אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תרומה, חלק ב' / האותיות

האותיות

תרז) אח"כ נבנות האותיות, אשר הא' שהייתה תחילה בצד ימין, הולידה והוציאה בשמאל אות ש', הכלולה מג' הצדדים, ימין ושמאל ואמצע, שע"כ יש בה ג' ווים, והשתתפה באות א', ונעשה הצירוף אש. בשמאל עוד התעברו אותיות אלו מתוך ההכאה של ב' הצדדים ימין ושמאל, וניגשו יחד במחלוקת, שהימין כלול ממים והשמאל מאש. ומתוך מחלוקת הזו של אש במים ומים באש, הולידו אותיות ר' ו' ח', ונעשו רוח, והרוח נכנס בין שני הצדדים מים ואש, והכריע והכלילם זה בזה, ואז התיישבו אותיות הראשונות במקומם, כל אחד ואחד בשלמות.

תחילה ביאר ג' קווים דז"א בדרך כלל, שהם ג' שמות אל אלקים אלקינו, ואח"ז מתחיל לבאר סדר השתלשלות המדרגות שבמוחין של ז"א ומלכות בצירופי אותיות, בדרך המדרגות מלמעלה למטה. ואלו ג' בחינות מים אש רוח שכאן, הן ג' קווים שבג"ר דז"א מאו"א עילאין. ואח"כ מבאר יתר המדרגות לפי סידרן.

תרח) עוד התעברו האותיות והתגלגלו יחד, א' הוציאה מ' מצד שלו בימין, כי התיישבה בימין. ועתה א' הוציאה אותה לקו שמאל. מ' הוציאה ש' לקו אמצעי, משום שהמ' הייתה כלולה מתחילה משמאל, כי הייתה ם' סתומה בשם אלקים שבשמאל. ואח"כ נכללה בימין, שלקחה א' ועשתה אותה מ' פתוחה. ונמצאת נשלמת בב' צדדים, בימין ובשמאל. וכיוון שנשלמה, התעברו ב' הצדדים שבה והולידו ביחד אות ש', שנכללה מב' הצדדים. כי היא קו אמצעי, הכולל בתוכו ימין ושמאל, שעליהם מרמזים ג' קווי ש'.

השתלשלות ג' הקווים, שהם ג' המוחין חב"ד דז"א שמבחינת ישסו"ת, שהם ג' אותיות אמ"ש, שהתעברו והולידו זה את זה. שורשים של ג' קווים הם ג' נקודות חולם שורוק חיריק. עליית התחתון עם ג' כלים הנפולים של העליון, הנעשה בנקודת השורוק, הוא עליית מ"ן. והמסך שבתחתון, שעליו יוצא קו האמצעי, הנעשה בנקודת החיריק, הוא המ"ן עצמו. והתכללות ב' הקווים ימין ושמאל ע"י המסך הזה, הוא הזיווג. והארת השלמות, שהתחתון מקבל מזיווג הזה בעודו בעליון, נבחן לעיבור. וכשיוצא משם ויורד למקומו עם המוחין, ששלושה יוצאים מאחד אחד זוכה בשלושתם, נבחן זה ללידה. אמנם התחתון אינו מקבל מעליון כל הג' נקודות בבת אחת, אלא נולד בחולם, בב' כלים כו"ח, כי ג' כלים התחתונים בינה ותו"מ עודם נפולים במדרגה שלאחריו. וע"י יניקה מעליון מקבל נקודת השורוק. וע"י עליית התחתון שלו למ"ן אליו, מקבל כל הבחינות של נקודת החיריק. ועד"ז משתלשלות כל המדרגות מעליון לתחתון.

ואחר שניתקנו ג' הקווים בפעם הראשונה בסדר זה, נכללו זה מזה, ויש בכל קו ג' קווים בג' נקודות חולם שורוק חיריק. ולפיכך אחר שחזרו והתמעטו לחולם, מחמת חטאים של התחתונים, נעשה המיעוט בהכרח בפרטות בכל קו, באופן, שמלכות המסיימת עלתה למקום בינה דקו ימין, ונפלו ממנה ג' הכלים בינה ותו"מ לקו שמאל, הנחשב לתחתון ממנו, וכן הסתיים קו שמאל בכו"ח, וג' כלים בינה ותו"מ שלו נפלו לקו אמצעי, הנבחן לתחתון ממנו. ויחד עם זה נבחנת הבחנה שנייה, שג' בחינות כלים הנפולים מג' הקווים, נופלים למדרגה שמתחתיהם ממש, ואז נבחן שכל בחינה נופלת לבחינה שכנגדה בתחתונה.

באופן, שבינה ותו"מ דקו ימין נופלים לקו ימין של מדרגה התחתונה. ובינה ותו"מ דקו שמאל נופלים לקו שמאל של מדרגה התחתונה. ובינה ותו"מ דקו האמצעי נופלים לקו האמצעי של מדרגה התחתונה. בדומה לפעם ראשון, שבינה ותו"מ של עליון נפלו לגמרי למדרגה התחתונה ממנו. אבל בהבחנה הראשונה נמצאת נפילת הכלים, שהיא מקו אל קו באותה המדרגה. ואח"כ כשהתחתונים מתקנים מעשיהם, נמשך מחדש הארת הזיווג דע"ב ס"ג דא"ק, המוריד מלכות המסיימת למקומה, וג' הכלים בינה ותו"מ הנפולים, חוזרים למקומם בכל הבחינות, בנקודת השורוק, שהם מעלים עימהם גם התחתון לעליון, הנבחן להעלאת מ"ן.

ואח"כ המסך שבתחתון נבחן למ"ן עצמו, נקודת החיריק, והתכללות ימין ושמאל זה בזה שע"י המסך נבחן לזיווג, והארת הזיווג הזה המאיר אל התחתון בעודו בעליון, הוא עיבור. וכשיוצא משם למקומו, הוא לידה. וכל זה נוהג בקו ימין לבדו, הנחשב לעליון כלפי השמאל. ואחר שנולד השמאל ומקבל הארת ע"ב ס"ג דא"ק, מוריד גם הוא מלכות המסיימת למקומה עצמה, שאז עולים בינה ותו"מ שלו, הנפולים בקו אמצעי, ולוקחים עימהם גם הקו אמצעי עצמו, שהוא התחתון שלו, שזה העלאת המ"ן. והמסך שבקו אמצעי הוא המ"ן, והתכללות ימין ושמאל שעל המסך, הוא הזיווג, וההארה שהתחתון, קו האמצעי, מקבל, הוא עיבור, וכשיורד למקומו הוא לידה. וזהו ע"פ הבחנה הא'.

וכן הוא ב הבחנה הב', שהכלים הנפולים מכל קו הם כנגדו בתחתון, נבחן בהם ג"כ העלאת מ"ן, מ"ן, זיווג, עיבור, לידה, מכל בחינה שבמדרגה התחתונה, לבחינה שכנגדה העליונה: מימין לימין, ומשמאל לשמאל, ומאמצעי לאמצעי.

ע"כ נאמר, עוד התעברו האותיות, שמדרגה תחתונה עלתה לעליונה וקיבלו שם הארת הזיווג, הנקרא עיבור. א' הוציאה מ', שהא', קו ימין, התעברה מקו שמאל, מ', והולידה אותה, כמו שקו שמאל עולה לעיבור אל קו הימין ומקבל הארה, וחוזר למקומו המכונה לידה. ועד"ז מ', קו שמאל, התעברה והולידה את קו האמצעי, ש'.

אמנם צריכים להבין, כיוון שהקווים הפוכים זה מזה, שזה ימין וזה שמאל, איך אפשר שהכלים בינה ותו"מ של ימין ייפלו ויהיו במקום קו השמאל, שהוא הופכי אליו? וכן קו השמאל לקו האמצעי? כי השמאל מטרם שנכלל בימין נבחן לם' סתומה, שסתום ואינו מאיר. ולאחר שנכלל בימין, נבחן אשר הם' סתומה נפתחה ונעשתה מ' פתוחה. וכיוון שכאן המדובר אחר שכבר נכללו ג' הקווים זה בזה בעת תיקונם בפעם הראשונה, נמצא שהשמאל כבר נכלל פעם בימין, והם' סתומה כבר נעשה פתוחה, וע"כ יש לשמאל יחס שווה אל הימין, באופן שג' הכלים בינה ותו"מ, של א' יכלו ליפול אל קו השמאל, שכבר נעשה בחינת מ' פתוחה. מ' הוציאה ש' לקו אמצעי, כי הש', קו האמצעי, כלולה מימין ומשמאל, וע"כ כיוון שגם המ' נכללה מימין ומשמאל, יכולה הייתה להתעבר עם הש', משום שבינה ותו"מ שלה יכלו ליפול, לש', שהיא קו האמצעי, הדומה לו.

ונאמר, עוד התעברו האותיות והתגלגלו יחד, כי אותו הזיווג הנעשה להארת העיבור, התכללות ב' קווים, ימין ושמאל, ע"י קו האמצעי, הנה הארתם באה ע"י גלגול, וע"כ התגלגלו.

תרט) התחזקו ג' אותיות אמ"ש והתעברו והולידו ג' אחרים בתוך גלגול. המ' ניתקנה והתעברה והולידה ר'. הא' התעברה והולידה ו'. הש' התעברה והולידה אות ח' והשתכללו יחד. אחר שביאר סדר השתלשלות מוחין דז"א מג' קווים דאו"א וישסו"ת שבז"א, מבאר עתה ג' קווים של מוח הדעת דז"א המכונה רו"ח. ולכן נאמר, שג' קווים חב"ד דישסו"ת, שהם ג' אותיות אמ"ש, התעברו והולידו ג' קווים דמוח הדעת דז"א, שהם ג' אותיות רו"ח.

תרי) עוד התעברו האותיות אמ"ש האלו, והתגלגלו כמקודם. הא' התעברה והולידה והוציאה אות ב' בצד מערב, מלכות. ואז התיישבה הא' בצד דרום, חסד. המ' התעברה והולידה והוציאה אות ד' בצד צפון, גבורה. ואז עלתה המ' בין צפון ודרום ותלויה באוויר. הש' התעברה והולידה והוציאה אות ג', והתיישבה בצד מזרח, ת"ת, והש' עלתה בין מערב ומזרח ותלויה באוויר. ונמצאו ב' האותיות מ' ש' שתלויים באוויר.

מבאר, איך ג' הקווים, שהם חב"ד דז"א, הנקראים אמ"ש, התעברו והולידו חגת"מ דז"א. ג"כ ע"פ הבחנה הב', שכל בחינה מג' בחינות אמ"ש התעברה והולידה מבחינה שכנגדה בחגת"מ דז"א. לכן נאמר, שהא', שהוא חכמה וקו ימין, הולידה הב', שהוא מערב, המלכות, שזה אבא יסד בת. והמ', קו שמאל, התעברה והולידה אות הד' בצד צפון, שהוא גבורה, וקו שמאל שבגוף. והש', קו האמצעי, התעברה והולידה אות ג' במזרח, שהוא ת"ת, וקו האמצעי שבגוף.

ומה שנאמר, שהא' עצמו נמשכה והתיישבה בדרום, חסד, ולא הולידה שם אות אחרת כשאר הקווים. הוא משום שאור החסד אינו מתעבה כלום בהתפשטותו מראש לגוף, וע"כ יכול החסד שבא' עצמו להתפשט לבחינת חסד דגוף ולא הייתה צריכה לאות אחרת. משא"כ קו השמאל, והאמצעי, ומכ"ש המלכות, מתעבים ע"י מציאותם בגוף. וע"כ היו צריכים לאותיות אחרות, שהם ד' ג' ב'. וע"כ נשארו ב' האותיות מ' ש' תלויים באוויר, שלא היו יכולים להתלבש בכלים דגוף כמו הא'.

תריא) הא' שנשארה בכלי דחסד של הגוף, התעלתה במקומה ועלתה למעלה, למקום חב"ד, י"ה של השם הוי"ה, והתעטרה שם בי"ה. ובאלו י"ה התחזקה הא' והתעברה והולידה ה"ו, ונשלם שם הוי"ה, ועמדה במקומה, בחסד דגוף, והאיר שם הוי"ה בגוף, יה"ו בחג"ת דגוף וה"ת במלכות. אז התעטרה הא' והאירה והתפשטה באורה והולידה אור והוציאה אות ט', שהיא בטישה שבטש והאיר עולם העליון, בינה, באור החג"ת, כלומר שאות ט' היא אור יסוד הבינה שנמשך ע"י הא' והתלבש בפנימיות חג"ת עד החזה.

תריב) אז התעלה הא' ולקחה אליה את מ' ש' שהיו באוויר, והתחברו עימה והיו לצירוף אמ"ש כמקודם, והתיישבה הא' בצד דרום, שהוא חסד. הש' בצד מזרח, ת"ת. והמ' בצד צפון, גבורה. ועלתה הג' שהייתה בצד מזרח, והתעברה והולידה צ' ת'. ובאה הב', שהייתה בצד מערב שהוא המלכות, ועלתה והתחברה בין צ"ת. ועלו א' ו', א' מדרום והו' ממזרח, והתחברו שתיהן עם הב' בין האותיות צ"ת, והצטרף והאיר השם צבאות.

השם צבאות מאיר בנו"ה דז"א. וכדי להוליד הארה הזו, התפשטו האורות של אמ"ש בחג"ת דז"א, המכונים דרום צפון מזרח, ואז השיגה הג', שהיא ת"ת, כוח להתעבר ולהוליד ב' האותיות ראש וסוף של השם צבאות, שהם צ"ת, כי הארות נו"ה נמשכות מת"ת, שהוא ג'. והצטרפו אליה הב' שבמערב, והא' שבדרום והו' שהיא ג"כ בחינת ת"ת, ומהארתם יחד הצטרפו אותיות צבאות. וגם הד' שבצפון התעלה מהארת אמ"ש והוציאה השם שד"י, המאיר ביסוד.

תריג) כשהאיר השם הזה, צבאות, תוך המשכן, שהוא מלכות, התעברו האותיות והולידו ז' ב' נ'. שהן ג' בחינות המלכות, שיצאו בסדר, חולם שורוק חיריק, ז' הוא י' על ו', ובחינת חולם. ב' הוא המלכות שמחזה ולמעלה שהיא רביעית לחג"ת. שהוא אמצעי הו' נקודת השורוק. נ' הוא מלכות שבסוף הו', נקודה תחת היסוד, נקודת החיריק. עלו אותיות אמש כמקודם, שהאירו בחג"ת, והתעברו והולידו ס' ע' פ', הספירות ת"ת נו"ה שמחזה ולמטה דז"א, שהתפשטו מהארת אמ"ש שבחג"ת דז"א. והשם צבאות, מאיר בנו"ה, והשם שדי ביסוד.

תריד) נשארה הק' יחידה, ועלתה וירדה ועמדה תוך הנוקבא דתהום הגדול. ראה הקב"ה אותה, שהתערבבה ובלי גוף ובלי ציור, ולא נכנסה למשכן, שהוא המלכות. עשה אותה כיסוי על המשכן. והיא יריעות עיזים לאוהל על המשכן, כמ"ש, ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן. לאוהל כתוב, ולא אוהל, כלומר כיסוי על האוהל. שהיא קוף ולא אדם.

הק' כוללת בתוכה מדה"ד הקשה דצ"א, כי ע"כ הרגל של הקוף משוכה למטה מהשורה להורות על הכתוב, רגליה יורדת מוות. ונאמר, שנשארה הק' יחידה, שכבר יצאו והאירו כל האותיות חוץ מן הק', שעלתה להתמתק בבינה, וירדה מהבינה למקומה, ושוב הוכרו הדינים שבה, ועמדה בנקב תהום הגדול, ששם הקליפות מבחינת המלכות הממותקת בבינה. ראה הקב"ה, שכוחה ממדה"ד מתערב בקליפות דתהום גדול, ושאין לה כלי המכונה גוף, ולא אור המכונה ציור, ואינה נכנסת למשכן, שהוא המלכות. עשה אותה כיסוי על המשכן, כמ"ש, ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן, כי השם עיזים, מורה על דינים עזים וקשים שבה, וניתקנה לשמירה על המשכן, שמחמת הדינים שבה אין החיצוניים יכולים לינוק מהמשכן. לאוהל, ולא אוהל, כי אוהל הוא לשון אור, מלשון הכתוב, בהילוֹ נרוֹ עלֵי ראשי, והיא נעשתה רק לשמירה מבחוץ, ע"כ כתוב לאוהל. ומתוך שנראים בה הדינים הקשים, לא ניתקנה להיות במלכות המכונה, אדם, שהיא אינה דומה למלכות אלא כמו קוף הדומה לאדם. ע"כ נאמר, קוף ולא אדם.

תרטו) שוב התגלגלו אותיות אמ"ש תוך מעשה המשכן כבתחילה, הש' בצד מזרח, והג', שהייתה במזרח, נשארה תלויה באוויר, שממנה יצאה השם צבאות, והמ' התגלגלה והתיישבה בצד צפון, כי כדי להאיר בנה"י צריכים אותיות אמ"ש להתלבש בחג"ת, ויצאה הד', שהייתה בצפון, והתחברה עם הש' בצד ההוא, ונעשה הצירוף ש"ד, והא' התגלגלה והתיישבה בצד דרום, ועלתה לראש אל הי' אשר שם, ועלתה והתחזקה עימה ולקחה אותה, וחיברה אותה עם הש"ד, והתחבר בחיבור אחד השם שד"י. שהוא מאיר בספירת היסוד. כשהשם הזה ניתקן תוך המשכן, המלכות, אז יש לה קיום, והיא עומדת, מתוך המשכן שלמטה. כלומר שהקיום שלה מגיע לה ע"י הקמת המשכן שלמטה.

תרטז) שוב התגלגלו אותיות אמ"ש כבתחילה להתיישב במשכן, ועלו האותיות, הא' תחילה והת' לאח"כ, ונעשה הצירוף א"ת, הב' תחילה והש' לאח"כ, ונעשה הצירוף ב"ש. נחלפו צירופי האותיות, מכוח הא"ת ב"ש, ויצאו אב"ג ית"ץ והתגלגלו בחקיקות הקודש, א' ק'. הא' של א"ת ב"ש, הוציאה ק' לשמור המשכן, הק' הוציאה ר', הר' הוציאה ע', ונעשה הצירוף קר"ע.

תריז) השם קר"ע הוא כתוב, ואת עורות גדיי העיזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צוואריו. וכמו זה, ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן, כי השם קר"ע ששורשו הוא הק', יש בו דינים הקשים והעזים המכונים עיזים, וע"כ חלק זה צריך להיראות מבחוץ לשמור את מה שבפנים. שלא יינקו ממנו החיצוניים. אותיות השם שט"ן קר"ע, שהוא השם השני של השם מ"ב אחר אבגית"ץ, הן רשומות מחוץ למשכן, כדי לשמור המשכן, שהוא הברית הקדוש, שנפרעה העורלה ע"י כיסוי הזה. כלומר, חיתוך העורלה נעשה ע"י הדינים העזים שבשם קר"ע שטן, ע"י הדינים שבק' שהם ממדה"ד הקשה דצ"א.

תריח) שוב התגלגלו האותיות, והוציאו הצירוף א"ת ב"ש עד שקוצי"ת. שא"ת ב"ש הוציא כל ז' השמות של השם מ"ב של אנא בכוח. עד שקוצי"ת, שהם אבגית"ץ, קר"ע שט"ן, נגדיכ"ש, בטרצת"ג, חקבטנ"ע, יגלפז"ק, שקוצי"ת. והם מ"ב (42) אותיות של, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו, עד הב' של ובוהו. שמ"ב אותיות אלו הן השם מ"ב. בגלגול זה של האותיות הוא, והארץ הייתה תוהו ובוהו ע"י האותיות קר"ע שט"ן, בכוח הדינים העזים שבו. נעשה, וחושך על פני תהום. הג' הוציאה ר' והד' ק', ונעשו הצירופים ג"ר ד"ק. עד כאן, אחר שיצאו ד' הצירופים א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, האותיות התגלגלו והכו זו בזו להיות לתיקון תוך המשכן. וזהו מטעם שהצירוף אלף בית של א"ת ב"ש שהם י"א צירופים, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן י"מ כ"ל, מתחלקים לג' קווים, ימין שמאל ואמצע, ואלו ד' הראשונים, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, הן קו ימין שבהם. וע"כ הם בחינת תיקון במשכן.

תריט) אלו ג' אותיות אמ"ש הוציאו תולדות ה"צ ו"פ, שבהמשך האלף בית של א"ת ב"ש, הן אותיות התלויות באוויר. ודפקו באחרות, והוציאו ציור המשכן ז' ע', שהוא צירוף השביעי של א"ת ב"ש. עד כאן עומד בכתוב, וחושך על פני תהום, כולם, כל ג' הצירופים ה"צ ו"פ ז"ע, הם בצידו, בצד החושך, מטעם שאלו ג' הצירופים הם בקו שמאל שבא"ב של א"ת ב"ש, ומטרם שהשמאל מתייחד עם הימין הוא כולו חושך. האות ח', באה הס' והתחברה עימה, ונעשה הצירוף ח"ס, שהוא ראש ד' הצירופים שבקו האמצעי שהם, ח"ס ט"ן י"מ כ"ל, אז כתוב, יהי אור ויהי אור. כי מצד קו האמצעי בא האור, אחר שמכריע ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל.

תרכ) התגלגלו האותיות אב"ג ית"ץ כבתחילה, והתעברו והולידו והוציאו ציור תוך המשכן, כלל אחד בא"ב של א"ל ב"ם. כי הא' התעברה והולידה בכוח והעוז את אות ל'. ונעשה הצירוף א"ל. התגברה הא' בכוחה והתעלתה בכבודה והולידה אות ב', אז התעברו והולידו האותיות, והתחברו אותיות האחרות אלו, המ' התחברה בחקיקתה באות ב', ונעשה הצירוף ב"מ. וכה יצאו בחיבור עד הצירופים ט"ר י"ש כ"ת, שתהיינה עולות האותיות במקומם בצירוף של המשכן. כמ"ש, את הכיור ואת כנו. שהכיור נצח וכנו הוד.

אחר שביאר השתלשלות הארות האותיות בכל המדרגות דז"א מחב"ד העליונים עד היסוד שלו, מבאר השתלשלות הארות האותיות במדרגות המשכן, המלכות. אשר הא"ב של א"ת ב"ש מאירים בבחינת ג"ר של המלכות, שהא"ב הזו היא שממשיך למטה הטוב שלמעלה. וע"כ הוציאה הא"ת ב"ש את השם מ"ב של אנא בכוח, אבגית"ץ ועוד. בחג"ת של המלכות. כי שם מ"ב של אבגית"ץ מאיר ביצירה, שהוא חג"ת. והשם הזה של אבגית"ץ הוציא את הצירוף א"ב של א"ל ב"ם, שהוא: א"ל ב"מ ג"ן ד"ס ה"ע ו"פ ז"צ ח"ק ט"ר י"ש כ"ת. שעניין השם הזה, שמאירים רק מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה, וע"כ מאיר השם הזה בנו"ה של המלכות, שהארתם הוא מלמטה למעלה.

תרכא) יהי רקיע בתוך המים. כי המים היו עולים במים עליונים, ויורדים במים תחתונים. באותיות א"ל הא' של א"ל הוציאה ו', והו' הוציאה ק', והאות ל' של א"ל, עלה אליהם, ונחקקו האותיות בחקיקתם בחיבור אחד קול. שהק' היא נושאת המסך, וע"כ נבדלו מים עליונים ממים תחתונים, ע"י האותיות קול. כמ"ש, קול ה' על המים, אל הכבוד הִרעים. שאותיות א"ל אשר בכתוב אל הכבוד הרעים, התעברו והולידו ונחקקו בחקיקת האותיות, להוציא ציורי המשכן, וזה שיעור הכתוב, קול ה' על המים, שהקול הבדיל המים זה מזה, שהוא המסך שברקיע המבדיל. והקול הזה נולד מן א"ל הכבוד, ב' אותיות א"ל, כו"ח וקו ימין, מים עליונים.

תרכב) ג' האותיות אמ"ש התעברו והולידו ונחקקו בחקיקת האותיות להוציא ציורי המשכן, המלכות. הא' הוציאה ג', הש' הוציאה ן', וחיבר אותה בג', בצירוף ג"ן, שהוא צירוף הג' מאלף בית א"ל ב"ם, כמ"ש, תדשא הארץ דשא. התגלגלו אותיות אמ"ש כבתחילה בצירוף ב"ם שבא"ב של א"ל ב"ם, באלו נקוו המים למקום אחד, שכתוב ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד.

מרמז כאן ג' הצירופים א"ל ב"ם ג"ן, בכתובים של מעשה בראשית, שא"ל הם מים עליונים שבכתוב, יהי רקיע, נקודת החולם, וב"ם הוא, ייקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה, שהוא נקודת השורוק, שבו נקוו המים התחתונים למקום אחד, לג"ר, אבל נעשה יבשה בלי פירות. שהוא מחמת חיסרון של לבוש החסדים. וג"ן, הוא, תדשא הארץ דשא, נקודת החיריק. שעל ידה מה שהייתה יבשה נעשתה ארץ לעשות פירות ותולדות ולנטוע אילנות.

חזרה לראש הדף
Site location tree