זהב וכסף ונחושת

רכז) ויקחו לי תרומה, שהיא המלכות המיוחדת עם הז"א. ובמה היא תרומה? בזהב, קו השמאל, כי משם היא ניזונה תחילה, משום שהיא גבורה תחתונה, הבאה מצד הזהב, שמשם הארת החכמה, כי המלכות נבנית מקו השמאל. ואע"פ שבאה מצד הזהב, לא נשארת כל עיקר אלא בצד הכסף, קו ימין, בהארת החסדים.

רכח) כוס של ברכה רומז על המלכות, שנקראת כוס, שצריכים לקבלו בימין ובשמאל. וכל עיקר נשאר בימין, והשמאל מעורר את הימין, שמשפיע בו הארת חכמה, ולא מתדבק בו, משום שהכוס ניתן בין ימין לשמאל, והשמאל מתאחד ונכלל תחת הימין, והימין מתדבק למעלה, בז"א, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. זהב וכסף, כמ"ש, לי הכסף ולי הזהב, ימין ושמאל דז"א. אבל במלכות זהב תחילה ואח"כ כסף, משום שנבנית מקו שמאל, זהב.

רכט) ונחושת זהו צבע כעין הזהב, משום שנצבע מצבע הזהב ומצבע הכסף, שהיא המלכות המתקבלת בשמאל וימין דז"א, זהב וכסף. וע"כ מזבח הנחושת קטן, כמ"ש, כי מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטון מהכיל את העולה. וכמ"ש, ודוד הוא הקטן, מלכות הנקראת מאור הקטן. ואע"פ שהוא קטן, הכול נאחז בתוכו. ואין המזבח האחר, הפנימי, נקרא קטן, אפילו היה רק אמה על אמה, כי אינו תלוי במידה, כי אינו קטן אלא רק זה שכתוב, את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה. ומזבח הנחושת הוא המאור הקטן, והמאור הגדול מזבח הפנימי, מזבח הזהב.

רל) ותכלת. תכלת של ציצית, תכלת זהו כיסא, תפילה של יד, המלכות, כיסא הדין, שדנים בו דיני נפשות, מלכות מצד דין הקשה שבה. משום שיש כיסא שדנים בו דיני ממונות, שהוא דין רפה. ויש כיסא שדנים בו דיני נפשות, שהוא דין קשה. ותכלת היא דין הקשה שבמלכות. וע"כ כל הצבעים יפים לחלום חוץ מצבע תכלת, כדי שיידע שנשמתו עולה בדין, וכשהנשמה עולה בדין נידון הגוף לכליה, וחלום ההוא צריך לרחמים רבים.

רלא) ותכלת, כיסא, שכתוב, כמראה אבן ספיר דמות כיסא. וכתוב, ונוגה לו סביב, משום שעושים בו כריכות לציצית, הנוגה מאיר לו וחוזר לצבע ירוק, שנראה בו יותר לבנונית. שזה כוכב הנוגה, המאיר לפנות בוקר. משעה ההיא והלאה מתחיל זמן ק"ש, כי השתנה צבע התכלת לצבע ירוק, שהוא דין רפה. ומשום זה אסור לדון דיני נפשות בלילה, משום שצבע תכלת שולט, וניתנה רשות לחטוף נפש בלי משפט. שיש אז כוח לס"א לבלבל דעת השופטים. כי המשפט, ז"א, רחמים, אינו שולט.

רלב) כשבא הבוקר, והתעורר הימין שלמעלה, יוצא אור ומגיע עד התכלת, ומשתנה ממה שהיה, ואז הימין שולט עליו, ומתדבק בו כיסא של רחמים, משעה ההיא והלאה הוא זמן ק"ש.

רלג) וארגמן הוא קיבוץ כל הצבעים ביחד, ז"א, קו האמצעי. ותולעת שָני או שנים, כמ"ש, כי כל ביתה לבוש שנים. שזהו צבע שנקרא שני, נקודת המפתחא שבמלכות, והוא כולל בתוכו כל הצבעים, גם נקודת המנעולא. שני ושנים אחד, אלא שנים נקרא כשכולם כלולים בו, גם המנעולא. שני יוצא מכיסא העליון, ז"א, שהוא כיסא לבינה, השולט על תכלת מצד ימין, המפתחא, והוא אפוטרופוס של ישראל, שכתוב בו, מיכאל שׂרכם, חסד, ובו המפתחא. ונקרא תולעת, משום שכוחו בפה, המסך המתוקן בפה דראש. וכמו תולעת השובר הכול ועוקר הכול, כי אם מתגלים הדינים דמנעולא הכלולים בו, הם גורמים להסתלקות כל האורות.

רלד) תולעת שני ושׁש. שני צבעים ביחד של ימין ושמאל, לבן ואדום. שניהם ביסוד, כי הדינים שבמלכות כלולים ביסוד. ושש הוא בוץ, ששישה חוטים מתחברים בו, יסוד. כמ"ש, וגווייתו כתרשיש, שהוא המלאך גבריאל. כי באלו השניים, חו"ג שביסוד, כלולים מיכאל וגבריאל, מיכאל בתולעת שני, וגבריאל בשש.

רלה) ועיזים הן גבורות תחתונות שבחיצוניות, ת"ת ומלכות שבקליפת נוגה דבריאה. מכסים על הפנימיים שבקדושה. והכול צריך, צריכים לתת מקום לכל, כי מצד הזהב באים, שנמשכים מצד הגבורה, זהב. ועורות אילים מאודמים, המשכה של ב' צדדים, ימין ושמאל, חו"ב של קליפת נוגה, כדי לכסות במקום אחר על הקדושה. כי העיזים מכסים על בחינות שכנגדן בקדושה, ועורות אילים מאודמים מכסים על בחינות שכנגדן בקדושה.

רלו) ועורות תחשים. בחינה אחת גדלה תוך הס"א בחורבה, ואינה נמצאת ביישוב, והיא בחינת טהרה, שנקראת תחש, שהיא זו"ן של נוגה דאצילות, הגדלה תוך ג' הקליפות, רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת.

רלז) בספר של שלמה המלך, במזבח הנחושת, יש סודות עליונים. מזבח אדמה תעשה לי, המלכות. נחושת, כששולטים הרים אחרים והמלכות צריכה לזון אותם, היא נצבעת בגוון של נחושת, כדי לזון אותם, שאז נקראת המלכות מזבח הנחושת, והם נקראים הרי נחושת.

רלח) לאלו הרי נחושת נמשך רוח מתוך מזבח, המלכות, שהיא אות נ' שבנחשת. וכשמזבח מסתלק בעלייה אחרת, מסתלק אות נ', מזבח הקדוש, ונשאר הרוח של הרי נחשת, אותיות חש"ת. וכשהרוח התעלה בקיומו, נקרא תחש, כי הסתלקה ממנו אות נ'.

רלט) רוח תחש נחלק לכמה רוחות, ונקראים ג"כ תחש. וע"כ נקרא עם ההוא תחש, כמ"ש, ואת תחש ואת מעכה. והם היו יודעים בחיה הזו תחש, שהייתה במשכן, שנקרא על שמם.

רמ) ועצי שיטים. אלו הם סודות הקדושים של אלו קרשי המשכן, שנקראים עצי שמיים. כתוב בקרשים, עצי שיטים עומדים. וכתוב, שרפים עומדים. ללמד שהקרשים הם שרפים.

רמא) מכאן ולהלאה שמן למאור הוא המשכת שמן הגדלות, הקדוש, להמשיך עליהם המוחין דג"ר. אבני שוהם ואבני מילואים, אלו הם אבני קודש יסודות המשכן, שהם ד' מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל ורפאל, שכל אחד מהם כלול משלושה קווים, שהם י"ב נושאי המרכבה, המלכות, במרכבות קדושות אלו, י"ב האלו, מזדמנים בלבדם להוקיר ולשבח בלבוש כבוד, החושן, שיכוון בהם הכוהן שם, ויזכיר י"ב שבטים, וע"כ הם י"ב אבנים.

רמב) שלושה עשר מינים, זהב וכסף ועוד, חוץ משתיים עשרה אבנים יקרות אלו שבאבני מילואים, וכולם עולים כ"ה (25), לכ"ה אותיות, בסוד העליון של הייחוד. וכנגד אלו חקק ותיקן משה כ"ה אותיות בפסוק של הייחוד, שכתוב, שמע ישראל הויה אלוקינו הויה אחד, שהן כ"ה אותיות מפותחות, נחקקות בסוד העליון.

רמג) יעקב רצה לתקן הייחוד למטה, במלכות, והתקין בכ"ד (24) אותיות, שהם, בשכמל"ו, ולא השלים לכ"ה אותיות, משום שעוד לא היה מתוקן המשכן, המלכות. כיוון שניתקן המשכן, ונשלם דבר הראשון שיצא משם. כשנשלם, לא דיבר אלא בכ"ה אותיות, להראות שזה נשלם כעין העליון, ז"א, שכתוב, וידבר הויה אליו מאהל מועד לאמר, הרי כ"ה אותיות.

שורש המלכות שיוצאת משם, היא נקודת החזה, ששם הדינים של מסך דחיריק דז"א. ולז"א עצמו אין הדינים פוגמים, להיותם בסיום שלו, כי עיקר ז"א הוא חג"ת עד החזה, ומחזה שלו ולמטה שייך למלכות. ואין הדינים פוגמים למעלה ממקום יציאתם. אבל המלכות נפגמת מהם, להיותם בשורש שלה. והדינים ההם מתוקנים בייחוד, ועכ"ז עוד לא ניתקנו כל כך, עד שיבואו במספר האורות להשלים כ"ה בחינות. עד שהוקם המשכן.

רמד) וע"כ הם כ"ה מינים להשלים תיקון המשכן, וכל אותיות אלו התבארו באותיות החקוקות, ומשום שהמשכן נשלם באלו, הוא נקרא כ"ה, בייחוד השלם של המשכן, המלכות, וע"כ כתוב, וחסידיך יברכוכה, שהם אותיות יברכו כה, אשר כה, הוא השלמות של כל המשכן והתיקונים שלו. כ"ה הוא כנגד כ"ב אותיות ותורה ונביאים וכתובים, שהם כלל אחד וסוד אחד.

רמה) בשעה שישראל מייחדים הייחוד במקרא של כ"ה אותיות, שהם, שמע ישראל הויה אלקינו
הויה אחד, ובשכמל"ו, שהם כ"ד אותיות, ויכוון כל אחד בהם, כל האותיות מתחברות יחד ועולים בחיבור אחד מ"ט (49) שערים, ביובל, בינה. כי כ"ה וכ"ד הם מ"ט. ואז צריך להעלות עד הבינה ולא יותר, ואז נפתחים מ"ט שערי בינה. והקב"ה מחשיב לאדם ההוא, כאילו קיים כל התורה, הבאה במ"ט פנים.

רמו) וע"כ צריך האדם לכוון הלב והרצון בכ"ה ובכ"ד, ולהעלותם ברצון הלב למ"ט השערים. כיוון שכיוון בזה, יכוון בייחוד, שמע ישראל ובשכמל"ו, שהם כלל של כל התורה כולה. אשרי חלקו מי שמתכוון בהם, כי ודאי הוא כלל של כל התורה למעלה ולמטה. וזהו אדם השלם, זכר ונוקבא, כי שמע ישראל זכר, ובשכמל"ו נוקבא, והוא כל האמונה.

רמז) מחלוקת של שמאי והילל בקימה ושכיבה. שכתוב, בשוכבך ובקומך, ששמאי סובר, בערב, שאז זמן הנוקבא בממשלתה, ובנוקבא צריכים להטות ולקרוא ק"ש, בשכיבה. ובבוקר, שהזכר, ז"א, שולט בשליטת עולם העליון, צריכים לקום ולקרוא לפני הזכר, כמו שצריכים בתפילה, שתהיה בעמידה. וכן בכל מקום שהזכר בא, הוא בעמידה.

רמח) ובית הילל סבור, אם היה נמצא ז"א לבד, ומלכות לבדה, היו צריכים לחלק, שזה יהיה בעמידה וזה בשכיבה. אבל כיוון שאנו מחברים את ז"א והמלכות יחד, בחיבור של מ"ט פנים ומ"ט שערים, שהם כ"ה של שמע וכ"ד של בשכמל"ו, אין אנו צריכים לחלק זה לבד וזה לבד, אלא לראות שהכול אחד בלא פירוד. שאין לחלק בין ק"ש של שחרית לק"ש של ערבית. וכמו שמזדמן לאדם, כך יאמר, אם בעמידה ואם בשכיבה, כי שניהם הם בחיבור אחד, כמו שנרצה להם, וכך צריכים להראות.

רמט) וע"כ הזכר, ז"א, הוא בו"ק בפסוק שמע ישראל, שהם שש תיבות אחרות, כנגד ו"ק דגדלות שמקבל מאו"א, והנקבה בו"ק בשכמל"ו, שהם שש תיבות, כנגד ו"ק דגדלות שמקבלת מז"א, ועולים שניהם בחיבור אחד במ"ט שערים. והלָכה כבית הילל בכל מקום.