נפש רוח ונשמה

רפד) שלושה שמות נקראת הנשמה של האדם, שהן נר"ן. וכולן כלולות זו בזו, ובשלושה מקומות נמצאות כוחן. נפש נמצאת תוך הקבר, עד שהגוף נרקב בעפר, ובזה היא מתגלגלת בעוה"ז להימצא בין החיים, ולדעת הצער שלהם. ובשעה שנצרכים היא מבקשת רחמים עליהם.

רפה) רוח נכנס בגן עדן הארץ, ומצטייר שם בצורה של הגוף מעוה"ז, במלבוש אחד שמתלבש שם. ונהנה שם הנאות וחמודות שבזיו שבגן. ובשבת ור"ח וזמנים, הוא עולה למעלה, לגן עדן העליון, ונהנה שם וחוזר למקומו. כמ"ש, והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה, בזמנים האלו.

רפו) נשמה עולה מיד למקומה, למקום שיצאה משם, למלכות, שממנה נולדת הנשמה. וזו היא שבשבילה האירה הנר, המלכות, להאיר למעלה. כי נשמות צדיקים עולות למ"ן לז"א ומלכות, ומזדווגים על ידיהן. נשמה זו אינה יורדת למטה לעולם. בזו נכללת מי שנכללת, המלכות, מכל הצדדים ממעלה וממטה. כי המלכות נכללת מנשמות הצדיקים. ועד שהנשמה אינה עולה להתקשר בכיסא, עולם הבריאה, הרוח אינו מתעטר בגן עדן הארץ, והנפש אינה מתיישבת במקומה. כיוון שהנשמה עולה, יש מנוחה לכולם, שבאים על מקומם.

רפז) וכשנצרך רחמים לבני העולם, כשהם בצער והולכים להתפלל על בית הקברות, נפש הזו מתעוררת, והולכת ומשוטטת ומעוררת לרוח, ורוח מתעורר לאבות, ועולה ומעורר את הנשמה, ואז הקב"ה מרחם על העולם. ואע"פ שביארו דברים אלו של הנשמה באופנים אחרים, שהנפש בעשיה, הרוח ביצירה, הנשמה בבריאה, כולם עולים במשקל, וזה בירורו של הדבר.

רפח) וכשהנשמה מתעכבת מלעלות למקומה, הרוח הולך ועומד בפתחו של גן עדן התחתון, ואין פותחים לו פתח. והולך ומשוטט, ואין מי שישגיח בו. הנפש הולכת ומשוטטת בעולם, ורואה את הגוף מעלה תולעים, ובדין של הקבר, בחיבוט הקבר, ומתאבלת עליו. והכול הוא בעונש, עד שהנשמה מתקשרת במקומה למעלה, ואז כולם מתקשרים במקומם.

רפט) משום שכל השלושה הן קשר אחד, כעין של מעלה בנר"ן, שהם מלכות ז"א ובינה דאצילות, שכולם אחד וקשר אחד: נפש, המלכות, אין לה אור מעצמה כלום, וזו היא שמשתתפת בגוף אחד, שהוא ג' עולמות בי"ע, שהמלכות מתלבשת בהם כנשמה בגוף, לענג אותו ולזון אותו בכל מה שצריך. כמ"ש, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. ביתה, זהו הגוף, שהיא מזינה אותו. ונערותיה, האיברים של גוף, הספירות דבי"ע.

רצ) רוח, הרוכב על נפש ושולט עליה, ומאיר לה בכל מה שהיא צריכה, ז"א. והנפש היא כיסא לרוח הזה. נשמה, שהוציאה והאצילה לרוח הזה, ושולטת עליו, ומאירה לו באור החיים, היא בינה. ורוח תלוי בנשמה ומאיר ממנה באור שמאירה לו. נפש תלויה ברוח ומאירה ממנו וניזונה ממנו. וכולם קשר אחד.

רצא) הנשמה העליונה, בינה, אינה עולה תוך הנביעה דעתיק דעתיקין סתום מכל סתומים, א"א. שבקטנות, הבינה יצאה מראש א"א, ולעת גדלות חוזרת לראש א"א, אל המקום שיצאה משם. ומתמלאת אור ממנו, משום שאינו פוסק מלהאיר, וכל עוד שהנשמה לא חזרה למקומה, רוח הזה אינו נכנס בגן עדן, שהוא הנפש, המלכות, ולעולם הרוח אינו שורה אלא בגן עדן, כי ז"א ומלכות מזדווגים זה בזה, והנשמה למעלה. גם הנפש, המלכות, אינה מתיישבת במקומה בתוך הגוף למטה, שהוא בי"ע, כל עוד שהנשמה לא חזרה למקומה למעלה.

רצב) כעין זה, הכול מתפרש כך באדם למטה. ואע"פ שנר"ן שבאדם כולם קשר אחד, הנשמה עולה למעלה בנביעה של הבאר, ביסוד דמלכות. הרוח נכנס בגן עדן התחתון, כעין של מעלה, שז"א נכנס בגן עדן דאצילות, המלכות. הנפש מתיישבת תוך הקבר. ואם הנפש למעלה, שהיא המלכות, מתיישבת תוך הגוף בקבר, איפה הוא קבר למעלה? אלא תוך קליפה הקשה. כי במלכות כתוב, ורגליה יורדות מוות, שמתלבשת בסיומה תוך קליפה הקשה, שהיא בחינת מוות וקבר. וע"כ נפש כעין זה למטה. והכול זה כעין זה. ומשום זה בשלוש מדרגות מתחלקות הנשמה, נר"ן, והם קשר אחד וסוד אחד.

רצג) ובכל זמן שהעצמות עוד נמצאים בקבר, טרם נרקבו, נפש נמצאת שם. וכאן סוד ליודעים דרך האמת, ליראי חטא: בשעה שהנשמה מתעטרת למעלה בתוך עטרה הקדושה, המלכות, והרוח עומד באור העליון, בשבת וראשי חודשים וזמנים, נפש הזו בשעה שהרוח יורד מתוך אור העליון לדור בגן עדן ומאיר ומתנוצץ, עומדת הנפש תוך הקבר ומתלבשת בצורה שהיה לגוף מתחילה, וכל העצמות עולים בצורה ההיא, ומשבחים ומודים להקב"ה, כמ"ש, כל עצמותיי תאמרנה ה' מי כמוך. לא כתוב, אומרות, אלא, תאמרנה, בקבר.

רצד) אם היה ניתנת רשות לעין לראות, היה רואה בליל כניסת השבת ולילה של ר"ח וזמנים, כצורות על הקברים, המודות ומשבחות להקב"ה. אבל הכסילות של בני אדם מעכב אותם מלראות, ואינם יודעים ואינם משגיחים על מה הם נמצאים בעוה"ז, ואינם דואגים להשגיח בכבוד המלך העליון בעוה"ז, ומכ"ש להשגיח בכבוד עולם העליון, ועל מה עומדת, ואיך מתפרשים הדברים.

רצה) ביום רה"ש, שהעולם נידון וכיסא הדין עומד אל מלך העליון לדון העולם, כל נפש משוטטת ומבקשת רחמים על בני אדם החיים. בליל מוצאי יום הדין, הן הולכות ומשוטטות לשמוע ולדעת, מהו הדין שנידון העולם. ולפעמים הן מודיעות בחיזיון אל החיים, כמ"ש, בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב. אז יגלה אוזן אנשים, ובמוֹסָרם יחתום. מוסרם, הנפש, שעומדת וקובעת דברים לבני אדם, שיקבלו מוסר, שמודיעה להם גזר דינם בחזיון לילה, ואז הם ישובו בתשובה.

רצו) בלילה האחרון של החג, שיוצאים פסקי הדין מבית המלך. וצל הוסר מבני אדם, העומדים להיגרע מעוה"ז, אז נפש הולכת ומשוטטת למעלה. וממונה המשגיח על החקיקה בחותם בכתב מפרש, על פסקי דינים, ושמו ידומיעם, הפוקד את הכתב של אור החקוק, ובתוך מראות עליונות, יורד בלילה, ואלפים ורבבות עימו, ולוקחים לצל מכל אחד שנידון למוות ומעלים אותו למעלה.

רצז) נפש הולכת ומשוטטת ורואה לצל, ויודעת מי שעתיד למות, וחוזרת למקומה אל הקבר, ומכריזה לשאר המתים, פלוני בא אלינו. אם הוא צדיק וטוב, כולם שמחים. ואם לא, כולם אומרים אוי. כשמעלים צל ההוא, מעלים אותו אל עבד הנאמן ששמו מט"ט, והוא לוקח הצל אצלו ומעלה אותו למקומו, כמ"ש, כעבד ישאף צל. כי הנשמות נולדות מזו"ן, ונמשך לכל נשמה עם לידתה צל מז"א, כמ"ש, בצילו חימדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. ז"א עה"ח, וע"כ תלוי כל החיים בצל הנמשך ממנו. וע"כ בשעה שהאדם נידון למוות, לוקחים ממנו אותו הצל, ומלאך מט"ט משיבו למקומו, לז"א.

רצח) משעה ההיא והלאה מיתקן מקום לנשמה של האדם, ביסוד דמלכות דאצילות, ומקום לרוח בגן עדן התחתון, ומקום לנפש לנוח וליהנות בשעה שמשוטטת והולכת. כי יש נפש שאין לה מנוחה, ויש נפש שתכלה עם הגוף.

רצט) זו שאין לה מנוחה, כתוב בה, ואת נפש אויביך יקַלעֶנה בתוך כף הקלע. שהיא משוטטת ומתגלגלת בכל העולם, ואין לה מנוחה ימים ולילות. וזהו העונש הקשה יותר מכל. ונפש שתכלה עם הגוף, כלתה ממקום אחר, כמ"ש, ונכרתה הנפש ההיא מלפניי, אני ה'. מלפניי, שאינו שורה עליה הרוח, לכן אין לה חיבור במה שלמעלה, ואינה יודעת כלל מאלו הדברים שבעולם ההוא. וזו היא נפש כבהמה.

ש) נפש שיש לה מנוחה, כשהולכת ומשוטטת, פוגשת בממונה ידומיעם, ובשוטרים שלו, ולוקחים אותה ומעלים בכל פתחי גן עדן, ומראים לה כבוד הצדיקים, וכבוד רוח שלה. והיא מתדבקת ברוח, במנוחה תוך לבוש של הרוח, ואז יודעת בדברי העולם העליון.

שא) וכשרוח עולה להתעטר בנשמה העליונה למעלה, נפש מתקשרת ברוח, ומאירה ממנו, כמו הלבנה כשמאירה מהשמש, והרוח מתקשר בנשמה, ונשמה מתקשרת בסוף האצילות, שנקרא כולו מחשבה וחכמה, כי אבי"ע הם חו"ב תו"מ. שהמחשבה היא הנפש שלמעלה, המלכות דאצילות, שנקראת נפש.

שב) ונפש, המלכות דאצילות, מתקשרת ברוח העליון, ז"א, ורוח מתקשר בנשמה העליונה, בינה, ונשמה מתקשרת בא"א, וא"א בא"ס. ואז נחת לכל, וקשר הכול למעלה ולמטה, הכול אחד ובאופן אחד.

שג) ואז היא מנוחת הנפש למטה. וע"ז כתוב, והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיך. שצרורים וקשורים באופן אחד. ב"את", במלכות דאצילות, שנפש קשורה ברוח שבגן עדן התחתון, ורוח בנשמה שבמלכות דאצילות. זה כעין זה, נר"ן של האדם כעין נר"ן דאצילות.

שד) כשיורדת הלבנה, המלכות, נפש העליון דאצילות מאירה מכל הצדדים, מאירה לכל המרכבות ומחנות מלאכים שבבי"ע, ועושה אותם גוף אחד שלם, המאיר באור זיו העליון. כך יורדת נפש התחתון של האדם, מאירה מכל הצדדים מתוך הארת הנשמה, ומתוך הארת הרוח, ויורדת ומאירה לכל המרכבות ומחנות, שהם איברים ועצמות של גוף האדם, ועושה אותם גוף שלם המאיר באורו.

שה) והשׂביע בצחצחות נפשך. נפשך, הנפש שלך. ואח"כ, ועצמותיך יחליץ, שהנפש מאירה
בעצמות, ועושה מהם גוף שלם, שמאיר באור. והוא קם ומודה ומשבח אל הקב"ה, שכתוב, כל עצמותיי תאמרנה ה' מי כמוך. וזהו מנוחת הנפש ודאי מכל הצדדים.

שו) אשרי הם הצדיקים, היראים מריבונם בעוה"ז, לזכות בשלוש מנוחות, נר"ן, לעוה"ב. אמר רבי שמעון, אשריכם אתם בניי, ואשריני, שעיניי ראו בכך, שכמה מקומות עליונים מיתקנים לנו, ומאירים לנו לעוה"ב.