עת רצון
תקמה) פתח מוליך החמורים ואמר. ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלקים ברוב חסדך, ענֵני באמת יִשעֶך. מתי נקרא עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים, כי אז הציבור מסדרים ומתקנים התיקון של עת. אז הוא עת רצון ויש לבקש בקשות, שכתוב, אלקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך.
תקמו) ואני תפילתי לך ה'. כאן עניין הייחוד. ואני, זהו דוד המלך, המלכות, מקום שנקרא גאולה, מלכות בעת שמחוברת עם היסוד. תפילתי, התפילה סמוכה לגאולה, שהם אחד, ששניהם בחינת מלכות, כשהסמיך גאולה לתפילה אז היא עת רצון, כלל אחד יחד. עת היא אחת, מלכות, רצון הוא אחד, ומתגלה מהכתר, והם נכללים זה בזה ונעשים אחד. ודוד המלך רצה במקרא הזה, לייחד ייחוד אחד.
תקמז) למה התמנה מקרא הזה לאומרו בתפילת מנחת שבת? משום שבחול במנחה תלוי דין בעולם, ואין הוא עת רצון. אבל בשבת, שכל רוגז הוסר, והכול נכלל יחד, שהדין והחסד הם אחד, שהדין התעורר להתבשמות, כדי לגלות המתיקות שבו. וע"כ נצרך מקרא של ייחוד, לייחד כל המדרגות. כי כשיש ייחוד, הדין מתחבר ונכלל ברחמים, והכול מתבשם. אז כתוב, עת רצון, שהכול, הדין והחסד, כלול יחד, והדין מתבשם בזמן ההוא, ובכל דבר יש שמחה.
תקמח) משה הסתלק מהעולם, בשעת תפילת המנחה של שבת, בשעה שעת רצון נמצא. ובשעה ההיא רצון היה למעלה, וצער למטה, על פטירתו של משה. וע"כ ננעלו בשבת השערים משעת המנחה ולמעלה. ושערי בית המדרש, כדי להזכיר את משה, שהתורה התבטלה בגלל שנפטר.
תקמט) בזמן שנפטר, התבטל בית המדרש של משה. כש"כ בתי מדרש אחרים. מי ראה שערי בית מדרשו של משה שננעלו, ולא ננעלו האחרים כולם, התורה של משה אבלה עליו בעת ההיא, מי לא אבֵל. משום זה כל שערי בית המדרש ננעלו. והכול צריכים להצדיק את הקב"ה בדרך שבח. וזהו, צדקתך כהררי אל, שאנו אומרים אז.
תקנ) ג' הסתלקו מהעולם בזמן ההוא, וכולם כלולים במשה: משה, יוסף, דוד המלך. משום זה ג' צידוקי הדין כאן. של יוסף הצדיק הקודם לכל, וזהו, צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, שיוסף, יסוד, כלול מכל ההרים העליונים, חג"ת נ"ה דז"א. משה, הנביא הנאמן, זהו שכתוב, וצדקתך אלקים עד מרום אשר עשית גדולות, משום שהוא ז"א, קו האמצעי הלוקח צד ימין ושמאל ומכריע ביניהם. דוד המלך, זהו שכתוב, צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת, המלכות הנקראת עולם.
תקנא) אז נאסף הכול בזמן ההוא, תושב"כ, משה, ותשבע"פ, דוד. וע"כ בזמן ההוא ננעלו שערי תורה, וננעלו שערי כל העולם. בשעה שמת יוסף הצדיק, יבשו המקורות והמעיינות, וכל השבטים נפלו בגלות. פתחו העליונים ואמרו, צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. בשעה שמת משה, חשך אור השמש בצהריים, וננעלה תושב"כ. שהוא אור המראה המאירה, ז"א. בשעה שמת דוד המלך, אספה הלבנה, המלכות, את אורה, והתשבע"פ, אספה אורה.
תקנב) מעת ההוא נגנזו אורות התורה, התרבה מחלוקת במשנה, כל אמיצי הלב בבלבול הדעת, וע"כ אין שמחת התורה בזמן ההוא, בכל דורות העולם.