחו לי תרומה
קנ) ויקחו לי תרומה, הוא הייחוד של מעלה, ז"א, ושל מטה, מלכות, בכלל אחד. כי "לי" הוא ז"א, תרומה מלכות. לא כתוב, ויקחו תרומה, אלא, ויקחו לי תרומה, שזה מורה, למעלה ולמטה בכלל אחד בלא פירוד כלל.
קנא) מאת כל איש אשר יידבנו ליבו. מקרא זה היה צריך לומר, כל איש. מהו, מאת כל איש? אלא זה ליושבים על כיסא הדין. אשרי הם הצדיקים היודעים לשים רצון ליבם למלך העליון הקדוש, וכל רצון ליבם אינו לעוה"ז, ולתאווה הבטלה שלו, אלא שיודעים ומשתדלים לשים רצונם להידבק למעלה, כדי להמשיך רצון אדונם אצלם מלמעלה למטה.
קנב) ומאיזה מקום לוקחים רצון של אדונם להמשיכו אליהם? הם לוקחים ממקום קדוש ועליון אחד, שממנו כל הרצונות הקדושים. והוא כל איש, צדיק, יסוד דז"א, הנקרא כל, כמ"ש, ויתרון ארץ בכל הוא. וכתוב, על כן כל פיקודֵי כל יישרתי. איש, איש צדיק זהו צדיק, אדון הבית, יסוד, אדון המלכות, הנקראת בית. שרצונו תמיד אל המטרוניתא, מלכות, כבעל האוהב את אשתו תמיד. יידבנו ליבו, שאוהב אותה. ליבו, המטרוניתא שלו, המלכות, שנקראת לב, יידבנו, להתדבק בו.
קנג) ואע"פ שיש להם אהבה גדולה זה בזה, שאינם נפרדים לעולם, עכ"ז מן כל איש, יסוד, בעל הבית, בעל המטרוניתא. תקחו את תרומתי, מלכות. מדרך העולם, אם רוצים לקחת מאדם את אשתו, הוא מקפיד ואינו עוזב אותה. אבל הקב"ה אינו כן, שכתוב, וזאת התרומה, כנ"י, המלכות, אע"פ, שכל האהבה שלה אליו ואהבתו אליה, לוקחים אותה ממנו, להשרות אותה ביניהם, ממקום עליון, שכל אהבה של אישה ובעלה שורה שם, יסוד, משם, תקחו את תרומתי. אשרי חלקם של ישראל, ואשריהם כולם שזכו לזה.
קנד) וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם. א"כ, הלוא, אשר תקחו מאיתו, היה צריך לומר? מיסוד? מהו מאיתם? משני שמות יסוד ומלכות ביחד, שלא ייקח אותה מעצמה אלא משניהם יחד, וע"כ כתוב, מאיתם.
קנה) מאִתם, מאת ם', עולם העליון, נהי"מ דבינה, ישסו"ת, מקום מגוריו של אותו צדיק, יסוד הבינה, שמתעטר מאת ס', או"א עילאין, חב"ד חג"ת דבינה, שמשם מקבל חיים, להזין העולמות כולם. ומיסוד דבינה יקבלו התרומה, המלכות. והכול הוא דבר אחד. הסוד ניתן לחכמים, אשרי חלקם.
או"א מכונה ס', ישסו"ת מכונה ם'. ז"א בגדלות יורש אלו המוחין, ויש בראשו ב' מיני מוחין אלו ס' ם'. ומה שצריכים לקחת המלכות מיסוד, הוא מיסוד הבינה שבראש ז"א, שמשם לוקח המלכות דג"ר. וע"ז כתוב, אשר תקחו מאתם, שהוא אותיות מאת ם'.
קנו) ואע"פ שהם לוקחים את המלכות, אינם יכולים לקחת אותה, אלא ברשות בעלה, ז"א, וברצון שלו. וצריכים לעשות עבודה של אהבה אליו. ואז באהבתו תקחו את תרומתי, המלכות. וכל זה עושים באלו עבודות של התפילה, והתיקון, שישראל מסדרים בכל יום. פירוש אחר: מאיתם, מכלל ו"ק העליונים דז"א, וע"כ כתוב, מאיתם לשון רבים.
קנז) מאיתם, מאלו הזמנים והשבתות תיקח אותה, והכול אחד. והם שכתוב, זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שָני. זהב, היום של רה"ש, יום של זהב, יום הדין, שהשמאל שולט, כמ"ש, מצפון זהב יאֶתה. כסף, יוה"כ, שעוונות ישראל מתלבנים כשלג, כמ"ש, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וגם הכסף צבעו לבן. וכתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.
קנח) נחושת, יום של קורבנות החג, המרכבות של עמים עכו"ם, שאנו מקריבים ע' פרים בעדם, והם נקראים הרי נחושת, ומשום כך מתמעטים והולכים פרי החג בכל יום. תכלת, פסח, שאז ממשלת האמונה, המלכות, רמז על דינים, כי תכלת מלשון כלָיה, לא שלטה עד שכילתה והרגה כל בכורי מצרים. כמ"ש, ועבר ה' לנגוף את מצרים. משום זה כל הצבעים טובים בחלום, חוץ מתכלת.
קנט) ארגמן שבועות, כי תושב"כ שניתנה בו, כלולה מימין ומשמאל, כמ"ש, מימינו אש דת למו. ארגמן כלול מהרבה צבעים. תולעת שני, חמישה עשר באב, שבנות ישראל היו יוצאות אז בבגדי תולע, כמ"ש, האמונים עלֵי תולע.
קס) עד כאן כנגד ו"ק: זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני. מכאן והלאה עשרת ימי תשובה, שהם: ושֵׁש, ועיזים, ועורות אילים מאודמים, ועורות תחשים, ועצי שיטים, ושמן למאור, ובשׂמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, ואבני שוהם, ואבני מילואים. עד כאן הם תשעה כנגד תשעה ימים, ויוה"כ משלים לעשרה.
קסא) ומכל אלו אנו לוקחים תרומת ה', המלכות, כמ"ש, וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם, בכל החגים, כדי להשרות אותה עלינו. ברה"ש אנו לוקחים תרומת ה', הבא מצד הזהב, גבורה, כי המלכות היא גבורה. ביוה"כ אנו לוקחים אותה, כי הבת, המלכות, יורשת לאמא, בינה, הנקראת יוה"כ. בסוכות אנו לוקחים אותה, שהיא סוכה הסוככת ומגנה עלינו, כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם, וזה היא תרומת ה', המלכות הנקראת עצרת.
קסב) בפסח אנו לוקחים אותה, צבע של אור התכלת. בשבועות אנו לוקחים אותה, והיא שתי הלחם. שכתוב, במתן תורה, וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור, ואנו לוקחים מתושב"כ את התשבע"פ, המלכות. ט"ו באב, המלכות עומדת בשמחה על בנות ישראל. וכל שאר הימים הם לתיקון של המלכות. וע"כ כתוב, אשר תקחו מאיתם, לשון רבים.