אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תרומה, חלק א' / אלוקים אלִי אתה אשחַרֶך

אלוקים אלִי אתה אשחַרֶך

רנג) כתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. מהו השינוי מכל שאר השבחים, שאינו אומר באיזה מקום שיבח אותם דוד המלך, וכאן אומר, בהיותו במדבר יהודה? אלא לא זה בלבד, כי יש ג"כ הכתוב, בשנותו את טעמו לפני אבימלך. וכן, בבוא הזיפים. וכן כולם. להראות לכל בני העולם שבחו של דוד, שאע"פ שהיה בצער, והיו רודפים אחריו, היה משתדל לומר שירות ותשבחות להקב"ה.

רנד) ואע"פ שהיה אומר ברוח הקודש, הרי רוח הקודש לא היה שורה עליו, עד שהיה משתדל שישרה עליו. וכן בכל מקום אינו שורה רוח הקודש מלמעלה, עד שיעורר אותו האדם מלמטה. ודוד, אע"פ שהיו רודפים אחריו, והיה בצער, לא היה עוזב השירות והתשבחות מפיו, ולא הפסיק מלשבח לאדונו על כל.

רנה) מזמור לדוד, מורה שתחילה שרה עליו רוח הקודש ואח"כ אמר שירה. לדוד מזמור, מורה שתחילה אמר שירה, ואח"כ שרה עליו רוח הקודש. וכאן שרה עליו רוח הקודש תחילה, כיוון שאומר מזמור לדוד. האם משמע שהיה בלי השתדלות? אלא שאם לא היה מכוון עצמו תחילה, לא היה שורה עליו רוח הקודש.

רנו) מזמור, זהו רוח הקודש, שנקרא מזמור. נקרא כך, משום שהמלכות, שהיא רוח הקודש, משבחת תמיד למלך העליון, לז"א, שבכל זמן היא משבחת ומזמרת ואינה שוקטת. כיוון שבא דוד, ומצא הגוף של המלכות, הו"ק שלה, מתוקן כראוי, ושרתה עליו, היה מגלה בעוה"ז לשבח ולזמר למלך, לז"א. והכול כדי שיתוקן עוה"ז, כעין של מעלה.

רנז) לדוד, איש שלם בתיקוניו, איש מתוקן, איש צדיק. דוד לא השתנה לעולם, שהיה שווה הן בשעת נחת והן בשעת צער. בהיותו במדבר יהודה, זהו שבחו של דוד, אע"פ שהיה בצערו, אע"פ שהיו רודפים אחריו, היה משבח ומזמר לה'. ואמר שבח שהוא גדול ומכובד.

רנח) והמעלה של השבח הוא, אלוקים אלי אתה אשחַרֶך. אלוקים הוא סתם, אלוקים של הכול. כיוון שאמר אלוקים, למה אמר אלי? זה מורה על מדרגה שלו, כי שלוש מדרגות יש כאן, אלוקים, אלי, אתה. ואע"פ שהן ג' שמות, הן מדרגה אחת, אלוקים חיים. אלוקים, למעלה בבינה, הנקראת אלוקים חיים. אלי, קצה השמיים עד קצה השמיים, ז"א. אתה, מדרגה שלו, מלכות. ואע"פ שהכול אחד ובשם אחד עולה בפשוטו של הכתוב, עכ"ז רומזים על ג' מדרגות.

רנט) אשחרך, שהתקין האור המאיר בשחרות, אור החכמה שבשליטת השמאל בנקודת השורוק, שמטעם חיסרון של חסדים אינה יכולה להאיר, ונקרא משום זה אור שחור. כי האור הנמצא בשחרות אינו מאיר עד שמתקנים אותו למטה, שמעלים מ"ן, וממשיכים חסדים שהחכמה תתלבש בהם, ואז מאירה. ומי שמתקן אור השחור הזה, אע"פ שהוא שחור, זוכה לאור הלבן המאיר, שזהו האור של המראה המאירה, ז"א. וזהו אדם הזוכה לעוה"ב.

רס) ומשחריי ימצאונני. ומשחריי, שמתקנים האור של משחריי, אור השחור. ימצאונני, לא כתוב ימצאוני, אלא ימצאונני, שזה מורה, שזוכה לשני אורות, לאור שחרות השחור, החכמה שבמלכות שאינה מאירה מחוסר חסדים, ולאור הלבן המאיר, שהוא ז"א המלביש החכמה שבמלכות עם חסדים והיא מאירה. ונמצא שזכה, למראה שאינה מאירה, המלכות, ולמראה המאירה, ז"א. וזהו ימצאונני, שני אורות. וע"כ אמר דוד, אשחרך, כי התקין אור השחרות השחור, המלכות, שיאיר עליו אור הלבן המאיר, ז"א, שהחכמה שבמלכות תתלבש בחסדים דז"א, ואז המלכות מתוקנת ומאירה.

רסא) צָמאה לך נפשי, כמַה לך בשרי. כמי שרעב לאכול וצמא לשתות. בארץ צייה ועייף בלי מים. המלכות בשליטת השמאל, שהוא אור שחור, מחמת חיסרון של חסדים, מים, שאז היא מדבר ולא מקום יישוב, אינה מקום קדוש, ומשום זה נבחנת למקום בלי מים. וע"כ תיקן אותה דוד והמשיך לה מים מז"א. וכמו שאנו רעבים וצמאים אליך אחר חסדים במקום הזה, כן בקודש חזיתיך לראות עוזך. כי הרעב והצימאון גורם להעלות מ"ן ולהמשיך חסדים מז"א ולהלביש האור השחור של המלכות, ואז חוזרת לקדושה ומאירה.

חזרה לראש הדף
Site location tree