אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תרומה, חלק ב' / קין הבל שת אנוש מהללאל

קין הבל שת אנוש מהללאל

תשס) והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. הק' שרגלה התלבשה בקליפות, ורגליה יורדות מוות, התחילה להוליד במעיה של חוה, בכוח ותמיכה של אדם, לאח"כ שכבר קיבלה זוהמה מן קוף הזה. תחילה בא נחש, ק', על חוה והטיל בה זוהמה, ואח"כ בא אדם עליה. וע"כ לא כתוב, ויולד, אלא, והאדם ידע. ותהר ותלד, וייצא הפסולת בתוך חוה.

תשסא) ותוסף ללדת את אחיו את הבל. לא כתוב, ויולד, ואע"פ שהיה מזכר, מימין, כי המקטרג החליש ושבר כוחו, משום שבאות ק' של קין, התחילו האותיות להוליד. כי קין והבל היו ב' חצאי נשמות, קין מצד אל"ה, והבל בצד מ"י. ואותיות השם של קין יצאו ראשונה.

תשסב) כיוון שנבררה הפסולת בקין, התחילו האותיות להוליד מהאותיות ש"ת, שהם תיקון זכר ונוקבא בהסכמה ביחד. כי ש' הוא ג' קווים דז"א, שהוא זכר, והת' נקבה, מלכות. ואז כתוב, ויולד בדמותו כצלמו, ויקרא את שמו שת. ומה שכתוב מקודם, ותקרא, מטעם שהשם שת הוא תיקון זכר ונוקבא ביחד.

תשסג) עוד התגלגלו האותיות, וחזרו להוליד א' דאדם, והאותיות האלו שבמקום סיום שמו, הם נ', שלאחר מ' דאדם, והו' שלאחר ד' דאדם, ולא הה' שלאחר הד', משום שה' זו התעברה בהבל. ונמצא שיצאו האותיות א' נ' ו'. וסיים באות ההתחלה של השם שת, ש', ונקרא אנוש.

תשסד) מה בין שם זה לשם אדם? אנוש לא היה בכוחו, אלא היה תיקונם של אדם ושת, שכתוב, מה אנוש כי תזכרנו. וכתוב, מה אנוש כי תגדלנו, וכי תשית אליו ליבך, ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. וע"ז כתוב, וה' חפץ דַכּאו הֶחלי. כי שבירת הגוף וכוחה של הנפש הוריש שת לבנו אנוש, שהיא הירושה שהיה לו לקבל לעצמו, והוא הורישה ג"כ לבנו, למהללאל.

תשסה) עוד התגלגלו האותיות לתקן את העקום, שהתעקם ע"י חטאו של אדה"ר וקין והבל, וחזרו והולידו את קינן. זהו תיקונו של קין, כי קינן אותיות קין, וניתקן תחתיו וחזרו האותיות להמתיק העולם מהעקימה שהייתה. מהללאל, בנו של קינן, המ' של מהללאל היא סוף אותיות אדם. ה' ול' הן תיקון אותיות של הבל, ומשום שהבל לא היה חוטא כקין, לא נחלפו אותיות משמו במהללאל, אלא אות אחת בלבד, שבמקום ב' של הבל הייתה א' במהללאל, כדי להיתקן יותר.

תשסו) עד כאן התבשם העולם וניתקן העקימה שהתחיל באנוש, חוץ מחטאו של אדם, שלא התבשם עד שעמדו ישראל על הר סיני. אבל העקימה של קין והבל ניתקן והתבשם. אבל העולם היה בצער ועצבות, עד שבא נוח, שכתוב, זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו מן האדמה אשר אֵיררה ה'. וחטאו של אדם לא התבשם, עד שעמדו ישראל על הר סיני וקיבלו התורה. וכשישראל קיבלו התורה, אז נר ואור, מלכות וז"א, ניתקנו כאחד.

תשסח) ישבו כולם. אחד אמר, רבותיי, משראיתי הצער של חותני ובתו, שנדחקו והצטערו בעצמם, על מה שאיני יודע ברכת המזון, אמרתי להם, עד שאדע ברכת המזון לא אתחבר באשתי, כדרך כל בני העולם, ואע"פ שיכולתי לשמש בה בלי חטא, לא רציתי לעבור על דעתם, משום שלא יכולתי לומר משהו עד שני חודשים.

חזרה לראש הדף
Site location tree